יעל נובי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יעל נובי
מצב שימור
מצב שימור: פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
סוג:	יעל
מין:	יעל נובי
שם מדעי
Capra nubiana

יעל נובי (שם מדעי: Capra nubiana) הוא מין בסוג יעל. בעבר נחשב כתת-מין של יעל מצוי ושמו המדעי היה אז Capra ibex nubiana.

תוכן עניינים 1 תכונות 2 תפוצה: היעל בין מלחמה ושלום 3 אזכורים בתנ"ך 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תכונות

אורך גופו 100-125 ס"מ, אורך זנבו כעשרה ס"מ ומשקלו בין 45 ל-80 ק"ג. אורך קרניים אצל הזכר הוא עד 130 ס"מ ואצל הנקבה עד 40 ס"מ. היעל מוליד בדרך כלל ולד אחד או שתיים. תוחלת חיים של יעל נובי הוא בין 12 ל-17 שנים.

עיקר מזונו של היעל הוא צמחים. היעל חי בעדרים נפרדים של זכרים ונקבות, כאשר כל עדר מגיע עד לכ-20 פרטים. במקרה של סכנה, היעל ישרוק שריקת אזהרה לעדר. ליעל רגליים קצרות ושריריות המותאמות לטיפוס בהרים ובמצוקים. כף הרגל של היעל בנויה מפרסה קשה ובמרכזו כרית רכה שנועדה לעזור ליעל לטפס במישורים תלולים במיוחד. לזכר קרניים ארוכות ומתעגלות לאחור שנועדו לבסס את מעמד היעל בעדרו, ואילו קרני הנקבות קצרות וישרות והן נועדו לתקוף טורפים. בעונת הייחום, בסתיו, נפגשים עדרי שני המינים למטרת הזדווגות.

היעלים שייכים למשפחת הפריים, מסדרת מכפילי פרסה. אלה בעלי חיים מוצקים, שריריים ובעלי רגליים קצרות וחזקות. הם נפוצים באירופה, באסיה ובמזרח אפריקה. בישראל נפוצים היעלים באזורים מדבריים ובנאות מדבר - במדבר יהודה, בנגב, בערבה ובאילת.

היעלים שוכנים בסלעים ובצוקים ומבנה גופם מותאם לטיפוס. הם מסוגלים לנוע על פני קיר סלע תלול בהיאחזם בכל זיז, לזנק מטרים אחדים מצד אחד של ערוץ למשנהו, ולדלג על פני תהום למרחק מטרים אחדים. היעלים פעילים בשעות היום הקרירות או בלילות מוארים. במזונם הם בררנים, יש צמחים שהם אוכלים מהם רק חלקים מסוימים ויש צמחים שאין הם נוגעים בהם כלל. בדומה לעיזים, רועים במשך כל היום, ועושים הפסקות בין הארוחות. בשעות שלפני הצהריים ובצהריים הם נחים ומעלים גירה. חוש הראייה הוא החוש המפותח ביותר שלהם. גם חושי השמיעה והריח מפותחים היטב.

היעלים הם בעלי חיים חברותיים, החיים לרוב בעדרים. נקבות, זכרים בינוניים וזכרים בוגרים מתאגדים לקבוצות נפרדות, או מעורבות, בנות 2-20 פרטים ולעתים גם בנות 50 פרטים ויותר. קיימת היררכיה ברורה בכל עדר. קרני היעלים משמשות לקביעת דירוג חברתי - כוחו ומעמדו החברתי של זכר נקבעים על פי גודל קרניו. הרבייה מתרחשת בחודשי החורף. בתקופת הייחום יש לזכר המיוחם פרוות חורף כהה וגרבי פרווה כהים לרגליו, שרירי צווארו מתעבים ועל מנת לשפר את מעמדו בקבוצה הוא נלחם בזכרים אחרים על ידי הצמדת הראשים וסיקול הקרניים צמוד לבסיסן. כאשר הזכר מחזר אחר נקבה הוא מפריש חומר ריח מבלוטות מיוחדות שבאחוריו, הוא מוריד את ראשו ומפשיל את שפתיו.

הריון, נמשך חמישה חודשים. לקראת ההמלטה עוזבת הנקבה את עדרה, ממליטה במסתור וחוזרת לעדרה כמה ימים לאחר ההמלטה. ולד אחד עד שניים נולדים בכל המלטה. הגדי הנולד נעמד על רגליו בתוך 15 הדקות שלאחר ההמלטה. הגדיים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים. תוחלת החיים בשבי מגיעה ל-18 שנים. אויביהם העיקריים של היעלים הם הנמרים ובני האדם. האדם צד את היעלים כבר יותר מ - 5000 שנה. בשנות ה-50 הופסק ציד היעלים בארץ, הם הוכרזו כבעלי חיים מוגנים ואוכלוסייתם התאוששה.

[עריכה] תפוצה: היעל בין מלחמה ושלום

היעל הנובי היה נפוץ בעיקר במזרח התיכון. בישראל שרדו עם קום המדינה מספר מצומצם של יעלים באזור מדבר יהודה. בעקבות מאמצי שימור שהופנו כלפי האוכלוסייה, החלת משטר צבאי על שבטי הבדואים באופן שמנע ציד של היעלים וכן חיסול כמעט מוחלט של הטורפים הטבעיים באזור, החלה אוכלוסיית היעלים להשתקם והיעלים התפשטו במדבר יהודה ובנגב.בעקבות מלחמת ששת הימים התפשטה אוכלוסיית היעלים צפונה גם לחלקו הצפוני של מדבר יהודה (חלק שהיה נתון עד המלחמה בשלטון ירדן). יש לציין כי בשנים אלה הציגו היעלים ריבוי טבעי מוגבר - ממוצע של 2 ולדות לנקבה בשנה. במקומות בהם הגיעה האוכלוסייה למיצוי כושר הנשיאה הטבעי (אזור נחל ערוגות ונחל דוד) נבלם הגידול הטבעי המואץ וירד ברמתו. בתחילת שנות ה 90 נאמדה אוכלוסיית היעלים בדרום בכ 1,200 פרטים. ההצלחה בשיקום אוכלוסיית היעלים הביאה את רשות הטבע והגנים (אז: רשות שמורות הטבע) להציב את היעל כסמלה. עם חתימת הסכמי אוסלו החל מצבם של היעלים להידרדר: עקב הכנסת נשק חם ליהודה והשומרון במספרים עצומים ולכל דיכפין חוסלה כמעט לחלוטין אוכלוסיית היעלים שמעבר להקו הירוק וכן החלה להסתמן, לראשונה מאז קום המדינה, ירידה במספר היעלים באזורי הספר של מדבר יהודה. בשנות ה 80 הועברו זכר ושתי נקבות לרמת הגולן. בסוף שנות ה 90 נאמדה אוכלוסיית היעלים בגולן בכ 70 - 80 פרטים המאכלסים את קניוני הגולן המרכזי (שמורות גמלא ויהודיה). לאחר חתימת הסכם השלום עם ממלכת ירדן הועברה לממלכה קבוצת יעלים ושוכנה באזור נחל ארנון (בחופו המזרחי של ים המלח). יש לציין כי אוכלוסיות יעלים מצומצמות אותרו בדרום סיני בשנות ה 70 ולאחר מלחמת יום הכיפורים נתגלתה אוכלוסייה שרידית אף באזור ג'בל עתקה באזור שממערב לתעלת סואץ. לא ברור מה מצבו של היעל בשאר מדינות המזרח התיכון. בהיעדר רמה סבירה של שמירת הטבע ועם הגידול באוכלוסייה ובפרט בעושרה ובאמצעים העומדים לרשותה (ברכב ובנשק) נראה כי עתידו של היעל במדינות אלה עגום. עדות להמצאות היעל בתקופות קדומות ניתן למצוא במספר ציורי קיר ברחבי דרום הלבנט, כגון בהר כרכום.

[עריכה] אזכורים בתנ"ך

היעלים מוזכרים בתנ"ך מספר פעמים:

• וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים (שמואל א', פרק כד, פסוק ב)
• הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים: (תהלים, פרק קד, פסוק יח)
• הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר: (איוב, פרק לט, פסוק א)

סביר להניח שהאזכורים בתנ"ך נגעו ליעלים נוביים שכן הם אלו שהיו נפוצים בארץ.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יעל נובי, אוניברסיטת תל אביב
• ד"ר נח רוטרי, יעל נובי, הספרייה הווירטואלית של מט"ח

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יעל נובי