צום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צום כמחאה נגד מלחמת עיראק במהלך תקופת התענית הנוצרית

צום - הימנעות רצונית מאכילה ולעתים אף משתייה למשך פרק זמן מסוים.

הסיבות לצום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצום נעשה, לעתים קרובות, מהסיבות הבאות:

  • דת - ציווי או טקס דתי
  • רפואה - עקב מצב רפואי, לעתים לפני ניתוח או בדיקה.
  • מחלה - במצב של מחלה חזקה לעתים ישנה תגובה ספונטנית של צום. מצב זה ידוע גם אצל בעלי חיים, שיכולים לגווע ברעב אף בשל כאבי שיניים למשל.
  • מצב נפשי - מצב שבו האדם מאבד את החשק שלו לאכול לדוגמה במצב של דיכאון כבד.
  • אמצעי לחץ חברתי-התנהגותי. מכונה גם שביתת רעב. אמצעי זה עשוי להתקיים למשל במשא ומתן, לעתים עד לכניעת הצד השני וללא הגבלת זמן מראש.

הצום מלווה אצל רוב האנשים בתחושת רעב ובתשישות ואצל חלק מהאנשים אף בכאבי ראש ותופעות גופניות נוספות. האדם הצם שרוי לרוב במתח פסיכולוגי, בשל השינוי שהוא חווה, במיוחד כאשר ישנה מחויבות דתית או חברתית להמשכת הצום לפרק זמן קבוע. ישנם הרגלי אכילה מסוימים המקילים על הכניסה אליו ועל היציאה ממנו. לעתים דווקא צום עלול לגרום לעליה במשקל, כאשר הארוחות שלפני ואחריו גדולות במיוחד.

הצום בדתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצום ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תענית

ביהדות קיימים שישה ימי צום במשך השנה. הצום החשוב ביותר הוא יום הכיפורים, בתאריך י' בתשרי, הנחשב ביהדות כיום גזירת הדין וכיום הקדוש בשנה. מקור הצום ביום כיפור הוא מציווי בתורה, ומטרתו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.

ארבעה צומות נוספים נקבעו בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, והם מציינים אבלות על החורבן:

מלבד תעניות אלו, מציינים ביהדות יום צום אחד נוסף – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני חג הפורים.

ביום הכיפורים ובתשעה באב הצום אורך יממה שלמה מערב היום הקודם עד לערב היום הבא. שאר הצומות הם קלים יותר, ומתחילים רק בבוקר של אותו יום. הבדל נוסף הוא שבצומות הקלים אסורים רק אכילה ושתייה, לעומת יום הכיפורים ותשעה באב בהם קיימים ארבעה איסורים נוספים: רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה (קיום יחסי מין), ונעילת נעלי עור.

הצום בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדת הנוצרית אין ציווי לצום מלא מאכילה ושתייה. עם זאת הצום הוא מעשה מקובל כמעשה הסתגפות, צער ואבל. הזרמים השונים בנצרות נבדלים במידת ההגבלות שהם מטילים על אכילה, ובתכיפות המועדים שבהם מתקיימות ההגבלות. בנצרות האורתודוקסית ההגבלות האלה שכיחות וגם בנצרות הקתולית יש מועדים רבים הכוללים הגבלות ממין זה. בכנסיות הפרוטסטנטיות, לעומת זאת, אין כמעט מועדים שבהן מצווה המאמין להגביל את עצמו באכילה.

בנצרות הקתולית ובנצרות האורתודוקסית יש הגבלות על אכילה במועדים מסוימים:

  • בנצרות הקתולית נהוג להימנע מאכילת בשר ומוצריו בכל יום שישי בשבוע, לאות אבל על כך שישו נצלב ביום שישי (לפי הברית החדשה). עם זאת, מותר למאמין הקתולי לאכול בשר בימי שישי אם הוא מביע את האבל בדרך אחרת.
  • הקתולים והאורתודוקסים מתנזרים מאכילת בשר וממתקים במשך התענית - 40 יום לפני חג הפסחא. התקופה אינה רצופה, כיוון שהיא אינה כוללת את ימי ראשון. ספירת 40 הימים מתחילה תמיד ביום רביעי, המכונה "יום רביעי של האֶפר". לפני תחילת 40 ימי ההתנזרות מבשר, מקובל אצל הקתולים לחגוג את הקרנבל ואת מרדי גרא.
  • ביום שישי הטוב, יום השישי האחרון לפני חג הפסחא, מקובל אצל הקתולים לאכול רק לחם ומים כביטוי לאבל כבד. יום שישי זה נחשב יום זיכרון ליום שבו נצלב ישו.
  • בחלק מהקהילות האורתודוקסיות מקובל להתנזר מכל מאכל ומשקה במשך 12 שעות,מחצות הלילה ועד שעת הצהריים, בכל אחד מ-40 ימי האבל שלפני חג הפסחא.

הצום באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפילת המגרב מסיימת את הצום היומי בחודש הרמדאן, ולאחריה מוגשת ארוחת אפטאר

הצום באסלאם הוא אמצעי לכפרת עוונות, והוא נכלל בחמשת עמודי האסלאם (המצוות הראשיות באסלאם). הצומות באסלאם מלאים, כלומר דורשים הימנעות מאכילה, משתייה ומהנאות גוף אחרות כגון סיכה ויחסי אישות, אולם הם מתקיימים בשעות היום בלבד. אין צום המתקיים בשעות החשכה.

בדת המוסלמית יש חודש שלם - חודש רמדאן - שבו נמנעים מאכילה, משתייה ומהנאות גוף אחרות במהלך שעות היום, ואילו בלילה אוכלים סעודה חגיגית - אפטאר.

בנוסף לצום רמדאן, שהוא חובה על כל המאמינים, נהוגים גם צומות רשות (בעיקר באסלאם הסוני). המרכזי בהם הוא צום עשוראא. יש המקיימים צום זה במשך שעות היום ביום העשירי בחודש מוחרם (החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי), ויש הצמים בשעות היום של שלושת הימים בין ה-9 ל-11 במוחרם. קיום הצום הוא ביטוי לאדיקות דתית, או פיצוי על ביטול צום רמדאן עקב מחלה, נסיעה וכיוצא באלה.

צום נוסף הנחשב מומלץ אך אינו חובה, וקיומו הוא ביטוי לאדיקות דתית, הוא צום בחודש שוואל, החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי. מוסלמים אדוקים בוחרים שישה ימים בחודש שוואל (לאחר תום עיד אל-פטר), וצמים בהם כמעין המשך לצום רמדאן (הוא החודש התשיעי בלוח המוסלמי). מסורות מוסלמיות אומרות מפי מוחמד, כי מי שצם ברמדאן ובשישה ימים מחודש שוואל, נחשב כמי שצם שנה שלמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]