הרעלת ציאניד
 | |
| יון ציאניד | |
| תחום |
רפואת חירום  |
|---|---|
| גורם |
ציאניד |
| תסמינים |
פרכוס |
| טיפול |
נתרן תיוסולפט |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
814287 |
| MeSH | D003486 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
T65.0 |
  | |
הרעלת ציאניד (באנגלית: Cyanide poisoning) יכולה לנבוע מחשיפה למספר צורות של ציאניד. תסמינים ראשוניים כוללים כאב ראש, סחרחורת, קצב לב מהיר, קוצר נשימה והקאות. תופעות לוואי נוספות כוללות פרכוס אפילפטי, קצב לב איטי, תת לחץ דם, אובדן הכרה ודום לב. הופעת התסמינים היא בדרך כלל מיידית. לטווח הארוך, אדם עלול לסבול מבעיות נוירולוגיות כתוצאה מחשיפה להרעלה מסוג זה.
ציאניד רעיל מכיל תרכובות של גז מימן ציאנידי[1]ומספר מלחים ציאנידיים. ההרעלה יחסית שכיחה בעקבות שאיפת עשן ממבנה העולה באש. הימצאות במקומות עבודה הכרוכה בהיחשפות לחומרים המשמשים להברקת מתכות, חומרי הדברה, זרעים מסוימים כמו אלה של משמש ותפוח, ונטילת תרופות כמו ניתרופרוסיד יכולים להיות גורמים נוספים להרעלה. בנוסף לכך, צורות נוזליות של ציאניד נספגות דרך העור. יוני ציאניד מעכבים את התהליך של הנשימה התאית, מה שמוביל לחוסר היכולת של רקמות הגוף להשתמש בחמצן.
האבחון הוא לעיתים קרובות קשה.[2] זה יכול להתמצא אצל האדם, בעקבות שרפה בבית שהביאה לירידה ברמת ההכרה, לחץ דם נמוך, או ערך גבוה של חומצה לקטיתית בדם. רמת הציאניד בדם ניתנת למדידה, אומנם התהליך לוקח זמן. רמות של 0.5–1 מיליגרם לליטר הן רגילות, 1–2 mg/L הן ממוצעות, 2–3 mg/L הן חמורות, ויותר מ-3 mg/L, בדרך כלל, מובילות למוות.[3]
אם נמצא חשד לחשיפה לציאניד מרעיל, נדרש פינוי מיידי והרחקת הנפגע מהמקור המזהם בנוסף לצורך בחיטוי של האזור המזוהם. הטיפול כולל טיפול תומך ומתן 100% חמצן. הידרוקסיקובלמין הוכח כנוגדן יעיל, ונחשב לטיפול ראשוני.[דרוש מקור] נתרן תיוסולפט יכול גם להיות טיפול מתאים. מבחינה היסטורית ציאניד שימש בהתאבדות המונית ורצח עם על ידי הנאצים.
סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיפה חריפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציאניד החודר לגוף בשאיפה עלול לגרום לתרדמת מלווה בפרכוסים, דום נשימה, דום לב, בצקת ריאות, או מוות מיידי. במינון נמוך, אובדן ההכרה עשוי להיות מלווה בחולשה כללית, סחרחורות, כאבי ראש, ורטיגו, בלבול וקשיים בנשימה. בשלבים הראשונים של חוסר ההכרה, קצב הנשימה עשוי להאיץ. צבע העור האדום שהופך להיות כהה עלול להיות תופעת לוואי או תסמין של עירוי מוגבר של המוגלובין רווי בחמצן. ציאניד לא גורם ישירות לכיחלון. הציאניד קטלני לאדם גם במינונים נמוכים ביותר; כ-1.5 מ"ג חומר פעיל לכל ק"ג של משקל גוף.[4]
חשיפה כרונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חשיפה לרמות נמוכות יותר של ציאניד למשך תקופה ארוכה (למשל, לאחר שימוש מוגזם וממושך בשורשי קסבה כמקור המזון העיקרי באזורים טרופיים באפריקה) מביא לרמות גבוהות של ציאניד בדם, שיכולות לגרום חולשה, מגוון רחב של סימפטומים, כולל שיתוק קבוע, נגעים בעצבים, תפקוד לקוי של בלוטת התריס, והפלות. תופעות נוספות כוללות פגיעה בכבד ונזק בכליות.[5][6]
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעלת ציאניד חריפה יכולה לנבוע כתוצאה משאיפת עשן משריפת מוצרי פולימר שמכילים ניטריל בחומר הגלם שלהם, כגון פוליאוריטן, או ויניל. זה גם יכול לנבוע כתוצאה של פירוק חמצן לתחמוצת החנקן וציאניד. חמצן עשוי לשמש במהלך הטיפול ביתר לחץ דם חמור.[7]
בנוסף לשימוש בציאניד בתור חומר הדברה ומדביר-חרקים, הוא נמצא בעשן טבק ובעשן של בניין שרוף, וקיים בהרבה זרעים או גרעינים כגון אלה של שקדים, משמשים, תפוחים, תפוזים, מאכלים, כולל קסבה (הידוע גם בשם yuca או מניוק) ונצרי במבוק. ויטמין B12, בצורה של הידרוקסיקובלמין (מאוית גם hydroxycobalamin), עשוי להפחית את ההשפעות השליליות של חשיפה כרונית, ומחסור עלול להוביל לפגיעות בריאותיות בעקבות החשיפה.[8]
מנגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעלת ציאניד היא סוג של היפוקסיה היסטוטוקסית מאחר שלתאים של האורגניזם אין את היכולת ליצור ATP, בעיקר בגלל מניעת התפקוד של אנזים במיטוכונדריה ציטוכרום סי אוקסידאז. ציאניד במהירות עובר מטבוליזם אל 2-אמינו-2-תיאזולין-4-חומצה קרבוקסילית ותיואצאניד, כולל תקופת מחצית חיים של כ- 10–30 דקות כמכניזם של הרעלה. תוך מספר שעות מבליעה בודדת, לא ניתן לאבחן ציאניד, הואיל וכולו עובר מטבוליזם, כל עוד האדם לא מת. (זיהוי ציאניד זמן ארוך אחרי הבליעה, יהיה אבחון מוטעה של אזעקת שווא). לתיאוציאניד זמן מחצית חיים ארוך יחסית, של מעל 24 שעות, ובדרך כלל הוא מסולק דרך הכליות. מידת ההרעלה של תיאוציאניד שווה בערך ל-0.01 ממידת ההרעלה של מולקולת האב, ציאניד.
אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיטות הישנות של גילוי כוללות מבחנים כגון מבחן כחול פרוסי, פירידין-ברביטורט וזמינותו וכן את טאורין קרינה פלואורסצנטית-HPLC אבל כמו כל מבחני קולורימתיק, ייתכנו טעויות של אזעקות שווא (אבחנה חיובית מוטעית). חמצון השומנים, חפץ של התקף לב מייצר דיאלדיהידים המגיבים בהצלבה עם פירידין-ברביטורט. בינתיים, המבחן טאורין-פלורסצנטיות-HPLC משמש לזיהוי ציאניד, זהה לבדיקה המשמשת כדי לזהות גלוטתיון בנוזל עמוד השדרה. לאחרונה, מבחני ציאניד ותיואציטין עולים בקנה אחד עם ספקטרומטריית מסה (LC/MS/MS), אשר נחשבים בדיקות ספציפיות. מאז, לציאניד יש מחצית חיים קצרים, מטבוליט ראשי, תיאוציאניד בדרך כלל נמדד כדי לקבוע את החשיפה.[9]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Cyanide poisoning in Thailand before and after establishment of the National Antidote Project, Sahaphume Srisuma, Aimon Pradoo, Panee Rittilert, Sunun Wongvisavakorn, Achara Tongpoo, Charuwan Sriapha, Wannapa Krairojananan, Netnapis Suchonwanich, Sumana Khomvilai & Winai Wananukul
- Cyanide Poisoning,Rosen & Barkin's 5-Minute Emergency Medicine Consul
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ד"ר אבי סאייג, אפשר לשתות ציאניד ולהישאר בחיים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 9 בנובמבר 2016
- ציאניד והרעלת ציאניד, באתר פרש.
- Cyanide Poisoning, באתר e-medicine health, על הרעלת ציאניד ודרכי טיפול (באנגלית).
- Cyanide Poisoning, באתר Drugs.com - הסבר אודות סימפטומים של הרעלת ציאניד (באנגלית).
- ציאנידים
- הרעלת ציאניד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Handbook of autopsy practice, 4th ed, Totowa, NJ: Springer, 2009
- ^ Kurt Anseeuw, Nicolas Delvau, Guillermo Burillo-Putze, Fabio De Iaco, Cyanide poisoning by fire smoke inhalation: a European expert consensus, European Journal of Emergency Medicine: Official Journal of the European Society for Emergency Medicine 20, February 2013, עמ' 2–9 doi: 10.1097/MEJ.0b013e328357170b
- ^ Jillian Hamel, A review of acute cyanide poisoning with a treatment update, Critical Care Nurse 31, February 2011, עמ' 72–81; quiz 82 doi: 10.4037/ccn2011799
- ^ Health Canada, Health Canada, Guidelines for Canadian Drinking Water Quality: Guideline Technical Document – Cyanide, aem, 2008-10-06
- ^ Altamir B. Sousa, Benito Soto-Blanco, José L. Guerra, Edna T. Kimura, Does prolonged oral exposure to cyanide promote hepatotoxicity and nephrotoxicity?, Toxicology 174, 2002-05-24, עמ' 87–95
- ^ H. Manzano, A. Benedito de Sousa, B. Soto-Blanco, J. L. Guerra, Effects of long-term cyanide ingestion by pigs, Veterinary Research Communications 31, January 2007, עמ' 93–104 doi: 10.1007/s11259-006-3361-x
- ^ "Sodium Nitroprusside Monograph for Professionals - Drugs.com". Drugs.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-03-18.
- ^ R. F. Crampton, I. F. Gaunt, R. Harris, J. F. Knowles, Effects of low cobalamin diet and chronic cyanide toxicity in baboons, Toxicology 12, March 1979, עמ' 221–234
- ^ Lappas, Nicholas T; Lappas, Courtney M (14 בנובמבר 2015). "Chapter 10: Methods of Detection, Identification, and Quantitation". Forensic Toxicology: Principles and Concepts (באנגלית). Elsevier Science. ISBN 978-0-12-800464-7.
{{cite book}}: (עזרה)