התמערבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התמערבות היא כינוי לתהליך של אימוץ (חלקי או שלם) של תרבות המערב בתחומים שונים החל מתעשייה וטכנולוגיה ועד למשפט ופילוסופיה. במאות האחרונות מואץ תהליך זה. תהליך זה נוצר על רקע "חיכוך" תרבותי (סרטים, ספרים, מוזיקה או תרבות צריכה) או פיזי (כיבוש או קולוניאליזם).

הקולוניאליזם הביא עמו זוועות מקומיות ויצר רגשות קיפוח וזעם כלפי העולם המערבי, אך גם התקדמות מנטלית, חינוכית וטכנולוגית.

לאחר שהסתיים הכיבוש הפיזי של מדינות אירופה נחשף העולם לדומיננטיות כלכלית-תרבותית מצד ארצות הברית, בריטניה וצרפת ששווקיהן החופשיים יצרו תאגידי ענק בינלאומיים ויצרו סוג חדש של התמערבות. זהו סוג תרבותי-כלכלי, שהביא אסימילציה של תרבויות ייחודיות ברחבי העולם ובו בזמן הביא התקדמות בטכנולוגיה רפואית, חקלאית, תעשייתית, בריאותית, סביבתית ותקשורתית.

מדינה שעברה תהליך מובהק של התמערבות היא טורקיה שרפורמות אטאטורק יצרו בה תהליך חילון, החל בשנות ה-20 של המאה ה-20, תוך החלשת הזיקה בין המדינה לבין האסלאם. בין היתר בוצע מעבר לאלפבית הלטיני, אומצה מערכת חוקים חילונית והושם דגש על קודי לבוש מערביים.

הגדרת "המערב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבולוציה של 'העולם המערבי'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתה של תופעת 'תרבות המערב' מיוחסת ליוון העתיקה.[1] בעיקר בעת מלחמות יוון-פרס, במהלכה לחמו ערי המדינה היווניות (הפוליס) נגד האימפריה הפרסית. היוונים ראו עצמם כשוחרי חופש, בניגוד לפרסים, אותם ראו כרודנים.[2]

המונח הגאוגרפי 'מערבי' נכנס לשימוש בימי האימפריה הרומית, בעקבות ההגדרה העצמית של הרומאים כ-occidens, מערב בלטינית.

במאה ה-4 לספירה התרחב ההקשר גאוגרפי של תרבות המערב כאשר הקיסר הרומי הנוצרי הראשון, קונסטנטינוס (27 בפברואר 272 – 22 במאי 337) חילק את האימפריה הרומית למזרח ומערב.[2]

בשנת 1054 התרחש הפילוג הגדול בעקבותיו התפצלה הכנסייה הנוצרית לשניים; הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוקסית המזרחית. אירוע זה הביא לכך שהכנסייה הקתולית נתפסה כמערבית.

עם עליית הרנסאנס במערב אירופה, כשלוש מאות שנים לאחר מכן, החל להתעורר עניין בחיבורים הקלאסיים של יוון ורומא העתיקות ובעקבות זאת גדלה הכמיהה לחופש ולביטול העריצות. רעיון זה התפשט ברחבי מערב אירופה, ובמקביל לו האימפריה העות'מאנית, ממזרח ליבשת אירופה, החלה להיתפס כאיום על אורח החיים "המערבי" החופשי כביכול.[2]

מהמאה התשע-עשרה ואילך, ההגדרה הפוליטית של שייכות לעולם המערבי השתנתה מספר פעמים. לדוגמה, ברית המועצות נחשבה כלא מערבית בזמן המלחמה הקרה. אך לאחר נפילת מסך הברזל, חלק ממדינות הגוש המזרחי הקומוניסטי הצטרפו לאיחוד האירופי ולנאט"ו. בעקבות זאת, מבחינה פוליטית"העולם המערבי" כיום כולל את רוב מדינות אירופה.[2]

'העולם המערבי' כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום, ה'מערב' מוגדר בצורות שונות. יהיה זה לא נכון להתייחס לעולם המערבי כגוש מונוליטי. שכן, קיימים הבדלים תרבותיים, לשוניים, דתיים, פוליטיים וכלכליים רבים בין מדינות המערב השונות ואוכלוסיותיהן. עצם הרעיון של העולם המערבי משתנה בהדרגה עם הזמן.

למשל, במצב בו המערב מוגדר באמצעות מערכת ערכים מסוימת, לא נייחס קשר בין מיקומן הגאוגרפי של מדינות לבין השתייכותן לתרבות המערבית. לפיכך, יפן לדוגמה יכולה להיחשב כחלק מהמערב כיוון שהיא שומרת על דמוקרטיה בסגנון מערבי.[2]

רוב השימושים המודרניים במונח זה מתייחסים לחברות מערב ומרכז אירופה ולצאצאיהן הגנאלוגיים, הלשוניים והפילוסופיים הקרובים. נכללות בתוך הגדרה זו גם גם מדינות צפון אמריקה, המשמשות עצמן כיצאניות של תרבות המערב לעולם.

התמערבות ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנדט הבריטי 1917–1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניעת השלטון העות'מאני בפני בעלות הברית במלחמת העולם הראשונה, עבר השלטון לידי המנדט הבריטי בארץ ישראל. בראשית שלטון המנדט מנתה אוכלוסיית הארץ כ-512,000 מוסלמים, 66,000 יהודים ו-61,000 נוצרים .[3] ההתמערבות בתקופה זה התאפיינה בעיקר בפן המשפטי, לאור ההחלפה ההדרגתית של מערכת המשפט העות'מאנית בזו של המנדט באמצעות פקודות של הנציב העליון של המנדט הבריטי.

מדינת ישראל (משנת 1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליית היהודים לארץ ישראל החלה בטרם הקמת המדינה והמשיכה גם אחרי 1948, עליה זו כללה יהודים אשר הגיעו מתרבויות שונות מהקהילות היהודיות שחיו בארץ ישראל עד לסוף המאה התשע עשרה. עליות אלו הביאו איתן את התרבות מערבית שאפיינה את ארצות מוצאם, בעיקר ממערב אירופה וצפון אמריקה. השפעות אלה עיצבו הן את המדינה והן את החברה בדמותן של דמוקרטיות מערביות. וכך, למרות הימצאות מדינת ישראל במזרח התיכון, אורח החיים, השתייכותה של מדינת ישראל ל OECD, וזיקתה התרבותית, מעידות על הזדהותה עם העולם המערבי, ועל התמערבותה בעקבות השינויים הדמוגרפים שחלו בה.[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Xu Guobin, תרגום: Chen Kaiju, 1, Introduction to Western Culture : Cultural History, Religion, Politics, Folklore and Tourism, 2018
  2. ^ 1 2 3 4 5 The Western World, WorldAtlas, ‏2021-04-26 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 31. הערה 7: דו"ח הגנרל קלייטון, 6.12.18. בדו"ח פיילין (Palin) צוין מספר התושבים במינהל שטחי האויב הכבושים (Occupied Enemy Territory Administration) (דרום): כ-647,250.
  4. ^ Sheldon Kirshner (2013-10-16). "Is Israel Really a Western Nation?". Sheldon Kirshner Journal. Retrieved 2013-11-09.