מיקנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האתרים הארכאולוגיים במיקנה ובטירינס
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Mycènes.jpg
מראה כללי של התל במיקנה
מדינה Flag of Greece.svg יוון
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1999, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 5

מיקנה (יוונית עתיקה Μυκήνη, יוונית מודרנית Μυκήνες), הוא אתר ארכאולוגי ביוון, הממוקם בצפון-מזרחו של חצי האי פלופונסוס, כ-90 ק"מ דרומית-מערבית לאתונה. באלף ה-2 לפנה"ס הייתה מיקנה אחת הערים היווניות החשובות ביותר, ושלטה על חלק נרחב ביוון הדרומית ובאגן הים התיכון. התקופה שבין 1600 לפנה"ס ל-1100 לפנה"ס מכונה התקופה המיקנית עקב חשיבותה של העיר בתקופה זו. האקרופוליס של מיקנה וסדרה של קברים שנחשפו בסביבתו השתמרו היטב, ובשנת 1999 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

התרבות המיקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון המיקנית

התרבות המיקנית התפתחה ביוון בתקופת הברונזה המאוחרת, לקראת המאה ה-16 לפנה"ס. היא עלתה מתוך התרבות ששלטה באזור, והושפעה גם מהתרבות המינואית שבכרתים. התרבות המיקנית נחלקת לשלושה שלבים: הראשון מ-1580 עד 1500 לפנה"ס, השני מ-1500 עד 1400 לפנה"ס, והשלישי, הנחשב לתקופת הזוהר שלה, מ-1400 עד 1120 לפנה"ס. הידע אודות שתי התקופות המוקדמות בא בעיקר מקברים, ובראש וראשונה מאלה של מיקנה. מהתקופה השלישית שרדו מצודות וארמונות, ולקראת סופה של התקופה התפתח השימוש בכתב לינארי ב', שהראה כי בתקופה זו דיברו המיקנים בניב יווני מוקדם. החברה המיקנית הייתה היררכית ובראשה ניצב מלך. היא התחלקה למעמדות וכללה גם מעמד של כוהנים ומעמד של עבדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור שמה של מיקנה הוא בתקופה הקדם-יוונית, והיא נקראה במיקנית בצורת הרבים "מוקנאי". מאוחר יותר הפך השם ל"מיקיני" ביוונית אטית, וביוונית מודרנית היא מכונה "מיקינס". האתר היה מיושב מתקופת האבן החדשה, בשנת 4000 לפנה"ס לערך. הקברים המוקדמים ביותר שהתגלו במקום הם "מעגל הקברים השני" מהמאה ה-17 לפנה"ס ו"מעגל הקברים הראשון" מהמאה ה-16 לפנה"ס. הארמון הוקם בשיא גובהו של התל והוקף בחומות ברוחב של שישה עד שמונה מטרים, ובגובה של עד 18 מטר. חומות אלה כונו על ידי היוונים בכינוי "חומות קיקלופיות", שכן, בשל האבנים המסיביות מהן נבנו, רווחה הסברה שרק קיקלופים היו יכולים להקימן. הארמון נבנה בשלושה שלבים - הראשון ב-1350 לפנה"ס, ולאחר מכן ב-1250 וב-1225 לפנה"ס. בד בבד חדלו המיקנים מקבורת מלכיהם בחללים שתחת לאדמה, ובנו במקומם קברים עגולים ענקיים בצורת תולוס אשר נבנו לרוב אל תוך צלע ההר. קברים אלה, השוכנים מדרום ומדרום-מערב לאקרופוליס, הוקמו בין המאה ה-15 למאה ה-13 לפנה"ס.

הארמון ננטש בסוף המאה ה-12 לפנה"ס, ועוצמתה של מיקנה דעכה. נהוג לייחס זאת לפלישה הדורים מצפון יוון, אולם יש המפקפקים בקיומה של פלישה כזו כלל ועיקר, ותומכים בסברה כי פלישת גויי הים היא זו שהביאה להרס. מול גישות אלה, שנקודת התורפה העיקרית שלהן היא בכך שלא נמצאו ממצאים התומכים בפלישה ובכיבוש, יש הטוענים לתהליך שהונע מבצורת רחבת היקף. לפי סברה זו, מיקנה וערים מיקניות אחרות ננטשו ונהרסו בידי האוכלוסייה המתקוממת והמאוכזבת. אולם לא נמצאו ראיות לשינוי אקלימי רחב היקף, ולמעשה גם כיום הסיבה המדויקת לסופה של התרבות המיקנית איננה ידועה. האתר המשיך להיות מיושב עד כיבוש המקום בידי ארגוס בשנת 498 לפנה"ס, עת תושביו גורשו. חלקה העליון של הגבעה שוטח והוקם בו מקדש לאתנה, ובתקופה ההלניסטית נבנו בו מקדש נוסף ותיאטרון, אך במאה ה-2 הוא ננטש שוב, ונחשב ליעד תיירותי כבר בעת העתיקה.

מיקנה במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסיכת המוות שנמצאה במעגל הקברים הראשון ששלימן ייחס לאגממנון

מיקנה נטלה חלק מרכזי במיתולוגיה היוונית ובאיליאדה ובאודיסיאה המיוחסות להומרוס. יסוד העיר יוחס לפרסאוס מארגוס שהרג את אביו בשוגג, ונאלץ לעוזבה. פרסאוס היה למלכה של טירינס, ייסד את מיקנה וקבע בה את מקום מושבו. בנו של פרסאוס נשא לאישה את בתו של פלופס, מלך אליס שהייתה הממלכה החזקה בפלופונסוס באותה עת. בנם אוריסתאוס היה שליט מיקנה השלישי והאחרון מצאצאיו של פרסאוס.

לאחר מכן בחרו תושבי מיקנה בתיאסטס למלכם, לאחר שהעדיפו אותו על פני אחיו אטראוס. אטראוס הביא אישור מהרמס לכך שהוא זכאי למלוכה, ועל כך השיב לו אחיו שיחזיר לו את המלוכה כשהשמש תנוע אחורה על מסילתה בשמים. זאוס עשה זאת ואטראוס זכה במלוכה. אטראוס היה מייסדה של שושלת טראגית. הוא עצמו הזמין את אחיו תיאסטס למשתה והאכיל אותו בבשר ילדיו, ובנו של תיאסטס, אייגיסתוס הרגו. בניו של אטראוס, אגממנון ומנלאוס, תפסו לבסוף את השלטון במיקנה ובספרטה בהתאמה. הלנה אשתו של מנלאוס שנחטפה על ידי פריס, נסיך טרויה, הייתה העילה למלחמת טרויה, שזרעה הרס וחורבן בעולם היווני העתיק. היוונים הונהגו על ידי אגממנון מלך מיקנה, אשר הקריב את בתו איפיגניה לפני צאתו למלחמה. עם שובו שילם על כך בחייו כאשר אשתו קליטמנסטרה רצחה אותו. אייגיסתוס, מאהבה של קליטמנסטרה, תפס את השלטון במיקנה, אך הוא וקליטמנסטרה נרצחו מאוחר יותר על ידי אורסטס, בנו של אגממנון. אורסתס נמלט מהעיר אך שב לאחר מכן ותפס את השלטון בה. בנו היה השליט האחרון של העיר.

הארכאולוג הגרמני היינריך שלימן אשר חקר את אתר מיקנה במחצית השנייה של המאה ה-19 (ראו להלן), ראה את הסיפורים ההומריים כאמת היסטורית, וכך פירש את ממצאיו. ליקוי חמה, העשוי להסביר את האגדה אודות שובה של השמש למזרח בעת המאבק על השלטון בעיר בין אטראוס לאחיו, התרחש ב-5 במרץ 1223 לפנה"ס. מלחמת טרויה מתוארכת למספר מועדים בין המאה ה-14 לפנה"ס לבין תחילת המאה ה-12 לפנה"ס, וכיום התאריך המקובל להתרחשותה הוא בסביבות שנת 1180 לפנה"ס. נראה כי דמויות אלה אכן היו קיימות במציאות, אך סיפור חייהן ופועלן שונה באופן מהותי על ידי הומרוס ועל ידי משוררים יוונים אחרים. עוד ברור כי פירושיו של שליימן את ממצאיו הם ספקולטיבים.

המחקר באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירות המוקדמות ביותר במיקנה נערכו בידי הארכאולוג היווני פיטאקיס בשנת 1841, והוא איתר ושיחזר את שער האריות. בשנת 1874 פתח שלימן בחפירות באתר. הוא איתר את מעגל הקבורה הראשון בין חומות האקרופוליס, וקבע כי זה הכיל את שרידיהם של אגממנון ובני פמלייתו. כאשר מצא מסכת מוות מוזהבת קרא בהתרגשות "היווכחו לפני אגממנון". מימי שלימן נערכו חפירות מדעיות יותר באתר, בעיקר בידי ארכאולוגים יווניים ועל ידי האסכולה הבריטית באתונה. האקרופוליס נחפר בשנת 1902, והגבעות הסובבות נחקרו באופן שיטתי בחפירות נוספות. ב-1951 איתרו ארכאולוגים יוונים את מעגל הקברים השני.

האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Mycenae plan3-he.jpg

האקרופוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקרופוליס של מיקנה הוקם על תל בצורת משולש בגובה של 278 מטר מעל פני הים, והוא הוקף בביצורים באורך כולל של כ-900 מטר. בתל התגוררו משפחת המלוכה, האצולה ומשרתיהם, והעיר עצמה השתרעה למרגלותיו.

שער האריות (מפה - 1) הוא הכניסה הראשית לתל בצידו המערבי, והוא היה לסמלה של מיקנה. שער זה עשוי מארבע אבנים גדולות - שתיים ניצבות משני צדדיו של הפתח ונושאות אבן מאוזנת נוספת. על זו מונחת אבן רביעית ענקית בצורת גמלון, ברוחב של 3.90 מטר בבסיסה ובגובה של 3.30 מטר. על האבן תבליט של שני בעלי חיים, שראשיהם אבדו. אלה זכו לכינוי "אריות" ומכאן שמו של השער. שני האריות פונים זה אל זה משני צדדיו של תבליט בצורת עמוד, וראשיהם פנו ככל הנראה לעבר הבאים אל העיר. רגליהם הקדמיות מונחות על מעין הדום הנושא גם את העמוד. שער נוסף שוכן בחומה הצפונית ומכונה השער הצפוני (מפה - 17). גובהו 2.30 מטר ורוחבו 1.50 מטר והוא אינו מעוטר באופן יוצא דופן.

מימין לשער אריות שוכן מעגל הקברים הראשון (מפה - 3). זהו מעגל הקברים שחשף שליימן, והוא מתוארך למאה ה-16 לפנה"ס. שליימן סבר כי הקברים במקום שייכים לאגממנון ולבני לוויתו, אך האתר מוקדם לתקופתם. המעגל הוקם סביב שישה פירי קבורה שמעליהם נצבו אסטלות המתארות סצינות צייד. במקור הוקפו הקברים בחומה נמוכה, וגג עשוי קנים כיסה עליהם, ורק במאה ה-13 נוספה להם החומה העגולה הנראית כיום בשטח. בתוך הקברים נמצאו שרידיהם של שמונה גברים, תשע נשים ושני ילדים, ואוצרות רבים, ובהם זהב במשקל כולל של 14 ק"ג. כאן גם נמצאה מסיכת המוות ששלימן ייחס לאגממנון.

הארמון (מפה - 8) ניצב במרכזו של התל, אורכו כ-170 מטר ורוחבו נע בין 50 ל-80 מטר. הפרופילאה של הארמון (מפה - 7) מוליכה אל חצר פנימית המובילה בתורה אל המגרון (אולם הכס). האולם נתמך בארבעה עמודים וקירותיו צופו בציורי סטוקו בסגנון כריתים. מקדש אתנה שמצפון לארמון (מפה - 9) הוקם במאה ה-5 לפנה"ס או לאחר מכן. מאגר המים התת-קרקעי (מפה - 15) בפינה המזרחית של התל יורד לעומק של 18 מטר מתחת לפני הקרקע. הוא נחצב בסלע במאה ה-12 לפנה"ס ו-99 מדרגות מוליכות אליו.

הקברים מחוץ לאקרופוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערבית ודרומית-מערבית לאקרופוליס משתרעים תשעה מתחמי קבורה, ואלה נקראים על שם דמויות מיתולוגיות ללא כל ביסוס היסטורי. הסמוך ביותר לשער האריות הוא קבר אייגיסטוס מתחילת המאה ה-15 לפנה"ס, אך תקרתו התמוטטה. קבר קליטמנסטרה מהמאה ה-14 הוא קבר עצום בצורת תולוס שקוטרו 13.50 מטר וגובהו 12.96 מטר. שביל הכניסה הפתוח המוביל אליו הוא באורך של 35 מטר וברוחב של חמישה מטרים, ושער הכניסה מתנשא לגובה של 5.48 מטר. מעגל הקברים השני מקיף 14 פירי קבורה ומספר קברים קטנים נוספים. הוא נתגלה ב-1951 ותוארך למאה ה-17 לפנה"ס.

הקבר השמור ביותר זכה לשם בית האוצר של אטראוס. הוא מתוארך לשנת 1250 לפנה"ס לערך, והוא שוכן במורד הכביש המוביל דרומה (אינו מופיע במפה). שביל באורך של 36 מטר וברוחב של 6 מטרים מוביל אליו. רוחב הדלת הוא 5.40 מטר בבסיסה והיא הולכת ונעשית צרה כלפי מעלה. המשקוף העליון עשוי משני גושי אבן שאחד מהם שוקל 120 טון. אולם הקבורה עשוי בצורת תולוס עגול קוטרו 14.60 מטר וגובהו 13.50 מטר. מהאולם מוביל מעבר לחדר מלבני קטן ששימש גם הוא כקבר או כבית אוצר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007-05-10 Mycene, Greece 3.jpg
Magnify-clip.png
דגל יוון
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית ביוון

האקרופוליס באתונההאתר הארכאולוגי בוורגינההאתר הארכאולוגי בדלפיהאתר הארכאולוגי במיסטרסהאתר הארכאולוגי באולימפיה • האתרים הארכאולוגיים במיקנה ובטירינסדלוסהמרכז ההיסטורי, מנזר יוחנן הקדוש ומערת האפוקליפסה בפטמוסעיר ימי הביניים ברודוסהעיר העתיקה בקורפוהמבנים מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית בסלוניקיהפיתגוריון וההריון בסאמוס • מקדש אסקלפיוס באפידאורוסמקדש אפולו אפיקוריוס בבאסאי • המנזרים של דפני, הוסיוס לוקאס ונאה מוני בכיוסמטאורההר אתוס

קואורדינטות: 37°43′51″N 22°45′22″E / 37.730833°N 22.756111°E / 37.730833; 22.756111