אורי מלמיליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורי מלמיליאן
אין תמונה חופשית
מידע אישי
תאריך לידה 24 באפריל 1957 (בן 57)
מקום לידה ירושלים, ישראל
עמדה קשר
מועדוני נוער
בית"ר ירושלים
מועדונים כשחקן
1973 - 1989
1989 - 1992
1992 -1993
1993
בית"ר ירושלים
מכבי תל אביב
הפועל באר שבע
הפועל כפר סבא
423 (140)
48 (18)
6 (1)
3 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1975 - 1990 ישראל 62 (16)
קבוצות כמאמן
1995 - 1996
1998 - 2002
2003 - 2007
2007 - 2008
2009 - 2010
2010 - 2011
הפועל ירושלים
מכבי נתניה
הכח עמידר רמת גן
הפועל פתח תקווה
הפועל אשקלון
בית"ר ירושלים

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אורי מלמיליאן (נולד ב-24 באפריל 1957 בירושלים) הוא כדורגלן עבר ישראלי ששיחק בעמדת הקשר, וכיום מאמן כדורגל. מלמיליאן מזוהה יותר מכל עם קבוצת בית"ר ירושלים, ובשנת 2009 נבחר להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי כאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמיליאן נולד בשכונת ממילא בירושלים, למשפחה בת 9 נפשות. בגיל צעיר הצטרף לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים וסומן כקשר התקפי מבטיח. בעונת 1973/1974, כשהיה בן 16, עלה מלמיליאן לקבוצה הבוגרת. באותה עונה כבש מלמיליאן את שער הניצחון של קבוצתו ברבע גמר גביע המדינה, במשחק הדרבי מול הפועל ירושלים, בבעיטת קרן. לכל אורך הקריירה שיחק בחולצה מספר 8, והתאפיין כשחקן טכני בעל שליטה בכדור, כמו כן הצטיין בביצוע מצבים נייחים כמו בעיטות חופשיות והרמת קרנות. בעונת 1974/1975 בית"ר סיימה במקום ה-15, שמוביל לירידת ליגה, אך בעקבות הקפאת הירידות באותה העונה, נותרה הקבוצה בליגה הבכירה. באותה העונה הפסידה בית"ר בגמר גביע המדינה להפועל כפר סבא בתוצאה 3-1.

בעונת 1975/1976 החלה פריצת הדרך המקצועית של מלמליאן. לאחר העונה הקשה בתחתית, היה מלמיליאן לצלע המרכזית במשולש הקישור של בית"ר ירושלים, שכונה "שוקולד-מנטה-מסטיק" על שם הלהקה שפעלה באותה תקופה, לצד דני נוימן וויקטור לוי. הקבוצה סיימה את העונה במקום השני בליגה הבכירה, לאחר שהפסידה את האליפות במחזור הסיום להפועל באר שבע. בעונה זו זכתה בית"ר ירושלים לראשונה בגביע המדינה. מלמיליאן כבש את צמד שעריו הראשונים בגביע בניצחון על מכבי נתניה ברבע הגמר. במשחק הגמר, השני ברציפות של בית"ר ירושלים, פגשה הקבוצה את מכבי תל אביב. במהלך ההארכה, במצב של שוויון 1-1, החטיא מלמיליאן פנדל לזכות קבוצתו, אך חיפה על כך בשער שהבקיע שש דקות לסיום ההארכה, מבעיטה סמוך לדגל הקרן, בדרך לניצחון 1-2. בסיום העונה האישית המוצלחת, נבחר מלמיליאן לתואר כדורגלן העונה של מעריב.

במהלך שלוש העונות הבאות, על אף שלא זכתה באליפות, הייתה בית"ר ירושלים בצמרת הטבלה, כשהיא מסיימת במקום השלישי ופעמיים במקום השני, ומלמיליאן הוסיף להיות דומיננטי במרכז הקישור של הקבוצה ואף להוביל את טבלת הכובשים שלה פעמיים מתוך השלוש. בעונת 1978/1979 זכתה הקבוצה בגביע השני בתולדותיה, כשניצחה במשחק הגמר 1-2 את מכבי תל אביב. מלמיליאן בישל לדני נוימן את השער הראשון במשחק. בעונת 1979/1980 חוותה הקבוצה משבר עמוק וירדה לליגת המשנה מהמקום האחרון בטבלה. מלמיליאן, שסירב לעבור לקבוצה הצרפתית פריז סן-ז'רמן במהלך הקיץ, כבש ארבעה שערים באותה עונה, מתוך 15 שערי ליגה בלבד שכבשה הקבוצה.

מלמיליאן הוסיף לשחק בקבוצה גם בתקופת שהותה בליגת המשנה, והקבוצה חזרה לליגה הבכירה תוך עונה אחת בלבד. בעונת 1981/1982 שוב הוביל מלמיליאן את טבלת כובשי הקבוצה, עם שמונה שערי ליגה לזכותו. בית"ר ירושלים חזרה להשתייך לצמרת הליגה בעונת 1984/1985 כשסיימה במקום השני בטבלה. באותה עונה החל השילוב המוצלח של מלמיליאן עם החלוץ הצעיר אלי אוחנה, והשניים הובילו את הקבוצה לזכייה שלישית בגביע המדינה לאחר ניצחון על מכבי חיפה במשחק הגמר.

עונת 1985/1986 הייתה עונת השיא של מלמיליאן במדי בית"ר ירושלים. הוא כבש 14 שערים וסיים כמלך השערים של הליגה. הקבוצה, שסיימה במקום הרביעי בליגה, הוסיפה זכייה שנייה ברציפות ורביעית בסך הכל בגביע המדינה. מלמיליאן כבש את שער הניצחון (2-3) על מכבי חיפה בשלב רבע הגמר, ובמשחק הגמר הבקיע את שער הניצחון (1-2) מול שמשון תל אביב בהארכה.

בעונת 1986/1987 הוביל השילוב בין מלמיליאן לאוחנה, תחת הדרכתו של המאמן דרור קשטן, לזכייה אליפות המדינה לראשונה בתולדות בית"ר ירושלים, כשכל אחד מהם כובש 15 שערי ליגה. טרם העונה, מלמיליאן החרים את ערב פתיחת העונה של המועדון, עקב מחלוקת סביב חוזהו. המחלוקת נמשכה והוא לא יצא עם הקבוצה למחנה האימונים בהונגריה, אך לבסוף זכה לשדרוג בחוזהו, כמו גם לאופציה לעזוב את הקבוצה בתום שלוש שנים. בשבוע משחק ההכתרה של המועדון נפטרה סבתו של מלמיליאן, ולכן הוא לא נכח בחגיגות אלא רץ הישר לחדרי ההלבשה בסיום המשחק. בסיום העונה נבחר מלמיליאן בפעם השנייה בקריירה לתואר כדורגלן העונה.

לאחר עזיבתו של אוחנה, מלמיליאן הוביל את טבלת הכובשים של המועדון שנתיים נוספות ברציפות, אך הקבוצה רשמה עונות חלשות בחלקה התחתון של הטבלה. למרות זאת, בעונת 1988/1989, זכתה הקבוצה בגביע המדינה בפעם החמישית. בשמינית הגמר פגשה בית"ר ירושלים את הפועל תל אביב, ולאחר הפסד 2-0 במשחק הראשון, ניצחה 0-5 במשחק הגומלין. מלמיליאן כבש במשחק את השער השני, ששלח את המשחק להארכה, וכן את השער החמישי, שחתם את תוצאת המשחק. ברבע הגמר ניצחה הקבוצה 0-6 את הפועל צפרירים חולון בסיכום שני המפגשים, כששלושה מהשערים נכבשים על ידי מלמיליאן. משחק הגמר מול מכבי חיפה היה משחק הפרידה של מלמיליאן מהמועדון בו גדל. בדקה ה-48 כבש מלמיליאן משמונה מטרים את שער השוויון הזמני שקבע 1-1. המשחק הסתיים בתוצאה 3-3, ובית"ר ירושלים ניצחה בתום בעיטות הכרעה. מלמיליאן היה רשום כבועט החמישי והמכריע, אך הקבוצה הבטיחה את ניצחונה כבר אחרי ארבע בעיטות לכל צד, ומלמיליאן סיים את דרכו במועדון עם גביע חמישי.

מלמיליאן שיחק במדי בית"ר ירושלים 16 עונות ברציפות, בהן רשם 423 הופעות ליגה, והוא מוביל את טבלת הופעות הליגה במועדון בכל הזמנים. כמו כן, הוא כבש 140 שערי ליגה לזכות הקבוצה, שני רק לאלי אוחנה (142). מלמיליאן הוא מלך שערי הגביע של הקבוצה בכל הזמנים, עם 29 שערים. על אף שתופקד כקשר, מלמיליאן הוביל את טבלת הכובשים של הקבוצה בתשע מתוך 16 עונותיו במועדון. עד היום, מלמיליאן נחשב לגדול שחקני בית"ר ירושלים בכל הזמנים.

שלהי הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1989/1990 עבר מלמיליאן בן ה-32 לקבוצת מכבי תל אביב. כבר בעונתו הראשונה במועדון כבש מלמיליאן 16 שערים, והיה למלך שערי הליגה בפעם השנייה בקריירה. מלמיליאן, שעבר למכבי יחד עם שותפו בבית"ר אבי כהן (הירושלמי), נחשב לאחד המובילים בדור הוותיק של הקבוצה, שפרש את חסותו על הדור הצעיר והמוכשר שהתפתח במועדון, וכלל שחקנים כמו אבי נמני ואיציק זוהר. השילוב בין הצעירים המוכשרים לשחקנים הוותיקים הגיע לשיאו בעונת 1991/1992, אז זכתה הקבוצה באליפות המדינה לראשונה לאחר 13 שנים. עבור מלמיליאן היה זה תואר אליפות אישי שני בקריירה.

לאחר שלוש עונות במדי מכבי תל אביב, עזב מלמיליאן את הקבוצה וחתם בהפועל באר שבע. מלמיליאן הוותיק רשם שש הופעות בלבד, בהן כבש פעם אחת. באמצע העונה עבר מלמיליאן להפועל כפר סבא, במדיה רשם שלוש הופעות, ובסיום העונה פרש בתום קריירה עשירה, בה כבש 159 שערים בליגה הבכירה, שמציבים אותו במקום השביעי בטבלת כובשי הליגה הבכירה בכל הזמנים.

נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמיליאן זומן לסגל נבחרת ישראל על ידי המאמן דוד שווייצר. ב-15 בינואר 1975, עוד בטרם מלאו לו 18, ערך מלמיליאן את הופעת הבכורה שלו במדי הנבחרת, שניצחה במשחק ידידות שהתקיים באצטדיון וסרמיל בבאר שבע את ארצות הברית בתוצאה 1-0. בכך היה לשחקן הצעיר ביותר שהופיע בנבחרת, עד שבן סהר שבר את שיאו בפברואר 2007. כשנתיים אחר כך, כבש מלמיליאן את שער הבכורה שלו במדי הנבחרת, במשחק ידידות מול תאילנד בבנגקוק, במשחק שהסתיים בשוויון 3-3.

מלמיליאן ייצג את הנבחרת בשלושה טורנירי מוקדמות מונדיאל (1978, 1982, 1986), וכן בשני טורנירים קדם אולימפיים, ב-1980 ו-1988. הקריירה הבינלאומית שלו נפרשה על פני 15 שנים והסתיימה באוקטובר 1990, לאחר 62 הופעות בהן כבש 16 שערים עבור הנבחרת.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמיליאן החל את קריירת האימון שלו בעונת 1995/1996, בקבוצת הפועל ירושלים, אותה העלה בסיום העונה לליגה הבכירה. הוא שחזר את ההישג עם מכבי נתניה, לאחר שהתמנה למאמנה בעונת 1998/1999 כששיחקה בליגת המשנה, והעלה אותה לליגה הבכירה. למרות ההישג, מלמיליאן לא המשיך לעונה נוספת, והוחלף במוטי איווניר. במהלך העונה פוטר איווניר מתפקידו ומלמיליאן חזר לתפקיד המאמן 11 מחזורים לסיום העונה, והצליח במשימתו להשאיר את הקבוצה בליגה הבכירה, תוך שהקבוצה רושמת חמישה ניצחונות והפסד אחד בלבד. הפעם נותר מלמיליאן בתפקידו לעונה נוספת, אותה סיימה הקבוצה במקום השמיני בטבלה. במהלך עונת 2001/2002, לאחר שבעלי הקבוצה אשר אלון החליט למכור את כוכב הקבוצה איציק זוהר לבית"ר ירושלים ללא אישורו, הגיש מלמיליאן את התפטרותו מאימון הקבוצה‏[1].

לקראת עונת 2002/2003 מונה מלמיליאן לתפקיד המנהל המקצועי ויועץ הבעלים בקבוצת הכח עמידר רמת גן, שהורדה באותה עונה לליגה השלישית עקב פירוק, והחלה את עונתה הראשונה כקבוצה מאוחדת. תחתיו מינתה הקבוצה את רפי כהן כמאמן, בסיום העונה עלתה הקבוצה לליגה הלאומית. לאחר התפטרותו של כהן מונה מלמיליאן למאמן הקבוצה, ובסיום עונתו השנייה בתפקיד, עונת 2005/2006, העלה אותה לליגת העל. מלמיליאן הוסיף לאמן את הקבוצה בליגה הבכירה, אך הקבוצה סיימה את העונה מתחת לקו האדום וחזרה לליגה השנייה. בסיום העונה עזב מלמיליאן את הקבוצה.

לקראת עונת 2007/2008 מונה מלמיליאן למאמן הפועל פתח תקווה, שירדה לליגת המשנה לראשונה אחרי 23 עונות, במטרה להעלותה לליגה הבכירה‏[2]. הקבוצה פתחה את העונה באופן לא משכנע, אך הצליחה להתאושש ואף לזכות בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, וטיפסה עד למקום הראשון בליגה. אמנם, שני הפסדים רצופים, מול הפועל רמת גן והפועל חיפה, הובילה לירידת הקבוצה למקום הרביעי בטבלה ולפיטוריו של מלמיליאן ב-14 בינואר 2008[3]. מלמיליאן אימן את הקבוצה למשך 15 מחזורים, והוחלף באלי מחפוד. בסיום העונה עלתה פתח תקווה לליגה הבכירה.

לקראת עונת 2009/2010 מונה מלמיליאן למאמן הפועל אשקלון[4], ששיחקה אז בליגה הלאומית, והוביל אותה להעפלה לליגת העל. הייתה זו הפעם השנייה בלבד בה אשקלון עולה לליגה הבכירה, והיא שיחקה בה לפני כן רק עונה אחת בתולדותיה. אשקלון הייתה לקבוצה הרביעית אותה מעלה מלמיליאן לליגה הבכירה. עם סיום העונה, הודיע מלמיליאן לבעלי הקבוצה כי הוא עוזב, וזאת עקב פנייה לא רשמית מקבוצת נעוריו, בית"ר ירושלים‏[5].

ב-11 ביוני 2010 מונה מלמיליאן למאמן קבוצת נעוריו, בית"ר ירושלים‏[6]. ב-17 בינואר 2011, כחצי שנה לאחר מינויו, הודיע מלמיליאן על התפטרותו מהמועדון‏[7], לאחר שהקבוצה דורגה במקום ה-12 בלבד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 פרסם מלמיליאן אוטוביוגרפיה בשם "הנער מממילא", שבה הוא מספר על עלייתו משכונת העוני הירושלמית להישגים בינלאומיים בכדורגל.

מלמיליאן היה נשוי לעורכת הדין סיגל מלמיליאן-אלימלך, אחותו של שוער העבר שביט אלימלך. בשנת 1996 נולדה בתם היחידה, מאיה. הזוג התגרש בשנת 2004.

הכדורגלנים אבירם ברוכיאן ואחיו הצעיר אביתר הם אחייניו של מלמיליאן. השניים שיחקו בקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים, וכן במדי הקבוצה הבוגרת. בעוד אביתר לא הפך לשחקן משמעותי בקבוצה, אבירם היה מכוכביה הגדולים ואף זכה עם הקבוצה בתארים. מלמיליאן אימן את ברוכיאן למשך חצי שנה בבית"ר ירושלים. לאורך תקופתו בבית"ר, זכה ברוכיאן להשוואות רבות למלמיליאן, הן במספר 8 על חולצתו והן מבחינת יחס הקהל של הקבוצה כלפיו.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמיליאן זכה להערצה רבה בקרב אוהדי בית"ר ירושלים, שראו בו את סמלם. ביטוי עממי להערצה זו נשמע בפיהם של סוחרי שוק מחנה יהודה בירושלים, המשבחים את סחורתם באומרם: "כל תפוח מלמיליאן". בסרט הקולנוע "גבעת חלפון אינה עונה", זכתה האמירה המפורסמת לאזכור, כאשר בסיום הסרט מנסים חברי שלישיית הגשש החיוור למכור נפט ברחובות, תוך שהם קוראים: "כל אוקטן מלמיליאן".

בשיר "מספרים" של להקת הדג נחש, שמקור חבריה הוא בעיר ירושלים, נאמר: "שמונה הוא המספר של אורי מלמיליאן, שהוא בלי שום ספק גיבור ילדותי".

במאי 2009 נכנס מלמיליאן להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי, ואף נבחר לאחד מחמשת גדולי הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים‏[8].

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית"ר ירושלים
מכבי תל אביב
תארים אישיים

כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשר גולדברג ורוני דיאון, אורי מלמיליאן התפטר מאימון מכבי נתניה, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2001
  2. ^ איזי עין דור, מלמיליאן: "המטרה של הפועל פ"ת היא לעלות ליגה", באתר ynet‏, 1 ביולי 2007
  3. ^ אייל בן יעקב, מלמיליאן פוטר מהפועל פ"ת, באתר וואלה!, 14 בינואר 2008
  4. ^ אופירה אסייג, ‏אורי מלמיליאן חתם לשנה אחת בהפועל אשקלון, באתר ONE‏, 13 ביולי 2009
  5. ^ דור בלך, מלמיליאן לא ימשיך בהפועל אשקלון, באתר וואלה!, 9 במאי 2010
  6. ^ איזי עין דור, מלמיליאן מאמן בית"ר ירושלים: "זה הבית שלי", באתר ynet‏, 11 ביוני 2010
  7. ^ גלעד שוברט, זעזוע בבית"ר ירושלים: אורי מלמיליאן התפטר, באתר ynet‏, 17 בינואר 2011
  8. ^ שפיגלר נבחר לכדורגלן הטוב של כל הזמנים, באתר וואלה!, 20 במאי 2009


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר