האידאולוגיה של חזבאללה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומכי חזבאללה צועדים בעקבות יציאת ישראל מדרום לבנון.

האידאולוגיה של חזבאללה, ארגון שיעי לבנוני, מתבססת על השקפות דתיות, פוליטיות ומיליטנטיות שמקורן באסלאם השיעי. הארגון, שהוקם בשנת 1982 בתמיכת אנשי המהפכה האיראנית בראשות חומייני על מנת להפיץ את האידאולוגיה של המהפכה האיראנית[1]. חזבאללה רואה בעצמו כמוביל המאבק בישראל וכגורם קריטי ב"ציר ההתנגדות" נגד ההשפעה המערבית והאימפריאליזם במזרח התיכון. הוא מקדם חזון של חברה אסלאמית קונסרבטיבית, מבוססת על עקרונות השריעה, הדוגלת בשלטון דתי מוחלט.

מניפסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזבאללה הכריז על קיומו ב-16 בפברואר 1985 ופרסם את המניפסט שלו כתגובה למצב הפוליטי, הצבאי והחברתי בלבנון ובמזרח התיכון. המניפסט קובע את המטרות האסטרטגיות, האידאולוגיות והפוליטיות של הארגון ומשקף את השקפת העולם השיעית והאנטי-ציונית שלו. המסמך הוקרא על ידי הדובר שייח' איברהים אל-אמין במסגד אל-אוזאי במערב ביירות ופורסם במקביל באל-ספיר כ"תוכנית חזבאללה, מכתב פתוח לכל המדוכאים בלבנון ובעולם". וחוברת נפרדת שפורסמה לראשונה במלואה באנגלית בשנת 1987.[2]

על פי "תוכנית חזבאללה" עקרונות האידאולוגיה שלה הם[3] :

  • לגרש את האמריקאים, הצרפתים ובני בריתם בהחלט מלבנון, לשים קץ לכל ישות קולוניאליסטית על אדמתנו.
  • להגיש את הפלנגות לכוח צודק ולהעמיד את כולם לדין על הפשעים שהם ביצעו נגד מוסלמים ונוצרים.
  • לאפשר לכל בני עמנו לקבוע את עתידם ולבחור בכל החופש בצורת השלטון את רצונם. אנו קוראים לכולם לבחור באופציה של ממשל איסלאמי אשר לבדו מסוגל להבטיח צדק וחירות לכולם. רק משטר איסלאמי יכול לעצור כל ניסיונות עתידיים של הסתננות אימפריאליסטית לארצנו.
אייתוללה חומייני, 1979

הוא מנה את האייתוללה חומייני כמנהיג ש"לפקודותיו אנו מצייתים"; קראו לנוצרים "לפתוח את לבכם לקריאה שלנו" ו"לאמץ את האסלאם" הסביר כי ישראל היא "החלוץ של ארצות הברית בעולם האסלאמי שלנו".[3]

באופן רחב יותר, המנהיג הנוכחי חסן נסראללה תיאר את האידאולוגיה של חזבאללה כבעלת "שני צירים עיקריים: ראשית, אמונה בשלטון על ידי יועץ המשפט הצודק ודבקות בהנהגתו של חומייני ושנית, הצורך המתמשך במאבק נגד האויב הישראלי".[4]

בתחילת שנות התשעים עבר חזבאללה מה שמספר פרשנים כינו תהליך של "לבנוניזציה", שבא לידי ביטוי בקבלת לבנון רב-עדתית, התקרבות למגוון כוחות לא-אסלאמיים, השתתפות בבחירות לממשלה, דגש על שמירה על הרווחה החברתית של אזור הבחירה השיעי הלבנוני שלה.[5]

ח'ומייניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלב האידאולוגיה של חזבאללה עומד הח'ומייניזם, זרם פוליטי-דתי המקורו באיראן של מהפכת 1979, שנקרא על שמו של אייתוללה רוחוללה ח'ומייני. בשנות ה-80, תומכי הח'ומייניזם פרו-איראנים סייעו בהקמת חזבאללה כחלק ממאמצים להפיץ את עקרונות המהפכה האיראנית בלבנון, בעיקר את התפיסה של "ולאית פקיה" (שלטון המשפטן). תפיסה זו, המתמקדת בשלטון מוחלט של מנהיג דתי, מובחנת בתוך האסלאם השיעי ומסמנת את ההבדל האידאולוגי המרכזי של הארגון.

למרות שחזבאללה תומך בדמוקרטיה במובן של הצבעה כוללנית (אדם אחד, קול אחד), הוא מתנגד למודל הפוליטי הלבנוני המבוסס על חלוקת כוח פסאודו-אתנית, כפי שנקבע בהסכם טאיף. הארגון מבהיר שאין בכוונתו להטיל את תפיסתו הדתית על הקהילה הנוצרית בלבנון.[6]

במוקד התפיסה הדתית של חזבאללה עומד הסכסוך עם ישראל והיהודים, המתבסס על רקע היסטורי דתי של יחסים שליליים מתקופת הביניים והקוראן. לפי חזבאללה, היסטוריה זו מחזקת את התפיסה שהיהודים מקוללים דתית לנצח. הארגון ומנהיגיה הדתיים-פוליטיים באיראן רואים בהשמדת מדינת ישראל דרך להופעתו מחדש של האימאם הגלוי, מסגרת משיחית שאינה תלויה ביחסי ישראל עם הפלסטינים או בקיומה של מדינת ישראל עצמה. התנגדות זו מגלמת את האידאולוגיה המתנגדת לישראל של חזבאללה, עם זאת, הארגון מתנגד גם לסוגיות טריטוריאליות וארציות נוספות. חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה, תיאר את ישראל כאיום קיומי על האזור, וקבע כי המטרה הסופית היא לסיים את קיומה של ישראל, בלי קשר לפרטים הפוליטיים או הסוציאליים המקיפים את הסכסוך.

עמדות, הצהרות ופעולות הנוגעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל והציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הוקמה חזבאללה,[7] היא הציבה כמטרה עיקרית את הסרת מדינת ישראל מהמפה. הארגון מביע התנגדות עקרונית לקיומה של מדינת ישראל, למדיניותה ולאזרחיה היהודים שהגיעו ארצה לאחר 1948. לפי המניפסט משנת 1985, חזבאללה מצהיר כי המאבק נגד ישראל לא יסתיים עד לחיסולה המוחלט, תוך שלילה מוחלטת של כל הסכמה עם המדינה, כולל הפסקות אש או הסכמי שלום.[3] המזכ"ל של חזבאללה, חסן נסראללה, תיאר את ישראל כ"ישות גזילה בלתי חוקית", וטען כי המחיקה של ישראל היא הדרך היחידה לשלום במזרח התיכון.[8]

נסראללה הבהיר בראיון ל"וושינגטון פוסט" את התנגדותו המוחלטת לכל פשרה עם ישראל, תוך כדי שלילת הלגיטימיות של קיומה. הוא הדגיש כי כל הסכם שלום שיביא לפרלמנט הלבנוני יידחה על ידי חזבאללה. תהליך הסכמי אוסלו גרר את התנגדותם הנחרצת של נסראללה וגנרלים בכירים נוספים בארגון, שהאשימו את יאסר ערפאת בבגידה בעם המוסלמי על הסכמתו לשלום עם ישראל.[9]

ירושלים וכיפת הסלע מהוות סמלים מרכזיים במאבק זה, ומשמשות כמוטיבים חזרתיים בספרות, תקשורת ומוזיקה של חזבאללה, הקוראים לחיסולה של ישראל ותמיכה בפלסטין.[10] בראיון מ-1999, נסראללה קבע שלוש דרישות מינימליות לפתרון: נסיגה ישראלית מדרום לבנון ומבקעת הירדן, נסיגה מרמת הגולן, והחזרת פליטים פלסטינים לשטח ישראל.[11]

הנושא של אסירים לבנונים בישראל, לצד הכיבוש הישראלי בחוות שבעא, משמשים כנימוקים לפעולות האיבה של חזבאללה נגד ישראל, אף לאחר הנסיגה המאומתת של ישראל מלבנון ב-2000. דובר חזבאללה, חסן עזדין, הצדיק את פעולות הארגון כנדרשות למאבק זה.[12][13][14]

ב-26 במאי 2000, לאחר הנסיגה הישראלית מדרום לבנון, אמר חסן נסראללה: "אני אומר לכם: "ישראל" זו שבבעלותה נשק גרעיני וחיל האוויר החזק ביותר באזור זה שברירית יותר מקורי עכביש".[15] מי שלימים יזכר כנאום קורי העכביש.

אריה קרוגלנסקי, משה יעלון, ברוס הופמן, ואפרים ענבר מפרשים את תאוריית "קורי העכביש" כרעיון, שניסח מנהיג חזבאללה חסן נסראללה, לפיה יראת כבוד ישראל לחיי אדם, האופי הנהנתני של החברה הישראלית, וערכיה המערביים המפנקים הופכים אותה לחלשה, רכה ופגיעה. חברה כזו, על אף שהיא מתקדמת מבחינה טכנולוגית, תתפורר תחת מלחמה מתמשכת ושפיכות דמים.[16] [17][18][19]

ב-2002, לפי ה-BBC, חזבאללה, "אמר בפומבי שהוא מוכן לפתוח חזית שנייה נגד ישראל לתמיכה באינתיפאדה".[20] בראיון משנת 2003 ענה נסראללה על שאלות הנוגעות להקמת מדינה פלסטינית שהוקמה לצד מדינה ישראלית, תוך שהוא קובע "שהוא לא יחבל במה שהוא סוף סוף 'עניין פלסטיני'". אבל עד שיושג הסדר כזה, הוא ימשיך, לדבריו, לעודד מחבלים מתאבדים פלסטינים". באותו ראיון הצהיר נסראללה כי "בסוף הדרך אף אחד לא יכול לצאת למלחמה בשם הפלסטינים, גם אם זה לא מסכים עם מה שהפלסטינים הסכימו עליו", והוסיף, "של כמובן, זה יפריע לנו שירושלים תלך לישראל ... [אבל] תן לזה לקרות. לא הייתי אומר בסדר, לא הייתי אומר כלום".[21]

באופן דומה, ב-2004, כשנשאל אם הוא מוכן לחיות עם הסדר של שתי מדינות בין ישראל לפלסטין, אמר נסראללה שהוא לא יחבל במה שהוא עניין פלסטיני. עוד אמר כי מחוץ ללבנון, חזבאללה יפעל רק בהתגוננות כלפי הכוחות הישראליים, וכי הטילים של חזבאללה נרכשו כדי להרתיע מתקיפות על לבנון.[22]

בראיון משנת 2003 ענה נסראללה על שאלות הנוגעות לחידוש שיחות השלום בין הפלסטינים לישראלים, והצהיר כי לא יתערב במה שנראה לו כ"... בעיקר עניין פלסטיני." עם זאת, בנאומיו בפני חסידיו הוא מספק רציונליזציות לפיגועי התאבדות. באופן דומה, ב-2004, כשנשאל אם הוא מוכן לחיות עם הסדר שתי מדינות בין ישראל לפלסטין, נסראללה אמר שוב שהוא לא יחבל במה שהוא סוף סוף "... עניין פלסטיני." הוא גם אמר כי מחוץ ללבנון, חזבאללה יפעל רק בצורה הגנתית כלפי הכוחות הישראליים, וכי הטילים של חזבאללה נרכשו כדי להרתיע מתקיפות על לבנון.[22]

בשנת 2004 נאסרה תחנת הטלוויזיה אלמנאר בבעלות חזבאללה בצרפת בטענה שהיא מסיתה לשנאה גזעית. בית המשפט ציטט משדר מ-23 בנובמבר 2004, שבו דובר האשים את ישראל בהפצה מכוונת של איידס במדינות ערב.[23]

רצונו של חזבאללה שהאסירים הישראלים יהיו שיוכלו להתחלף עם ישראל הובילה לחטיפת חיילים ישראלים על ידי חזבאללה, מה שהוביל לסכסוך ישראל-לבנון ב-2006 .[24]

במרץ 2009, בנאום לציון יום הולדתו של מוחמד, אמר נסראללה: "כל עוד חזבאללה קיים, הוא לעולם לא יכיר בישראל". דחיית תנאי מוקדם של ארצות הברית לדיאלוג. [25][26][27] בכרזה בולטת של חזבאללה בעצרת במאי 2009 הייתה תמונה של ענן פטריות יחד עם המסר, "הוי ציונים, אם אתם רוצים סוג כזה של מלחמה אז שיהיה!" [28]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שקדמו להקמתו הרשמית, חזבאללה נודע כאחראי, באופן ישיר או עקיף, למתקפות נגד מטרות מערביות, ובמיוחד נגד יעדים אמריקאיים, אשר גרמו למותם של רבים.[29] הארגון הכחיש כל מעורבות באירועים אלו. עם זאת, המניפסט שלו מבהיר כי חזבאללה רואה בארצות הברית אויב ראשי, מתאר אותה כ"מעצמה יהירה" ומצהיר כי הארגון נלחם נגד התועבה שהיא מייצגת, ומטרתו לקרוע את שורשיה. תומכי חזבאללה קוראים ל" מוות לאמריקה " במהלך הפגנות שנתיות, מהדהדים את רוח התנגדותה של איראן לארצות הברית.[30]

מנהיג חזבאללה פדלאללה אמר בראיון:

"אנו מאמינים שאין הבדל בין ארצות הברית לישראל; האחרון הוא רק הרחבה של הראשון. ארצות הברית מוכנה להילחם בכל העולם כדי להגן על קיומה וביטחונה של ישראל. שתי המדינות פועלות בהרמוניה מוחלטת, וארצות הברית בהחלט לא נוטה להפעיל לחץ על ישראל"[31]

תעמולה זו מגיעה לשיאה בשידורי ערוץ הטלוויזיה אל-מנאר, המגיע ל-10 עד 15 מיליון צופים יומיומית ברחבי העולם. באחד מסרטוני האנימציה המשודרים בערוץ, ארצות הברית מוצגת בדימוי של פסל החירות כפיגור שגופו נוטף דם, ובידו המורמת סכין במקום לפיד. הסרטון בערבית מסתיים בהכרזה כי "אמריקה חייבת דם לכל האנושות", משקף את הנרטיב האנטי-אמריקאי של חזבאללה ותמיכתו במאבק נגד הנוכחות וההשפעה האמריקאיות בעולם.

יהודים ויהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזבאללה מבדיל בין ציונות ליהדות, טוען להתנגדות לציונות ולא ליהדות עצמה. בהצהרות שונות, נציגי הארגון ומנהיגו, חסן נסראללה, הדגישו את הבעיה שלהם עם ישראל כנובעת מהכיבוש ולא מהיותם של הישראלים יהודים. כך, למשל, בשנת 2009, נסראללה הכריז כי הבעיה אינה עם היהודים אלא עם הכיבוש.[32] דומה, בוועידה פרו-פלסטינית ב-2005, נציג חזבאללה הדגיש את תמיכת הארגון בדיאלוג בין-דתי וטען כי האויב הוא הציונות ולא היהדות.[33] לדברי יוסף אלאגה, חזבאללה "מתייחס רק ליהודים החיים בישראל כציונים, שיש להרוג אותם".[34] אלאחה הגיע למסקנה כי חזבאללה "לא מפלה את היהודים כדת ולא כגזע" וכי הוא "אינו אנטישמי באוריינטציה הכוללת שלו".[34]

בהתייחסו לפרויקט לבנייה מחדש של בית הכנסת מגן אברהם בביירות, אמר חוסיין רחאל, דובר חזבאללה כי הקבוצה תומכת בשיקום בית הכנסת: "אנו מכבדים את הדת היהודית בדיוק כמו את הנצרות... היהודים תמיד חיו בנינו יש לנו בעיה עם הכיבוש של ישראל בקרקעות".[35]

כמה יהודים אורתודוקסים מנטורי קרתא הביעו את תמיכתם בחזבאללה ובמאבקם האנטי ציוני.[36]

עם זאת, חזבאללה נאשם בהפצת תעמולה אנטישמית. בערוץ הטלוויזיה אל-מנאר, שבבעלות הארגון, שודרו תוכניות שהציגו דימויים אנטישמיים ותיאוריות קונספירציה על יהודים. חזבאללה גם נאשם בשימוש בחומרי חינוך המכילים תכנים אנטישמיים ובקריאה להחרמת תרבות פופולרית שנתפסת כמקדמת ערכים יהודיים

ג'פרי גולדברג, כתב הניו יורקר, תיאר את ארגון הטרור כ"ארגון מאוד מאוד רדיקלי ואנטישמי".[37] הוא הצהיר כי חזבאללה אימץ אידאולוגיה "מיזוג של אנטי-ציונות ערבית המבוססת על לאומנים, רטוריקה אנטי-יהודית מהקוראן, ובאופן מדאיג ביותר, האמונות האנטישמיות העתיקות ותיאוריות הקונספירציה של הפשיזם האירופי".[38]

בשנת 1996, חזבאללה קרא למוסלמים להחרים את הסרט היום השלישי וכינה אותו "תעמולה למען הגאונות כביכול של היהודים ודאגתם לכאורה לאנושות".[39] בסרט, האקר מחשבים יהודי בגילומו של ג'ף גולדבלום עוזר להציל את העולם מפלישת חייזרים. גולדבלום השיב כי "חזבאללה פספס את הנקודה: הסרט לא עוסק ביהודים אמריקאים מצילים את העולם; הוא עוסק בעבודת צוות בין בני דתות ולאומים שונים כדי להביס אויב משותף". מסע הצלב האנטי-יהודי של חזבאללה, הוסיף גולדבלום, "לא מתיישב איתי".

אמל סעד-גורייב, סופרת ואנליסטית פוליטית לבנונית, הקדישה פרק שלם בספרה "חזבאללה: פוליטיקה ודת" לניתוח האמונות האנטי-יהודיות של חזבאללה.[40] סעד-גורייב טוענת שלמרות שהציונות השפיעה על האנטי-יהדות של חזבאללה, "היא לא מותנית בכך", משום ששנאת חזבאללה ליהודים היא יותר ממניעים דתיים מאשר פוליטיים.[40]

לדברי שאול שי, חסן נסראללה השמיע לא פעם הצהרות אנטישמיות חריפות שלא רק מקללות את ישראל כמדינה, אלא גם את העם היהודי כולו, תוך שימוש בנושאים הלקוחים מהאנטישמיות הקלאסית והמוסלמית.[41]

עמדה לגבי שימוש בכוח מזוין כדי להשיג מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במניפסט ההקמה של חזבאללה משנת 1985 נכתב:

כל מה שנוגע או פוגע במוסלמים באפגניסטן, עיראק, הפיליפינים ובמקומות אחרים מהדהד בכל האומה המוסלמית שאנו חלק בלתי נפרד ממנה... אף אחד לא יכול לדמיין את חשיבות הפוטנציאל הצבאי שלנו שכן המנגנון הצבאי שלנו אינו נפרד מהמרקם החברתי הכולל שלנו. כל אחד מאיתנו חייל לוחם. וכאשר יש צורך בביצוע מלחמת הקודש, כל אחד מאתנו נוטל את תפקידו בלחימה על פי צווי החוק, וזאת במסגרת המשימה הנעשית בהדרכתו של המשפטן המפקד. "

— המניפסט של חזבאללה, 1985

חזבאללה רואה בכל מעשה אלימות שנעשה נגד כל ישראלי כ"התנגדות לגיטימית".[10]

זכויות האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מחברי המועצה הפוליטית של חזבאללה, שדיבר עם כתב מקוון ג'ורנל ביולי 2006, טען כי "חזבאללה שונה מקבוצות אסלאמיות רבות ביחס שלנו לנשים. אנו מאמינים שלנשים יש את היכולת כמו גברים להשתתף בכל חלקי החיים".[42] כתב ה-Online Journal כותב:

מאז הקמתו בשנות ה-80, נשות חזבאללה עמדו בראש ארגוני חינוך, רפואה ושירותים חברתיים. לאחרונה חזבאללה מינה כמה נשים להתמודד בבחירות בלבנון. זה כינה את וואפא הוטייט כראש רדיו אל נור... וקידמה את רימה פחרי בת ה-37 לגוף השלטוני העליון שלה, המועצה המדינית של חזבאללה. חלק מתפקידיו של פאקרי כולל פרשנות של פמיניזם אסלאמי בדיני השריעה עבור הוועדה לניתוח פוליטי. "[42]

שיסוע וסכסוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנהיג העליון של משמרות המהפכה עלי ח'אמנאי מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה ומפקד כוח קדס קאסם סולימאני ,על פי ההערכות צולם בטהרן

חזבאללה תקף את דאעש בניסיון להצית סכסוכים עדתיים בלבנון.[43] השתתפותו של חזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה, לצד ממשלת הבעת', הנשלטת עלאווית של בשאר אל-אסד, העצימה את המתיחות העדתית של הקבוצה עם הסונים בלבנון .[44]

גורמים רשמיים בחזבאללה טענו כי הפעילות הצבאית שלהם בלבנון ובסוריה מכוונת נגד אלה שהם מתארים כ"תקפיריס ", מונח המופעל לעיתים קרובות על ידי פקידי חזבאללה נגד מתנגדיהם האסלאמיסטים הסונים, כמו גם נגד מוסלמים סונים בכלל. סונים רבים רואים בשימוש של חזבאללה במונח חלק מהרטוריקה העדתית של הארגון נגד הקהילה הסונית כולה. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, התעמולה של חזבאללה ניסתה לעשות דה-הומניזציה של מתנגדי משטר אסד על ידי אפיון כל האופוזיציה הסורית כ"תפירי ". רטוריקה כזו חיזקה עוד יותר את התפיסה הציבורית של חזבאללה כקבוצה מיליטנטית המנהלת מלחמה עדתית נגד סונים בסוריה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Wright, Robin (13 ביולי 2006). "Options for U.S. Limited As Mideast Crises Spread". The Washington Post. p. A19. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ See the appendix in A. R. Norton's Amal and the Shi'a: Struggle for the Soul of Lebanon University of Texas Press, 1987
  3. ^ 1 2 3 An open letter, The Hizballah program (אורכב 29.10.2007 בארכיון Wayback Machine).
  4. ^ Ettela'at, 13 February 1993. In Ranstorp, Hizb'allah in Lebanon, (1997), p. 48.
  5. ^ Graham Usher, "Hizballah, Syria, and the Lebanese Elections", Journal of Palestine Studies, Vol. 26, No. 2. (Winter, 1997), pp. 59–67.
  6. ^ Helena Cobban (April/May 2005). Hizbullah's New Face (אורכב 12.07.2009 בארכיון Wayback Machine). Boston Review.
  7. ^ United Nations Document A/54/723 S/2000/55, citing Al Hayyat, 30 October 1999 Letter dated 25 January 2000 from the Permanent Representative of Israel to the United Nations addressed to the Secretary-General (אורכב 10.03.2007 בארכיון Wayback Machine) Accessed 17 August 2006
  8. ^ Little choice for a defiant Israel (אורכב 11.03.2007 בארכיון Wayback Machine), by Andrew Markus, The Age, 15 July 2006
  9. ^ "Said Hassan Nasrallah Q&A: What Hezbollah Will Do". The Washington Post. 20 בפברואר 2000. אורכב מ-המקור ב-9 בספטמבר 2006. נבדק ב-8 באוגוסט 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Wistrich, 774–775
  11. ^ Thisreen (Syrian newspaper) 21 June 1999, reprinted by MEMRI Secretary General of Hizbullah Discusses the New Israeli Government and Hizbullah's Struggle Against Israel (אורכב 30.09.2008 בארכיון Wayback Machine) Accessed 30 July 2006
  12. ^ Jamail, Dahr (20 ביולי 2006). "Hezbollah's transformation". Asia Times. אורכב מהמקור ב-20 ביולי 2006. נבדק ב-23 באוקטובר 2007. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
  13. ^ "Israeli striles kill 40 in Lebanon". Al Jazeera. 13 ביולי 2006. נבדק ב-8 באוגוסט 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Source states, among other things, that Hezbollah seeks the return of Lebanese prisoners from Israel: "Israeli court frees Lebanese prisoners". BBC News. 12 באפריל 2000. נבדק ב-8 באוגוסט 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ The Best American Magazine Writing 2003 by American Society of Magazine Editors, contributor David Remnick, published by HarperCollins, 2003, מסת"ב 978-0-06-056775-0, 464 pages, page 88
  16. ^ Israel's National Security: Issues and Challenges Since the Yom Kippur War by Efraim Inbar, published by Routledge, 2008, מסת"ב 978-0-415-44955-7, 281 pages, Page 229
  17. ^ "Fact file: Hassan Nasrallah – Leader of Shiite terrorist organization, Hizbullah". YnetNews. 31 ביולי 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ Bruce Hoffman in Homeland Security and Terrorism: Readings and Interpretations by Russell D. Howard, James J. F. Forest, Joanne C. Moore, published by McGraw-Hill Professional, 2006, מסת"ב 978-0-07-145282-3, 400 pages, page 64 (Chapter 5 "The logic of suicide terrorism")
  19. ^ Arie W. Kruglanski in Tangled Roots: Social and Psychological Factors in the Genesis of Terrorism by Jeffrey Ivan Victoroff, NATO Public Diplomacy Division, contributor Jeffrey Ivan Victoroff, published by IOS Press, 2006, מסת"ב 9781586036706, 477 pages, pages 68–69 (Chapter 4, "The psychology of terrorism: "Syndrom" versus "Tool" perspectives")
  20. ^ Westcott, Kathryn (4 באפריל 2002). "Who are Hezbollah?". BBC News. נבדק ב-11 באוגוסט 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Hersh, Seymour (18 ביולי 2003). "The Syrian Bet". The New Yorker. נבדק ב-7 באוגוסט 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 Macvicar, Sheila (16 במרץ 2003). "Interview With Sheikh Hassan Nasrallah". CNN. נבדק ב-1 באוגוסט 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ BBC News, 14 December 2004 France pulls plug on Arab network Accessed 18 August 2006.
  24. ^ Myre, Greg and Steven Erlanger. "Israelis Enter Lebanon After Attacks." The New York Times. 13 July 2006. 21 October 2007.
  25. ^ "Hezbollah chief defiant on Israel." BBC News. 14 March 2009. 14 March 2009.
  26. ^ "Hezbollah will not recognize Israel." Al Jazeera English. 14 March 2009. 14 March 2009.
  27. ^ "Nasrallah vows Hezbollah will never recognize Israel." Haaretz. 14 March 2009. 14 March 2009
  28. ^ Hitchens, Christopher. "Christopher Hitchens on Lebanon and Syria." Vanity Fair. May 2009. 14 August 2009.
  29. ^ Rosen, Laura. "Islamic radical groups are not all alike." The Boston Globe 13 August 2006. 15 August 2007.
  30. ^ Wistrich, 764.
  31. ^ Interview in July 1985, quoted in Martin Kramer, "The Oracle of Hizbullah: Sayiid Muhammad Husayn Fadlallah", Part II, in Spokesmen for the Despised: Fundamentalist Leaders of the Middle East, ed. R. Scott Appleby (Chicago University of Chicago Press, 1997), p. 8.
  32. ^ Ladki, Nadim (30 בנובמבר 2009). "Hezbollah cuts Islamist rhetoric in new manifesto". Reuters. נבדק ב-16 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Anti-Zionist Rabbis Join Hizbullah and Hamas at Beirut Pro-Palestinian Convention". Memritv.org. 23 בפברואר 2005. נבדק ב-16 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 The Shifts in Hizbullah's Ideology: Religious Ideology, Political Ideology, and Political Program. Joseph Elie Alagha, Amsterdam University Press, 2006, מסת"ב 978-90-5356-910-8, 380 pages, p. 188.
  35. ^ Derhally, Massoud A. (17 בספטמבר 2008). "Lebanon Jews Tap Diaspora to Rebuild Beirut's Shelled Synagogue". Bloomberg. נבדק ב-16 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Letter that was sent from Neturei Karta to His Excellency Sayyed Hasan Nasrallah". nkusa.org. 19 בפברואר 2008. נבדק ב-25 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Block, Melissa. "'New Yorker' Writer Warns of Hezbollah's Radicalism." National Public Radio. 16 August 2006. 16 February 2008.
  38. ^ "JCPA Middle East Briefing: Hezbollah" (אורכב 04.06.2008 בארכיון Wayback Machine). United Jewish Communities. 14 February 2008.
  39. ^ Miller, Judith. "Making Money Abroad, And Also a Few Enemies." The New York Times. 26 January 1997. 20 February 2008.
  40. ^ 1 2 Saad-Ghorayeb, Amal. Hizbu'llah: Politics and Religion. London: Pluto Press, 2002. pp. 168–86.
  41. ^ Islamic Terror Abductions in the Middle East. Shaul Shay, Sussex Academic Press, 2007, מסת"ב 978-1-84519-167-2, 197 pages, p. 78.
  42. ^ 1 2 Schuh, Trish (18 ביולי 2006). "Free speech marked for death". אורכב מ-המקור ב-11 באוגוסט 2006. נבדק ב-19 באוגוסט 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "Hezbollah slams Islamic State for seeking to ignite sectarian strife in Lebanon".
  44. ^ Inside Hezbollah: fighting and dying for a confused cause. Channel 4. 2014-04-01.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האידאולוגיה_של_חזבאללה&oldid=38308806"