בראסאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברסאי משחק "פליפר" בפריז בשנת 1954, צולם על ידי וילי רוני

בראסאי (צרפתית: Brassaï) בשמו האמיתי גיולה הלאס הבן (הונגרית: Gyula Halász jr)‏; 9 בספטמבר 1899 בראשוב - 8 ביולי 1984 אז Èze,Alpes Maritimes), צלם, צייר, פסל ואיש קולנוע צרפתי ממוצא הונגרי, יליד טרנסילבניה, שהנציח את חיי הלילה של פריז של שנות ה-1930. ידידו, הסופר הנרי מילר, כינה אותו "עיניה של פריז" .

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-9 בספטמבר 1899 בעיר בראשוב בדרום-מזרח טרנסילבניה, אז חלק מהונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית. עירו הייתה קרויה אז בהונגרית "בראשו" Brassó ובגרמנית "קרונשטאט". אביו היה הונגרי נוצרי קתולי, מורה לצרפתית בעל אותם השמות, גיולה הלאס האב, ואילו אמו מטילד הייתה בת למשפחת ורזאר (Verzár), משפחה ארמנית מיוחסת ומתבוללת בתרבות ההונגרית.

כשהיה בן 3, בשנת 1903, עברה המשפחה לגור במשך שנה בפריז, שם האב לימד בסורבון. מאוחר יותר גיולה הצעיר, שאהב ציור ופיסול, למד באקדמיה לאמנויות של בודפשט. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס ליחידת פרשים של הצבא האוסטרו-הונגרי ושרת בו לכל אורך המלחמה. אחרי סיום המלחמה, בדומה להרבה אינטלקטואלים ששאפו לשינוי, הצטרף לכוחות השמאל הרדיקלי שהקימו בהונגריה את הרפובליקת המועצות הונגריה הקיקיונית בהשראת הדוגמה הסובייטית. כלוחם בצבא של הרפובליקה ,בעת מלחמת האזרחים נלקח בשבי על ידי הכוחות האנטי-מהפכניים וישב מספר חדשים במאסר. בגלל "כתם" הפעילות הפוליטית הזאת לא יכול היה לקבל אשרת כניסה לצרפת כפי שביקש. בנסיבות אלה בשנת 1920 נסע לברלין ככתב של עתונים הונגריים מטרנסילבניה וחידש שם את לימודיו באקדמיה לאומנות בשרלוטנבורג. בימים ההם הכיר את הצלם בן ארצו, לאסלו מוהוי נאגי , את אוסקר קוקושקה ואת ואסילי קנדינסקי.

החל משנת 1924 השתקע בצרפת וחי בה 60 שנה. למד צרפתית תוך כדי קריאה בספריו של מרסל פרוסט ובשיריו של ז'אק פרוור. המשורר פרוור, כמו משורר אחר, לאון פול פארג, והסופר האמריקאי הנרי מילר הפכו לידידיו הקרובים. ביחד נהגו לפקוד את המועדונים, בתי הקפה ומאורות הלילה של הרובע הארבעה - עשר (ה"ארונדיסמאן 14") ב שכונת מונפרנאס של פריז. לאורך השנים בצרפת שמר בראסאי על קשר חם של מפגשים והתכתבויות עם הוריו.

פעילותו האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתרשם מאוד מעבודות הצלם הצרפתי אז'ן אטז'ה (Eugène Atget), ובהשפעת עבודתו העיתונאית ובעידודו של ידיד ,הצלם ממוצא הונגרי-יהודי אנדרה קרטס, משנת 1929 התחיל האמן לצלם במצלמת פויגטלנדר את פריז של הלילה, את וילותיה, גניה, את גדות הסן, ואת סמטאות שכונותיה העתיקות, אף בשעות גשם וערפל. (אחד מצילומיו המרשימים היה למשל זה של פסל המרשל נה בערפל, 1931) כאמן הצילום, שהחשיב עצמו "טרנסילבני", אימץ לעצמו את השם "בראסאי" - מהשם בהונגרית של עיר מולדתו "בראשו". הפסוידונים שבחר, המבוטא בהונגרית "בראשאי" משמעותו "איש בראשו".

בשנת 1933 פרסם את אלבום צילומיו הראשון בשחור- לבן "פריז של לילה", בליווי טקסט של הסופר פול מוראן, שזיכה אותו בהצלחה גדולה, במיוחד בחוגים האומנותיים. חלק מעבודותיו בתחום הצילום הקדיש לחברה הגבוהה, לסלבריטאים של אותה תקופה - אקדמאים, אנשי התיאטרון והאופרה. בין השאר צילם תמונות של סלבדור דאלי, פבלו פיקאסו, אנרי מאטיס ואלברטו ג'אקומטי , של ז'אן ז'נה ו אנרי מישו, ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר ואחרים.

בראסאי קלט בתמונותיו גם זוגות מאוהבים ( למשל "מאוהבים בבית קפה קטן בשכונת האיטלקים" 1932,שנשיקתם משתקפת בראי הסמוך) , דמויות של זונות בפינות רחוב, רקדניות חשופות חזה מה"פולי ברז'ר" , מסיבות ריקודים של טרנסג'נדרים במועדון "Magic City", כנופיות של פרחחים וכו'. בהשפעת הסוריאליסטים צילם גם את ה"פסלים שלא מכוונה" מהסביבה - צורות כמו-פיסוליות של כרטיסי טיסה, קופסאות גפרורים או אצבעונים, חתיכות סבון, וכו'.

בסדרתו "טרנסמוטציות" השתמש בתשלילי צילום כחומר גלם לציורים וחשף אותם שנית. זאת לאחר שבשנת 1932 באחד מבקוריו הראשונים בסטודיו של פיקאסו בראסאי שכח תשליל כזה שהפך אחר כך בידי פיקאסו לציור "אשה מול ראי". בראסאי צילם צילומים רבים על שיטות העבודה של פיקאסו צילומים של בראסאי ושל אמני צילום אחרים איירו את ספרו של אנדרה ברטון, "אהבה מטורפת" Amour fou החל משנת 1937 במשך 30 שנה עבד בשביל כתב העת האמריקאי Harper's Bazaar.

בעת הכיבוש הגרמני נאצי בפריז נמנע בראסאי מלפנות לשלטון החדש ולבקש ממנו רישיון עתונאי או צלם ופנה לעיסוקו האהוב עליו מצעירותו - השרטוט והציור. צייר במיוחד עירום נשי בדרך כלל נשים בריאות-בשר כמו בתמונותיו של רובנס.

בשנות החמישים של המאה ה-20 עסק גם בפיסול סמי-פיגורטיבי של דמויות הדומות לפסלונים הציקלדיים. בראסאי צילם גם "גרפיטי" שעל קירות הבתים בפריז כשהם עוררו בו אסוציאציות לציורי הקיר הקדמוניות שבמערות.

בראסאי נפטר ב-8 ביולי 1984 ביישוב אז במחוז האלפים הימיים בריביירה הצרפתית ונטמן בבית העלמין של מונפרנאס בפריז.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 2000 אלמנתו ז'ילברט אירגנה תערוכה גדולה במרכז פומפידו בפריז, שהוקדשה לזכרו וליצירתו.

תארים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1956 סרטו Tant qu'il y aura des bêtes

זכה בפרס המיוחד הגדול של פסטיבל קאן כסרט המקורי ביותר. ברסאי זכה בצרפת בהוקרה רבה .

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראסאי כתב 17 ספרים וכמו כן מאמרים רבים, בין היתר פרסם רומן , "סיפורה של מרי" (1948) ("Histoire de Marie") עם הקדמה של הנרי מילר. בהוצאה לאור של אוניברסיטת שיקגו פורסם בתרגום "המכתב להורי" ו"שיחות עם פבלו פיקאסו" (1964).

מקורות וקישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ז'אן-איב קונראד - "פריז, בירת... רומניה", הוצאה לאור "ז'ונימיה", יאשי, 2006. (ברומנית - תרגום מצרפתית מאת אליבנטה באלינט)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Krauss R. Les noctambules//Krauss R. Le Photographique. Paris: Macula, 1990, p. 138-153
  • Sayag A., Lionel-Marie A., Aillagon J.-J.Brassaï: the monograph. Boston: Little, Brown and Company, 2000
  • Gautrand J.-C. Brassai: 1899—1984: Brassai’s universal art. Köln; London: Taschen, 2004
  • Poirier D.E. Brassai: an illustrated biography. Paris: Flammarion; London: Thames & Hudson, 2005