תפילת האדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש

תפילת האדון, המכונה גם תפילת אבינו שבשמים, היא תפילה נוצרית המקובלת ברוב העדות והזרמים הנוצריים. היא נקראת כך כיוון שהיא מיוחסת לישו עצמו ("האדון" בפי הנוצרים), ומשום שהיא פותחת במילים "אבינו שבשמים". התפילה מופיעה בשתי גרסאות בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה.

התפילה מוכרת גם בכינויה הלטיני "פּאטֶר נוֹסְטֶר" (Pater Noster), על-פי שתי המילים הראשונות בנוסחה הלטיני. הנוסח הלטיני של השם "תפילת האדון" הוא Oratio Dominica. השם היווני הוא: Η Κυριακή Προσευχή (אִי קיריאָקֵה פּרוֹסֶאוּכִי; "תפילת האדון" ביוונית קוינה).

נוסח התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הגרסאות של התפילה מופיעות בברית החדשה בבשורה על-פי מתי (6:9-13) ובבשורה על-פי לוקס (11:2-4). להלן התרגום העברי לנוסחי התפילה, מתוך תרגום דליטש לברית החדשה[1] (בסוגריים מרובעים נתונים קטעים שדליטש מצא רק בגרסאות מאוחרות של הברית החדשה. מהתרגומים הושמטו קטעים שדליטש שם בסוגריים, כיוון שלדעתו אינם אותנטיים, אף שהופיעו בכתב היד היווני שממנו תרגם):

הנוסח בבשורה על-פי מתי הנוסח בבשורה על-פי לוקס
לכן כה תתפללו: אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ. את לחם חוקנו תן לנו היום, וסלח לנו על חטאינו כפי שסולחים גם אנחנו לחוטאים לנו. ואל תביאנו לידי ניסיון, כי אם חלצנו מן הרע [כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן]. ויאמר אליהם כי תתפּללו אמרו: אבינו, יתקדש שמך, תבוא מלכותך. את לחם חוקנו תן לנו יום-יום, ומחל נא על חטאתנו כי מוחלים גם אנחנו לכל החייב לנו. ואל תביאנו לידי ניסיון (כי אם-הצילנו מן-הרע).

הבדל מרכזי בין שתי הגרסאות הוא השימוש במילה "חובותינו" בבשורה על-פי מתי, לעומת המילה "חטאתינו" בבשורה על-פי לוקאס. יש המפרשים את המילה "הרע" כמתייחסת לשטן, על-פי הסיפור בברית החדשה על השטן שבא לנסות את ישו (מתי, 4:1-11; לוקס 4:2-13).

כנסיית אבינו שבשמים בירושלים, שעל קירותיה תפילת האדון ב-143 לשונות, מצוירת על אריחי קרמיקה ארמניים.

על-פי הברית החדשה, ישו הציג את התפילה כדגם לתפילה ראויה הנאמרת ביחידות: "ואתה כי תתפלל, בוא בחדרך וסגור דלתך בעדך והתפלל אל אביך אשר בסתר" (מתי, 6:6, תרגום דליטש). לפיכך, יש נוצרים הממעיטים בחשיבות התוכן של התפילה וגורסים כי עיקרה הוא הדוגמה שהיא נותנת לתפילות הנוצריות. יש הגורסים כי לשון הריבוי ("אבינו", "לחם חוקנו" וכדומה) מורה על כך שהתפילה צריכה להיאמר בקהל, אולם על-פי הכתוב בברית החדשה אפשר להסיק שהיא תפילה הנאמרת ביחידות.

יש המצביעים על הדמיון בין התפילה הזו, בפרט בשני הפסוקים הראשונים שלה, לתפילת הקדיש ביהדות.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]