יעקב לוי (סופר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב לוי כפי שצולם ב-1930 בעת שכיהן כמפקח על בתי הספר הקהילתיים של יהדות בולגריה

יעקב מאיר לוי (14 במאי 1894,‏[1] ח' באייר תרנ"ד, נסולון, האימפריה הרוסית - 8 בספטמבר 1956, ג' תשרי תשי"ז, ישראל) היה איש חינוך, מתורגמן, סופר והיסטוריון ישראלי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב לוי נולד בכפר נסולון שבאוקראינה (אז באימפריה הרוסית) למשפחה דתית. כבר בגיל 12 נשלח ללמוד בישיבת נובוהרד-וולינסקי, אך בהגיעו לגיל 19 שנים הפך לציוני נלהב ועלה לארץ ישראל. ב-1914 התקבל לגימנסיה העברית "הרצליה", שם למד שנתיים (כיתות י"א וי"ב). לאחר סיום לימודיו התעתמן, גויס לצבא האימפריה העות'מאנית ונשלח יחד עם בני כיתתו לבי"ס לקצינים בקושטא. לאחר מלחמת העולם הראשונה ניהל בית-ספר לילדים עזובים, יתומי מלחמה בטורקיה. ב-1925, לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת הסורבון בפריז, הוזמן על ידי הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה להיות המפקח על בתי הספר היהודיים במדינה. עם הגעתו הוקמה מועצה פדגוגית בראשותו ובהשתתפות מנהלי בתי ספר מהקהילות הגדולות והיא פעלה לחידוש שיטות ההוראה ותכני הלימוד. לוי חיבר ספרים בעברית לבתי הספר היסודיים ולפרו-גמנסיות בתחומים שונים.‏[2] ב-13 ביולי 1929 נערכה בפאזארג'יק ועידת היסוד של ארגון החלוץ ויעקב לוי נבחר למועצת הארגון.‏[3]

עם סיום תפקידו בבולגריה, שב לפריז וב-1935 קיבל דוקטורט מהסורבון בתחום הפסיכולוגיה החינוכית. בנוסף למאמריו המקצועיים שפורסמו בכתבי עת כגון "הד החינוך", פרסם סיפורים קצרים (תחת השם "אהרון אהרוני") בכתבי העת החשובים של התקופה: "האדמה" של י.ח. ברנר, "השילוח" של פרופ' יוסף קלוזנר, ו"מעברות" של יעקב פיכמן.

בין השנים 1938-1956 היה עורך "החינוך" - במה לפדגוגיה ופסיכולוגיה של הסתדרות המורים ובאותה תקופה פרסם ספרים רבים, ביניהם "ישראל בעמים" - סדרת ספרי לימוד היסטוריה שהיו בשימוש נרחב בישראל, במיוחד בתנועה הקיבוצית. לוי נמנה עם עורכי האנציקלופדיה החינוכית והוציא סידרה גדולה של ספרי עזר והדרכה למורה - "מדריכים" לכיתות ביה"ס היסודי.

ילדיו: מאשתו הראשונה (שושנה טבורובסקי-תבור) בן: אמנון (1918-1995), ומאשתו השנייה (שושנה איטיגין) בן: אבינועם (נ, 1945).

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב לוי פרסם ספרים רבים. החשובים שבהם: סדרת ספרי הלימוד להיסטוריה יהודית בחמישה כרכים ותרגום ארבעה מספריו של הפילוסוף היהודי-צרפתי הנרי ברגסון. בכתיבת ספרי לימוד ההיסטוריה יצא ד"ר לוי מנקודת הנחה שחשיבותם של תאריכים בלימוד היסטוריה פחותה מלימוד התהליכים שהביאו לאירועים היסטוריים. ואמנם, בסדרת "ישראל בעמים" אין למצוא כמעט תאריכים, לעומת זאת ההיסטוריה ניתנת בצורה סיפורית ומעניינת.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Maitres et Éleves (מורים ותלמידים), פאריס 1935; רומא 1956.
  • ישראל בעמים: היסטוריה עברית וכללית (5 כרכים), תל אביב 1948-1956; 1970.
  • לשאלת הוראת הכתיב העברי לבוגרים, (עם משה בירמן), תל אביב 1945.
  • הוראת הלשון בבית הספר: מתודיקה לכיתות א-ב, ירושלים 1951; 1957.
  • ז'אן-ז'אק רוסו, תל אביב 1952.
  • מדריך לכיתה א', תל אביב 1953.
  • מדריך לכיתה ד', תל אביב 1954.

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הברון הוראץ גינזבורג: פרשת חייו ופעולותיו, הנריך סלויזברג, פריז 1933.
  • הצחוק, הנרי ברגסון, ירושלים, 1938; 1962; 1975; 1981.
  • החלום, הנרי ברגסון, ירושלים 1940.
  • השפיטה המוסרית של הילד, ז'אן פיאז'ה, תל אביב 1940.
  • אנרגיה רוחנית, הנרי ברגסון, תל אביב 1944.
  • מבוא למטפיזיקה, האפשרי והממשי, האינטואיציה הפילוסופית, הנרי ברגסון, תל אביב 1947.
  • מחשבה ותנועה, הנרי ברגסון, ירושלים 1953.

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיצור ההתפתחות הרוחנית של הילד, קארל ביהלר (תרגום: נלי דרייזיוק), עין חרוד 1944.
  • ילדות ונעורים: התהוותה של התודעה, שארלוטה ביהלר (תרגום: שושנה איטיגין-לוי ושאול זילברשטיין), תל אביב 1946.
  • הילד בגיל הרך, סוזאן אייזקס (תרגום: ש. גולן), תל אביב 1949.
  • מדריך לכיתות ב-ג, (עם אורי בלום), תל אביב 1958.
  • פסיכולוגיה, רוברט סשנס וודוורת (תרגום: מ. אילן-רוזנהק), תל אביב 1951; 1953; 1956; 1960; 1965; 1975.
  • פסיכולוגיה של הילד, ארתור תומאס ג'רסילד (תרגום: שלום מזרחי), תל אביב 1952.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב לוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בכמה מקומות מוזכרת שנת הולדתו כ-1898 אבל 1894 היא שנת הולדתו הנכונה.
  2. ^ אלברט רומנו, הקמת מחלקת החינוך ומינוי מפקח, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 479-480.
  3. ^ אלברט רומנו, שלמה אשכנזי וקבוצתו, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות - יהדות בולגריה, עמוד 418.