הכחשת השואה ברומניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במהלך מלחמת העולם השנייה יהדות רומניה נרדפה בצורה שיטתית על ידי שלטונות רומניה. במסגרת הרדיפה הזאת נשללו מיהודי רומניה הזכויות האזרחיות, הוטלו עליהם מיסים מיוחדים ועבודות כפייה, רכושם הולאם או נשדד, רבים מהם הוגלו, הוכו, עונו ואף נרצחו במסגרת מה שמכונה שואת יהודי רומניה. במלחמת העולם השנייה רומניה הייתה בעלת ברית נאמנה של גרמניה הנאצית (עד 27 באוגוסט 1944), לחמה לצידה ושיתפה פעולה איתה בפעולות להשמדת העם היהודי. במהלך ולאחר מלחמת העולם השנייה, השלטונות הרומניים ורבדים גדולים מהאוכלוסייה, כולל אינטלקטואלים רבים, בתקופה יון אנטונסקו ולאחריו בתקופה המלכותית, בתקופה הקומוניסטית ולאחריה, התכחשו לחלקה של רומניה באירועים אלה, ניסו למזער אותם או להצדיקם.

הכחשת השואה ברומניה התבצעה בדרכים הבאות:

  • עיוות נתונים לשם יצירת תמונה כללית כוזבת.
  • הכחשה כללית.
  • הכחשה חלקית תוך מזעור נתונים כמותיים.
  • הכחשת השואה במחוזות שבשלטון רומני.
  • הצדקת השואה תוך שימוש באמתלות שונות.
  • שילוב של כמה מהשיטות שכבר הוזכרו.

עמדת הממסד הקומוניסטי כלפי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הדיאלקטיקה הקומוניסטית היהודים אינם עם בפני עצמו, אלא בני עמים שונים המחזיקים באמונה היהודית. הקומוניזם דחה גם את ההגדרה הגזענית של היהודים, הגדרה ששימשה את המנגנונים שפעלו להשמדת היהודים. בהתאם לכך הקומוניזם סירב להכיר בייחוד של שואת היהודים ובכל ההתייחסויות לפשעי הנאצים התעלם הממסד הקומוניסטי מהיחס השונה שקיבלו היהודים מידי רודפיהם. בנוסף לכך ההגדרה הקומוניסטית של המשטרים הפשיסטיים, שנקבעה על ידי גאורגי דימיטרוב ב-1935, קבעה שהם"דיקטטורה טרוריסטית של האלמנטים היותר ריאקציונרים, שוביניסטים ואימפריאליסטים של ההון הפיננסי". בהגדרה הזאת לא הייתה שום התייחסות לעמדות אתניות או דתיות.

הצבא האדום שחרר את מחנה אושוויץ בינואר 1945, אולם ברית המועצות נמנעה מלפרסם את ממצאיה ורק כעבור חודשים, לאחר דרישות בריטיות, פורסמו נתונים על רציחת ארבעה מיליוני "אזרחים" באושוויץ. ברית המועצות אסרה על אזכור הלאום היהודי בהקשר של קורבנות מלחמת העולם השנייה ולאחר זמן לא רב נאסרה הפצת הספר השחור שכתבו וסילי גרוסמן ואיליה ארנבורג על סבלות יהודי ברית המועצות במלחמת העולם השנייה.

בסתיו 1944, ברומניה, הציבור ידע מעט מאוד על ההגליות לטרנסניסטריה ויתר הפשעים שנעשו נגד האוכלוסייה היהודית. באוקטובר ובנובמבר פורסמו כמה מאמרים בכתב העת "רומניה החופשית", אך כתב עת זה, בעל אוריינטציה קומוניסטית, נקרא על ידי מעטים בלבד. בין 14 במאי ו-13 ביולי 1945 נערכו משפטי פושעי המלחמה הרומנים. במשפט הראשון, שנערך בין 14 ו-22 במאי היו 38 נאשמים, מרביתם בכירים מאוד והמשפט התרכז בנושא הטבח באודסה. שלושה משפטים נוספים נערכו למי שהיו מנהלי מחנות הריכוז והעבודה בטרנסניסטריה. הדיווחים מהמשפטים, הרווים בעגה התעמולתית הקומוניסטית, היו קשים להבנה לציבור הרחב ורק מעטים הבינו מה התרחש שם. עם תפיסת השלטון המלאה של הקומוניסטים בסוף דצמבר 1947, נאסרה הפצת הספר השחור של מתתיאס קרפ, שדן בסבלות היהודים תחת השלטון הרומני במלחמת העולם השנייה. עותקים בודדים של הספר, שהפצתו נפסקה, נשארו בספריות מרכזיות, לעיון במקום של בעלי אישור מטעם המפלגה.

לאחר מלחמת העולם השנייה היו במפלגה הקומוניסטית הרומנית שתי גישות לדרך בה אמורים להציג את ההיסטוריה. דרך אחת ייצגה על ידי לוקרציו פטרשקאנו (Lucreţiu Pătrăşcanu), שכתב את הספר "בעיות יסוד של רומניה" (Probleme de bază ale României), ספר שאת כתיבתו התחיל ב-1942, פורסם ב-1944 וזכה למהדורה נוספת ב-1946. בספר זה דן פטרשקאנו באנטישמיות הממסדית של המדינה הרומנית, התייחס להשפעות המדינה הנאצית, אך ציין שיש גם מאפיינים רומניים מקומיים. פטרשקנו הודח ב-1948 במסגרת המאבקים הפנימיים במפלגה הקומוניסטית הרומנית וספרו נגנז. ב-1954 הוצא פטרושקאנו להורג. ב-1968 טוהר לאחר מותו, אך הספר לא חזר למדפים. הגישה השנייה יוצגה על ידי מיכאיל רולר (Mihail Roller), היסטוריון קומוניסטי יהודי. ספר זה, שעל פיו חונכו עשרות שנתונים של תלמידים רומנים, לא הכיר בקיום העם או הלאום היהודיים והקורבנות היהודים הוצגו לפי השתייכותם האזרחית או הלוקלית, יהודים רומנים היו סתם רומנים ויהודי יאשי, בהתייחסות לפרעות יאשי, היו תושבי יאשי, ללא ציון לאומיותם או דתם.

דוגמאות להעלמת רדיפת היהודים ומספר הקורבנות מקרב היהודים, בספרי ההיסטוריה של התקופה הקומוניסטית, מלמדים על יחס השלטונות לבעיה זו. ב-1971 יצא לאור בבוקרשט הספר Garda de Fier (משמר הברזל) ובו סופר שביום 23 בינואר 1941 נשלחו במשאית 15 עצורים לבית המטבחיים ושם נורו ונתלו על ווי התלייה שנועדו לגופות בעלי חיים (חלק מאירועי מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט. בספר צוין שהיו עשרות ומאות פצועים, אך לא צוין שהמתים והפצועים היו יהודים‏[1]. בספר Istoria României în date (ההיסטוריה של רומניה בנתונים כמותיים), שפורסם בבוקרשט ב-1972, בעניין 21 עד 23 בינואר 1941, התקופה של מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט, צוין רק: "התנועה הלגיונרית מארגנת מרד צבאי, שבאמצעותו חותרת להפוך לנהנית היחידה מכוח השלטון ובהזדמנות זו מבצעת מעשי טבח עקובים מדם, גזל והרס...", אף מילה על כך שהמעשים האלה מופנים כלפי היהודים ושנהרגו כ-130 יהודים‏[2]. כעבור חמש שנים, ב-1977, פורסם הספר Scurtă istorie a românilor destinată tineretului (היסטוריה קצרה של הרומנים המיועדת לנוער) וגם בספר זה מוקדש רק משפט אחד לאירועים אלה ובמשפט זה היהודים לא מוזכרים‏[3].

התקופה הבתר קומוניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2001, בבוקרשט, הפרופסורים האוניברסיטאיים גאורגה בוזאטו ויון קוז'ה ארגנו סימפוזיון בכותרת "Holocaust în Romania?" (שואה ברומניה?), שכותרתו מדברת בעד עצמה. כתוצאה מהסימפוזיון הקים בוזאטו את Liga pentru Combaterea Antiromânismului (הליגה למאבק באנטירומניות) והכתיר את עצמו כנשיאה.

ב-סתיו 2003 שלח יון קוז'ה, שהיה מועמד לראשות עירית בוקרשט על המצע שקרא לטיהור יון אנטונסקו, מכתב פתוח לניקולאה קאז'אל, נשיא פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה, ובו טען שפוגרום בוקרשט בינואר 1941 לא היה ולא נברא.

במרץ 2002 הוציאה ממשלת רומניה צו מס' 31/2002 האוסר טיפוח ארגונים וסמלים עם אופי פשיסטי, גזעני או קסנופובי או קידום דמותם של אישים שנמצאו אשמים בפשעים נגד השלום והאנושות‏[4]. בעקבות החקיקה הזו, גאורגה בוזאטו, שהיה סנאטור בשנים 2000 - 2004, הציע תיקון לחוק. התיקון שהציע היה בהגדרת השואה, שעל פי הגדרתו הייתה אמורה להיות "השמדה שיטתית, בקנה מידה גדול, של האוכלוסייה היהודית באירופה, שאורגנה על ידי השלטונות הנאציים במהלך מלחמת העולם השנייה". לו התקבל תיקונו, ניתן היה לטעון שלא הייתה שואה ברומניה, כי ההשמדה לא אורגנה על ידי השלטונות הנאציים, אלא על ידי השלטונות הרומנים.

ב-14 בפברואר 2013 הופיע בפני מליאת האקדמיה הרומנית הפרופסור ולדימיר איליאסקו (Vladimir Iliescu), המועסק באוניברסיטה באאכן כפרופסור להיסטוריה ובמהלך הרצאה הנוגעת להשקת ספרי היסטוריה בנושא הקומוניזם הצהיר שהשואה ברומניה היא "שקר קוסמי". לדברי הפרופסור השואה התרחשה בהונגריה ובגרמניה, אך לא ברומניה, שם היהודים אומנם נרדפו, אך פרט ל-20,000 הם לא נרצחו. ההרצאה עברה בניחותא, עם הנהוני הסכמה‏[5]. לאחר שהדברים התפרסמו והתחיל גל של מחאות בעולם, האקדמיה הרומנית הוציאה הודעת הסתיגות מדברי הכחשת השואה ברומניה‏[6].

הצדקת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאול גומה יצר תת-זרם מיוחד שבמרכזו תורה סדורה המצדיקה, עם הסתייגויות מסוימות, את אירועי השואה ברומניה. על פי פאול גומה השואה ברומניה הייתה קטנה, מכפי שמתארים אותה, לא מכוונת מלמעלה, אלא נקמה עממית של בני העם הרומני הזועמים על פשעי היהודים נגד הרומנים. בספרו, השבוע האדום, מתרכז גומה באירועים שנלוו לנסיגת הצבא והאדמיניסטרציה של רומניה מבסרביה ומצפון בוקובינה, לאחר האולטימטום של ברית המועצות בקיץ 1940. על פי גומה, יהודי בסרביה ובוקובינה פגעו בצבא הרומני הנסוג, פגיעות שקוממו את העם הרומני, שנקם בהם לאחר כיבוש אזורים אלה במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-1941.

טריוויאליזציה באמצעות השוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק על הכחשת השואה ברומניה, בדו"ח ועדת ההיסטוריונים שזומנה על ידי נשיא רומניה, מוקדש דיון נרחב להשוואת השואה למקרים אחרים של רצח עם במטרה לפגוע בייחודיותה. השיטה, קבעו ההיסטוריונים, היא אומנם אינה הכחשת שואה ישירה, אלא קטגוריה שונה, אך קרובה מאוד להכחשת השואה. בין הנוקטים בהשוואות כאלה יש מכחישי שואה מובהקים, קיצוניים מוכרים, לצד אישים בעלי מוניטין ללא רבב. קיימת הסכמה בין ההיסטוריונים המרכזיים על כך ששואת היהודים במלחמת העולם השנייה הייתה ייחודית, בעיקר בגלל הטוטליות הגלומה בכוונת מבצעיה, הפתרון הסופי, אך קיימים הבדלים לגבי הסיבות לייחודיותה - ההשוואות, טוענים ההיסטוריונים, נועדו לטשטש את ייחודיותה.

מחקרים השוואתיים התחילו מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 והתרבו למדי בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. במחקרים אלה משווים את השואה לפגיעה באוקראינים ומעשי מזוויעים אחרים שהיו בברית המועצות, לרצח העם הארמני ולכל רצח עם שזוכה לכותרות מסיבה זו או אחרת. בין הרומנים מתבלטים בתחום זה פאול גומה, מוניקה לובינסקו ודורין טודוראן. בראיון שערך ג. אדמשטאנו עם מוניקה לובינסקו, בדצמבר 1998, שאלה האחרונה: "מדוע 85 עד 100 מיליון קורבנות הקומוניזם לא יכולים להשתוות ל-20 מיליוני קורבנות הנאציזם?".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pogromul de la Iaşi (28 -30 iunie 1941) - Prologul Holocaustului din România, המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה על שם אלי ויזל - יצא לאור באוקטובר 2006, בהוצאת Polirom.
  • Randolph L. Braham, Romanian Nationalists and the Holocaust : The Political Exploitation of Unfounded Rescue Accounts, Rosenthal Institute for Holocaust Studies, Graduate School of the City University of New York, New York 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rezistenţa spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului מאת יעקב גלר, הוצאת HASEFER, עמוד 40
  2. ^ Rezistenţa spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului מאת יעקב גלר, הוצאת HASEFER, עמודים 39, 40
  3. ^ Rezistenţa spirituală a evreilor români în timpul Holocaustului מאת יעקב גלר, הוצאת HASEFER, עמוד 40
  4. ^ http://www.romanianjewish.org/ro/antisemitism_in_romania_01.html#i12 Comunitatea Evreiască din România
  5. ^ Cum se neagă Holocaustul în Aula Academiei Române. Vezi ce spune Academia (ברומנית)
  6. ^ Academia Romana respinge afirmatiile lui Vladimir Iliescu privind negarea Holocaustului (ברומנית)