וינסנט אניימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וינסנט אניימה
Vincent Enyeama - Hapoel Tel-Aviv.JPG
מידע אישי
תאריך לידה 29 באוגוסט 1982 (בן 32)
מקום לידה קדונה שבניגריה
גובה 1.80 מטר
עמדה שוער
מועדונים מקצועיים*
1999 - 2000
2001 - 2004
2004 - 2005
2005 - 2007
2007 - 2011
2011 -
2012 - 2013
אייבום סטארס
אנימבה
הארטלנד
בני יהודה
הפועל תל אביב
ליל
מכבי תל אביב
56 (1)
100 (10)
36 (0)
56 (0)
114 (8)
29 (0)
38 (0)
נבחרת לאומית**
2002 - ניגריה 94 (0)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה
בלבד ומעודכן לתאריך 1 ביולי 2014
** המידע על מספר ההופעות והשערים בנבחרת נכון לתאריך
1 ביולי 2014

וינסנט אניימה במדי בני יהודה במהלך אימון, 2007

וינסנט אניימהאנגלית: Vincent Enyeama; נולד ב-29 באוגוסט 1982) הוא כדורגלן ניגרי המשחק בעמדת השוער בקבוצת ליל ובנבחרת ניגריה.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אניימה הגיע לליגה הישראלית בעונת 2005/2006 מהליגה הניגרית לאחר מעקב מצידה של בני יהודה. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה הגיע אניימה עם בני יהודה לגמר גביע המדינה, אותו הפסידה הקבוצה 1-0 להפועל תל אביב.

במהלך תקופה זו בקריירה של אניימה נתגלע סכסוך בינו לבין סוכן השחקנים ניר קרין, שלפי טענותיו של אניימה זייף את חתימתו‏[1] ולאחר מכן דרש מהנהלת בני יהודה עמלה על מעברו של השחקן לקבוצה. תלונתו של אניימה הוגשה למשטרה[2]. לאחר בדיקת משטרת ישראל הוחלט לסגור התיק כנגד קרין. במקביל, הגיש הסוכן תביעה בבוררות בהתאחדות לכדורגל כנגד אניימה‏[3]. בפסק הדין של הבוררות נקבע שהצדק עם קרין ולכן נדרש וינסנט אניימה לשלם לסוכן כ-100,000 שקלים‏[4].

בקיץ 2007 מועדון הפועל תל אביב רכש את אניימה בתמורה למיליון דולרים ומשכורת של כ-400 אלף דולרים לעונה‏[5]. אניימה האמין כי המעבר יהווה שינוי אחרי עונה בה נאבק נגד הירידה עם בני יהודה, אלא שגם אצל האדומים הוא חווה קרבות תחתית, וזאת למרות שהקבוצה הצליחה להעפיל לשלב הבתים בליגה האירופית עם אניימה בשער. המאמן גיא לוזון התפטר אחרי שניצח משחק אחד בלבד בסיבוב הראשון בליגת העל, ואת המשך העונה שיחק אניימה תחת המאמן החדש אלי גוטמן. הוא הפגין יכולת לא יציבה, הורחק מארבעה משחקים עקב אגרוף ששלח לשחקן בני יהודה[6], ונעדר כחודש עקב השתתפותו באליפות אפריקה עם נבחרת ניגריה. בחלק האחרון של העונה, היווה חלק משמעותי בהישארותה של הפועל תל אביב בליגה ובהעפלתה לגמר גביע המדינה, בו הפסידה לבית"ר ירושלים לאחר דו-קרב בעיטות עונשין.

את העונה הבאה פתח אניימה בצורה טובה כשבלט בניצחונות 0-2 על בית"ר ירושלים ו-0-2 מול מכבי תל אביב. ב-28 בפברואר כבש את שערו הראשון בישראל נגד קבוצת בני סכנין מבעיטת עונשין מ-11 מטרים, זאת אחרי שמוקדם יותר במהלך העונה החליט אלי גוטמן שאניימה יהיה בועט הפנדלים הקבוע של הקבוצה. אניימה כבש שוב בבעיטת עונשין במשחק הליגה מול בני יהודה ב-21 במרץ. בסיום אותו משחק הוא הורחק לאחר שעם שריקת הסיום הטיח כדור בראשו של קובי מויאל[7]. בשמינית גמר גביע המדינה נגד מכבי חיפה הפגין אניימה יכולת טובה, אך ספג פנדל מרגלי יניב קטן לקראת שריקת הסיום, שקבע שוויון 1-1. במהלך דו-קרב בבעיטות ההכרעה עצר אניימה שני פנדלים, אך בעט חלש ושוער חיפה ניר דוידוביץ' עצר את הפנדל שלו. בסיום הודחה הפועל מהגביע. את העונה סיימה הקבוצה במקום השני ואניימה נבחר לכדורגלן העונה של מעריב, באחת הפעמים הבודדות שתואר זה לא הוענק לשחקן מהקבוצה שזכתה באליפות.

בעונת 2009/2010 היה שותף לזכייה בדאבל של הקבוצה, וכן להעפלתה של הקבוצה לשלב הפלייאוף של הליגה האירופית, לאחר שסיימה את שלב הבתים במקום הראשון לפני המבורג הגרמנית, סלטיק הסקוטית וראפיד וינה האוסטרית. בעונה הזו הבקיע אניימה 5 שערי ליגה, 3 שערים במסגרת הגביע, כולל שער בגמר הגביע מול בני יהודה[8], כולם בבעיטות עונשין מ-11 מטר. אניימה היה אחד המצטיינים בעונה זו, נבחר לשוער העונה והיה מועמד בולט לזכייה שנייה ברציפות בתואר כדורגלן העונה, אך לבסוף זכה בתואר זה גילי ורמוט, חברו לקבוצה.

בתחילת עונת 2010/2011 היה שותף אניימה להעפלתה של הקבוצה לליגת האלופות לאחר שגברה על ז'לייזניצ'אר הבוסנית, אקטובה הקזחית, ורד בול זלצבורג האוסטרית. אניימה אף כבש בפנדל נגד זלצבורג. אניימה הפך לשחקן הראשון שכבש שער להפועל תל אביב במסגרת ליגת האלופות, כשהבקיע בעיטת עונשין מ-11 מטרים בהפסד 1 - 3 לאולימפיק ליון הצרפתית. ב-8 בנובמבר 2010 שמר אניימה על שער ריק בניצחון 0-2 על מכבי חיפה וזכה לציון הנדיר 10 במעריב[9]. במרץ 2011 נבחר אניימה לכדורגלן השנה בניגריה‏[10]. בתום העונה סיימה הפועל תל אביב במקום השני בליגת העל ואניימה זכה עמה בגביע המדינה בפעם השנייה ברציפות, לאחר שהצטיין במשחק הגמר בו ניצחה הקבוצה 0-1 את מכבי חיפה.

ביוני 2011 אניימה יצא לאירופה כשחתם על חוזה ל-4 שנים בקבוצת ליל הצרפתית. בעונתו הראשונה בקבוצה שימש אניימה כשוערה השני של ליל ולא שותף במשחקי הליגה של הקבוצה.

ב-7 באוגוסט 2012 סיכמה הנהלת ליל על השאלתו של אניימה לעונה אחת למכבי תל אביב[11]. בעונה זו שותף ב-27 משחקי ליגה וזכה עם מכבי תל אביב בתואר האליפות, ובתום העונה חזר לליל.

ב-10 באוגוסט 2013 ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הצרפתית, כשפתח בהרכב במדי ליל במשחק נגד לוריין, ושמר על שער נקי בניצחון קבוצתו 0-1. החל מהמחזור השישי שמר אניימה על רשת נקייה במשך 11 משחקים רצופים, והיה קרוב לשבור את שיא אי-הספיגה בליגה הצרפתית. ב-6 בדצמבר 2013 האריך אניימה את חוזהו בליל עד שנת 2017.

נבחרת ניגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אניימה זומן לסגל נבחרת ניגריה כשוער מחליף לקראת מונדיאל 2002. במהלך הטורניר שיחק במשחק אחד, ושמר על רשת נקייה מול נבחרת אנגליה. מאז הפך אניימה לשוערה הראשון של הנבחרת, ובמדיה פתח בהרכב בכל משחקי גביע אפריקה לאומות 2004.

בזכות כושרו ותפקודו הטובים כשוער הצליחה נבחרת ניגריה להגיע עד לחצי גמר גביע אפריקה לאומות 2006, בה הפסידה 1-0 לנבחרת חוף השנהב ולבסוף זכתה במקום השלישי. לאחר הטורניר חזר אניימה לישראל לאחר שנודע עליו בעיתוני ניגריה בתור "הגיבור הלאומי" ופגש לראשונה את בתו שנולדה בזמן שהתאמן באליפות אפריקה.

אניימה השתתף עם נבחרתו במונדיאל 2010 שנערך בדרום אפריקה. הוא הצטיין במשחק הראשון של ניגריה, מול נבחרת ארגנטינה, משחק שהסתיים בתוצאה 1-0 לטובת ארגנטינה, כאשר עצר מספר כדורים, ארבעה מתוכם של ליאונל מסי. בסוף המשחק הוכתר על ידי פיפ"א כאיש המשחק. אניימה המשיך להרשים במשחק השני נגד יוון עם מספר הצלות, אך טעות שלו הביאה לשער הניצחון של היוונים. למרות זאת נבחר שוב אניימה לאיש המשחק. המשחק השלישי, מול דרום קוריאה הסתיים בתוצאה 2-2, וניגריה סיימה את דרכה בטורניר.

ב-10 בפברואר 2013 זכה אניימה עם נבחרת ניגריה בגביע אפריקה לאומות 2013, לאחר ניצחון 0-1 על נבחרת בורקינה פאסו במשחק הגמר. הזכייה בגביע אפריקה העניק לניגריה השתתפות בגביע הקונפדרציות 2013 וגם בטורניר זה עמד אניימה בשער הנבחרת שהודחה בשלב הבתים לאחר ניצחון בודד על טהיטי.

אניימה שימש כשוער הראשון של הנבחרת גם במונדיאל 2014, והצליח לשמור על רשת נקייה בשני משחקיה הראשונים, שהעניקו לה 4 נקודות. במשחק השלישי הפסידה ניגריה 3-2 לארגנטינה, תוצאה שלא מנעה העפלה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר נגד צרפת, יציאה לא טובה של אניימה לכדור קרן הובילה לשער הראשון של הצרפתים, בדרך לניצחון 2-0 וסיום דרכה של ניגריה בטורניר.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ניגריה
אנימבה
הפועל תל אביב
מכבי תל אביב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר