יהדות אל סלוודור
יהדות אל סלוודור היא הקהילה היהודית שנוכחת באל סלוודור מאז תחילת המאה ה-19, תחילה היו אלה יהודים ספרדים ובהמשך הגיעו פליטים מיהדות אשכנז מאירופה במהלך מלחמת העולם השנייה.[1] באל סלוודור נמצאת הקהילה השנייה בגודלה במרכז אמריקה, מרביתה התמקמה בסן סלוודור, שהיא העיר השנייה עם הכי הרבה יהודים במרכז אמריקה, אחרי פנמה סיטי.
תולדות היהודים באל סלוודור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנוכחות הראשונה של מהגרים יהודים באל סלוודור מתחילה בסוף המאה ה-19, עם הגעתם של יהודי אלזס לסן סלוודור. למעט מעבר מזדמן של מתגיירים מפורטוגל, לא הייתה קהילה יהודית קבועה במדינה עד לתחילת המאה ה-20, כאשר יהודים ספרדים הגיעו דרך צרפת והתיישבו בעיר צ'לצ'ואפה. בשנת 1909 ערך אלפרדו ווידאוור, שארגן את חיי הדת והקהילה, את תפילות ראש השנה ויום הכיפורים הראשונים. גם יהודי גרמניה התיישבו באל סלוודור בתקופה זו.[2]
כבר מהתקופה הקולוניאלית יש תיעוד של יהודים באמריקה הלטינית, באל סלוודור יש תיעוד של מספר עליות יהודיות מפורטוגל, עם קבלת עצמאותה של אל סלוודור. מאמינים שהמהגר היהודי הראשון היה ברנרדו האס, יליד אלזס. לאחר מכן, היהודי הגרמני המתועד הראשון הגיע לאל סלוודור ב-1888, לדברי האקדמית ג'סיקה אלפרט. צרפת ומרכז אירופה היו ארצות המוצא העיקריות של הגירה יהודית זו.[3][2]
בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה באל סלוודור, הקהילה היהודית פיתחה תחושת קהילתיות והשתקעה בחיי אל סלוודור. עם עליית הנאציזם באירופה, רבים מחברי הקהילה היהודית בסלוודור ניסו לעזור לקרובים להימלט מאירופה. חלקם הצליחו להביא את קרוביהם לאל סלוודור, בעוד שאחרים נאלצו לשלוח אותם למדינות שכנות, כמו ברזיל, אקוודור, גואטמלה ופנמה.
השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות ה-30 ותחילת שנות ה-40, נשיא אל סלוודור, מקסימיליאנו מרטינס הרננדז, היה אוהד פאשיסטי ומעריץ של היטלר ומוסוליני. כתוצאה מכך, אל סלוודור הפכה לפרו-גרמנית באופן מטריד ולאחר מכן לפרו-ציר. הסחר עם גרמניה היה פורה ביותר, והמדינה אישרה באופן דיפלומטי את פעולותיה של איטליה וגרמניה בספרד של פרנקו. אל סלוודור קיבלה גם סיוע צבאי מגרמניה ומאיטליה, ותמיכת הממשלה ברייך השלישי באה לידי ביטוי במהרה בציבור הרחב שתמך בהיטלר ובפאשיסטים. התפתחויות אלו היו מדאיגות עבור יהודי המדינה.
ב-30 ביולי 1939, הנשיא מרטינז אסר על כניסתם של חמישים פליטים יהודים שנסעו לאל סלוודור באונייה הגרמנית "פורטלנד". הפליטים שילמו כל אחד עבור אשרות סלוודור בבודפשט ובאמסטרדם, אך עם הגעתם לאל סלוודור הוכרזו הויזות כ"הונאה" והפליטים הוחזרו לגרמניה.
ככל שהמלחמה התקדמה, הנשיא מרטינז הפך את אהדת הציר הקודמת שלו לתמיכה פומבית בבעלות הברית. זה היה בעיקר תוצאה של לחץ כלכלי ופוליטי, וב-1941, לאחר הפצצת פרל הארבור, הכריזה אל סלוודור מלחמה על מדינות הציר.
אל סלוודור הצילה את חייהם של עשרות אלפי יהודים אירופאים במהלך השואה באמצעות מאמצים דיפלומטיים. ג'ורג' מנטלו, דיפלומט יהודי שהיה קונסול הכבוד הראשון של הקונסוליה של סלוודור בז'נבה, הנפיק מסמכי הגנה מוברחים של סלוודור ליהודים בסכנת השמדה, בעיקר בהונגריה. מאמץ זה נתמך, ונעזר בקונסול הכללי של סלוודור, קולונל חוסה ארתורו קסטלנוס.
במהלך שנות ה-30 שותפויות עסקיות עם קתוליים שמרניים הובילו לפגיעה בביטחון של היהודים, אך המצב השתפר לאחר מלחמת העולם השנייה, ויהודים רבים הגיעו, הרבה בזכות עבודתו של קולונל קסטלנוס שהציל למעלה מ-40,000 יהודים ממרכז אירופה על ידי מתן אשרות ולאום סלוודוריים.[4][5] ב-11 בספטמבר 1948 הכירה אל סלוודור במדינת ישראל, ובשנת 1956 נוסד המכון התרבותי אל סלוודור–ישראל.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה בנתה הקהילה את בית הכנסת הראשון שלה בסן סלוודור וחוותה תחושת יציבות יחסית. עם זאת, הקהילה היהודית באל סלוודור מצאה את עצמה לכודה באלימות של מלחמת האזרחים בסלוודור בסוף שנות ה-70. ממש לפני מלחמת האזרחים באל סלוודור, הקהילה היהודית הייתה מעורבת באופן פעיל בארגון ציוני, שארנסטו ליבס וקרלוס ברנהרד היו מנהיגיה העיקריים.[1] לפני מלחמת האזרחים היו באל סלוודור כ-300 יהודים, רובם התגוררו בבירה. במהלך מלחמת האזרחים שהייתה עד שנת 1992, עזבו יהודים רבים את אל סלוודור לאחר חטיפתו ורציחתו של מנהיג הקהילה וקונסול הכבוד הישראלי ליחסי תרבות ארנסטו ליבס. רבים היגרו לארצות הברית, לישראל ולגואטמלה השכנה.
ג'רוסאלן היא עירייה במחוז לה פאס באל סלוודור. היא נקראה על ידי משפחת קורדובה, ליתר דיוק על ידי חואן קורדובה. נצר למשפחה של יהודים ספרדים שגורשו מספרד. ב-1944 הוקם "קומונידד ישראליטה דה אל סלוודור" עם מרכז קהילתי יהודי שנפתח ב-1945 ובית כנסת ב-1950 שנותר פעיל.[6]
שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסקת האש וחתימת הסכמי השלום ב-1992 הביאה לחזרתם של מספר משפחות יהודיות. עם זאת, השפעת האלימות הממושכת צמצמה את האוכלוסייה היהודית הקטנה ממילא. מאמצים רבים מוקדשים לשמירה על חיי הדת והתרבות היהודית. מרכז קהילתי ובית כנסת חדשים נחנכו. "הקומונידאד ישראליטה דה אל סלוודור" החלה לקיים תפילות בימי שישי, שבת בבוקר, ובימים הנוראים. לקראת פסח, ראש השנה, סוכות, חנוכה, פורים ויום העצמאות.
לסטודנטים באוניברסיטה ישנה אגודת סטודנטים יהודים, וקבוצה ציונית, שתיהן פעילות לאורך כל השנה. למבוגרים, הקהילה מציעה שיעורים חינוכיים שונים בעברית ונושאים נוספים. "חברת הנשים" מציעה קורס בבישול יהודי, וישנו עלון יהודי חודשי בשם el Kehilatón ("הקהילתון"), המפרסם אירועי בתי כנסת. תנועת הנוער "נוער שלנו", נפגשת מדי שבוע. שני שליחי חב"ד מלמדים עברית ויהדות.
הדמוגרף של האוניברסיטה העברית, סרג'יו דלה-פרגולה, העריך שיש בין 100 ל-300 יהודים, נכון לשנת 1993. כמעט כל יהודי סלוודור חיים בבירה סן סלוודור.[2]
היחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – יחסי אל סלוודור–ישראל
יחסי אל סלוודור–ישראל הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שמתקיימים בין רפובליקת אל סלוודור לבין מדינת ישראל. אל סלוודור מיוצגת בישראל בשגרירותה בהרצליה, בעוד ישראל החזיקה בעבר שגרירות בסן סלוודור אם כי זו נסגרה במשך השנים עקב קיצוץ בתקציב משרד החוץ.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "סיור בהיסטוריה יהודית וירטואלית באל סלוודור".
- ^ 1 2 3 "יהדות אל סלוודור". הקונגרס היהודי העולמי.
- ^ אלפרט, ג'סיקה. "ההיסטוריה של הקהילה היהודית באל סלוודור".
- ^ "חולקים כבוד בברלין ל"שינדלר" הסלוודורי" (בספרדית).
- ^ "סיפורו של הדיפלומט הקתולי שהציל 40,000 יהודים מהשואה" (בספרדית).
- ^ בית כנסת באל סלוודור, סן סלוודור
| יהדות אמריקה המרכזית | |
|---|---|
|