הפועל חיפה (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל חיפה
Hapoel haifa.png
מידע כללי
כינוי הכרישים
תאריך ייסוד 24 באפריל 1924
אצטדיון אצטדיון סמי עופר , חיפה
(תכולה: 30,000)
בעלי הקבוצה יואב כץ
יו"ר אפרים גבאי
מאמן ראובן עטר
ליגה ליגת העל
תארים
מספר אליפויות 1
מספר גביעים 3
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל חיפה הוא מועדון כדורגל מהעיר חיפה, המשחק בליגת העל. המועדון הוקם בשנת 1924, והיה הראשון שהשתייך לאגודת "הפועל" בארץ. המועדון זכה פעם אחת באליפות המדינה בעונת 1998/1999, בה אימן אותה אלי גוטמן, זכה שלוש פעמים בגביע המדינה בעונות 1962/1963, 1965/1966 ו-1973/1974, ושלוש פעמים בגביע הטוטו: פעמיים בליגת העל (2001 ו-2013) ופעם אחת בליגת המשנה (1987).

הקבוצה ידועה בכינוי "הכרישים", שניתן לה בימים שרובי שפירא היה בעליה. אצטדיונה הביתי הוא סמי עופר המכיל כ-30,000 מקומות ישיבה. מדי הקבוצה במשחקי הבית כוללים חולצות אדומות ומכנסיים אדומים או שחורים, ובמשחקי החוץ חולצות לבנות ומכנסיים שחורים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של מועדון הכדורגל של הפועל חיפה היה בהתארגנות מקומית שהחלה בחיפה בראשית 1924. ההתארגנות כללה מספר גורמים הקשורים בתחום הספורט בעיר וכן גורמים הקשורים בתנועות הפועלים וההסתדרות. מטרתם הייתה להקים מועדון כדורגל ראשון בארץ ישראל אשר יהיה מועדון פועלים כפי שמקובל בעולם. ישנן גרסאות רבות בדבר צורת ההקמה של המועדון, אולם הגרסה המקובלת ביותר הינה הגרסה לפיה במהלך חול המועד פסח של שנת תרפ"ד, ב-24 באפריל 1924, נערכה בבית בשכונת הדר בחיפה ישיבת היסוד של המועדון. בישיבה השתתפו 36 נציגי הגורמים השונים המעורבים ביסוד המועדון. את התארגנות הובילו יהושע שרפשטיין ויאיר אהרוני.

ב-1 במאי 1924, חג הפועלים, נערך המשחק הראשון של הפועל חיפה בו ניצחה הפועל 1-3 קבוצה שהורכבה מעובדי הרכבת בחיפה. במהלך השנים הראשונות שלאחר היוסדו של המועדון שיחקה הקבוצה מספר רב של משחקי ידידות כנגד קבוצות שונות מהארץ, מאירופה ומהמזרח התיכון, זאת מאחר שבאותה תקופה טרם נוסדה ההתאחדות לכדורגל ולכן לא נערכו משחקים במסגרות רשמיות.

בראשית דרכה הייתה הפועל חיפה כלולה בהתאגדות "מכבי" שהייתה אגודת הספורט היחידה בארץ ישראל בתקופה. כשנתיים לאחר מכן הוחלט לנטוש את מרכז "מכבי" ומייסדי המועדון הובילו, בשיתוף עם מספר קבוצות פועלים נוספות מרחבי הארץ, את הקמת מרכז "הפועל" שצורף להסתדרות והפך במרוצת השנים למרכז הספורט המוביל בישראל. בעקבות כך נוסדו ברחבי הארץ מועדוני הפועל נוספים.

סמל הפועל הראשון - הפטיש והמגל הקומוניסטים. היה בשימוש המועדון עד אמצע שנות ה-90

בשנת 1928 נוסדה "ההתאחדות לכדורגל בארץ ישראל" והחלו לראשונה בארץ משחקים רשמיים במסגרת הגביע וארבע שנים לאחר מכן החלו גם משחקי הליגה. הפועל לא זכתה להצלחות רבות בשנים הללו, אך הייתה אחת מן הקבוצות המובילות בליגה. אף על פי כן, הצליחה הקבוצה להעפיל בשנת 1932 לגמר הגביע, הראשון בתולדותיה, נגד קבוצת המשטרה הבריטית. השופט במשחק היה בריטי, וכמה מן ההחלטות שנתקבלו על ידו היו שנויות במחלוקת. במהלך המשחק במצב של 1-0 להפועל משער של יונה שטרן, ובעקבות כמה מהחלטות השיפוט שנדמו בעיני שחקני חיפה כחד צדדיות ולא הוגנות, נגנב הגביע על ידי אחד משחקני הקבוצה. בעקבות המקרה הוחלט על הפסד טכני לחיפה. באותה שנה גם הגיעו 5 משחקני הקבוצה לנבחרת ארץ ישראל: יוליוס קליין, יונה שטרן, גדליהו פוקס, יהושע ברשדסקי ויעקב ברעייר.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת העצמאות שבה הפעילות הספורטיבית בישראל בהדרגה לשגרה. בשנת 1950 שבה הליגה לפעילות סדירה ובעונתה הראשונה של הליגה תחת ריבונות מדינת ישראל סיימה הפועל במקום השלישי לאחר שתי הקבוצות התל אביביות. בשנת 1952 חודשו משחקי גביע המדינה. שנות החמישים היו המשך ישיר לתקופה שלפני קום המדינה בה הייתה הפועל קבוצה מובילה אך לא זכתה בתארים, למעט זכייה ב"גביע העשור" ב-1958‏[1].

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל חיפה הייתה חלשה בתחילת שנות ה-60. את עונת 1962-1963 סיימה הקבוצה במקום הלפני אחרון והייתה אמורה לרדת לליגה השנייה. אולם, בשל חשדות להטיית משחקים, הוחלט על הקפאת הירידות באותה עונה (לטענת רבים הדבר נעשה בשל קשרי ראשי מרכז הפועל בהתאחדות לכדורגל). אך מהעונה הזאת החלה עליה משמעותית ביכולת הקבוצה, בעיקר בשל עליה של מספר שחקנים בולטים ממחלקת הנוער של המועדון לקבוצה הבוגרת. כך החלה התקופה הטובה ביותר בתולדות הקבוצה; ב-1963, אותה עונה בה הייתה אמורה לרדת ליגה, זכתה הקבוצה בגביע המדינה לאחר ניצחון 0-1 על מכבי חיפה בגמר. בכל העונות שלאחר מכן סיימה הקבוצה בחצי העליון של טבלת הליגה והעפילה פעמיים נוספות לגמר הגביע. בשנת 1964 הפסידה בגמר למכבי תל אביב ובשנת 1966 זכתה בגביע לאחר ניצחון על שמשון תל אביב[2]. השחקנים הבולטים בקבוצה באותן שנים היו: אבא גינדין, יצחק אנגלנדר, יוחנן וולך ורובי יאנג. שחקנים אלו היו מהשחקנים הבולטים בכדורגל הישראלי בשנות ה-60 ושנות ה-70 ושיחקו בנבחרת ישראל על בסיס קבוע. רובי יאנג אף שימש כקפטן נבחרת ישראל בשנים הללו.

בשנת 1974 זכתה הפועל חיפה פעם נוספת בגביע המדינה. באותן שנים החלו שחקני תור הזהב של המועדון לפרוש ולעזוב את המועדון. בשנת 1977 הדהימו את הכדורגל הישראלי יצחק אנגלנדר ויוחנן וולך שעזבו את המועדון ועברו ליריבה העירונית, מכבי חיפה, בעקבות הניהול הגרוע במועדון. על אף שבשנת 1975 סיימה הקבוצה את הליגה במקום השלישי, בתקופה זאת החלה ירידה ברמת הקבוצה שהקדימה את ההדרדרות הגדולה של שנות ה-80.

שנות ה-80: הנפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 ירדה הפועל חיפה לראשונה בתולדותיה לליגה השנייה. עד אז הייתה הקבוצה אחת מ-3 מועדונים (ביחד עם מכבי תל אביב והפועל תל אביב) שלא ירדו מעולם מהליגה הראשונה. בכך החל העשור הגרוע בתולדות המועדון. פיטר לורימר, מגדולי השחקנים של קבוצת הפאר האנגלית לידס יונייטד התמנה למאמן הקבוצה בעונת 1985/1986 אולם גם הוא לא יכל להושיע, ועזב כעבור מספר חודשים. המשבר הכלכלי הגדול בהסתדרות הוביל למשבר פיננסי וניהולי במועדון שלקראת סוף העשור היה על סף פשיטת רגל. בהנהלת המועדון נוצר ואקום ניהולי ומנהלי המועדון התחלפו חדשות לבקרים. בסוף שנות ה-80 לקחו 3 שחקני עבר של הקבוצה, יצחק אנגלנדר, אבי קאופמן ואפרים גבאי, את זכויות הניהול של המועדון במסגרת עמותה חיצונית להסתדרות, בתקוה להוציא את המועדון ממצב של כמעט פשיטת רגל, אך בהיעדר מקורות מימון המשיך המשבר הכלכלי במועדון.

שנות ה-90: עידן שפירא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 העפילה הפועל חיפה לליגה הראשונה בפעם השנייה. את העונה ההיא ליוו שמועות בדבר איש עסקים אלמוני אשר פרש את חסותו על המועדון. עם הזמן התברררו השמועות כנכונות והתבררה זהותו של האלמוני: רובי שפירא, איש עסקים אשר עשה את מירב הונו בעסקי הדיג בניגריה. שפירא הזרים כספים רבים לקופת המועדון שהצילו את המועדון מקריסה. בכספים אלה נרכשו שחקנים מובילים רבים, אך הקבוצה לא הגיעה לכל הישג בולט ואף הייתה בסכנת ירידה. בעקבות שורת הפסדים ארוכה בעונת 1993/1994 החליט שפירא להפוך את חסותו על המועדון לבעלות עליו, והוא רכש אותו מידי הסתדרות. בשנים הראשונות תחת בעלותו של שפירא הובאו לקבוצה שחקנים ומאמנים מהטובים בארץ, אך הקבוצה לא הצליחה לזכות בתארים ולהגשים את החלום הגדול במועדון: חלום האליפות.

עונת 1998/1999: האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1997/1998 הצליחה הפועל חיפה לסיים במקום השלישי תחת הדרכתו של המאמן אלי גוטמן. בראשית העונה שלאחר מכן סומנה הקבוצה כקבוצת צמרת אך לא כמועמדת לאליפות. אף על פי כן החלה הקבוצה את העונה בסערה ולאחר שורת ניצחונות מרשימים מצאה עצמה הקבוצה במקום הראשון בטבלה בפער גדול על כל שאר הקבוצות. הפועל בלטה בצורת המשחק הטקטית והיעילה שלה שאף גרמה ללא מעט גורמים להעביר ביקורת על צורת המשחק של הקבוצה, שכונתה "גרמנית". עם הזמן רק הלך וגדל הפער בין הפועל חיפה לשאר הליגה, כשהקבוצה במקום השני מתחלפת אחת לכמה זמן.

ביום שבת ה-8 במאי 1999 התמודדה הפועל חיפה באצטדיון קריית אליעזר במסגרת המחזור ה-27 של הליגה הלאומית (אז הראשונה) כנגד הקבוצה שערב המחזור דורגה במקום השני, מכבי תל אביב. בסיום המשחק, בו ניצחה הפועל חיפה 2-3 (צמד של אורן זיתוני ואורן נסים), הוכתרה הפועל חיפה כאלופת המדינה בכדורגל לראשונה בתולדותיה. עד כה (2014) זוהי גם האליפות היחידה.

שנות ה-2000: מות שפירא, הפירוק והירידה לליגת המשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה שאחרי עונת האליפות, 1999/2000, הקבוצה איכזבה עת סיימה במקום ה-7 בלבד בליגת העל, זאת על אף שלמראית עין הקבוצה התחזקה עם בואם של השחקנים דוד אמסלם, ניר סביליה ועמיר תורג'מן. את הקבוצה עזבו שניים משחקני המפתח בעונת האליפות: לירון בסיס עבר למכבי תל אביב ונג'ואן גרייב עבר לאסטון וילה. בעונת 2000/2001 הוחלף מאמן "האליפות" אלי גוטמן, ובמקומו הגיע גיא לוי שהביא עמו 4 זרים: אלין מינטואן, אולג יילשב, מיכאל אניצ'יץ' וויקטור פאצ'ה שהצטרפו לדימיטרי אולינוב הוותיק. הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-3 אחרי 2 ניצחונות בדרבי החיפאי מול מכבי (3-0 ו- 3-1), ושלושה ניצחונות על האלופה היוצאת הפועל תל אביב (3-1, 1-0 בחוץ ו- 2-0 בבית).

בקיץ 2001 פורסם כי שפירא החליט להפחית את השקעתו במועדון בצורה משמעותית. תקציב המועדון צומצם, עסקאות רכש שהיו מתוכננות בוטלו והשחקנים המובילים שוחררו. עם הזמן התברר כי מצבו הכלכלי של שפירא הדרדר וכי הוא נתון בחובות ועסקיו על סף פשיטת רגל. נכסי המועדון ובהם כרטיסי השחקן של כמה מהשחקנים הבולטים בקבוצה שועבדו לחברת דיג הולנדית לה היה חייב שפירא כספים. מצבו הכלכלי של שפירא הלך והתדרדר במהירות. ביום שישי, ה-14 בדצמבר 2001, התאבד שפירא ביריה מרובהו האישי בביתו שבניגריה. מיד לאחר התאבדותו, פסק בית המשפט בחיפה כי הפועל חיפה תועבר לאחריות של מפרקים זמניים. בסיום אותה עונה ירדה הקבוצה לליגה השנייה. במשך כמעט שלוש שנים נוהל המועדון על ידי 3 מפרקים זמניים מטעם בית המשפט שהצליחו להחזיק את הקבוצה בליגה השנייה ובמקביל לחפש רוכשים פונטציאלים למועדון. בשנת 2004, לאחר שהעפילה הקבוצה חזרה לליגה הראשונה, נרכש המועדון על ידי יואב כץ, איש עסקים ישראלי המתגורר בארצות הברית. הקבוצה נשרה בסיום העונה לליגה הלאומית, שם נשארה למשך 4 עונות.

העלייה לליגת העל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2008/2009, תחת שרביטו של המאמן שלומי דורה, עלתה הקבוצה לליגת העל שישה מחזורים לסיום העונה ומרחק של יותר משמונה עשרה נקודות מהמקום השישי בעונה של חמש עולות. במחזור ה-31 הובטח המקום הראשון ואליפות הליגה הלאומית לאחר ניצחון 1-2 על הפועל באר שבע, אך ההתאחדות לכדורגל החליטה לפסוק הפסד טכני להפועל חיפה במשחקה מול בני לוד בגין שיתוף שחקן שלא כחוק. במחזור האחרון סיימה הפועל חיפה בתיקו מאופס מול הפועל רמת גן והבטיחה לעצמה בפעם השנייה את אליפות הליגה הלאומית. הפועל חיפה סיימה את העונה בלי לרדת מהמקום הראשון, והיא מוקמה שם מאז המחזור הראשון.

בעונת 2009/2010, אחרי היעדרות של ארבע עונות מליגת העל, סיימה הפועל חיפה במקום ה-11 בליגת העל (מתוך 16), וזאת אחרי שהבטיחה את הישארותה במחזור ה-33 (מתוך 35) בניצחון ביתי 0-1 על הפועל רעננה במסגרת הפלייאוף התחתון של ליגת העל.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2010/2011, המאמן ניצן שירזי הגיע להפועל חיפה במקום דורה שפוטר. בעונה זו חל שיפור משמעותי במצב הקבוצה, כאשר היא חדלה מלהאבק על הישארותה בליגה והתברגה במרכז הטבלה. בסיום 30 המחזורים הראשונים הפועל חיפה סיימה במקום ה-7, כאשר באותו מחזור נקבע שתשחק בפלייאוף האמצעי ולא בפלייאוף העליון, לאחר שיריבתה העירונית מכבי חיפה סיימה בתיקו מול מכבי נתניה שעלתה למקום השישי.

בעונת 2011/2012 המאמן שירזי היה חשוד בפרשת הכדור המרכזי מה שגרם להפרעה בהכנת הקבוצה לליגה והפך את הפועל חיפה לקבוצה שנלחמת על חייה בתחתית. באמצע העונה התפטר שירזי ובמקומו מונה טל בנין שהביא שינוי לקבוצה, ובמחזור הסיום של העונה נשארה הפועל חיפה בליגה אחרי ניצחון 1-2 על הפועל פתח תקווה. סכסוך בין המאמן בנין לבין הבעלים יואב כץ, על רקע זהות צוות האימון ודרך ההתנהלות של הקבוצה, גרם לבנין לעזוב את הפועל חיפה לאחר שהיא שרדה בליגה.

במאי 2012 איש עסקים בשם יוסי מאור הביע נכונות לרכוש את הקבוצה. מאור ראה את הפועל חיפה שבתקופת כץ כקבוצה אשר כיום אינה מייצגת כראוי את ההיסטוריה והמסורת של המועדון כפי שייצגה בעבר. לאחר שכץ סירב למכור את הקבוצה, קמה מחאת אוהדים כנגד הבעלים אשר כוונתה היא לגרום ליואב כץ לעזוב את הקבוצה.

במקומו של בנין מונה ניר קלינגר למאמן הפועל חיפה. ב-23 בינואר 2013 זכתה הקבוצה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע הטוטו, לאחר ניצחון 0-1 על הפועל באר שבע בהארכה, ואת העונה סיימה במקום התשיעי בליגה.

לקראת עונת 2013/2014 מונה שלומי דורה לקדנציה שנייה כמאמן הקבוצה. קפטן הקבוצה, אייל טרטצקי, שפרש ממשחק פעיל, מונה לעוזר המאמן.

בקיץ של סוף עונת 2013-2014 פוטר שלומי דורה קדנציה שנייה ומונה במקומו ראובן עטר. לקראת עונת 2014/2015 עברה הקבוצה לארח את משחקי הבית שלה באצטדיון סמי עופר החדש.

ליגת האלופות וגביע אופ"א[עריכת קוד מקור | עריכה]

להפועל חיפה מאזן הופעות מכובד למדי בזירה הבינלאומית: הפועל חיפה הייתה לקבוצה הישראלית הראשונה שהמעפילה לסיבוב השלישי במוקדמות ליגת האלופות של אירופה (2000). הקבוצה עברה בסיבוב המוקדמות השני את בשיקטאש הטורקית לאחר תיקו 1-1 באיסטנבול (רוסו לחיפה) ו-0-0 בגומלין בקריית אליעזר, אולם הפסידה לקבוצה הספרדית ולנסיה בסיבוב המוקדמות השלישי בתום ניצחון 2-0 כפול של ולנסיה בשני המפגשים.

בסיבוב הראשון בגביע אופ"א פגשה הפועל חיפה את קלאב ברוז' הבלגית בקריית אליעזר. הפועל חיפה ניצחה 1-3 מצמד של עמיר תורג'מן ושער של ניר סביליה. בגומלין בבלגיה עלתה הפועל חיפה ליתרון 0-1 משער מהיר של ג'ובאני רוסו. ברוז' הצליחה להפוך ל-1-3; בדקה ה-75 תורג'מן הצליח לצמק ל-2-3 בתוספת הזמן ברוז' כבשה שער נוסף, ניצחה 2-4, אולם הפועל חיפה עברה לסיבוב השני שכן מאזן שערי החוץ שלה בסיכום שני המשחקים היה עדיף; הפועל חיפה הייתה לקבוצה הישראלית הראשונה המעפילה לסיבוב השני בגביע אופ"א (2000).

בסיבוב השני של גביע אופ"א פגשה הפועל חיפה את אייאקס אמסטרדם ההולנדית. במשחק הראשון בישראל, הפסידה הפועל חיפה 3-0. בגומלין באמסטרדם גברה חיפה על ההולנדים 0-1 (ג'ובאני רוסו). קודם לכן במהלך המשחק החטיא רוסו בעיטת עונשין מ-11 מטרים. בשיאה דורגה הקבוצה במקום ה-159 בדירוג הקבוצות האירופאיות.

היריבות העירונית עם מכבי חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של חיפה

לשני המועדונים החיפאים העיקריים, הפועל חיפה ומכבי חיפה, ישנה היסטוריה ארוכה של יריבות עירונית סוערת הכוללת איבה הדדית וסכסוכי אוהדים; יריבות אשר נמשכה גם בשנים הרעות של הפועל חיפה, בהן שיחקה בליגה השנייה. שורשי היריבות נעוצים עמוק בההיסטוריה של שני המועדונים ובעיקר בזיהוי הפוליטי שלהם. הפועל הוקמה כקבוצת פועלים סוציאליסטית שזוהתה בעיקר עם ההסתדרות ועם שלטון מפא"י, הן הארצי והן המוניציפלי. הפועל זוהתה כקבוצתו של הממסד שנתמכה על ידי השלטונות. לפיכך, באופן טבעי, הפכה מכבי חיפה לקבוצה המקופחת, שבשל קיפוחה לכאורה על ידי השלטונות נאלצה להאבק על קיומה. על כן, בראשיתה התבססה היריבות העירונית בחיפה על המתח בין אלו ש"ידם קרובה לצלחת" לבין המקופחים והמדוכאים. ההבדלים בין המועדונים יצרו את ההבדלים בין האוהדים: אוהדי הפועל חיפה באופן מסורתי זוהו עם תנועות השמאל; רוב אוהדי הפועל היו בני המעמד הבינוני-גבוהה - פועלים בתעשיות השונות בחיפה בצוותא עם משכילים ובעלי מקצועות חופשיים רבים. לעומתם, אוהדי מכבי חיפה זוהו ברובם כאנשי המעמד הבינוני-נמוך, כיום בשני מחנות האוהדים אפשר למצוא בעלי דעות ואידאולוגיות מגוונות.

בשנים האחרונות הטשטשו ההבדלים בין מחנות האוהדים, בעיקר בשל ההצלחות הרבות של מכבי חיפה, שהגדילו וגיוונו את קהל האוהדים שלה, אם כי עדיין ניתן להבחין בהבדלים בין קהלי האוהדים. רבים מאוהדי הפועל מתגוררים באזור הקריות (קריית חיים, קריית מוצקין, קריית ים, קריית ביאליק).

הפועל חיפה בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל חיפה נהנית מהתייחסויות רבות בתרבות הפופולרית. הדמויות הראשיות בסרטו של ערן ריקליס משנת 1999 צומת וולקן הן אוהדות הפועל חיפה ואחת הדמויות בסרט היא של שחקן בקבוצה. הנהלת המועדון שיתפה פעולה עם הפקת הסרט כשחלק מהסצנות צולמו באצטדיון הקבוצה בקרית חיים וחלק אנשי המועדון אף השתתפו בסרט כניצבים. דמות של אוהד הקבוצה מופיעה גם בסרט כנפיים שבורות. בספרות ניתן למצוא התייחסות למועדון בספרים: "שואה שלנו","בשבילה גיבורים עפים" (2000 ו-2002, מאת אמיר גוטפרויד, אוהד המועדון); "לך לעזה" (2005, מאת שי להב, אוהד המועדון); "תשליך" (2006, מאתניר קיפניס, אוהד המועדון) וכן בקובץ הסיפורים הקצרים על כדורגל "ההולנדי של עכו". בקובץ הסיפורים הקצרים "אמא, שמש, מולדת" של פרופסור יצחק קרונזון (שבא, 1985) מופיע סיפור על דרבי חיפאי שבו השוותה הפועל ל - 3:3 לאחר שמכבי הובילה 3:0. קרונזון - אוהד הפועל חיפה - המסתמך על כושר זיכרון נדיר, מתאר בהומור רב את השתלשלות האירועים בדרבי זה, לפני, במהלך, במגרש, בטריבונות ומתחתיהן.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפויות (1):

  • 1998/1999

גביע המדינה:

  • זכייה (3): 1962/1963, 1965/1966, 1973/1974
  • סגנות (5): 1931/1932, 1957/1958, 1963/1964, 1994/1995, 2003/2004

גביע הטוטו לליגה הבכירה (2):

  • 2000/2001, 2012/2013

גביע הטוטו לליגת המשנה (1):

  • 1986/1987

גביע העשור: 1958

שחקנים בולטים ששיחקו בהפועל חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני בית שגדלו במחלקת הנוער של המועדון: יצחק אנגלנדר (קשר), גיורא אנטמן (שוער), אורי וינברג (בלם), רובי יאנג (חלוץ), ויקטור יאנג (חלוץ), אלי לוונטל (קשר), טל בנין (קשר), מאיר בן מרגי (מגן שמאלי), אייל טרטצקי (מגן שמאלי), גיל ורמוט (קשר), רמי עזיז (מגן), חנן ממן (קשר).

שחקני רכש: דודו אוואט (שוער), בני אלון (חלוץ), רן בן שמעון (בלם), אבא גינדין (מגן), אברהם גינצבורג (חלוץ), נג'ואן גרייב (מגן), יוחנן וולך (בלם), בנימין (בומה) וינברג (שוער), אורן זיתוני (קשר), אלון חלפון (בלם), עופר טלקר (מגן), שלמה לוי (חלוץ), ראובן עטר (קשר), דב עצמון (בלם), עמיר תורג'מן (חלוץ), הישאם זועבי (חלוץ), אורי גרופר (מגן), נצח מסובי (חלוץ), דני מלכין (מגן), נמרוד רוזלס (קשר), דני ניראון (חלוץ), רונן חרזי (חלוץ), אורן ניסים (חלוץ), לירון בסיס (חלוץ).

שחקנים זרים: דמיטרי אוליאנוב (קשר Flag of Russia.svg ), מיכאל אניצ'יץ' (קשר Flag of Serbia.svg ), ג'ף טוטואנה (חלוץ Flag of the Democratic Republic of the Congo.svg ), קרלוס אולראן (בלם Flag of Argentina.svg ), גוראן מילנקו (קשר Flag of Croatia.svg ), אלין מינטואן, ג'ובאני רוסו (קשר Flag of Croatia.svg ), ויקטור פאצ'ה (חלוץ Flag of Albania.svg ).

מאמני עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה בעבר עד היום
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
אגון פולאק Flag of Israel.svg 1949 1950
שלמה פוליאקוב Flag of Israel.svg 1950 1951
גזה פוקס Flag of Israel.svg 1951 1952
שמעון שנהר Flag of Israel.svg 1952 1953
דז'ה פרקש Flag of Israel.svg 1953 1954
פאל יאבור Flag of Israel.svg 1954 1956
אלי פוקס Flag of Israel.svg 1956 1957
זלטקו צי'יקובסקי Flag of SFR Yugoslavia.svg 1957 1960
דוד שויצר Flag of Israel.svg 1960 1962
דוד פרקש Flag of Israel.svg 1962 1962
דמטיר דמיטרוב Flag of Bulgaria.svg 1962 1963
מינדה יובאנוביץ Flag of SFR Yugoslavia.svg 1963 1967
מייק דה יונג Flag of the Netherlands.svg 1967 1968
מינדה יובאנוביץ Flag of SFR Yugoslavia.svg 1968 1969
מייק דה יונג Flag of the Netherlands.svg 1969 1970
בונדי גלנץ Flag of Israel.svg 1970 1971
אובה קלימצבסקי Flag of Germany.svg 1971 1972
ג'וני הרדי Flag of Israel.svg 1972 1972
אובה קלימצבסקי Flag of Germany.svg 1972 1973
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
יעקב גרונדמן Flag of Israel.svg 1973 1975
נחום סטלמך Flag of Israel.svg 1975 1977
אורי וינברג Flag of Israel.svg 1977 1978
דוד שווייצר Flag of Israel.svg 1978 1979
מרדכי שפיגלר Flag of Israel.svg 1979 1980
אורי וינברג Flag of Israel.svg 1980 1981
מרדכי שפיגלר Flag of Israel.svg 1981 1981
יצחק אנגלנדר Flag of Israel.svg 1981 1983
שייע פייגנבוים Flag of Israel.svg 1983 1984
אהרון גרשגורן Flag of Israel.svg 1984 1985
פיטר לורימר Flag of Scotland.svg 1985 1986
רחמים סלע Flag of Israel.svg 1986 1987
יצחק שום Flag of Israel.svg 1987 1988
רוני דורה Flag of Israel.svg 1988 1989
יצחק אנגלנדר Flag of Israel.svg 1989 1991
רוני דורה Flag of Israel.svg 1991 1993
רובי יאנג Flag of Israel.svg 1993 1994
רוני דורה Flag of Israel.svg 1994 1994
אמציה לבקוביץ' Flag of Israel.svg 1994 1994
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
דרור קשטן Flag of Israel.svg 1994 1995
אברהם גרנט Flag of Israel.svg 1995 1996
ויקו חדד Flag of Israel.svg 1996 1996
איבן קטליניץ' Flag of Croatia.svg 1996 1997
אלי גוטמן Flag of Israel.svg 1997 2000
גיא לוי Flag of Israel.svg 2000 2002
אלי גוטמן Flag of Israel.svg 2002 2002
שייע פייגנבוים Flag of Israel.svg 2002 2003
רוני דורה Flag of Israel.svg 2003 2004
ברוך ממן Flag of Israel.svg 2004 2004
ניר לוין Flag of Israel.svg 2004 2005
רן בן שמעון Flag of Israel.svg 2005 2006
רפי כהן Flag of Israel.svg 2006 2006
שלומי דורה Flag of Israel.svg 2006 2010
ניצן שירזי Flag of Israel.svg 2010 2011
טל בנין Flag of Israel.svg 2011 2012
ניר קלינגר Flag of Israel.svg 2012 2013
שלומי דורה Flag of Israel.svg 2013 2014
ראובן עטר Flag of Israel.svg 2014

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-28 ביולי 2014

מס' עמדה שם
1 Flag of Israel.svg שוער ניב אנטמן
2 Flag of Lithuania.svg בלם טאדאס קיאנסקאס
3 Flag of Israel.svg מגן אסף בוחבוט
4 Flag of Israel.svg קשר אור אוסטוינד
5 Flag of Israel.svg קשר רועי שוקרני
6 Flag of Israel.svg בלם גל כהן
7 Flag of Israel.svg קשר עאהד עזאם
8 Flag of Israel.svg קשר הישאם כיוואן
9 Flag of Canada.svg חלוץ טוסיין ריקטס
10 Flag of Lithuania.svg קשר מינדאוגאס קאלונאס
11 Flag of Israel.svg חלוץ מהראן לאלא
12 Flag of Israel.svg חלוץ אמיר אבו ניל
14 Flag of Israel.svg קשר אלמוג אוחיון
מס' עמדה שם
15 Flag of Israel.svg קשר סטיבן כהן
16 Flag of the Czech Republic.svg שוער פרמיסל קובאר
17 Flag of Israel.svg מגן אורן ביטון
18 Flag of Israel.svg מגן יובל שבתאי
19 Flag of Israel.svg מגן עומר ורד
20 Flag of Israel.svg קשר גטאון טריקו
21 Flag of Israel.svg בלם אושרי רואש
23 Flag of Argentina.svg קשר דריו פרננדס
24 Flag of Israel.svg מגן לירן סרדל
27 Flag of Israel.svg מגן מהראן אבו ריא
Flag of Israel.svg קשר לירן כהן
Flag of Israel.svg קשר מקסים פלקוסצ'נקו
Flag of Israel.svg קשר אדיר דהן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר יעקב סובוביץ', ד"ר חיים קאופמן, גליל גלסברג, יוסף גלזר: "הפועל חיפה - סיפורה של אגודה", הוצאת ההסתדרות החדשה במרחב חיפה, 2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ליגת העל בכדורגל - עונת 2014/2015

מכבי תל אביבהפועל באר שבעעירוני קריית שמונההפועל תל אביבמכבי חיפהבני סכניןבית"ר ירושלים
מ.ס. אשדודהפועל רעננההפועל עכוהפועל חיפהמכבי פתח תקווהמכבי נתניההפועל פתח תקווה