הפועל באר שבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפועל באר-שבע
Hapoel Be'er Sheva.png
מידע כללי
כינוי הגמלים
תאריך ייסוד 1949
אצטדיון וסרמיל
(תכולה: 13,000)
בעלי הקבוצה אלונה ברקת
יו"ר אלונה ברקת
מנכ"ל אסי רחמים
מאמן אלישע לוי
ליגה ליגת העל
תארים
מספר אליפויות 2
מספר גביעים 1
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

הפועל באר שבע הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר באר שבע, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1949, והחל משנת 2007 הוא מנוהל על ידי אשת העסקים, אלונה ברקת. המועדון זכה לאורך שנותיו בשתי אליפויות המדינה, בגביע מדינה אחד, בשלושה גביעי טוטו (שניים לליגת העל ואחד לליגה הלאומית) ובגביע אלוף האלופים.

צבעי התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הם אדום ולבן. הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון וסרמיל. בשנת 2015 תעבור הקבוצה לאצטדיון חדש בבאר שבע - ע"ש יעקב טרנר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל באר שבע נוסדה בשנת 1949 על ידי זלמן כספי. הקבוצה שיחקה שלוש שנים בליגה הסדירה ופעילותה הופסקה לאחר שהוחלט בהתאחדות לכדורגל כי המרחק הגדול אינו מאפשר את השתתפותה. הקבוצה הוקמה מחדש בתחילת שנות ה-50 ובשנת 1955 העפילה לליגה ב'. ב-1958, בהדרכתו של לוניה דבורין, זכתה במקום הראשון בליגה ב' והעפילה לליגה א' (השנייה דאז).‏[1] הקבוצה העפילה לליגה הלאומית בשנת 1965, תחת הדרכתו של המאמן היוגוסלבי, סלבקו מילושביץ'[2].

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1970, ירדה הקבוצה לליגה א' ושבה לליגה העליונה מיד לאחר שנה אחת. בעונות 1972/1973 ו-1973/1974, הקבוצה הפגינה, בהדרכתו של המאמן אלי פוקס, כדורגל התקפי שזכה לאהדת הקהל, אך ההגנה הייתה חדירה וספגה יותר מדי שערים לקבוצת צמרת. אי לכך, הקבוצה סיימה במקום החמישי והשביעי.

שנות השיא של הקבוצה היו בעונות 1974/1975 ו-1975/1976 בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות רצופות, תחת שרביטו של המאמן אמציה לבקוביץ'. לבקוביץ', שחקן הגנתי בעברו, חיזק את ההגנה ואת המשחק הטקטי של הקבוצה ושילב זאת עם משחק ההתקפי שנשאר מתקופתו של פוקס‏[3]. כמו כן, הצעירים שהעלה פוקס מקבוצת הנוער צברו נסיון ויצרו תלכיד מגובש עם השחקנים הוותיקים יותר.‏[4] בשתי העונות הללו, שימש אדם טל יו"ר הקבוצה. השחקנים הבולטים בעונות האליפות היו השוער רוני מוסקוביץ', המגינים אורי בנימין יעקב כהן, הבלם אלון בן דור, הקשרים מאיר ברד ואליהו עופר והחלוצים אברהם נומה ושלום אביטן, שהצטרף בעונת האליפות השנייה. למעט מוסקוביץ' שהיה שחקן רכש, כל שחקני הסגל שזכו באליפות היו שחקנים שגדלו במועדון.

בשנת 1976, היו הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הקבוצות הראשונות בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקו במפעל אירופאי, גביע האינטרטוטו. באר שבע קיימה שישה משחקים בשיטת "בית-חוץ" נגד הקבוצות: קוגה מדנמרק, הרטה ברלין מגרמניה וסטנדארד ליאז' הבלגית‏[5]. הקבוצה התחזקה בשחקני רכש מושאלים: שרגא טופולנסקי ממכבי נתניה, אריה בז'רנו מהפועל תל אביב, יוחנן וולך מהפועל חיפה וישראל פוגל מהפועל כפר סבא. מאזן הקבוצה במפעל היה: ניצחון אחד, שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים.

שנות השמונים והתשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984, הגיעה הפועל באר שבע לגמר גביע המדינה אך נוצחה על ידי הפועל לוד בבעיטות הכרעה מ-11 מטר. בעונה שלאחריה, עונת 1984/1985 עמדה הקבוצה בפני ירידה לליגת המשנה וניצלה במחזור האחרון לאחר שניצחה 1-2 את הטוענת לאליפות, בית"ר ירושלים[6]. בשנת 1989, זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר ניצחון בגמר על מכבי נתניה.

בין השנים 1991 - 1995 הייתה הפועל באר-שבע חברה קבועה בצמרת הליגה הראשונה. בתקופה זו נוהלה הקבוצה על ידי איש העסקים רן פסח שהביא את הקבוצה לרצף ההשגים הטובים בשלושים שנים האחרונות, בשנים אלה הצליחה הקבוצה להשיג שלוש פעמים את הכרטיס למפעל אירופאי: פעמיים גביע אופ"א ופעם נוספת בגביע אירופה למחזיקות גביע. תחילת הדרך בגביע אופ"א החלה באוגוסט 1994, כשהאדומים פגשו את אריס סלוניקי היוונית ובסיום שני המפגשים הייתה רגלם של היוונים על העליונה.

שנה מאוחר יותר, בעונת 1995/1996, פגשה במוקדמות גביע אופ"א את טיראנה האלבנית והצליחה לגבור עליה במפגש כפול, שסידר לויקו חדד ולחניכיו עימות חזיתי עם יוהאן קרויף וברצלונה. בספטמבר 1995, הגיעו הקטלונים לוסרמיל עם סוללת כוכבים אשר ביניהם לואיס פיגו, איבן דה לה פנייה, ג'ורדי קרויף ומהו קודרו. תוצאת הסיום הייתה 7:0 ו-5:0 בגומלין, לטובת הספרדים. בסיום אותה עונה, הצליחה הקבוצה לזכות בפעם השנייה בגביע הטוטו, לאחר ניצחון בגמר על הפועל כפר סבא.

בעונת 1996/1997, בהנהגתו של אלי גוטמן, זכתה הקבוצה בגביע המדינה היחיד בתולדות המועדון לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב, בתוצאה 0:1. אותה עונה תיזכר בעיקר עקב התצוגות הגדולות והכדורגל המלהיב אותו הציגה הקבוצה בכיכובם של השחקנים, סיאד חלילוביץ' וג'ובאני רוסו.

בתום העונה, החליט הבעלים דאז אלי להב, לשחרר שחקנים רבים ביניהם חלילוביץ', רוסו, הולצמן, סולוב, בסיס וחזות. להב עזב את הקבוצה והעביר את הבעלות לאלי זינו. עקב כך, פתחה הקבוצה את עונת 1997/1998 עם סגל מצומצם וחלש, שבא לידי ביטוי בתבוסה 10:0 לרודה ההולנדית במסגרת גביע אירופה למחזיקות. בתום העונה, נשרה הקבוצה לליגת המשנה לאחר 27 שנים רצופות בליגה הבכירה.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה שבה לליגה הבכירה לאחר שלוש שנים בליגת המשנה, תחת הדרכתו של המאמן לופא קדוש. בשנת 2003 הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה אך נוצחה בבעיטות הכרעה מ-11 מטר על ידי הפועל רמת גן. בעונת 2004/05 נשרה הפועל באר שבע לליגת המשנה לאחר שסיימה את העונה במקום האחרון. במשך שלוש שנים רצופות, הוחלפו מאמנים רבים ביניהם ניר לוין, חיים בן שאנן, מרקו בלבול וגילי לנדאו.

ביולי 2007 רכשה אשת העסקים אלונה ברקת רכשה את הקבוצה מידיו של אלי זינו[7]. ב-29 באוגוסט 2007, במהלך משחק אימון כנגד מכבי באר שבע, קרס חלוצה של הפועל צ'סוואה אנספוואה, מדום לב ונפטר.

בעונת 2008/2009, הצליחה הקבוצה בראשות גיא לוי לשוב לליגת העל, לאחר ארבע שנים בליגת המשנה. באותה עונה הצליחה הקבוצה לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שגברה בגמר 1:0 על מכבי הרצליה, בתום 120 דקות.

עם חזרתה של הקבוצה לליגה הראשונה, הוחתם גיא עזורי לעונה אחת. מספר אוהדים של הקבוצה ניסו לתקוף את המאמן, במרץ 2010. בעקבות התקרית, הודיעה ברקת על עזיבת הקבוצה בתום העונה‏[8]. עזורי התפטר ובמקומו מונה ויקו חדד, שהפך למאמן הזמני, עד לתום העונה. כחודשיים לאחר מכן, הודיעה ברקת כי היא חוזרת בה וכי היא נשארת בקבוצה, לאחר שראתה שינוי בקרב האוהדים‏[9].

במאי 2010 מונה ניר קלינגר למאמנה החדש של הקבוצה. עונת 2010/2011 נפתחה טוב עבור הקבוצה, אך לקראת שלבי הסיום חלה ירידה ביכולתה. הקבוצה סיימה בפלייאוף האמצעי ולבסוף במקום התשיעי. בתחילת עונת 2011/2012, התפטר קלינגר, לאחר 6 הפסדים רצופים וניצחון בודד בלבד. במקומו מונה גיא לוי, שעזב בתום העונה.

לקראת עונת 2012/2013 מונה אלישע לוי למאמן הקבוצה. בעונה זו הגיעה הקבוצה לפלייאוף התחתון, וניצלה מירידה רק במחזור האחרון, לאחר ניצחון חוץ 0-3 על מכבי נתניה, בעקבותיו סיימה הקבוצה במקום התשיעי, ואילו נתניה ירדה לליגה הלאומית.

בעונת 2013/2014 חזר אל הקבוצה הקפטן אליניב ברדה שהוביל אל את הקבוצה לעונה הטובה ביותר שלה מאז עונות האליפות, שבסיומה באר-שבע סיימה במקום השני. המקום השני הקנה להפועל באר שבע מקום בסיבוב השני של מוקדמות הליגה האירופית בעונת 2014/2015, וחזרה למפעלים האירופאים לאחר 18 שנות העדרות. באר שבע הוגרלה לשחק מול קבוצת RNK ספליט הקרואטית. במשחק הראשון, הפסידה באר שבע 2-1 בקרואטיה. בגומלין, שנערך בקפריסין בעקבות ירי רקטות לעבר ישראל במהלך מבצע צוק איתן, נפרדו הקבוצות בתיקו 0-0 שקבע את הדחתה של הפועל באר שבע מהמפעל.

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמייצגת העיקרית של דרום הארץ בכדורגל, הגיעו לבאר שבע רוב הכשרונות שצמחו בדרום. גם חוסר יכולת או רצון של שחקנים מהמרכז לשחק בדרום, הביא לפיתוח מחלקת הנוער בבאר שבע ולהתבססות על שחקנים מקומיים שצמחו במועדון וחשו איתו הזדהות גבוהה.

ברוב שנות המועדון, המועדון נהנה ממחלקת נוער חזקה. עד סוף שנות השמונים, דורגה בקביעות, קבוצת הנוער של המועדון, הפועל "השלושה" באר שבע ‏[10], בצמרת ליגת העל לנוער ואף זכתה בארבע אליפויות המדינה לנוער‏[11]. מצב זה היה בעיקרו תולדה של הליגות העירוניות לנוער שהוקמו ונוהלו על ידי אהרן בן-יעקב ויצרו פירמידה של אלפי ילדים ונערים ששיחקו במסגרת מאורגנת.

בשנים האחרונות, לאחר שהמועדון עבר לידיים פרטיות ולאחר שנוצרו אפשרויות להביא שחקני רכש מחו"ל ומהמרכז, ירד הדגש שניתן במועדון למחלקת הנוער. קבוצת הנוער ירדה לליגת המשנה בעונת 2008/9, אך חזרה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של שנתיים‏[12].

אצטדיון ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון וסרמיל

במהלך שנות החמישים, שיחקה הקבוצה על מגרש חול בעיר העתיקה. הקבוצה עברה לשחק על מגרש דשא באצטדיון החדש שנבנה, אצטדיון וסרמיל, שנחנך ב-31 באוקטובר 1959, במשחק חגיגי של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב.

בצורתו הראשונית, ישבו חלק מהצופים על יציעי בטון קטנים, מול חלקו המרכזי של המגרש. שאר הצופים התמקמו על סוללת העפר שהקיפה את המגרש.

בדצמבר 1988, הסתיים שיפוץ כללי של האצטדיון בכספי תרומתה של הגברת לילי פרידמן-וסרמיל ושמו הוסב לאצטדיון על שם ארתור וסרמיל. הגברת פרידמן-וסרמיל הנציחה בכך את בנה שנרצח בתקופת השואה על ידי הנאצים. השיפוץ כלל, בין היתר, הקמת יציעי בטון בכל היקף האצטדיון.

בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול קבוצת ברצלונה, במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף. בשנת 2009, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל, הותקנו מושבים בשאר היציעים.

בימים אלו נבנה אצטדיון חדש במבואותיה הצפוניים של העיר, אשר יחליף את אצטדיון וסרמיל.

תארים רשמיים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקים רשמיים באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחזיקות גביע (4): 1997/1998
  • אופ"א (6): 1994/1995
  • אינטרטוטו (12): 2004/2005 , 1994/1995 ‏‏‏[13], 1976/1977

שחקנים בולטים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקני בית

שחקני רכש
שחקנים זרים

מאמני עבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה בעבר עד היום
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
לוניה דבורין Flag of Israel.svg 1957 1958
יחיאל מור Flag of Israel.svg 1959 1959
סלבקו מילושביץ' Flag of SFR Yugoslavia.svg 1965 1965
אלי פוקס Flag of Israel.svg 1972 1974
אמציה לבקוביץ' Flag of Israel.svg 1974 1976
אמציה לבקוביץ' Flag of Israel.svg 1979 1980
אליהו עופר Flag of Israel.svg 1980 1981
שמעון שנהר Flag of Israel.svg 1981 1983
אליהו עופר Flag of Israel.svg 1983 1984
ג'קי דקל Flag of Israel.svg 1984 1984
צבי רוזן Flag of Israel.svg 1985 1985
נחום סטלמך Flag of Israel.svg 1985 1986
דרור בר-נור Flag of Israel.svg 1986 1986
נינו ברגיג Flag of Israel.svg 1987 1987
ניסים בכר Flag of Israel.svg 1987 1988
שמעון שנהר Flag of Israel.svg 1988 1989
חיים כהן Flag of Israel.svg 1990 1990
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
אלון בן דור Flag of Israel.svg 1990 1990
אליהו עופר Flag of Israel.svg 1990 1992
ויקו חדד Flag of Israel.svg 1993 1994
ויטלי סבצ'נקו Flag of Ukraine.svg 1994 1995
ויקו חדד Flag of Israel.svg 1996 1996
אלי גוטמן Flag of Israel.svg 1996 1997
בני טבק Flag of Israel.svg 1997 1997
גיורגי צבטקוב Flag of Bulgaria.svg 1998 1998
ג'קי דקל Flag of Israel.svg 1998 1998
אליהו עופר Flag of Israel.svg 1998 1998
שייע פייגנבוים Flag of Israel.svg 1998 1998
גילי לנדאו Flag of Israel.svg 1999 1999
אליהו עופר Flag of Israel.svg 1999 1999
מוטי איוניר Flag of Israel.svg 2000 2000
אייל לחמן Flag of Israel.svg 2000 2001
סימון ציציאשוילי Flag of Israel.svg 2001 2001
שלמה שרף Flag of Israel.svg 2001 2001
שם מדינה שנת התחלה שנת סיום
לופא קדוש Flag of Israel.svg 2001 2003
אלי גוטמן Flag of Israel.svg 2003 2004
אלי כהן Flag of Israel.svg 2005 2005
לופא קדוש Flag of Israel.svg 2006 2006
ניר לוין Flag of Israel.svg 2006 2006
חיים בן שאנן Flag of Israel.svg 2006 2006
מרקו בלבול Flag of Israel.svg 2006 2006
גילי לנדאו Flag of Israel.svg 2006 2007
מרקו בלבול Flag of Israel.svg 2007 2007
גילי לנדאו Flag of Israel.svg 2008 2008
גיא לוי Flag of Israel.svg 2008 2009
גיא עזורי Flag of Israel.svg 2009 2010
ניר קלינגר Flag of Israel.svg 2010 2011
גיא לוי Flag of Israel.svg 2011 2012
אלישע לוי Flag of Israel.svg 2012 -

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-18 במאי 2014

מס' עמדה שם
1 Flag of Nigeria.svg שוער אוסטין אג'ידה
2 Flag of Israel.svg מגן בן ביטון
3 Flag of Israel.svg מגן יואכים דניאל אסקלינג
4 Flag of Israel.svg מגן דור מלול
5 Flag of Israel.svg קשר דוד טויטו
7 Flag of Israel.svg קשר סיראז' נסאר
8 Flag of Israel.svg קשר גל אראל
9 Flag of Israel.svg חלוץ תומר סוויסה
10 Flag of Israel.svg חלוץ אליניב ברדה (קפטן)
11 Flag of Israel.svg קשר מאור בוזגלו
12 Flag of Israel.svg מגן נועם גמון
13 Flag of Israel.svg מגן אופיר דוידזאדה
14 Flag of Israel.svg מגן אביתר אילוז (קפטן 2)
מס' עמדה שם
16 Flag of Israel.svg חלוץ דובב גבאי
17 Flag of Israel.svg מגן בן אלגרבלי
18 Flag of Israel.svg חלוץ אור חביביאן
22 Flag of Israel.svg שוער רובי לבקוביץ'
23 Flag of Serbia.svg בלם טומיסלב פאיוביץ'
24 Flag of Israel.svg קשר מאור מליקסון
25 Flag of Brazil.svg קשר ויליאם סוארז
26 Flag of Israel.svg קשר קובי דג'אני
27 Flag of Israel.svg קשר פיראס עוואד
28 Flag of Israel.svg חלוץ שלומי ארבייטמן
29 Flag of Israel.svg קשר רועי גורדנה
30 Flag of Israel.svg קשר דן ביטון
36 Flag of Israel.svg שוער רז רחמים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק נחשון, באר-שבע רצה אחרי "האוטובוס הלאומי", מעריב, 10 בינואר 1964
  2. ^ אריה רפפורט, 40 שנות ספורט בנגב, הוצאה בחסות "כל-בי"
  3. ^ אופיר סער, פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע, באתר nrg, ‏3 ביולי 2011
  4. ^ על פי ראיון עם אברהם נומה, חיים זלקאי, "נומה מפציץ", זמן כל-בי - מוסף קבוצת מעריב לאזור הדרום, 29 בנובמבר 2012, עמ' 47
  5. ^ אינטרטוטו, ארכיון‏
  6. ^ אריה רפפורט, "תמונה מדברת, הצוות של הפועל באר שבע שעשה את עונת 1984/85", "זמן כל-בי", 21 בפברואר 2013, עמ' 47
  7. ^ איזי עין דור, מכשולים הוסרו, אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע, באתר ynet, ‏4 ביולי 2007
  8. ^ איזי עין דור, אלונה ברקת: "נחצה קו אדום, אעזוב בסוף העונה", באתר ynet‏, 1 במרץ 2010
  9. ^ יגאל ברמן, אלונה ברקת: אני נשארת בב"ש, האוהדים השתנו, באתר one, ‏2 במאי 2010
  10. ^ "השלושה" - על שם שלושה עובדי מכתשים שנספו בתאונת עבודה בינואר 1968. על פי ראיון עם נעים ברזני, ממקימי הפועל "השלושה" באר שבע, ב"זמן הנגב", רשת מעריב, 3 בספטמבר 2010
  11. ^ אריה רפפרט, ההיסטוריון: כך פספסה באר שבע את אליפות הנוער, עיתון כלבי באתר nrg, ‏2 בדצמבר 2010
  12. ^ יגאל ברמן, הפועל באר שבע חזרה ללאומית, ברקת: שמחה גדולה, אתר one, ‏23 באפריל 2011
  13. ^ עונת 1994-95‏, אתר אופ"א


ליגת העל בכדורגל - עונת 2014/2015

מכבי תל אביבהפועל באר שבעעירוני קריית שמונההפועל תל אביבמכבי חיפהבני סכניןבית"ר ירושלים
מ.ס. אשדודהפועל רעננההפועל עכוהפועל חיפהמכבי פתח תקווהמכבי נתניההפועל פתח תקווה