היסטוריה של יוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Flag of Greece.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של יוון

יוון בעת העתיקה

יוון בימי הביניים

העת החדשה

יוון העצמאית

יוון

ההיסטוריה של יוון מתחילה עוד בימי קדם. חופי הים האגאי ראו את לידת אחת הציוויליזציות הראשונות של האנושות - התרבות המינואית. אחרי תקופת החושך במאה ה-9 לפנה"ס החלה תקופה חדשה בתולדות יוון - קמו בה ערי מדינה כמו אתונה, ספרטה, תבאי ואחרות. זוהי תרבות יוון הקלאסית. תרבות זו תשמש בסיס לתרבות ההלניסיטית ברחבי העולם העתיק.
ערי יוון התגבשו בידי אלכסנדר מוקדון והפכו לחלק מהאימפריה שלו. לאחר מותו, שלטו על האימפריה מספר יורשים (דיאדוכים), כשעל יוון שלט בית אנטיגונוס. בשלב מאוחר יותר שטחים אלה התפרקו לחלקים נוספים וכל חלק נשלט על ידי מלך אזורי.

מבחינה צבאית, יוון הלכה ושקעה עד שנכבשה על ידי רומא בשנת 168 לפנה"ס, בתמורה היוונים שינו את התרבות הרומית ללא הכר. בהיותה אחת מהפרובינקיות המזרחיות של האימפריה הרומית, התרבות היוונית הייתה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, טבעו של החלק המזרחי, מה שהיום מוכר כאימפריה הביזנטית שמרכזה בקונסטנטינופול (כיום: איסטנבול), היה יווני. האימפריה הביזנטית שרדה מעל ל-1000 שנים (מהמאה ה-4 עד המאה ה-15) עד אשר נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19 כאשר בשנת 1821 היוונים מרדו ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. המרד נמשך עד שנת 1832 בה נחל הצלחה. במשך המאה ה-19 והמאה ה-20 ומתוך שאיפה להגדיל את שטח המדינה ולכלול בה את כל דוברי היוונית, לחמו היוונים בסדרת מלחמות נגד העות'מאנים. בשנת 1940 פרצה מלחמת איטליה-יוון ואיטליה הפאשיסטית פלשה ליוון. בתחילה נהדפו הפולשים, אך לאחר התערבות גרמניה הנאצית, נכבשה יוון, והייתה תחת שלטון הנאצים עד לסוף המלחמה. גבולותיה הנוכחיים של יוון נקבעו בשנת 1947 עם תום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה יוון חוותה מלחמת אזרחים, אשר נמשכה עד 1949. בשנת 1967 תפס הצבא את השלטון בהפיכה צבאית וייסד את "משטר הקולונלים". בשנת 1973 ביטל המשטר את המלוכה ביוון. ב-1974 מימנה החונטה הצבאית הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שהוביל להפלתה. ב-1975 הוקמה ביוון רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1981 ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001.

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציוויליזציה העתיקה ביותר שנמצאה ביוון היא התרבות המינואית בכרתים, שהייתה פעילה בין 2700 לפנה"ס לערך ו-1450 לפנה"ס. במקביל, הייתה קיימת התרבות ההלנית המוקדמת ביוון בין 2800 לפנה"ס לערך ועד 2100 לפנה"ס.

יוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – יוון העתיקה, היסטוריה של יוון העתיקה

יוון המינואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התרבות המינואית

יוון המינואית או התקופה הכרתית היא תקופה בתולדות יוון העתיקה, המתוארכת לאלף השני לפני הספירה, בערך בשנים 2000 עד 1100 לפני הספירה. היא נקראת מינואית מלשון מינוס מלכה האגדי של כרתים.

נהוג לחלק את התקופה המינואית לשלש תקופות עיקריות: התקופה המינואית הקדומה (2000-1700 לפנה"ס), התקופה המינואית התיכונה (1700- 1580 לפנה"ס), והתקופה המינואית המאוחרת (1580-1100 לפנה"ס).

יוון המיקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון המיקנית

התרבות המיקנית החלה בערך בסביבות 1600 לפנה"ס ונמשכה עד בערך 1100 לפנה"ס. בתרבות המיקנית נעוצים רוב המיתוסים היווניים והיא היוותה מקור השראה נכבד למשוררי יוון דוגמת הומרוס. התקופה המיקנית נקראת על שמה של העיר מיקנה שבפלופונסוס, שהייתה אחד ממרכזיה החשובים של תרבות זאת.

בתקופה המיקנית, השלטון היה נתון בידיה של עלית אריסטוקרטית שהורכבה בעיקר מלוחמים. בערך ב-1400 לפנה"ס, בעת התקופה המינואית המאוחרת, הרחיבו המיקנים את תחום השפעתם עד כרתים, מרכז התרבות המינואית. בשלב זה קיבלו המיקנים את הכתב המינואי.

בערך בין 1100 ל-1200 לפנה"ס התרבות המיקנית התמוטטה. אתרים רבים נבזזו, אחרים ננטשו ויוון שקעה לתוך "תקופת המעבר".‏‏‏‏‏[1]

תקופת המעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת המעבר ביוון

לתקופה שבין 1200 או 1100 לפנה"ס ל-800 לפנה"ס לא ניתן שם אחיד. המקורות האנגליים נוטים להשתמש בביטוי "ימי החשיכה של יוון" (Greek Dark Ages), מקורות אחרים מדברים על "התקופה ההומרית", "התקופה הגומטרית" ו"ימי הביניים של יוון". הסיבות לחורבן התרבות המיקנית אינן ידועות במלואן, אך ידוע שבערך בין 1200 ל-1100 לפנה"ס היו גלי פלישה דוריים ליוון. גלי פלישה אלו שטפו את יוון מהצפון ועד חצי האי פלופונסוס. רק שני מוקדים עיקריים נותרו מחוץ לשליטת הפולשים: אטיקה וארקדיה.

בתקופה זו, צורת השלטון היוונית עברה ממונרכיה לשלטון האריסטוקרטיה, למעט מקומות בודדים בהם שמרו המלכים על כוחם. גם הלוחמה עברה שינוי ניכר - מלוחמת מרכבות ללחימת רגלים. לקראת סוף תקופת המעבר נוצר סוג חדש של חיילים: רגלי כבד החמוש בחנית כבדה ושריון עבה וידוע בשם הופליט.

בתקופה זו נזנחו האמנויות, נשכח הכתב ויוון התדרדרה למצב בו הייתה בתקופה הקודמת לתרבות המיקנית. יחד עם זאת, תקופה זו הביאה לעולם את פאר היצירה של הומרוס, בתקופה זו התהווה גם הדגם היווני של עיר מדינה הלא הוא הפוליס. לקראת סוף "תקופת המעבר" קיבלו היוונים את האלפבית הפיניקי שהיה מפותח יותר מהכתב המיקני ושינו אותו בהתאם לצרכיהם.

יוון הארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון הארכאית

נהוג להתחיל את מניין שנותיה של יוון הארכאית בתחילת המאה ה-9 לפנה"ס‏‏.‏[2] תקופה זו התאפיינה במספר תהליכים חשובים שעיצבו את תולדות יוון העתיקה ובמידה רבה גם את תולדות כל אגן הים התיכון. שני התהליכים החשובים ביותר הם הקולוניזציה ומעבר משלטון אריסטוקרטי לדמוקרטי בסוף התקופה הארכאית.

סיבה עיקרית לקולוניזציה היוונית טמונה בגאוגרפיה של האזור: יוון היא ארץ הררית בעלת קרקע פורייה מועטה. לכן, עם גידול האוכלוסייה, ביקשו חלק מהיוונים להגר למקומות אחרים בחיפוש אחר פרנסה. סיבה אחרת הייתה כלכלית: אף שחקלאות תפסה את הנתח העיקרי בכלכלת יוון בתקופה זו, המסחר עלה בהתמדה ואף נוסדו בתי מלאכה גדולים שייצרו תוצרת ליצוא.

יוון הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון הקלאסית

נהוג למנות את התקופה הקלאסית בתולדות יוון החל מהמאה ה-5 לפנה"ס. בתקופה זו הגיע לשיא התפתחותו הפוליס היווני, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, נכתבו מחזות רבים והוקמו מבנים מרהיבים ברחבי יוון. רוב החוקרים מציינים את תום תקופת יוון הקלאסית במסעו של אלכסנדר הגדול למזרח (334 לפנה"ס).

בראשית התקופה הקלאסית ניצבה יוון מול האיום הפרסי. פרס כבשה את איוניה שהייתה מאוכלסת ביוונים ולאחר מכן ערכה שני מסעי כיבוש נגד יוון. הראשון והקטן יותר שנועד להעניש את אתונה על השתתפותה במרד האיוני הסתיים במפלת הפרסים בקרב מרתון (490 לפנה"ס). המסע השני (הידוע בשם מלחמת פרס-יוון) ארך שנתיים (480 - 479 לפנה"ס) ולקחו בו חלק כל הכוחות של האימפריה הפרסית. הפרסים הצליחו להגיע עד אטיקה ושרפו את אתונה, אך הפסידו במספר קרבות ונאלצו לוותר על כיבושה של יוון.

לאחר מלחמת פרס-יוון עלה כוח חדש ביוון העתיקה - אתונה. גם טרום המלחמה, הייתה אתונה פוליס חזק ורב השפעה, אך הבכורה הייתה נתונה לספרטה. אתונה הקימה לעצמה אימפריה באיי הים האגאי והצליחה להדוף את הפרסים לתוך אסיה הקטנה. בסופו של דבר, הספרטנים החלו לחשוש מכוחה של אתונה ושתי המדינות התנגשו בשתי מלחמות. במלחמה השנייה הידועה בשם המלחמה הפלופונסית השנייה (431 - 404 לפנה"ס) תש כוחה של אתונה והיא נאלצה לוותר על שאיפותיה להגמוניה ביוון.

ספרטה שהייתה רגילה לבדלנות נאלצה לצאת את גבולות פלופונסוס, אבל מבנה החברה הספרטנית לא התאים למצב החדש. משלא בוצעו השינויים הנדרשים, ירדה ספרטה מגדולתה כ-30 שנה לאחר הניצחון במלחמה הפלופונסית אחרי שהפסידה לתבאי בקרב לאוקטרה (371 לפנה"ס). סדרת פלישות תבאיות לפלופונסוס שברה סופית את ספרטה שלא שבה לעולם למעמד הרם לו זכתה במהלך המאה ה-5.

גם תבאי לא הצליחה לשמור על ההגמוניה ביוון. מדינות נוספות עלו ונפלו, גם אתונה הצליחה להשתקם ממפלתה, בעיקר בזכות המסחר המפותח שלה, אך לא חזרה למעמד שהיה לה בעת העימות עם ספרטה. החלשות הפולייס הוותיקים נתנה אפשרות לפיליפוס השני, מלך מוקדון להביא את מדינתו, שלפני כן נחשבה ספק ברברית, ספק הלנית למעמד בכורה ביוון. בסדרת מלחמות, כשבאחרונה הוא הביס את הצבא המשותף של אתונה ותבאי בקרב כירונאה (338 לפנה"ס), הוא הצליח להטיל את מרותו על יוון. פיליפוס נרצח שנתיים לאחר מכן, בעת הכנות לפלישה לפרס. בנו, אלכסנדר מוקדון, עלה לשלטון תחתיו.

התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקופה ההלניסטית

השלטון ההלניסטי שהחל עוד בדור הקודם נמשך עד הכיבוש הרומי של יוון באמצע המאה ה-2 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר הגדול, מרדו חלקים נרחבים מארץ האם היוונית בשלטון הדיאדוכים, אך מלחמה שנודעה בשם המלחמה הלמאית (על שם המבצר למאה) הסתיימה בתבוסתם. אחרי רגיעה במלחמות הדיאדוכים ומותם של חלק מהם, רוב רובה של ארץ האם היוונית נשאר תחת שלטון מוקדון, אם כי מצרים התלמיית שלטה על מספר איים.

עידן הפולייס חלף מהעולם בתקופה זו. הפולייס הוותיקים ירדו מכוחם והבכורה עברה לבריתות שונות. שתי הליגות העיקריות שהתפתחו בתקופה זו הן הליגה האכאית שמרכזה בצפון ומרכז פלופונסוס והליגה האיטולית שהתרכזה במרכז יוון. לצד הליגות גם ספרטה שמרה על עצמאותה, אך חדלה מלהיות כח משמעותי ביוון, למעט תקופות קצרות שבהן מלכים רפורמיסטים ניסו להחזירה לימי הזוהר.

הליגה האיטולית נלחמה ללא הרף בליגה האכאית על הבכורה ביוון ושתי הליגות ניסו להתנגד להשפעה מוקדונית. הבכורה עברה מליגה אחת לשנייה, אך כעקרון, מוקדון הייתה זו שנתנה את הטון בארץ.

בעת המלחמה המוקדונית השנייה, הצטרפה הליגה האיטולית לצידה של רומא וסייעה לה בהבסת פיליפוס החמישי. רומא, אמנם, הסיגה את צבאה מיוון, אך השפעתה הייתה ניכרת גם בלי נוכחות צבאית. כמה עשרות שנים לאחר מכן, רומא השתלטה לחלוטין על יוון תוך כדי השכנת חילות מצב קבועים בעריה.

מרומא ועד קושטא[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוון תחת שלטון רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון תחת שלטון רומא

יוון הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון תחת שלטון האימפריה הביזנטית

יוון העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון העות'מאנית

יוון העות'מאנית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של יוון בה נכללו כמעט כל השטחים המוכרים כיום כיוון המודרנית, כחלק מהאימפריה העות'מאנית. התקופה החלה מהמאה ה-14 ונמשכה עד להכרזת המרד היווני בשנת 1821, או עד להכרזת העצמאות של יוון המודרנית בשנת 1832.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רפובליקת שבעת האיים

יוון המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת העצמאות היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העצמאות היוונית

יוון המודרנית במאה ה-19[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרפובליקה ההלנית הראשונה


Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – ממלכת יוון, משפחת המלוכה היוונית


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארצות הברית של האיים היוניים

יוון במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת איטליה-יוון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המערכה בבלקנים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת האזרחים ביוון
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשטר הצבאי ביוון בשנים 1967-1974

יוון במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2010-2011 התפתח משבר כלכלי חמור ביוון. יוון הנהיגה תוכנית צנע על מנת לקבל סיוע כספי מהאיחוד האירופי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להשוואה: משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, הוצאת מאגנס, תשנ"ח‏
  2. ^ להשוואה: מדריך ללימוד תולדות העת העתיקה, בהוצאת את"א, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה כללית‏


היסטוריה של מדינות אירופה
אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה · בולגריה · בוסניה והרצגובינה · בלגיה · בלארוס · גאורגיה · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת: (אנגליהויילססקוטלנדצפון אירלנד) · טורקיה · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונטנגרו · מונקו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סלובניה · סלובקיה · סן מרינו · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צ'כיה · צרפת · קפריסין · קרואטיה · קריית הוותיקן · רומניה · רוסיה · שבדיה · שווייץ תצלום לווין של אירופה