גלות (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היסטוריה של עם ישראל

הגלות ביהדות היא היעדרותו של עם ישראל, או חלקים משמעותיים ממנו, מארץ ישראל, הנחשבת לפי היהדות למולדתו הנצחית. הגלות נחשבת במקרא לעונש החמור ביותר שניתן לעם ישראל בעקבות בגידה באלוהיו, לאחר שמוצו כל העונשים האחרים. כמיהתם של יהודים רבים בגולה לעלות לארץ ישראל נשמרה לאורך הדורות, והוגברה על ידי אנטישמיות שהביאה יהודים רבים להגר מארצות לידתם, ברצון או בכפייה.

הגלות במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלות מתוארת במקרא במספר מקומות:

(יז) וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: (ספר דברים פרק י"א)
(סג) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם - כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם, וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(סד) וֶהֱפִיצְךָ ה' בְּכָל הָעַמִּים, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ - עֵץ וָאָבֶן: (ספר דברים פרק כ"ח)

...כה אמר ה צבאות,אלוהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה, והשקיתים מי ראש: והפיצותים בגויים עד אשר לא ידעו המה ואבותם,ושילחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם: (ספר ירמיהו פרק ט פסוקים י"ד-ט"ו)

הגלות בהשקפה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יש לאֱלוֹ‏הַ‏ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות, - מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע: גרגיר זה נופל אל האדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט, ולפי ראות עיני המתבונן בו לא ישאר לו רושם מוחש כלשהו ממה היה הגרגר קודם לכן. אולם לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר ואת המים עד שיהיו מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה עד אשר יתעדנו היסודות ויהפכם להיות כמוהו, ואז יוציא קליפות, עלים ועוד. עד אשר יזדכך הגרעין ויכשר לחול בו העניין ההוא, האלוהי, והצורה של הזרע הראשון, ואז יהיה לעץ נושא פרי כפרי אשר ממנו בא הזרע ההוא."

ר' יהודה הלוי, ספר הכוזרי, מאמר רביעי. תרגום יהודה אבן שמואל

בספר הכוזרי, כותב רבי יהודה הלוי כי קיום העם היהודי בארץ ישראל הינו מרכז קיומו, ובגלות עם ישראל הוא כעצמות יבשות, אך ישנה נחמה כי העצמות היבשות יקומו לתחייה כחזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל.

המהר"ל מגדיר במדויק את המציאות הגלותית: עם ישראל אינו בביתו, אינו מכונס יחד ואינו עצמאי משלטון זר.‏[1]

עם זאת, היו שהגדירו אחרת את הגלות. נחמן קרוכמל, מראשוני ההשכלה, משלב בספרו מורה נבוכי הזמן, את ההיסטוריה היהודית במבנה המקובל בהגות זמנו, של שלוש תקופות - צמיחה, חוזק וכליון בחייו של עם, אם כי לדעתו ביהדות זה חוזר על עצמו לנצח. על פי גישה זו, הוא קובע את שלב ההתדרדרות בימי בית שני בתקופה שממלכות הורדוס ועד למרד בר כוכבא, שהוא הניצוץ האחרון לריבונות יהודית, וממנו מתחילה למעשה הגלות.

בן ציון דינור, המחויב לציונות המעשית, כותב בספרו ישראל בגולה אחרת: "את תקופת 'ישראל בגולה' אני מתחיל מימי כיבושה של ארץ ישראל על ידי הערבים. לא קודם" זאת מפני ש"עד אז היו תולדות ישראל בעיקר תולדות האומה היהודית היושבת בארצה" והגלות מתחילה למעשה "רק מאותו הזמן שבו חדלה ארץ ישראל להיות ארץ של יהודים, מפני שאחרים באו...".

הגלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיסטוריה היהודית, נוהגים למנות ארבע גלויות: גלויות מצרים, גלות אשור, גלות בבל וגלות רומי.

גלות מצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהיית בני ישראל במצרים נחשבת לגלות, אבל בניגוד לגלויות האחרות, היא לא הייתה כתוצאה מחטא (אף כי יש פרשנים דוגמת הרמב"ן הסבורים שהיא נעשתה בגלל אחד מחטאיו של אברהם אבינו. או על חטאם של אחי יוסף שמכרו אותו לישמעאלים), אלא במטרה לזכך את עם ישראל ולגבשו לעם. המפרשים לומדים זאת מהפסוק: "ואתכם לקח ה' ויוצא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה" (דברים ד כ). רש"י במקום כותב: "מכור- הוא כלי שמזקקים בו את הזהב".

גלות אשור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגליית יושבי ממלכת ישראל הצפונית ועבר הירדנית בידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור ב-733 לפנה"ס, והשלמתה בידי סרגון השני עם החרבת הממלכה ב-722 לפנה"ס, לאחר סיום מצור בן 3 שנים שפתח שלמנאסר החמישי על שומרון. [1]

גלות בבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלות בבל היא גלות ממלכת יהודה, שהחלה בשנת 597 לפנה"ס על ידי נבוכדנצאר והושלמה ב-586 לפנה"ס עם הגליתו של המלך צדקיהו. [2]. הגלות הסתיימה לאחר 70 שנה עם הצהרת כורש מלך פרס, עליית עזרא והשר נחמיה ובניית ירושלים ובית המקדש מחדש.

גולים מיהודה, תבליט על שער טיטוס

גלות רומי/אדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסורת היהודית, "הגלות" הגדולה החלה בשנת 70 לספירה, עם החרבת בית המקדש השני[דרוש מקור]. לפי גישה זו, המימד הרוחני בחורבן הוא זה שחשוב. גישה זו נתקבעה, ועד היום צום תשעה באב הוא סמל לגלות. המסורת היהודית טוענת כי גלות זו, גלות אדום היא הגלות האחרונה, ולאחר שעם ישראל יצא מגלות זו, ויחזור לארצו, לא יגלה שוב. אמירה זו מבוססת על הפסוק: "תם עוונך בת ציון, לא יוסף להגלותך"‏[2].

על פי אהרון אופנהיימר התפיסה הרואה בחורבן בית שני את התחלת הגלות נעוצה בגישה נוצרית-פרוטסטנטית, שרצתה להראות את חורבן הבית כעונש לעם ישראל, ואת הופעת הנצרות כממשיכתה הנאמנה של היהדות. למעשה בתקופה שאחרי חורבן הבית היו רבים סימני החירות מסימני הגלות. לעם ישראל הייתה אוטונומיה מבחינה דתית, כלכלית ותרבותית. מרד בר כוכבא המחיש את אחדות עם ישראל ועוצמתו המדינית הצבאית בתקופה ההיא, ולכן יש לאחר את הגלות לאחר מרד בר כוכבא‏[3]. התלמוד הירושלמי נחתם במאה הרביעית. מעבר לזאת יהודים רבים נותרו בארץ ישראל גם מאות שנים אחר כך, כולל בתקופה הביזנטית. שרידים רבים של בתי כנסת נמצאו מתקופה זו.

סיום הגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציונות הדתית מקובל לקבוע את סיומה של הגלות עם הקמת מדינת ישראל, 1878 שנים אחרי חורבן בית שני, אך יש שהגדירו את העלייה הראשונה או הצהרת בלפור כסיומה. הרב קוק כינה כבר את תקופתו, ימי העלייה השלישית, כפעמי משיח ותחילת הגאולה, ועודד את מפעלי הציונות.

יש האומרים כי תהליך הגאולה, כמו הירידה לגלות, הוא תהליך ממושך וכל קביעה של תאריך מסוים לתחילתה או סיומה, הוא שרירותי, להבדיל מדעת הראשונים והאחרונים שהביעו דעה נחרצת בנושא זה. במסורת העממית התקבע מושג "אלפיים שנות גלות" אך העובדות ההיסטוריות מלמדות כי תקופה זו היתה קצרה יותר, היות שיהודים רבים נותרו בארץ לאחר חורבן בית שני עוד מאות שנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נצח ישראל, פרק א'
  2. ^ איכה, ד',כ"ב
  3. ^ אהרון אופנהיימר, מרד בר כוכבא, מחקרו וייחודו, מרכז זלמן שזר, עמ' 9


היסטוריה של עם ישראל אירועים ותאריכים על פי המקרא והמסורת ספירת הנוצרים מדינת ישראל תחילת הציונות והעליות לפני קום המדינה בית המקדש הראשון בית המקדש השני גלות אשור (עשרת השבטים) גירוש ספרד ופורטוגל תקופת השופטים תקופת המלכים תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרונים תקופת בית ראשון גלות בבל תקופת בית שני סוף תקופת בית שני - מחורבן בית המקדש (שנת ג'תת"ל 70) ועד ולסוף מרד בר כוכבא (שנת ג'תתצ"ה 135) השואה גלות רומי תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בגלות תקופות של עליה לארץ ישראל תקופות בהן חלק נכבד מהעם היה בארץ ישראל, עם עצמאות מלאה או חלקית תקופות בהן היה קיים בית המקדש