יורם גל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורם גל
יורם גל, 2015
יורם גל, 2015
לידה 7 בינואר 1952 (בן 72)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק צייר ישראלי בינלאומי, מחזאי, שחקן, במאי, ומפיק תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג קריסטין אדל מור
https://yoramgal.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יורם גל (נולד ב-7 בינואר 1952) הוא צייר ישראלי בינלאומי, מחזאי, שחקן, במאי, ומפיק תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. כמחזאי הוא שנוי במחלוקת מיום הצגת מחזהו הראשון "כלאדם" ב-1978. כשחקן ובמאי זכה להערכה, וכצייר מצליח בארצות הברית, באיטליה ובסין.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורם גל נולד בירושלים, בן לאפרים רויטנברג - פימה - צייר יהודי יליד חרבין, סין,[1] שעלה לישראל בשנת 1949, ולנעמי מרגלית, ילידת ירושלים, מורה וכלכלנית. הוריו התגרשו כשגל היה בן שנה והוא עבר להתגורר עם אימו אצל סבתו. כשהיה בן 6 נישאה אימו ליוסף גל, כלכלן, והשלושה עברו להתגורר במרכז ירושלים. כעבור שלוש שנים נולדה אחותו איה, פסיכולוגית. בהיותו בן 11 עקרה המשפחה ללונדון, שם ייצג יוסף גל את מדינת ישראל כנספח הכלכלי בשגרירות. גל החל לצייר בגיל 12 כשטופל במכון של אנה פרויד בלונדון, שהתמחה בפסיכותרפיה לילדים ונוער. בציור מצא פורקן לסערות נפשו, ובגיל 15 עמד בהצלחה בבחינות ברמת א (A Level) בציור, מה שהקנה לו את האפשרות ללמוד בקולג' לאמנות. בעצת מורהו מר ריימר החליט שלא ללמוד ציור, אלא לצייר, תוך התבוננות ולמידה מאמנים גדולים כואן גוך ובוטיצ'לי. הוא הצטיין בלימודי המתמטיקה, הפיזיקה ומקצועות נוספים וסיים את תיכון היהודי בלונדון - JFS - בגיל 17, חזר לישראל והתגייס לנח"ל. בצבא הגיע לדרגת סגן כקצין חיל רגלים. עם סיום שרותו הצבאי עבר להתגורר בירושלים, עבד בפוטופריזמה והציג את תערוכת ציוריו הראשונה בבית מורי. מבקרת האמנות מרים טל כתבה על התערוכה ביקורת אוהדת בעיתון ידיעות אחרונות.[2]

בשנת 1973 שירת בסיני במלחמת יום כיפור, ואחר כך החל ללמוד תיאטרון וקולנוע. סיים בהצטיינות תואר בוגר אוניברסיטה באמנויות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, החל לכתוב דוקטורט על ז'אן ז'נה והפסיק מיד, בהחלטה להיות אמן נטו. בתקופת לימודיו פרסם סיפורים קצרים במעריב ובעיתון הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. עם סיום לימודיו ב 1977 החל לכתוב גם מחזות. מחזהו הראשון "כלאדם" הוצג בתיאטרון אוניברסיטת תל אביב בבימוי פרופ' עדנה שביט, לה נישא גל ב-1978 ועבר להתגורר ביפו העתיקה. במשך השנים כתב גל עשרות מחזות ותסריטים, סיפורים קצרים וטיוטות לרומאנים. ביניהם כ-15 מחזות לילדים ולנוער שהוצגו בתאטרונו הנוסע, ״התיאטרון הנודד״. מחזותיו הוצגו בתאטרוני שוליים כתיאטרון צוותא ותיאטרון הסימטה, ובפסטיבל עכו ופסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים. מחזות רבים נותרו במגרות ולא הוצגו מעולם. בשנים הראשונות כאמן אינדיבידואליסטי, קיצוני וחסר פשרות עבד גל בבתי מלון ובשאר עבודות מזדמנות, תוך סירוב להצעות עבודה רבות בתיאטרון ובקולנוע הממוסדים, כולל חיזורים לשחק תפקידים ראשיים. בשל דבקותו בעקרון של ״לא לזנות״ יצר לעצמו מעמד של יוצר שוליים, אנטי ממסדי לוחם. לפרנסתו, גל מדי פעם שיחק בסרטי טלוויזיה וקולנוע ישראלים, אמריקאים ואנגלים, ביים ממחזותיו, עיצב תפאורות ותאורות להצגות תיאטרון, צייר, והציג תערוכות מציוריו.

בשל עסוקו בתחומי אמנות רבים ומגוונים במקביל זכה לא פעם לכינוי ״אמן הרנסאנס״, ועורר חמתם של מבקרי תיאטרון כששיחק, ביים, הפיק וכתב את המחזה שהעלה; זכה לביקורות לעגניות כמו ״מה חושב לעצמו גל, שהוא שייקספיר?״ כתגובה לכינוי שהודבק לו מפי מבקר אחד: ״יומרני״, כתב את המחזה ״התרנגול״ (במקור ״התרנגול היומרני״) 1988. על משחקו בתיאטרון זכה לתשבחות וכן על כישרונותיו החזותיים כמעצב וכצייר. משנת 1986 ועד 1994 זכו מרבית המחזות לילדים ולנוער שכתב, חלקם בשיתוף עם פרופ' אריה סובר, להצלחה מסחרית רבה וגל ראה בזאת הוכחה ליכולת ״להיות מסחרי על פי בחירה״.

לאחר גירושיו מעדנה שביט (1994) העביר גל את כובד משקלו לכתיבת תסריטים.

בשנת 1996 נישא לנילי דותן, במאית קולנוע, תסריטאית ומחזאית. הם בנו את ביתם ביפו העתיקה ובשנת 2000 נולד בנם. נילי הפיקה את הסרט פרא שאותו כתב וביים גל בשנת 1999. זו הייתה הפקה עצמאית בעת שבה תקציבי הקולנוע בארץ היו נדירים. ״פרא״ זכה לביקורות נלהבות בעיתוני ישראל,[3] הוזמן להופיע ב-10 פסטיבלי קולנוע בינלאומיים וזכה בפרס "הסרט העלילתי הטוב ביותר" בפסטיבל האלטרנטיבי לסרטים עצמאיים בפיצ'יאנו שבאיטליה, 2001.[4]. בשנת 2013 גל התגרש מדותן. גל נישא בשלישית ב 2017 לצלילה הורביץ. שהקימה את הסטודיו הפתוח לקהל ביפו העתיקה. הם התגרשו ב 2020. הסטודיו משגשג ושולח ציורים מקוריים לכל העולם.

הפצת הסרט 'פרא' ברשת בתי הקולנוע של גלובס לא הצליחה לכסות את הוצאות הפקתו. לכיסוי החובות שנוצרו בעקבות הפקת הסרט, כתב גל תסריטים, ביים פיילוטים לתוכניות טלוויזיה, ביים הצגות, שיחק בקולנוע ובטלוויזיה, אך רק בסוף שנת 2002, כשציוריו נחתו בארצות הברית, החל המהפך. מסע היציאה מהחובות תוך כדי המעבר מתיאטרון וקולנוע חזרה לציור, וההתאהבות באמריקה שהביאה לו תהילה, כסף וסיפוק, תיעד ברומאן מצויר אוטוביוגרפי למחצה, אותו פרסם באמאזון כ-E-Book בשנת 2009 והנקרא: "סודה של אמריקה" (The Secret of America).[5] משנת 2002 מתמקד גל בציור. יש לו עשרות אספנים ומאות קונים בארצות הברית, זכה לעשרות פרסים, והחל להציג בסין. גל חי ביפו העתיקה, נודד בעולם ושב לישראל מספר פעמים בשנה. בשנת 2014 נפרדו בני הזוג.

תערוכות, מוזיאונים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 2003 השתתף גל בעשרות תערוכות אמנות ברחבי ארצות הברית, במה שקרויים שם ״פסטיבלי אמנות״. בין הנודעים שבהם: סוסאליטו ארט פסטיבל - קליפורניה - 2003-2011 ארט און דה סקוור - בלוויל אילינוי 2005-2013 קוטונווד ארט פסטיבל - דאלאס טקסס 2005-2012 ברוס מיוזיאום - גרינוויץ קונטיקט - 2011-2013 ביו סיטי - יוסטון טקסס - 2005–2008 וודלנדז ארט פסטיבל, יוסטון טקסס - 2009–2013 פורט לודרדייל מיוזיאום - פלורידה 2007-2009 בורדווק - וירג'יניה ביץ', וירג'יניה 2005-2013 ארמונק - ניו יורק, 2008-2012 פורט קלינטון - שיקגו 2007 ברוק סייד - קנזס סיטי מיזורי 2005-2006 קרסטד ביוט ארט פסטיבל, קולורדו - 2008-2013 פארק סיטי - יוטה - 2008 בתזדה רואו - בתזדה מרילנד 2006-2012 לה הויה פסטיבל אוף דה אריס - קליפורניה - 2011 ועוד רבים.

מחוץ לארצות הברית הוזמן להשתתף בביאנלה של פירנצה 2005,[6] בייג'ינג ארט אקספו 2011,[7] ועוד.

במשך עשר השנים הראשונות בהן הציג ציוריו בארצות הברית זכה בכ-30 פרסים כגון ״מקום ראשון בתערוכה״, "מקום ראשון בציור", כנהוג בתערוכות אמריקאיות רבות.[8] מוזיאון פו דזה נאן, מיסודו ובניהולו של הצייר הסיני הנודע פו דזה נאן, רכש 12 ציורים גדולים מגל ב-2011. מוזיאון אוניברסיטת דרום קרוליינה הציג חמישה מציוריו של גל בביאנלה שהייתה ב-2012 ומציגה את ציורו ״ישו היהודי המלא מיץ בירושלים״ (Jesus The Juicy Jew in Jerusalem) באופן קבוע. גל הציג תערוכות יחיד של ציוריו מגיל 21 - ירושלים 1973, בית מורי, בית שרף ראשון לציון 1980, תיאטרון הסימטה יפו 1984, תיאטרון החאן הירושלמי 1986, בית יד לבנים ראשון לציון 1994 ובגלריות רבות ברחבי ארצות הברית 2005–2012.

מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כלאדם, תיאטרון אוניברסיטת תל אביב, בבימוי עדנה שביט, 1978.
  • חנוך וסופוקלס, תיאטרון צוותא 2, בבימוי יורם גל, 1980.
  • בילי-בול הגדול, פסטיבל עכו, בימוי עדנה שביט, 1983.
  • יציאות, תיאטרון הסימטה, בימוי יורם גל, 1984.
  • יצחק הבכיין ונקמתו במולדת, פסטיבל עכו, בימוי אבי הדרי, 1985.
  • הקרייריסט, תיאטרון צוותא, בימוי דורית ירושלמי, 1987.
  • ברגמן, תאטרונו של מיכאל אלמז בלונדון, בימוי יגאל עזרתי, 1988, באנגלית.
  • התרנגול פסטיבל עכו, בימוי עדנה שביט, 1989.
  • ג'קובו גבור גולדוניה פסטיבל עכו, בימוי עדנה שביט, 1989.

גל כתב מחזות רבים שעדיין לא הוצגו, ביניהם: פסיכה ( 1983), ספיריטוליני (1989), פרופסור ברגמן (1982), גבריאלה (1993), חניתה יוצאת לחיים (1994), אל ראיס איז קאמינג (1994), האגואיסט (1994), האינדיבידואליסט והשטן (1993), הביואיק והקראוון (1992), שירה מיד אליהו (1995) ועוד.

על מחזהו הזקן ואני" (שנכתב בשיתוף נילי דותן על פי מחזהו המקורי "הזקן הולך" (2001)) זכה גל יחד עם דותן בפרס ראש הממשלה לזכר בן-גוריון.

מחזות לילדים ולנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יקי ענקי, תיאטרון הסימטה, בימוי אגנס פולדש, 1980.
  • הזקן הולך, בימוי עדנה שביט, חניתה אירועים, 1986 .
  • מלך היהודים, בימוי עדנה שביט, חניתה אירועים 1988.
  • לאן נעלם הצחוק נכתב עם אריה סובר, בימוי משותף גל/סובר, תיאטרון הנודד, 1988.
  • התקווה של אנטולי, עם אריה סובר, בימוי משותף גל/סובר, תיאטרון הנודד, 1990.
  • סמים משקרים, עם אריה סובר, בימוי אריה סובר, 1990.
  • כינור דוד, עם אריה סובר, בימוי משותף גל/סובר, תיאטרון הנודד, 1992.
  • מאראנוס - שמע ישראל, בימוי יקי מחרז, תיאטרון השעה, 1992.
  • רותי גבורת ירושלים, בימוי יורם גל, תיאטרון הנודד, 1993.
  • דדי וליסה סלמאת, בימוי יורם גל, תיאטרון הנודד, 1994.
  • ויהי אור, בימוי יורם גל, תיאטרון הנודד, 1995.
  • על בטוח, התיאטרון הנודד, בימוי עצמי, 1995.
  • דון קישוט, בימוי עדנן טרבשה (תרגום לערבית, פסטיבל להצגות ילדים חיפה), 1994.
  • הזקן ואני, על פי "הזקן הולך" פרי עטו, בשיתוף נילי דותן, תיאטרון השעה, 2001.
  • יותם פרא אדם, בימוי יורם גל, פסטיבל להצגות ילדים חיפה, 2003 .

משחק בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

וכן עשרות תפקידים במגוון הצגות לילדים ולנוער פרי עטו.

בימוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועוד בימוי מחזות לילדים ולנוער פרי עטו: רותי גבורת ירושלים, דדי וליסה, ויהי אור, ורבים נוספים 1987–2003.

קולנוע וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב וביים את ״פרא״ סרט עלילתי שהופק עצמאית וזכה בסיומו לתמיכה מקרנות ישראליות, הוזמן לפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם, זכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר בפסטיבל סרטי האינדי האיטלקי פיצ'יאנו 2001, נקנה לשידור על ידי sbs הטלוויזיה האוסטרלית, yes הטלוויזיה בלוויין הישראלית ועוד. יצר והפיק (בשיתוף אופוס, גיל מטרני) את הקלטת הישראלית לפעוטות ״גלגלים״ בבימוי נילי דותן, הפצה- הד ארצי 2001. פילמוגרפיה חלקית באתר הניו יורק טיימס[9]

משחק בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ״'בצל ענן שחור,'״ – ראשי, ערוץ 1, 1980
  • ״זיכרון אהבה״,- תפקיד ישראלי ראשי, NBC, קירק דאגלס, 1982.
  • ארוחת ירק - ראשי - נדב - BBC, 88'.
  • החברים של יעל – דוד, ערוץ 1 90'.
  • קאמיקזה - 77'– הטלוויזיה החינוכית הישראלית.
  • יום שחור בשדה אברהם - 84' – הטלוויזיה החינוכית.
  • שנת שמיטה - 86' -
  • לשון המראות - עמיחי - 91' –ראשיים – הטלוויזיה החינוכית.
  • המהפכן - חיי ישו - )I 95'- פטרוס הקדוש.
  • המהפכן - חיי ישו - )II 96'.
  • אגדת האיש ששתק - 98', לויה.
  • כן או לא ? - ערוץ 1, 2000.
  • תפקידי משנה בסרטי טלוויזיה/קולנוע זרים - 79' ועד 02'.

עיצוב חזותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפאורה תלבושות ותאורה - סוחרי גומי, מאת חנוך לוין, תיאטרון הקאמרי - 1978 ולהצגות רבות בתיאטרון הנודד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורם גל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1] אתר מוזיאון ישראל, ערך על אביו, אפרים רויטנברג - פימה
  2. ^ בידיעות אחרונות, מתאריך 17.8.73 נאמר: "....כשרון רישומי-עיטורי, הומור מתוחכם ונטיה קלה לסוריאליזם"
  3. ^ "כמו משב גשם רענן, קצת רטוב", עירית שמגר, מעריב 12.10.99. "פרא" הוא קנדיד הישראלי", "אורי קליין - "הארץ" 19.10.99. "פרא" - משהו שיהפוך לקאלט...", גידי אורשר, גלי-צה"ל 21.10.99. "הקהל המקומי פעור פה", אור קוראל - "מעריב" 31.10.99
  4. ^ 1st prize for best film at AFF, Alternative Film Festival, Picciano, Italy Oct 2001 by Medusa films + Giuseppe Tornatore
  5. ^ הספר באנגלית באתר אמאזון Amazon
  6. ^ פרסים בתחרויות בהן זכה לאחרונה כולל בפירנצה
  7. ^ האתר של יורם גל ובו מופיעות 12 התמונות שנרכשו במוזיאון בסין
  8. ^ [2]
  9. ^ [3]