הפועל באר שבע
ערך זה עוסק בקבוצת כדורגל. אם התכוונתם לקבוצת כדורסל, ראו הפועל באר שבע (כדורסל).
| הפועל באר-שבע | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
![]() |
||||||||
| מידע כללי | ||||||||
| תאריך ייסוד | 1949 | |||||||
| אצטדיון | וסרמיל (תכולה: 13,000) |
|||||||
| בעלי הקבוצה | אלונה ברקת | |||||||
| יו"ר | אלונה ברקת | |||||||
| מאמן | אלישע לוי | |||||||
| ליגה | ליגת העל | |||||||
| תארים | ||||||||
| מספר אליפויות | 2 | |||||||
| מספר גביעים | 1 | |||||||
|
||||||||
הפועל באר שבע הוא מועדון כדורגל ישראלי מהעיר באר שבע, המשחק בליגת העל הישראלית. המועדון הוקם בשנת 1949, והחל משנת 2007 הוא מנוהל על ידי אשת העסקים, אלונה ברקת. המועדון זכה לאורך שנותיו בשתי אליפויות המדינה, בגביע מדינה אחד, בשלושה גביעי טוטו (שניים לליגת העל ואחד לליגה הלאומית) ובגביע אלוף האלופים.
צבעי התלבושת הביתית הקבועה של המועדון הם אדום ולבן. הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה באצטדיון וסרמיל. בשנת 2015 תעבור הקבוצה לאצטדיון חדש בבאר שבע.
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
שנים ראשונות [עריכה]
הפועל באר שבע נוסדה בשנת 1949 על ידי זלמן כספי. הקבוצה שיחקה שלוש שנים בליגה הסדירה ופעילותה הופסקה לאחר שהוחלט בהתאחדות לכדורגל כי המרחק הגדול אינו מאפשר את השתתפותה. הקבוצה הוקמה מחדש בתחילת שנות ה-50 ובשנת 1955 העפילה לליגה ב'. ב-1958, בהדרכתו של לוניה דבורין, זכתה במקום הראשון בליגה ב' והעפילה לליגה א' (השנייה דאז).[1] הקבוצה העפילה לליגה הלאומית בשנת 1965, תחת הדרכתו של המאמן היוגוסלבי, סלבקו מילושביץ'[2].
שנות השבעים [עריכה]
בשנת 1970, ירדה הקבוצה לליגה א' ושבה לליגה העליונה מיד לאחר שנה אחת. בעונות 1972/1973 ו-1973/1974, הקבוצה הפגינה, בהדרכתו של המאמן אלי פוקס, כדורגל התקפי שזכה לאהדת הקהל, אך ההגנה הייתה חדירה וספגה יותר מדי שערים לקבוצת צמרת. אי לכך, הקבוצה סיימה במקום החמישי והשביעי.
שנות השיא של הקבוצה היו בעונות 1974/1975 ו-1975/1976 בהן זכתה הקבוצה בשתי אליפויות רצופות, תחת שרביטו של המאמן אמציה לבקוביץ'. לבקוביץ', שחקן הגנתי בעברו, חיזק את ההגנה ואת המשחק הטקטי של הקבוצה ושילב זאת עם משחק ההתקפי שנשאר מתקופתו של פוקס. [3] כמו כן, הצעירים שהעלה פוקס מקבוצת הנוער צברו נסיון ויצרו תלכיד מגובש עם השחקנים הוותיקים יותר.[4] בשתי העונות הללו, שימש אדם טל יו"ר הקבוצה. השחקנים הבולטים בעונות האליפות היו השוער רוני מוסקוביץ', המגינים אורי בנימין יעקב כהן, הבלם אלון בן דור, הקשרים מאיר ברד ואליהו עופר והחלוצים אברהם נומה ושלום אביטן, שהצטרף בעונת האליפות השנייה. למעט מוסקוביץ' שהיה שחקן רכש, כל שחקני הסגל שזכו באליפות היו שחקנים שגדלו במועדון.
בשנת 1976, היו הפועל באר שבע ובית"ר ירושלים הקבוצות הראשונות בתולדות הכדורגל הישראלי ששיחקו במפעל אירופאי, גביע האינטרטוטו. באר שבע קיימה שישה משחקים בשיטת "בית-חוץ" נגד הקבוצות: קוגה מדנמרק, הרטה ברלין מגרמניה וסטנדארד ליאז' הבלגית [5]. הקבוצה התחזקה בשחקני רכש מושאלים: שרגא טופולנסקי ממכבי נתניה, אריה בז'רנו מהפועל תל אביב, יוחנן וולך מהפועל חיפה וישראל פוגל מהפועל כפר סבא. מאזן הקבוצה במפעל היה: ניצחון אחד, שלוש תוצאות תיקו ושני הפסדים.
שנות השמונים והתשעים [עריכה]
בשנת 1984, הגיעה הפועל באר שבע לגמר גביע המדינה אך נוצחה על ידי הפועל לוד בבעיטות הכרעה מ-11 מטר. בעונה שלאחריה, עונת 1984/1985 עמדה הקבוצה בפני ירידה לליגת המשנה וניצלה במחזור האחרון לאחר שניצחה בו את הטוענת לאליפות, בית"ר ירושלים, בתוצאה 1:2.[6]
בשנת 1989, זכתה הקבוצה בגביע הטוטו לאחר ניצחון בגמר על מכבי נתניה.
בין השנים 1991 - 1995 הייתה הפועל באר-שבע חברה קבועה בצמרת הליגה הראשונה. בתקופה זו נוהלה הקבוצה על ידי איש העסקים רן פסח שהביא את הקבוצה לרצף ההשגים הטובים בשלושים שנים האחרונות, בשנים אלה הצליחה הקבוצה להשיג שלוש פעמים את הכרטיס למפעל אירופאי: פעמיים גביע אופ"א ופעם נוספת בגביע אירופה למחזיקות גביע. תחילת הדרך בגביע אופ"א החלה באוגוסט 1994, כשהאדומים פגשו את אריס סלוניקי היוונית ובסיום שני המפגשים הייתה רגלם של היוונים על העליונה. שנה מאוחר יותר, בעונת 1995/1996, פגשה במוקדמות גביע אופ"א את טיראנה האלבנית והצליחה לגבור עליה במפגש כפול, שסידר לויקו חדד ולחניכיו עימות חזיתי עם יוהאן קרויף וברצלונה. בספטמבר 1995, הגיעו הקטלונים לוסרמיל עם סוללת כוכבים אשר ביניהם לואיס פיגו, איבן דה לה פנייה, ג'ורדי קרויף ומהו קודרו. תוצאת הסיום הייתה 7:0 ו-5:0 בגומלין, לטובת הספרדים. בסיום אותה עונה, הצליחה הקבוצה לזכות בפעם השנייה בגביע הטוטו, לאחר ניצחון בגמר על הפועל כפר סבא.
בעונת 1996/1997, בהנהגתו של אלי גוטמן, זכתה הקבוצה בגביע המדינה היחיד בתולדות המועדון לאחר ניצחון בגמר על מכבי תל אביב, בתוצאה 0:1. אותה עונה תיזכר בעיקר עקב התצוגות הגדולות והכדורגל המלהיב אותו הציגה הקבוצה בכיכובם של השחקנים, סיאד חלילוביץ' וג'ובאני רוסו.
בתום העונה, החליט הבעלים דאז אלי להב, לשחרר שחקנים רבים ביניהם חלילוביץ', רוסו, הולצמן, סולוב, בסיס וחזות. להב עזב את הקבוצה והעביר את הבעלות לאלי זינו. עקב כך, פתחה הקבוצה את עונת 1997/1998 עם סגל מצומצם וחלש, שבא לידי ביטוי בתבוסה 10:0 לרודה ההולנדית במסגרת גביע אירופה למחזיקות. בתום העונה, נשרה הקבוצה לליגת המשנה לאחר 27 שנים רצופות בליגה הבכירה.
שנות ה-2000 [עריכה]
הקבוצה שבה לליגה הבכירה לאחר שלוש שנים בליגת המשנה, תחת הדרכתו של המאמן, לופא קדוש. בשנת 2003, הגיעה הקבוצה לגמר גביע המדינה אך נוצחה בבעיטות הכרעה מ-11 מטר על ידי הפועל רמת גן. בעונת 2004/05 נשרה הפועל באר שבע לליגת המשנה לאחר שסיימה את העונה במקום האחרון. במשך שלוש שנים רצופות, הוחלפו מאמנים רבים ביניהם ניר לוין, חיים בן שאנן, מרקו בלבול וגילי לנדאו.
ביולי 2007 רכשה אשת העסקים אלונה ברקת רכשה את הקבוצה מידיו של אלי זינו[7]. ב-29 באוגוסט 2007, במהלך משחק אימון כנגד מכבי באר שבע, קרס חלוצה של הפועל צ'סוואה אנספוואה, מדום לב ונפטר.
בעונת 2008/2009, הצליחה הקבוצה בראשות גיא לוי לשוב לליגת העל, לאחר ארבע שנים בליגת המשנה. באותה עונה הצליחה הקבוצה לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שגברה בגמר 1:0 על מכבי הרצליה, בתום 120 דקות.
עם חזרתה של הקבוצה לליגה הראשונה, הוחתם גיא עזורי לעונה אחת. מספר אוהדים של הקבוצה ניסו לתקוף את המאמן, במרץ 2010. בעקבות התקרית, הודיעה ברקת על עזיבת הקבוצה בתום העונה[8]. עזורי התפטר ובמקומו מונה ויקו חדד, שהפך למאמן הזמני, עד לתום העונה. כחודשיים לאחר מכן, הודיעה ברקת כי היא חוזרת בה וכי היא נשארת בקבוצה, לאחר שראתה שינוי בקרב האוהדים [9].
במאי 2010 מונה ניר קלינגר למאמנה החדש של הקבוצה. עונת 2010/2011 נפתחה טוב עבור הקבוצה, אך לקראת שלבי הסיום חלה ירידה ביכולתה. הקבוצה סיימה בפלייאוף האמצעי ולבסוף במקום התשיעי. בתחילת עונת 2011/2012, התפטר קלינגר, לאחר 6 הפסדים רצופים וניצחון בודד בלבד. במקומו מונה גיא לוי, שעזב בתום העונה, ובמקומו מונה אלישע לוי שחתם לעונה אחת.
מחלקת הנוער [עריכה]
כמייצגת העיקרית של דרום הארץ בכדורגל, הגיעו לבאר שבע רוב הכשרונות שצמחו בדרום. גם חוסר יכולת או רצון של שחקנים מהמרכז לשחק בדרום, הביא לפיתוח מחלקת הנוער בבאר שבע ולהתבססות על שחקנים מקומיים שצמחו במועדון וחשו איתו הזדהות גבוהה.
ברוב שנות המועדון, המועדון נהנה ממחלקת נוער חזקה. עד סוף שנות השמונים, דורגה בקביעות, קבוצת הנוער של המועדון, הפועל "השלושה" באר שבע [10], בצמרת ליגת העל לנוער ואף זכתה בארבע אליפויות המדינה לנוער [11]. מצב זה היה בעיקרו תולדה של הליגות העירוניות לנוער שהוקמו ונוהלו על ידי אהרן בן-יעקב ויצרו פירמידה של אלפי ילדים ונערים ששיחקו במסגרת מאורגנת.
בשנים האחרונות, לאחר שהמועדון עבר לידיים פרטיות ולאחר שנוצרו אפשרויות להביא שחקני רכש מחו"ל ומהמרכז, ירד הדגש שניתן במועדון למחלקת הנוער. קבוצת הנוער ירדה לליגת המשנה בעונת 2008/9, אך חזרה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של שנתיים [12].
אצטדיון ומתקנים [עריכה]
| ערך מורחב – אצטדיון וסרמיל |
במהלך שנות החמישים, שיחקה הקבוצה על מגרש חול בעיר העתיקה. הקבוצה עברה לשחק על מגרש דשא באצטדיון החדש שנבנה, אצטדיון וסרמיל, שנחנך ב-31 באוקטובר 1959, במשחק חגיגי של הפועל באר שבע מול הפועל תל אביב.
בצורתו הראשונית, ישבו חלק מהצופים על יציעי בטון קטנים , מול חלקו המרכזי של המגרש. שאר הצופים התמקמו על סוללת העפר שהקיפה את המגרש.
בדצמבר 1988, הסתיים שיפוץ כללי של האצטדיון בכספי תרומתה של הגברת לילי פרידמן-וסרמיל ושמו הוסב לאצטדיון על שם ארתור וסרמיל. הגברת פרידמן-וסרמיל הנציחה בכך את בנה שמת בתקופת השואה. השיפוץ כלל, בין היתר, הקמת יציעי בטון בכל היקף האצטדיון.
בשנת 1995, לכבוד משחקה של הפועל באר שבע מול קבוצת ברצלונה, במסגרת גביע אופ"א, שופץ האצטדיון והותקנו בחלק מהיציעים מושבי פלסטיק במקום הבטון החשוף. בשנת 2009, בעקבות חזרתה של הפועל באר שבע לליגת העל, הותקנו מושבים בשאר היציעים.
בימים אלו נבנה אצטדיון חדש במבואותיה הצפוניים של העיר, אשר יחליף את אצטדיון וסרמיל.
סגל השחקנים [עריכה]
|
|
תארים רשמיים בישראל [עריכה]
- אליפות המדינה : 2 - 1974/75 , 1975/76
- גביע המדינה : 1 - 1996/97
- גביע הטוטו לליגת העל : 2 - 1988/89, 1995/96
- אלוף האלופים : 1 - 1974/1975
- גביע הטוטו לליגה הלאומית : 1 - 09\2008
- גביע ליליאן : 1 1988/89
- אליפויות נוער : 4 - 1969/70, 1971/72, 1975/76, 1984/85
- אלוף האלופים - נוער : 1 - 1984/85
משחקים רשמיים באירופה [עריכה]
- מחזיקות גביע : 4 - 1997/1998
- אופ"א : 6 - 1994/1995
- אינטרטוטו : 12 - 2004/2005 , 1994/1995 [13], 1976/1977
שחקנים בולטים בעבר [עריכה]
|
|
|
|
- ראו גם: קטגוריה:כדורגלני הפועל באר שבע
מאמני עבר [עריכה]
- מאמני הקבוצה בעבר עד היום
|
|
|
קישורים חיצוניים [עריכה]
- האתר הרשמי של הפועל באר שבע
- עמוד הקבוצה באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- יגאל ברמן, ב"ש עושה כבוד: 20 הגדולים נכנסו להיכל התהילה, באתר ONE, 7 בינואר 2010
הערות שוליים [עריכה]
- ^ יצחק נחשון, באר-שבע רצה אחרי "האוטובוס הלאומי", מעריב, 10 בינואר 1964
- ^ אריה רפפורט, 40 שנות ספורט בנגב, הוצאה בחסות "כל-בי"
- ^ אופיר סער, פאטה מורגנה: 1974, השנה ששינתה את הפועל באר שבע, באתר nrg, 3 ביולי 2011
- ^ על פי ראיון עם אברהם נומה, חיים זלקאי, "נומה מפציץ", זמן כל-בי - מוסף קבוצת מעריב לאזור הדרום, 29 בנובמבר 2012, עמ' 47
- ^ אינטרטוטו, ארכיון
- ^ אריה רפפורט, "תמונה מדברת, הצוות של הפועל באר שבע שעשה את עונת 1984/85", "זמן כל-בי", 21 בפברואר 2013, עמ' 47
- ^ איזי עין דור, מכשולים הוסרו, אלונה ברקת רכשה את הפועל באר שבע, באתר ynet, 4 ביולי 2007
- ^ איזי עין דור, אלונה ברקת: "נחצה קו אדום, אעזוב בסוף העונה", באתר ynet, 1 במרץ 2010
- ^ יגאל ברמן, אלונה ברקת: אני נשארת בב"ש, האוהדים השתנו, באתר one, 2 במאי 2010
- ^ "השלושה" - על שם שלושה עובדי מכתשים שנספו בתאונת עבודה בינואר 1968. על פי ראיון עם נעים ברזני, ממקימי הפועל "השלושה" באר שבע, ב"זמן הנגב", רשת מעריב, 3 בספטמבר 2010
- ^ אריה רפפרט, ההיסטוריון: כך פספסה באר שבע את אליפות הנוער, עיתון כלבי באתר nrg, 2 בדצמבר 2010
- ^ יגאל ברמן, הפועל באר שבע חזרה ללאומית, ברקת: שמחה גדולה, אתר one, 23 באפריל 2011
- ^ עונת 1994-95, אתר אופ"א
| ליגת העל בכדורגל - עונת 2012/2013 | ||
|---|---|---|
|
