כבש השלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgכבש השלג
כבש השלג על בול רוסי משנת 2013
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: יעלים
סוג: כבש
מין: כבש השלג
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ovis nivicola
תחום תפוצה
תפוצת כבש השלג

כבש השלג (שם מדעי: Ovis nivicola; ידוע גם ככבש סיבירי או ככבש קמצ'טקה), הוא מין של כבש בר בתת-משפחת היעלים האנדמי לצפון מזרח סיביר, ותואר לראשונה בשנת 1829. אף על פי שמין זה חי ביבשת אסיה, מבחינה גנטית הוא קרוב יותר לכבשי הבר האמריקנים: כבש גדול קרניים וכבש דאלי, מאשר לכבשי בר אסייתים כגון הכבש הארגאלי וכבש המופלון. מבין כל כבשי הבר המין הדומה ביותר לכבש השלג הוא הכבש גדול הקרניים (המכונה "כבש ביגהורן), עד שהוא אף מכונה "ביגהורן סיבירי"; עם זאת הלה נוטה להיות גדול יותר, כשההבדל העיקרי ביניהם הוא המסה של הקרניים שאצל כבש השלג קטנה יותר מאשר אצל הכבש גדול הקרניים.

השם המדעי של הסוג נגזר מלטינית: "Ovis" = כבש; השם המדעי של המין (nivicola) מורכב משתי מילים לטיניות "nivis" = שלג, "cola" = שוכן\מצוי. צירוף של שתי המילים פירושו "כבש שוכן שלג" ומתייחס לכך שבית גידולו של כבש זה נמצא באזורים המושלגים ברוב השנה. גם שמו הנפוץ מתייחס לבית גידולו, בעוד שהשמות הנוספים "כבש סיבירי" ו"כבש קמצ'טקה" מתייחסים לכך שמין זה מצוי בסיביר ובחצי האי קמצ'טקה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמרבית כבשי הבר, לכבש השלג הזכר יש קרניים מסולסלות וספריאליות המזכירות מאוד את קרני כבש הדאלי וכבש גדול קרניים. עם זאת בהשוואה למינים אלה מסת הקרן שלו קטנה יותר ביחס למשקל הגוף, כשאצל הכבש גדול הקרניים למשל הן גדולות ב-35% מזה של כבש השלג ומהוות כהבדל מובהק ביניהם. בסיס הקרן הוא עבה למדי, והופך לדק ככל שהמרחק בין הקצוות גובר; הקרן צומחת לכיוון אחורה, יורדת בעיקול חד למטה המתעגל חזרה למעלה באזור הלחיים; לזכרים מבוגרים עלול להתחיל סיבוב שני, שלבסוף גורם לקרן להראות כבורג. אצל הכבש גדול הקרניים הקרניים צמודות יותר לראש ומתעגלות תמיד באזור הלחיים, ואילו אצל כבש השלג הן צומחות על פי רוב במרחק רב מהפנים ומתעגלות פעמים רבות כבר באוזן. הקרניים מחורצות לכל אורכם, ומלבד זאת יש פסים כהים בקרן שעל פיהם ניתן לדעת את גילו של הכבש. לנקבות כבש השלג יש קרניים קצרות בצורת חרב המעוגלות במעט, והן זהות כמעט לחלוטין לנקבות כבש גדול קרניים מלבד קרנייהם הקצרות יותר במספר סנטימטרים.

הפרווה של מין זה היא שעירה-צמרית, ומגינה עליו מרוחות חזקות וטמפרטורות נמוכות שבין 20 ל-40 מעלות מתחת לאפס בבית גידולו הסיבירי בשיא החורף; באזורים מסוימים הפרווה נראית ממש כצמר של כבש הבית. צבע הפרווה הוא קפה עמוק, חום כהה, חום בהיר או חום אפרפר כאשר הגב והשוקיים נוטים להיות כהים יותר. ישנם מספר הבדלים דקים שעל פיהם ניתן לדעת האם מדובר בכבש שלג או בכבש גדול קרניים: 1) לכבש השלג הפרווה כהה ורב-גונית יותר מכבש הביגהורן; 2) החלק התחתון (הכולל את הגחון והרגליים) נוטה להיות שחור ובולט יותר אצל כבש השלג, ואילו אצל הביגהורן הוא בהיר יותר; 3) הכתם הלבן בעכוז קטן יותר אצל כבש השלג מאשר אצל הביגהורן; 4) הצוואר והלוע כהים יותר אצל כבש השלג; 5) מצחו של כבש השלג פעמים רבות בצבע לבן הנמשך אחורה לעורף, ואילו אצל הביגהורן אינו נראה כלל; ההבדל האחרון הוא ההבדל העיקרי ביניהם, אולם פעמים רבות כל ההבדלים הנזכרים אינם נראים כלל, כך שמלבד עובי קרניהם ותפוצתם השונה ניתן להתבלבל ביניהם בקלות.

שפתיו של כבש השלג הן לבנות ובולטות, ובמקרים שיש לו מצח לבן הן מופרדות ממנו על ידי פס חום כהה עבה. הכתם הלבן בעכוז נמשך עד צידם האחורי של הרגליים, ובמרכזו בולט הזנב הקצר והשחור. אוזניו של כבש זה קצרות ועגולות, וצבעם כהה מבחוץ ולבן במפנים. האף הוא שחור ומחורץ, והעיניים בינוניות וצבעם צהבהב-כתמתם. כשאר כבשי הבר מבנה גופו הוא מוצק וחסון, גופו ארוך ורחב, ורגליו צווארו וראשו קצרים. פרסותיו הן קצרות וחזקות, מותאמות לטיפוס זריז על מדרונות תלולים וצוקים, וכרית הגומי שבתחתיתם מסייעת לו לאחוז בזיזים ובליטות קטנות. הזכרים גדולים וכבדים בצורה ניכרת מהנקבות.

מידות גופו של כבש השלג:
זכר נקבה
גובה כתף 100-90 ס"מ, לעתים רחוקות עד 112 ס"מ 80-76 ס"מ.
אורך ראש וגוף 160-140 ס"מ 140-126 ס"מ
אורך הזנב כ-10 ס"מ
אורך האוזניים עד 11 ס"מ
אורך קרן עד 89 ס"מ כ-20 ס"מ
משקל גוף 120-70 ק"ג 68-33 ק"ג

הטקסונומיה של כבש השלג אינה ברורה לחלוטין, אולם ככל הנראה הוא מחולק לחמישה תתי-מין:

  • כבש קמצ'טקי (O. n. nivicola), תואר ב-1929 ומצוי בחצי האי קמצ'טקה.
  • כבש פוטוראני (O. n. Borealis), תואר ב-1873 ומצוי באוכלוסייה מבודדת בהרי פוטוראנה שבחצי האי טיימיר.
  • כבש ואקוצק (O. n. alleni), תואר ב-1907 ומצוי במזרח סיביר, רכס הרי סטנובוי, וצפונה מעט.
  • כבש מרכז סיביר (O. n. lydekkeri), תואר ב-1913 ומצוי מנהר הלנה במערב ועד רכס סטנובוי במזרח.
  • כבש קוריאקי (O. n. koriakorum), תואר ב-1962 ומצוי בחצי האי הצ'וקצ'י, והרי הקוריאקים.

תפוצה, אקולוגיה, ומחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אופייני לבית גידולו של כבש השלג. סאחה-יקוטיה.

כבש השלג אנדמי לצפון מזרח רוסיה באזור הגאוגרפי המכונה "המזרח הרחוק הרוסי". תפוצתו המדינית מתחילה בדרום מחוז קמצ'טקה, ממשיכה צפונה למחוז האוטונומי צ'וקוטקה, מערבה לרפובליקה האוטונומית סאחה-יקוטיה ודרומה למחוז מגדן ולמחוז חברובסק, ומסתיימת באוכלוסייה מבודדת במזרח מחוז קרסנויארסק. תפוצתו הגאוגרפית מתחילה מאזור מיצר הקורילים וים ברינג שבחצי האי קמצ'טקה, ממשיכה צפונה להרי הקוריאקים, שפת הים הצ'וקצ'י ומיצר ברינג שבחצי האי הצ'וקצ'י, פונה מערבה לאורך שפת ים סיביר המזרחי ולאורך ההרים הסיבירים (הרי הצ'וקוטים, הרי קולימה, הרי צ'רסקי, הרי ורחוינסק, הרי ג'ונג'ור), ומסתיימת בדרום בהרי סטאנובוי (כ-400 ק"מ מהגבול הסיני) ובמערב בנהר הלנה; מערבה יותר במרחק 1,000 ק"מ מנהר הלנה קיימת אוכלוסייה מבודדת בהרי פוטוראנה שבחצי האי טיימיר הגובל באוקיינוס הקרח הצפוני.

בית גידולו של כבש זה הוא אזורים הררים וסלעיים, כמו גם יערות הררים, אזור קר ממוזג (טייגות) או אקלים תת-קוטבי (טונדרות); בחצי האי קמצ'טקה הוא מצוי אף במורדות של הרי געש. בהרי פוטוראנה מין זה מצוי עד גבהים של 1,700 מטר מעל פני הים, ובשאר תפוצתו עד 2,000 מטר ומעלה. גם בשיא החורף המין אינו נודד לאזורים חמים, אלא נע למרחקים קצרים - בדרך כלל מהמדרונות לעמקים. גורם המגביל את בית גידולו של כבש זה הוא שלג בעומק של 40 ס"מ ומעלה. באזורים שהם הוא מצוי הטמפרטורה נעה בין 20 מעלות צלזיוס בשיא הקיץ ל-40 מעלות מתחת לאפס בשיא החורף. כמות המשקעים השנתית על פני תפוצתו משתנה בין 100 ל-500 מ"מ.

איור של כבש השלג.

כבש השלג פעיל בעיקר בשעות היום, ומבלה את זמנו ברעיה ומנוחה בצוקים; בשעות המנוחה הוא נוהג לחפור גומא בקרקע בעזרת פרסותיו. כבשים אלה מותאמים היטב לאזור הררי, ומסוגלים לנוע במהירות ובזריזות על פני שטח תלול ומחוספס. מלבד עונת הרבייה והחורף כבשי השלג חיים בעדרים המחולקים לפי מגדר - זכרים לחוד ונקבות לחוד עד סוף הסתיו, אולם פעמים רבות רק הזכרים המבוגרים חיים בקבוצות קטנות בעוד שזכרים צעירים ומתבגרים חיים יחד עם הנקבות. בתוך עדרי הזכרים, קיימת היררכיה דומיננטית הנקבעת בעיקר על ידי גודל הקרניים או על ידי קרבות. היררכיות אלו נשארות יציבות בדרך כלל אפילו בעונת הרבייה, כאשר הזכרים המבוגרים מקבלים את רוב השליטה על הנקבות. עם זאת, כאשר יש לשני זכרים גוף וקרניים בגודל שווה, הם במוקדם או במאוחר ילחמו. צורת הלחימה שלהם זהה לזו של כבש גדול הקרניים ושל כבש דאלי: הם נעמדים אחד מול השני במרחק של מספר מטרים וסוקרים זה את זה, לאחר מכן הם רצים במהירות עם ראש מושפל, מזנקים ומתנגשים עם קרניהם בניסיון לגרום ליריב לאבד את שיווי משקלו. בתוך הקרניים יש חללי אויר המונעים פגיעה חמורה בגולגולת או בעצמות, ומסביה זאת הם כמעט ואינם נפצעים בקרבות ביניהם.

תזונת כבש השלג כוללת למעלה מ-320 מיני צמחים, כאשר בקיץ היא מבוססת על עשבים, עשבי תיבול, דגנים, קטניות, פטריות, פירות יער, צמחים טרשיים והרריים, ובחורף על חזזיות, טחבים, עשב יבש, דשא קפוא, שורשים של צמחים, וענפים של אורן וארז. בחורף את מרבית המזון הם משיגים על ידי חפירה עם פרסותיהם בשלג. טורפיהם של כבשי השלג הבוגרים הם מועטים וכוללים בעיקר דובים חומים וזאבים, בעוד שגרגרנים, שונרים, עופות דורסים מהווים איום לטלאים.

עונת הרבייה נמשכת מנובמבר עד דצמבר, כאשר מתקופה זאת ועד סוף החורף הזכרים והנקבות חיים בעדרים מעורבים של 20-15. ההריון נמשך כ-8.5 חודשים, ולקראת סופו באביב (חודשי מאי עד יוני) הנקבה עוזבת את העדר ויולדת טלה אחד; הטלה נגמל לאחר 6-4 חודשים, ומגיע לבגרות לאחר שנתיים, אם כי הזכרים אינם מתרבים לפני גיל חמש שאז קרניהם גדולות למדי.

תוחלת החיים הממוצעת של כבש השלג היא בסביבות 15-9 שנים.

כבש השלג על מטבע מוזהב רוסי.

איומים ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבש השלג מסווג על ידי IUCN במשב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה גדולה משוערת, ועל אף שחלק מהאוכלוסייה במצב ירידה היא בהרבה פחות מהשיעור הנדרש כדי להעפיל לרישום בקטגוריה מאוימת יותר. תת-המין הפוטוראני מסווג במצב השימור "פגיע" (VU) בעוד שתת-המין הקמצ'טקי מסווג כמין "קרוב לסיכון" (NT). האיומים העיקריים עליו הם בעיקר ציד לא חוקי הפוגע בכבשים הסמוכים לכפרים כאשר בסביבות 6,000 כבשים ניצודים מדי שנה; בחצי האי הצ'וקצ'י כבשי השלג מתחרים גם על מזון עם איילי הצפון (Rangifer tarandus). עם זאת חלקים גדולים מתפוצתו הסיבירית אינם מאוכלסים כלל על ידי בני אדם, ובאזורים רבים הוא מצוי ברכסי ההרים המגינים עליו מציד.

תת-המין הקמצ'טקי רשום בקטגוריה השלישית ברשימת המינים המוגנים ברוסיה, ומדי שנה ניתנים מספר התרי ציד לציידים זרים. תת-המין הקוריאקי רשום בקטגוריה השנייה ברשימת המינים המוגנים וכמעט ולא ניתנים רישיונות לצודו. את שאר תתי-המין ניתן לצוד ברישיונות מוגבלים, כאשר מרביתם נמכרים לציידים זרים. כ-1,300 כבשי שלג מתת-המין הפוטוראני נמצאים ברמת פוטוראנה המוגנת, כ-600 כבשים מתת-המין הקמצ'טקי נמצאים בשמורת קרונוטסקי, כ-1,700 כבשים מתת-המין ואקוצק נמצאים בשמורת מגדן ו-1,200 נוספים בשמורת דזוג-דזור. בין פעולות השימור המוצעות על ידי IUCN: להקים שמורות טבע נוספות באזור נהר הלנה; לערוך סקרים של מספרי הכבשים; וכן בירור מעמיק של הטקסונומיה של כבש זה.

האוכלוסייה העולמית של כבש זה נאמדה ב-1980 בין 95,000-85,000 פרטים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]