החוף הגבוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החוף הגבוה/ארכיפלג קווארקן
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Höga Kusten, Gulf Rödviken near Ullånger, Sweden.jpg
קטע מהחוף הגובה ליד אולנגר
מדינה Flag of Sweden.svg שבדיה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2000, לפי קריטריון 8
הערות הורחב ב-2006

החוף הגבוה (שבדית: Höga kusten) הוא קטע חוף של המפרץ הבוטני, הממוקם במחוז וסטרנורלנד שבשבדיה וידוע בשל היותו אזור לדוגמה במחקרים אודות השפעות נסיגת קרחונים, ובעיקר התרוממות הקרקע לאחר שהקרחון נמס ממנה.

תופעה זו נצפתה ונחקרה לראשונה באזור זה. מאז עידן הקרח האחרון הקרקע בחוף התרוממה בכ-800 מטרים, דבר שגרם ליצירת הנוף של תצורות צוקים גבוהים. שטחו היבשתי של החוף הוא 625 קמ"ר, והשטח הימי שלו משתרע על פני 800 קמ"ר נוספים. חלקים אחדים מהקטע היבשתי של החוף מוכרזים כשמורות טבע. אונסק"ו נימק את הכרזתו על החוף כאתר מורשת עולמית בכך ש"אתר החוף הגבוה הוא כר להזדמנויות יוצאות דופן להבנת חשיבות התהליך שיצר את האזורים מכוסי הקרח והאזורים הגבוהים שעל פני השטח של כדור הארץ". הקטע היבשתי של החוף מתנשא עד לגובה של 333 מטרים.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוף הגבוה הוא קטע ייחודי בחוף הים של מזרח שבדיה בכך שהוא מורכב בעיקר מגבעות חשופות, וזאת בניגוד לחלקי החוף האחרים שתצורת הנוף העיקרית בהם היא גבעות תלולות ומיוערות. לאורך חלקים נרחבים מהחוף הגבוה עשויה הקרקע מסלע דיאבז, שמהווה בית גידול פורה. לעתים, חלקים מהדיאבז ממוקמים מעל מרבצים עתיקים של אבן חול. הסלעים העיקריים בדרום-מערב החוף הגבוה הם בעיקר גרניט וגנייס, ובצפון ובמזרח של החוף הגבוה הסלעיים העיקריים הם סלעי יסוד כגון גברו. קרקעית הים הסמוכה לקטע היבשתי עשויה אף היא מאבן חול עתיקה, והיא מכוסה בסלעים צעירים יחסית, בין היתר מתור האורדוביק. הנקודה הנמוכה ביותר במפרץ ממוקמת בגובה של 293 מטרים מתחת לגובה פני הים, שמושפע בעיקר מרוחות.

במהלך עידן הקרח האחרון, הידוע גם כתקופת ויכסל (Weichsel), היה אזור החוף הגבוה מכוסה על ידי כיפת הקרח פנוסקנדיאן, שהגיעה לשיא גודלה לפני כ-18,000 שנים. קרקע החוף החלה להתרומם לאחר נסיגת הקרח בקצב של עד 1.5 סנטימטר לשנה, וההערכה היא שעד כה התרוממה הקרקע לגובה של 800 מטרים. הקרח נסוג סופית מהחוף הגבוה לפני 9,600 שנים, וכיום קצב ההתרוממות הוא 8 מילימטרים לשנה. התוצאה של כל התהליכים הקשורים בקרחונים ועליית הקרקע היא יצירת מפרצים רדודים, איים, ואזורים של מים עמוקים. תהליך דומה התרחש בדרום מפרץ הדסון שבקנדה. נדידת הקרח מכיוון צפון לכיוון מערב גרמה לכך שצד זה של ההרים נשחק במידה הרבה ביותר והפך לתלול ביותר. השלכות נוספות של דפוס נדידה זה הן יצירת העמקים באזור החוף מכיוון צפון-מערב לכיוון דרום-מערב, יצירת חריצים עמוקים על גבי הסלעים החשופים, קמטים וקפלים בסלע.

הנקודות הגבוהות ביותר בחוף, כ-285 מטרים מעל גובה פני הים, שנותרו לאחר תום נסיגת הקרחונים קבעו את קו הגבול שממנו התחילו המורנות הקרחוניות, שחלקן ידועות כקרקעות פוריות למטרות ייעור וחקלאות. מתחת לקו גבול זה נשטפה הקרקע על ידי הים, והמורנות התפרקו והפכו לשדות של חלוקי אבן. קרקעות העמקים כוסו בחול, חרסית וטין, וקרקעות באזורים שמעל כוסו בסלעים גדולים יותר. המפרצים השונים שנוצרו לאחר נסיגת הקרח הפכו לאגמים כאשר הקרקע המשיכה להתמודד, ובמשך השנים הפכו המים שבהם ממים מלוחים למים מתוקים.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטמפרטורה הממוצעת בחוף הגבוה היא כ-4 מעלות צלזיוס בחורף, וכ-6 מעלות בקיץ. עונת החורף נמשכת כחצי שנה, ובמהלכה הטמפרטורה במים יורדת מתחת לנקודת הקיפאון של המים. כתוצאה מכך קופאים המים של מצר קווארקן הצפוני, ובכך נוצר גשר זמני בין פינלנד לשבדיה. הסיבה לכך היא שמי הים במפרץ הבוטני הם מים מליחים, ומכיוון צפון נכנסים למפרץ זרמים של מים מתוקים. אף שהקרקע מכוסה בשלג ובקרח במשך כ-150 ימים, כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא 400 מילימטרים בלבד.

פלורה ופאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבעה מכוסת עצים בפארק הלאומי סקולסקוגן, הנמצא בלבו של החוף הגבוה.

הפלורה של החוף הגבוה אופיינית לסביבת הטייגה האירואסייתית המערבית שבה הוא ממוקם. המאפיין העיקרי הוא יער הטייגה, אך עם זאת קיימים הבדלים בצמחייה בתלות בגובה ובסוג הקרקע והסובסטרטים הזמינים על פני השטח. דוגמאות לכך הן יערות של אשוחית נורבגית בקרקעות דלילות משאבים, ויערות ירוקי עד, נשירים ובוגרים על קרקעות מעובדות. החוף הגבוה הוא אזור גבול בין סוגים שונים של יערות בשל האקלים והטופוגרפיה שלו, ויש בו אזורים שעדיין ניתן למצוא בהם צמחים אלפיניים (בעיקר בראש הצוקים בכיוון צפון). החוף הוא קו הגבול הצפוני לגדילתם של כ-40 מיני צמחים. מינים נפוצים של צמחים באזור ההשקה בין החוף לבין הים כוללים בעיקר אצות בצבעים מגוונים כגון אדום, חום וירוק. החוף הגבוה נבדל מסביבתו הקרובה, ובעיקר מארכיפלג קווארקן שהוכרז ביחד עמו כאתר מורשת עולמית, בכך שגדלים בו גם צמחים וסקולריים ואצות נאווניתיות. אוכלוסיות נוספות של צמחים מצליחות להתקיים גם באגמים ובביצות. ישנן עדויות לכך שבתקופות חמות יותר בהיסטוריה של האזור גודלה בו חיטה למטרות חקלאות.

החוף הגבוה אינו נבדל מסביבתו מבחינת הפאונה היבשתית שלו, אך לאור הרכב המים שלו יש בו מגוון נרחב של בתי גידול המאפשרים את קיומן של אוכלוסיות של בעלי חיים ימיים המותאמים הן לסביבה מלוחה (מליחות המים היא בין 3 ל-6 אחוזים) והן לסביבה מתוקה. המגוון הביולוגי של אוכלוסיות אלה אינו רחב, ובחלק מהמינים האוכלוסיות גדולות מבחינת מספר הפרטים הנכללים בהן. אזור החוף הגבוה הוא גם הגבול הצפוני שעד אליו גדלים חלק ממיני בעלי החיים הנמצאים בו. המגוון הביולוגי של האזור הימי הולך ופוחת ככל שמתקרבים לכיוון צפון. באזור ההשקה עם הים הבלטי גדלים 41 מינים של דגים, והוא יורד ל-6 מינים בלבד בקצה הצפוני של המפרץ הבוטני. בעלי חיים ימיים נוספים הם פוסה טבעתית וכלב ים אפור.

בחלק היבשתי של החוף הגבוה גדלים מינים אחדים של יונקים יבשתיים ובהם אייל קורא, אייל הכרמל, דוב חום, שונר צפוני, ומספר מינים של מכרסמים. אוכלוסיית העופות הימיים מונה פרטים רבים, המתרכזים בעיקר באיים השונים הסמוכים לחוף ובקצה המזרחי של היבשה ליד החוף. בסקר אקולוגי שנערך בחוף הגבוה בשנת 1987 נמצא כי יש בו 24 מינים של עופות ימיים, ומספר הפרטים הכולל הוא כ-6,000. בין המינים: זמיר הירדן, חטפית גמדית, מלכישליו חלודי, קנית ביצות, וקנית פינית. כל שבעת מיני הנקריים המקננים בשבדיה נמצאים גם באזור החוף הגבוה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


Flag of Sweden
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בשבדיה

מכרות הנחושת בפאלוןהנמל הימי בקרלסקרונהאמנות הסלע בטאנוםארמון דרוטנינגהולםסקוגשירקוגורדןהקשת הגאודזית של שטרובה (עם תשע מדינות אחרות) • תחנת הרדיו בווארברגארכיפלג קווארקן/החוף הגבוה (בשיתוף עם פינלנד) • העיר ההנזטית של ויסבימפעל הברזל באנגלסבריהכפר הכנסייתי בעיר העתיקה, לולאובירקה והופגורדןהנוף החקלאי בדרום אלנדלפוניהבתי החווה המעוטרים בהלסינגלנד