ג'ובאני רוסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ובאני רוסו

מידע אישי
תאריך לידה	17 בנובמבר 1972
מקום לידה	ספליט, יוגוסלביה
גובה	{{{גובה}}}
תפקיד	קשר
מידע על המועדון
מועדון נוכחי	מכבי חיפה
מספר	11
מועדוני נוער
	היידוק ספליט
מועדונים מקצועיים*
? 1996-97 1997-00 2000-01 2001-05 2005-2007 2007-	היידוק ספליט הפועל באר שבע הפועל חיפה בית"ר ירושלים מכבי חיפה מכבי תל אביב מכבי חיפה	? (?) ? (?) 35 (8) 33 (6) 101 (23) 26 (1)
נבחרת לאומית
	קרואטיה
* מידע על מספר ההופעות (השערים) במועדון נכון לתאריך יולי 2006 ** המידע על מספר ההופעות (השערים) בנבחרת נכון לתאריך אוגוסט 2006

ג'ובאני רוסו (נולד ב-17 בנובמבר 1972), שחקן כדורגל קרואטי, בעל תעודת תושב קבע ישראלית אשר משחק בליגת העל הישראלית מאז שנת 1996.

תוכן עניינים 1 קריירה בישראל 2 אופיו 2.1 בקשת האזרחות 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] קריירה בישראל

ג'ובאני רוסו, שגדל במחלקת הנוער והבוגרים של היידוק ספליט, הובא להפועל באר שבע על ידי מאמן הקבוצה, אלי גוטמן, בשנת 1996. עם הקבוצה זכה רוסו בגביע המדינה כאשר בגמר הוא הבקיע שער יפה במספרת. בתום העונה עבר גוטמן לקבוצת הפועל חיפה, וזמן קצר לאחר מכן עבר רוסו אחריו. שניהם הביאו ל"כרישים" בשנת 1999 את האליפות היחידה בתולדות המועדון. לאחר שלוש שנים בקבוצה עבר גוטמן לקבוצת בית"ר ירושלים, ורוסו עבר שנית אחריו. אחרי עונה כושלת בבית"ר בחר רוסו לעבור למכבי חיפה. רוסו נקלט יפה בקבוצה ושיתף פעולה עם יוסי בניון ואיגביני יעקובו. לאחר שהאחרונים עברו לאירופה, הפך רוסו לאחד משחקניה הבכירים של הקבוצה.

בעקבות הצלחותיו המרשימות של רוסו במדי מכבי חיפה, לרבות הופעה מרשימה בליגת האלופות בעונת 2002/03 שכללה ניצחונות על מנצ'סטר יונייטד ועל אולימפיאקוס, החליט מאמן קרואטיה דאז, אוטו באריץ', לזמן אותו לראשונה למשחקי נבחרת קרואטיה, על אף העובדה שהוא משחק בליגה הישראלית, הנחשבת לזניחה באירופה. לשיא הקריירה הבינלאומית הגיע רוסו ביורו 2004, אז זכה למחמאות רבות על הופעתו בטורניר. לאחר הטורניר הודיע רוסו על פרישה ממשחקים בינלאומיים.

בעונת 2004/05 היה רוסו מושבת רוב העונה עקב פציעה קשה. למרות זאת זכתה חיפה באליפות הליגה, כאשר את מקומו של רוסו באגף ימין מילא גוסטבו בוקולי. במאי 2005 החליט ג'ובאני רוסו לעזוב את מכבי חיפה לאחר תקופה מוצלחת במועדון. רוסו חתם במכבי תל אביב לשנתיים, כחלק מפרויקט ה"גלאקטיקוס" שכלל גם את אייל ברקוביץ' ואת אבי נמני, ובסופן הפך לשחקן חופשי. בתקופתו, מכבי ת"א לא נחלה הצלחות בליגה ובאירופה, ורוסו שחוזהו תם ביקש לחזור לעונת פרישה במכבי חיפה. יעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, שחש פגוע מעזיבתו של רוסו מספר שנים קודם לכן, התלבט ארוכות האם לאפשר לרוסו לחזור לקבוצה, ולבסוף הסכים ורוסו הצטרף לשורות מכבי חיפה. חזרתו של רוסו לוותה בהתנגדות חלק מאוהדי הקבוצה, שלוותה בין היתר בהשחתת רכבו של מאמן חיפה, רוני לוי, ומספר הפגנות מחאה.

[עריכה] אופיו

ג'ובאני רוסו יצר לעצמו תדמית של אדם קליל ומלא הומור, שטותניק המרבה להתבדח ולעולל תעלולים מחוץ למגרש ובכך להעלות את המוראל של הקבוצה בה הוא משחק. החל מתקופתו במדי הפועל חיפה נהפך רוסו לסלבריטאי ויקיר התקשורת, וזאת הודות לכריזמה שלו מול המצלמות וחזותו המרשימה. אחת מהתבטאויותיו שסייעה ליצור באזז חיובי סביבו וסביב הפועל חיפה, הייתה הבטחתו להקיף את אצטדיון קריית אליעזר בתחתוני חוטיני אם הפועל תיקח אליפות - הבטחה שבסוף לא קיים. למרות תדמית ה"פלייבוי" שטיפח בהפועל חיפה, רוסו נשוי למורנה ואב לילד.

אופיו מלא ההומור של רוסו וה"סחבקיות" שלו, בנוסף לאהדה הרבה שזכה בכל קבוצה בה שיחק, סייעו לרוסו להשתלב מהר בהווי החברה הישראלית ולהתחבר למנטליות המקומית. הקשר ההדדי בין רוסו לישראל גרם לרוסו להכריז על רצונו להתאזרח במדינה ואף לסייע לנבחרת ישראל בכדורגל להעפיל למונדיאל.

[עריכה] בקשת האזרחות

בשנת 2002, לאחר ששהה בארץ כבר שש שנים, רצה לשחק בנבחרת ישראל. מכיוון שלא היה אזרח ישראלי, פנה למשרד הפנים ולשר הפנים דאז אלי ישי בבקשת אזרחות, אך נתקל בסירוב. רוסו החליט להסכים לשחק בנבחרת קרואטיה, וזאת לאחר שקודם לכן, עקב חוק פיפ"א האוסר על משחק בשתי נבחרות לאומיות שונות, סירב לקחת חלק במשחקיה, דבר שלא היה מאפשר לו לשחק בנבחרת הישראלית בעתיד. ב-2005 פנה רוסו בשנית למשרד הפנים בבקשת אזרחות, וב-5 ביולי 2005 קיבל מעמד של תושב קבע ותעודת זהות [1].

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ג'ובאני רוסו

• ראיון עם רוסו, לרגל קבלת המעמד של תושב קבע והמעבר ממכבי חיפה למכבי תל אביב.

	מכבי חיפה - ליגת האלופות עונת 2002/03
1 דוידוביץ' | 2 ז'וטאוטאס | 3 חרזי | 4 בנאדו | 5 באדיר | 6 קייסי | 7 לוי | 8 סביליה | 9 כהן | 10 יעקובו | 11 רוסו | 13 זנדברג | 14 אג'יפור | 16 ז'אנו | 18 ישראלביץ' | 20 קטן | 22 אלמדון | 26 אלמושנינו | 28 פראליה | 44 אוואט | מאמן: שום