התרמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "שנור" מפנה לכאן. לערך העוסק בכפר פלסטיני בשומרון, ראו סנור.
מתרימים בתחפושות "לפרקונים" מתרימים את הקהל במהלך תהלוכה לאיסוף כספים לטובת מיזמי מאבק בעוני בסיאטל

התרמה היא פעולה לשם איסוף תרומות, כלומר בקשת כסף, מזון או ציוד מאדם או מארגון.

לעתים אדם תורם מיוזמתו, למשל לאות תודה או הוקרה למקבל התרומה, אך בתרומות כאלה לא די, וארגונים שחלק מתקציבם (או כולו) נובע מתרומות, עוסקים, בדרכים שונות, בפעולות התרמה, שמטרתן להגדיל את היקף התרומות הניתן.

דרכי התרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה של מכבי אש לערב התרמה מוסיקלי, 1938

התרמה נעשית בשלל דרכים, ובהן:

  • פנייה אישית לתורמים פוטנציאליים. פנייה זו עשויה להיות בטלפון, במכתב, באמצעות דוכן ברחוב, בפנייה של מתרימים לבתים וכדומה.
  • פרסום קריאה לתרום, באמצעי התקשורת, באתר האינטרנט של הארגון המתרים וכדומה.
  • מבצע התרמה שנתי. זהו מבצע הנערך במשך יום אחד, או בתקופה קצרה, ובו מושקע מאמץ ממוקד באיסוף תרומות, באמצעות מסע פרסום, פניות אישיות בהיקף נרחב וכדומה. דוגמה לכך הוא ה"שירותרום" - אירוע התרמה שנתי שמקיימת גלי צה"ל עבור האגודה למען החייל.
  • אירוע אמנותי, שכל או חלק ממנו נתרם על ידי בעלי האתר, האמנים וכדומה, הנערך בחסות החברה התורמת, או שהממון מגויס באמצעות כרטיסי כניסה.
  • קופסת צדקה: קופסה המוצבת בחנויות (ליד הקופה), במקומות ציבוריים (בית כנסת, בית קברות), ומאפשרת לציבור לשלשל תרומות לתוכה.
  • אתר "לחץ לתרומה": אתר אינטרנט שבו לחיצה על באנר פרסומי מביאה לתרומה פעוטה מצד המפרסם.
  • התרמה של יהדות התפוצות על ידי שד"רים (שליחים מארץ ישראל), לעתים בעזרת דרייברים.

פעולת איסוף התרומות נעשית על ידי מתנדבים, התורמים את זמנם למטרה זו, ולעתים על ידי מתרימים מקצועיים, המקבלים תמורה (בהתאם לזמן המושקע בפעולתם או כעמלה המבוססת על סכום התרומות שנאסף).

תמורה לתורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומה, על-פי הגדרתה, ניתנת באופן וולונטרי. לעתים ניתנת התרומה מבלי לצפות לתמורה כלשהי, כאשר מימוש קיצוני של מצב זה נוצר בעת "מתן בסתר", שבו מקבל התרומה כלל אינו יודע מי התורם, וממילא אינו יכול לתת כל תמורה. התמורה העיקרית שמקבל התורם הוא תחושת הסיפוק על שהפנה את כספו למטרות ראויות. לעתים מקבל התורם תמורה נוספת. כאשר תורמים ציוד, בציוד נעשה למעשה שימוש חוזר ולכן יש גם תרומה לאיכות הסביבה.

כבוד והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אובליסק הטכניון, שנבנה כאות הוקרה לתורם נכבד

התמורה המקובלת ביותר לתורם היא כבוד והוקרה שמעניק לו מקבל התרומה, בין אם באמירת תודה ובין אם בדרך בולטת יותר. למוסדות, שתרומות מהוות חלק ניכר מתקציבם, יש דרך ממוסדת למתן הוקרה לתורמים. אוניברסיטאות, למשל, מקפידות להעניק לתורמים הוקרה בצורת קריאת חדר, בניין, פקולטה, קתדרה וכדומה על שם התורם, בהתאם לגודל תרומתו.

זיכוי ממס הכנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות שונות מעודדות את משלמי המסים לתרום מרצונם למוסדות ציבוריים שאושרו לכך, על ידי מתן הטבות במס הכנסה. למשל, בישראל קיים סעיף 46 לפקודת מס הכנסה, לפיו אדם אשר תורם למוסדות אלה יהנה מזיכוי ממס בשיעור 35% מתרומתו. שכיר יכול, בתנאים מסוימים, לקבל זיכוי זה באמצעות מקום עבודתו.‏[1] חברה התורמת למוסדות אלה תקבל זיכוי בגובה שיעור מס החברות באותה שנה (27% בשנת 2008).

תמורה סמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים מוצגת התרומה כרכישה בעלות מופרזת. כך למשל הופעות גאלה ורכישת חפצים קישוטיים (סיכות בגד, מחזיקי מפתחות) ברווח גבוה מאד. לחפצים הקישוטיים שימוש נוסף, כמו מדבקות הקש בדלת וצמיד לייבסטרונג - הצגתם בפומבי מעודדת אחרים לתרום.

התרמה ביישוב הישן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק משמעותי מאנשי היישוב הישן עסקו בלימוד תורה. כלכלתם התבססה בעיקר על כספי החלוקה: תרומות של יהודים בגולה למען מי שישבו בארץ ישראל ושמרו עליה. אופן כלכלה זה לא היה מקובל בגולה עצמה, שם לימוד תורה של היחיד במשרה מלאה היה מותנה בפרנסתו על ידי קרובי משפחה אמידים. לומד תורה יכול היה למשל להתחתן עם בתו של סוחר עשיר, ולהבטיח בכך את מימון לימודיו.

התרמות פעילות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקש בדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצעיהן השנתיים של האגודה למלחמה בסרטן ("הקש בדלת") ושל איל"ן היו מהמבצעים הראשונים בהם חיזרו מתנדבים בישראל על הפתחים וביקשו תרומות לעמותה. בתקופה זו, של שנות השישים, השבעים והשמונים, הונהגו מדבקות דלת, אשר היו מסמנות את הבתים שתרמו במבצע. מטרת מדבקות אלו הייתה למנוע פקידה כפולה של אותו בית ולהוות אות לגאווה למשפחה התורמת.

התמודדות עם עומס ההתרמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות התשעים, ארגונים נוספים, מהם עמותות רשומות ומהם ארגונים שהתרומה אליהם אינה מעניקה זיכוי ממס, החלו להשתמש אף הם בשיטת ההדפקות על הדלת. רבים מתוכם הם ארגונים שקמו מתוך דאגה קהילתית לשכבות החלשות אשר לא מצאו סעד מספיק במסגרת המדינה. חלק אחר של בקשות תרומה אלו היו בקשות תרומה לצורך מימון ניתוחים יקרים בחוץ לארץ לאנשים ללא ביטוח רפואי מספיק.

השלכה נוספת של עומס ההתרמות היה חוסר במתנדבים לצורך ביצוע ההתרמה. כאשר מדובר היה בהתרמה שנתית אחת או שתיים בסך הכל, שמחו בתי הספר לחייב את תלמידיהם לאחר צהריים אחד של התרמה בשנה. כאשר התרבו ההתרמות, אזל מאגר כח האדם המנודב מבין תלמידי בית הספר. התרמות מדלת לדלת הפכו לתלויות במתרימים מבוגרים, בשכר. הידיעה שחלק מן התרומה משלמת את שכר המתרים הפחיתה את היענות הציבור להתרמות. מצד שני, כלכליות ההתרמות פחתה.

ארגוני ההתרמה החלו להתמקד בהתרמה במרכזים מסחריים, במקום בפקידה מסודרת של דירות. במקביל, עברו הארגונים המתרימים המתוחכמים יותר לשיטות התרמה שמצריכות פחות כח אדם. האגודה למלחמה בסרטן הייתה הראשונה לשלוח לוח שנה בדיוור ישיר עם פרוס השנה החדשה. לוח השנה לווה בבקשת תרומה. מקבל לוח השנה לא היה מחויב לתרום, אך התבקש בנימוס לכסות את עלות לוח השנה ולהוסיף לכך. הוצע למקבל לוח השנה לתרום בהוראת קבע או בתשלום חד פעמי בכרטיס אשראי.

שיטה נוספת להתמודדות עם עומס ההתרמות היא איגום משאבים של מספר ארגונים מתרימים. בשיטה זו, מכריזים מספר ארגונים על יום התרמה משותף, משקיעים יחד את עלות הפרסום של יום ההתרמה, ומתחלקים בתנובת התרומות. יתרון השיטה בכך שעומס ההתרמות קטן, לכן יש יותר סיכוי להוציא תרומה מן המותרם. חסרון השיטה הוא בכך שההתרמה נראית למותרם כהתרמה יחידה, וגובה התרומה עשוי להיות בהתאם.

התרמה טלפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלב הבא באבולוציית ההתרמות, אשר לא עלה לארגון המתרים בהדפסת שי פרסומי, הוא שלב הטלפון. טלפנים מתקשרים לבית המותרם, בהסתמך על מאגר מידע המכיל היסטוריית תרומות של אותו אדם ואולי גם מידע נוסף. הטלפן מבקש תרומה. לבקשת התרומה מספר גרסאות:

  • התרומה מבוקשת בכרטיס אשראי, בהוראת קבע או בתרומה חד פעמית.
  • התרומה מבוקשת בכרטיס אשראי, משום שחברת כרטיסי האשראי התחייבה להכפיל את גובה התרומה.
  • התורם מתבקש להתחייב על גובה התרומה מראש. המתרים מתמקח על גובה התרומה. לתורם יש אפשרות לתרום בכרטיס אשראי או לתאם פגישה עם מתרים שיגיע אליו, ואז יימנע מהעברת פרטי כרטיס אשראי בטלפון.

בשנת 2005 החלו גם ארגוני צדקה דתיים להתרים באמצעות הטלפון[דרוש מקור].

התרמה בלתי ממוסדת לצדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות התשעים של המאה העשרים, הפכה העמידה ברמזורים לזמן בו ניתן למשוך את תשומת לב הנהג. מצב זה מנוצל בישראל לצורך התרמה. בנוסף לקבצנים, לרוב, לנהג מוצע ספרון, ספר תהילים זעיר או עלון. בתמורה, מתבקש הנהג להרים תרומה נדיבה. אם מסרב הנהג לתרום, עשוי המתרים להותיר בידיו את הפרסום, או לבקשו חזרה.

תרומה זו אינה מתבצעת כנגד קבלה ואינה מוכרת לצורכי מס. יעד התרומה לא תמיד ברור, ומוגדר בדרך כלל "לצדקה", כאשר צדקה מוגדרת על ידי זה שיחזיק בכסף. גישה זו תואמת את הגישה של מתן בסתר.

תרבות ה"שנור"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שְׁנוֹר הוא איסוף תרומות. מקור המילה בשפת יידיש. אוסף הכסף מכוּנה שְׁנוֹרֵר (שנורער). למילה זו קונוטציה שלילית.

המושג תרבות השנור מתייחס בחברה הישראלית לגופים המעדיפים להתקיים על תרומות אף שבאפשרותם להתבסס, אולי במעט מאמץ, גם על הכנסות עסקיות.

בן-אביגדור כותב בסיפורו "במליצה ובחיים"‏[2]: "המידה הזאת היא מידה מגונה מאוד, היא מראה באופן בולט את מידת השנוררות אשר דבקה בעמנו במשך ימי הגלות".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]