יעל נובי
|
|
|
|---|---|
| מצב שימור | |
| מצב שימור: פגיע (VU) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| סוג: | יעל |
| מין: | יעל נובי |
| שם מדעי | |
יעל נובי (שם מדעי: Capra nubiana) הוא מין בסוג יעל. בעבר נחשב כתת-מין של יעל מצוי ושמו המדעי היה אז Capra ibex nubiana.
תוכן עניינים |
[עריכה] תכונות
אורך גוף הזכר 125 ס"מ, אורך הנקבה- 100 ס"מ, אורך הזנב כעשרה ס"מ. משקל הזכר 45-60 ק"ג, משקל הנקבה 23-40 ק"ג. אורך קרניים אצל הזכר הוא עד 130 ס"מ ואצל הנקבה עד 40 ס"מ. היעל ממליט בדרך כלל ולד אחד או שניים. תוחלת חיים של יעל נובי הוא בין 12 ל-17 שנים.
עיקר מזונו של היעל הוא צמחים. היעל חי בעדרים נפרדים של זכרים ונקבות, כאשר כל עדר מגיע עד לכ-20 פרטים. במקרה של סכנה, היעל ישרוק שריקת אזהרה לעדר. ליעל רגליים קצרות ושריריות המותאמות לטיפוס בהרים ובמצוקים. כף הרגל של היעל בנויה מפרסה קשה ובמרכזו כרית רכה שנועדה לעזור ליעל לטפס במישורים תלולים במיוחד. לזכר קרניים ארוכות ומתעגלות לאחור שנועדו לבסס את מעמד היעל בעדרו, ואילו קרני הנקבות קצרות וישרות והן נועדו לתקוף טורפים. בעונת הייחום, בסתיו, נפגשים עדרי שני המינים למטרת הזדווגות.
[עריכה] תפוצה: היעל בין מלחמה ושלום
היעל הנובי היה נפוץ בעיקר במזרח התיכון. בישראל שרדו עם קום המדינה מספר מצומצם של יעלים באזור מדבר יהודה. בעקבות מאמצי שימור שהופנו כלפי האוכלוסייה, החלת משטר צבאי על שבטי הבדואים באופן שמנע ציד של היעלים וכן חיסול כמעט מוחלט של הטורפים הטבעיים באזור, החלה אוכלוסיית היעלים להשתקם והיעלים התפשטו במדבר יהודה ובנגב. בעקבות מלחמת ששת הימים התפשטה אוכלוסיית היעלים צפונה גם לחלקו הצפוני של מדבר יהודה (חלק שהיה נתון עד המלחמה בשלטון ירדן). בשנים אלה הציגו היעלים ריבוי טבעי מוגבר - ממוצע של 2 ולדות לנקבה בשנה. במקומות בהם הגיעה האוכלוסייה למיצוי כושר הנשיאה הטבעי (אזור נחל ערוגות ונחל דוד) נבלם הגידול הטבעי המואץ וירד ברמתו. בתחילת שנות ה 90 נאמדה אוכלוסיית היעלים בדרום בכ 1,200 פרטים. ההצלחה בשיקום אוכלוסיית היעלים הביאה את רשות הטבע והגנים (אז: רשות שמורות הטבע) להציב את היעל כסמלה. עם חתימת הסכמי אוסלו החל מצבם של היעלים להידרדר: עקב הכנסת נשק חם ליהודה והשומרון במספרים עצומים ולכל דיכפין חוסלה כמעט לחלוטין אוכלוסיית היעלים שמעבר לקו הירוק וכן החלה להסתמן, לראשונה מאז קום המדינה, ירידה במספר היעלים באזורי הספר של מדבר יהודה. הצייד הנמשך, מעמיד בסימן שאלה את סיכויי הישרדות המין בשטחים שמעבר לקו הירוק.[1] בשנות ה 80 הועברו זכר ושתי נקבות לרמת הגולן. בסוף שנות ה 90 נאמדה אוכלוסיית היעלים בגולן בכ 70 - 80 פרטים המאכלסים את קניוני הגולן המרכזי (שמורות גמלא ויהודיה). לאחר חתימת הסכם השלום עם ממלכת ירדן הועברה לממלכה קבוצת יעלים ושוכנה באזור נחל ארנון (בחופו המזרחי של ים המלח). אוכלוסיות יעלים מצומצמות אותרו בדרום סיני בשנות ה-70 ולאחר מלחמת יום הכיפורים נתגלתה אוכלוסייה שרידית אף באזור ג'בל עתקה באזור שממערב לתעלת סואץ. לא ברור מה מצבו של היעל בשאר מדינות המזרח התיכון. בהיעדר רמה סבירה של שמירת הטבע ועם הגידול באוכלוסייה ובפרט בעושרה ובאמצעים העומדים לרשותה (ברכב ובנשק) נראה כי עתידו של היעל במדינות אלה עגום. עדות להמצאות היעל בתקופות קדומות ניתן למצוא במספר ציורי קיר ברחבי דרום הלבנט, כגון בהר כרכום.
[עריכה] אזכורים בתנ"ך
היעלים מוזכרים בתנ"ך מספר פעמים:
- וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים (שמואל א', פרק כד, פסוק ב)
- הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: (תהלים, פרק קד, פסוק יח)
- הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר: (איוב, פרק לט, פסוק א)
סביר להניח שהאזכורים בתנ"ך נגעו ליעלים נוביים שכן הם אלו שהיו נפוצים בארץ.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אנשיל פפר, פקחי המנהל האזרחי ולוחמי גולני במצוד אחר ציידים פלסטינים בצפון מדבר יהודה, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2010