דלקת לבלב כרונית
דלקת לבלב כרונית או פנקראטיטיס כרונית מאופיינת בשינויים בלתי הפיכים של רקמת הלבלב , לרבות פיברוזיס ואיבוד התפקוד של רקמת הלבלב האקסוקרינית והאנדוקרינית. רוב החולים המפתחים פנקראטיטיס כרונית הינם בעלי עבר של שתיית אלכוהול מרובה. ההנחה הרווחת היום הינה שפנקראטיטיס כרונית מתחילה כדלקת לבלב חריפה ועם הזמן מתרחשות אפיזודות סאב-קליניות ההופכות את רקמת הלבלב לפיברוטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] אבחנה
קיים קושי קליני להבחין בין התקפות אקוטיות לבין קליניקה כרונית של דלקת הלבלב. חולים בדלקת לבלב כרונית יציגו במרבית המקרים תמונה של כאבים בטניים קודמים, ול- 60% עד 80% מהחולים יש היסטוריה של שתית אלכוהול. לעתים יש סיפור משפחתי של פנקראטיטיס המרמז על מחלות אוטואימוניות או פנקראטיטיס משפחתי. סוכרת או בעיות בתת-ספיגה יכולות להעיד על כך שרקמת הלבלב ניזוקה במהלך השנים. באופן כללי, חולים בפנקראטיטיס כרונית הינם בעלי כאבי בטן עליונים המקרינים לגב. הכאבים יכולים להיות קבועים או חוזרים והולכים, והם עולים כשיש צריכה של אלכוהול או של אוכל. חלק מהמטופלים לעומת זאת, לא חשים כאבים.
בדיקות הדמיה כגון CT יראו רקמת לבלב מסויידת, כתוצאה משקיעה של קלציום ביקרבונט בתעלות הלבלב. עם זאת, לבלב לא מסויד לא ישלול אבחנה של פנקראטיטיס כרונית- כנראה שהבדיקה הרגישה ביותר לאבחנה הינה הדגמת מערכת התעלות של הלבלב, למשל על ידי ERCP, CT מסוג כולנגיופנקראטוגרפיה או MRI מסוג זה. פנקראטיטיס כרונית מאופיינת על ידי מבנה לא נורמלי או לא סדיר של תעלות בלבלב, היצרויות ואזורים מורחבים. חולים מסוימים מפתחים מצב בו התעלות כולן מורחבות (מסיבה שאינה ברורה)- large duct disease, בעוד שחולים אחרים מפתחים מחלה בה התעלות הן קטנות יחסית- small duct disease. לחלק מהחולים, תעלות הלבלב נראות כמו "שרשרת אגמים" עם מקטעים של הרחבה והיצרות לסירוגין. אולטראסאונד אנדוסקופי (EUS) יכול להדגים גם הוא תמונה של היצרויות, הרחבות, הסתיידויות או פיברוזיס של רקמת הלבלב.
ניתן לבדוק מעבדתית את תפקוד הלבלב. ללבלב יש רזרבה תפקודית גבוהה- במרבית המקרים על רקמת הלבלב להיהרס בכ- 90% על מנת שהמטופל יפתח צואה שומנית (סטאטוריאה) המעידה על בעיה בהפרשת אנזימי לבלב המפרקים את המזון. ניתן לעשות בדיקות לא פולשניות להערכת תפקוד הלבלב, או בדיקות פולשניות. בדיקות לא פולשניות כוללות הערכת תוכן הצואה לבדיקת כמות אנזימי העיכול, או בדיקת תפקוד הלבלב על ידי מדידת תוצרים מטבוליים. מבחנים אלו אינם רגישים דיו להערכת תפקוד הלבלב ויש לעתים צורך בבדיקות פולשניות- למשל, הכנסת צינורית לתריסריון ומדידת רמת הביקרבונט המופרש מהלבלב או רמת ההורמון המופרש מהלבלב. גם מבחנים אלו, על אף רגישותם הגבוהה יותר באבחנה, עדיין אינם רגישים מספיק ומציגים במספר רב של המקרים תוצאות שהן false negative.
לחלק מהחולים בדלקת לבלב כרונית המחלה אינה גורמת לכאבים, ונותרת לא מאובחנת עד לסיבוכים או אובדן תפקוד הרקמה הלבלבית במעוד האבחון. למרבית החולים, עם זאת, קיים כאב אינטרמיטנטי או כאב קבוע, אשר מגביל את איכות החיים ומביא לאשפוזים חוזרים ונשנים, כשעם הזמן רקמת הלבלב הולכת ונהרסת ואיתה מופיעה סוכרת, סטאטוריאה, וירידה ניכרת במשקל כתוצאה מחוסר ספיגת מזון בגוף.
[עריכה] הטיפול בתת-ספיגה כתוצאה מדלקת לבלב כרונית
אובדן התפקוד של רקמת הלבלב משפיע בעיקר על עיכול מזון שומני. לצורך טיפול בתת-ספיגה של שומנים, יש לגרום להעברת אנזימים ליפוליטיים (ליפו=שומן, ליטיים=לפרק) למעי הדק באופן שיביא להצלחת הטיפול. באופן תאורטי, ניתן לתת ליפאז חיצוני דרך הפה על מנת לפרק שומנים, עם זאת מתן ליפאז כאמור הינו בעייתי, היות שמרביתו מאבד את תפקודו לאחר מעבר בסביבת החומציות הגבוהה שבקיבה. ניתן לתת תרופות סותרות חומצה המטפלות חלקית בבעיה.
[עריכה] הטיפול בכאב הנובע מדלקת לבלב כרונית
לחולים הסובלים מדלקת לבלב כרונית מומלץ להימנע לחלוטין משתיית אלכוהול, אולם תסמינים עלולים להמשיך ולהופיע גם לאחר הפסקת השתייה כאמור. התקפות של היפר-ליפידמיה יכולות להימנע על ידי נרמול ערכי שומן בדם, מתן תרופות להורדת ערכי השומנים ודיאטה מתאימה. אנשים הסובלים מפנקראטיטיס כרונית על רקע מחלות אוטואימוניות מקבלים סטרואידים ולעתים רבות נצפית הקלה במצבם. עבור חולים רבים עם פנקראטיטיס כרונית הגורמת לכאבים, יש לבחון הקלה של הכאבים בדרכים נוספות.
[עריכה] טיפול אנדוסקופי
טיפול אנדוסקופי לא נבחן דיו באמצעות מחקרים פרוספקטיביים ויש להעמיק את המחקר בנושא זה. טיפול באמצעות אנדוסקופ כולל חיתוך של הספינקטר ע"ש oddie לצורך הפחתת הלחץ אצל חולים בהם קיימות רמות לחצים גבוהות בצינור הלבלב והקלת הכאב, או למשל הסרת אבנים מתעלות הלבלב, השמת סטנטים או הרחבת תעלות מוצרות.
[עריכה] טיפול באמצעות צריבה
הכאב המופק מדלקת הלבלב מועבר באמצעות עצבים בימפתטטים העוברים לגנגליון הצליאק בבטן, ומשם לקורטקס. ניתן לחסום את העברת המידע העצבי בגנגליון הצליאק, או באופן מלעורי או באופן אנדוסקופי, או באמצעות הסרת הפלקסוס העצבי במקום, עם דיווחים על 50% הקלה של הכאבים לטווח ארוך.
[עריכה] טיפול כירורגי
כאשר החולה סובל מכאב המגביל באורח משמעותי את חייו, על אף טיפול במשככי כאבים והפסקת שתיית אלכוהול, יש צורך בניתוח. לפני הניתוח נעשית הדמיה של תעלות הלבלב עליה מבוסס הניתוח והאופציות הניתוחיות. למטופלים עם תעלות לבלב קטנות (פחות מ- 4-6 מ"מ), אשר הפנקראטיטיס נגרם כתוצאה מחסימה באזור האמפולות, הטיפול הכירורגי הינו Transduodenal sphincteroplasty של ה- common bile duct. הטיפול הכירורגי לחולים עם תעלות מורחבות הינו יצירת אנסטמוזה בין התעלה המורחבת ותוכן המעי הדק- הלבלב נחתך לאורכו באופן בו התעלה המרכזית בו נפחת לאורכה, ומתבצעת השקה ללולאת מעי (puestow & gillesby). ניתוח זה מפחית את הלחץ הקיים בתעלה אולם דורש כריתה של הטחול אשר אנטומית נמצא קרוב מאד ללבלב. קיימות מודיפיקציות לניתוח זה על ידי ביצוע השקה שונה (partingon & Rochelle) שבה אין צורך בכריתת הטחול. ניתוחים אלו מביאים להקלה בכאבים אצל מרבית החולים. ניתן לטפל בכאבים גם על ידי כריתה של ראש הלבלב- אשר אחראי במרבית המקרים לתהליך הדלקתי. מחקרים הראו שכריתת ראש הלבלב בהליך ויפל הביאה להקלת הכאבים בכ- 70% עד 80% מן החולים.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
