מדינת אורנג' החופשית

מדינת אורנג' החופשית
Oranje-Vrijstaat
דגלסמל
מדינת אורנג' החופשית ב-1890 (באדום)
המנון לאומי ההמנון הלאומי של מדינת אורנג' החופשית
ממשל
משטר רפובליקה דמוקרטית נשיאותית
ראש הרשות המבצעת נשיא מדינת אורנג' החופשית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה הולנדית, אפריקאנס
עיר בירה בלומפונטיין 29°06′00″S 26°13′00″E / 29.1°S 26.2166666666667°E / -29.1; 26.2166666666667
גאוגרפיה
יבשת אפריקה
היסטוריה
הקמה עצמאות
תאריך 17 בפברואר 1854
פירוק מלחמת הבורים השנייה
תאריך 31 במאי 1902
ישות קודמת Orange River Sovereignty עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות יורשת מושבת נהר האורנג'מושבת נהר האורנג' מושבת נהר האורנג'
שליטים בולטים מרטינוס פרטוריוס
יוהנס ברנד
פרנסיס רייץ
מרטינוס סטיין
שטח בעבר 1870 – כ-88,000[1] קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 1870 – כ-50,000[1] לבנים
דמוגרפיה
דת הכנסייה הרפורמית ההולנדית
כלכלה
מטבע פאונד מדינת אורנג' החופשית‏ (£)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מדינת אורנג' החופשיתהולנדית: Oranje-Vrijstaat, או בקיצור ה-OVS) הייתה מדינה עצמאית שהתקיימה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 בשטחי דרום אפריקה של ימינו.

היא השתרעה על פני קרוב לתשעים אלף קילומטרים רבועים במרכזה הגאוגרפי של דרום אפריקה המודרנית. בצפון היא גבלה ברפובליקה הדרום-אפריקאית כאשר בין שתי המדינות מפריד נהר הוואל; במערב היא גבלה מושבת הכף הבריטית, כאשר הגבול המשותף נמתח לאורך נהר האורנג'; ומדרום, לאורך הרי דראקנסברג, גבלה מדינת אורנג' החופשית עם המושבות הבריטיות בסוטולנד ונטאל. בירת המדינה והעיר הגדולה ביותר בה הייתה בלומפונטיין, הממוקמת במרכז מחציתה הדרום מערבי של המדינה, על אם הדרך לכיוון קייפטאון. מעבר לבלומפונטיין הבירה, במהלך יובל שנות קיומה הקימו בה תושביה למעלה מחמישים עיירות וכפרים. בשיאה, לקראת סוף המאה ה-19, התגוררו בה כמאה ושלושים אלף תושבים. אוכלוסיית המדינה כללה בעיקר חברת איכרים כפרית, דוברת הולנדית ואפריקאנס, שמרנית ונוצרית פרוטסטנטית. מדינת אורנג' החופשית קיימה פוליטיקה פנימית המבוססת על משטר רפובליקני דמוקרטי, לרבות מערכות בחירות סדירות ומערכת משפט מרובדת. היה לה מטבע משלה, צבא עצמאי ומוסדות תרבות; מערכות חינוך ובריאות; רשת מסילות רכבת וכיוצא באלו.

כבר מראשיתה, היה ברור שהאימפריה הבריטית שואפת לצרף את תחומי מדינת אורנג' החופשית לשטחי שלטונה. למרות זאת, ובניגוד לרפובליקה הדרום-אפריקאית שכנתה מצפון, היחסים בינה לאימפריה היו טובים לאורך רוב שנות קיומה. עם זאת, על רקע מאבקים טריטוריאליים שונים עם בריטניה ידעו לבסוף היחסים בין המדינות שנות מתיחות ומשבר, אשר הגיעה לשיאה עם פרוץ מלחמת הבורים. בסוף מלחמה זו, בשנת 1902, מדינת אורנג' החופשית הובסה וחדלה מלהתקיים. בניגוד ליחסיה עם בריטניה, יחסיה עם מדינות כמו הולנד - מדינת האם שלה וגרמניה - היריבה הראשית של הבריטים באזור, היו טובים בדרך כלל והיוו כר פורה לשיתוף פעולה. לרפובליקה הדרום-אפריקאית יחסיה היו מורכבים. מחד, זו הייתה מעין מדינה אחות שלה, בעלת רקע דומה ואולי אף אינטרסים משותפים. מאידך, לא פעם מדינות אלו התעמתו האחת עם השנייה, על רקע שאיפתה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית לאחד את אורנג' החופשית תחתיה.

לאחר קיצה של המדינה, הקימה האימפריה הבריטית על חורבותיה את מושבת נהר האורנג' אשר התקיימה עד שנת 1910. באותה השנה, עם הקמת איחוד דרום אפריקה שטחי מדינת אורנג' החופשית שולבו באיחוד תחת פרובינציית מדינת אורנג' החופשית. עם נפילת האפרטהייד בשנת 1994 שטחי פרובינציית מדינת אורנג' החופשית הפכו לפרובינציית המדינה החופשית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקאנרים מובילים עגלות בטרק הגדול, בעזרת שוורים ועבדים שחורים.
ערך מורחב – הטרק הגדול

ייסוד מדינת אורנג' החופשית בראשית שנות ה-50 של המאה ה-19, היווה את אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הטרק הגדול. מוצאו של העם האפריקאנרי, השחקן הראשי בטרק הגדול, הוא במושבת הכף ההולנדית, אשר החלה את דרכה בקייפטאון בשנת 1652. האפריקאנרים הם צאצאיהם של המתיישבים ההולנדים שאכלסו את המושבה, אשר בשנת 1806 עברה סופית לשליטה בריטית. למרות שבתחילה ניסה השלטון הבריטי החדש לרכוש את אמונם של האפריקאנרים, עד מהרה היחסים בין הצדדים עלו על שרטון. האפריקאנרים תפסו את השלטון הבריטי כרודני, וחשו געגוע לימי השלטון ההולנדי.[2] עד מהרה החלו קולות של מרד להישמע בקרב האפריקאנרים במושבה, אך לנוכח כוחה העצום של האימפריה, הבינו האפריקאנרים שכל ניסיון לעימות ישיר עמה נידון לכישלון. ברם, הם החליטו שעזיבתה של המושבה היא מעשה בלתי נמנע.[3]

הנדריק פוטכיטר

לאחר שורה של דיונים פנימיים ממושכים, בשנת 1835 יצאו ממושבת הכף משלחות ראשונת של חלוצים אפריקאנרים לתור את הארץ. בתחילה, אנשי הטרק התמקדו בעיקר בהכנעת השבטים הילידים בשטחים עליהם תקום לימים מדינת אורנג' החופשית וכן בצפונה של הארץ, איפה שעתידה לקום הרפובליקה הדרום-אפריקאית. עקב הצלחתם לקצור ניצחונות על חלק מהשבטים בשלהי שנת 1836, ההגירה ממושבת הכף מזרחה הפכה להמונית. בחודשים הבאים אלפי אפריקאנרים עמוסים על עגלות משא עזבו את שטחי המושבה ונעו לכיוון צפון מזרח, אל השטחים שמעבר לנהר האורנג'.[4] בתחילה, הם ניסו לבסס מדינה עצמאית בחבל נטאל, היא רפובליקת נטאליה. הרפובליקה שם התבררה לבסוף ככישלון, לאחר שבריטניה כבשה את המקום בשנת 1845 והקימה בו מושבה משלה. לאחר מכן, הם פנו לפנים הארץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונותיו של פוטכיטר לבסס עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כישלון יישוב חבל נטאל עקב הכיבוש הבריטי של המקום, מצאו את עצמם האפריקאנרים במצב בו כל חופי היבשת הסמוכים נשלטים על ידי ישויות זרות: בחוף המערבי שכנה מושבת הכף, ובחוף המזרחי ובחבל נטאל שכנה ממלכת הזולו משכבר הימים וכעת גם מושבת נטאל. ברם, פנו האפריקאנרים ליישב את פנים היבשת, את מרכז הארץ. למעשה, עוד קודם הקמת רפובליקת נטאליה, לנוכח אפריקאנרים רבים אשר טענו כי ההתיישבות בנטאל היא חסרת סיכוי בהתחשב בכוונת הבריטים באזור, החלו אפריקאנרים רבים מתיישבים בפנים הארץ ובמרכזה ומנסים לבסס שם ריבונות רפובליקנית משלהם. כך למשל הקימו אפריקאנרים בראשות הנדריק פוטכיטר בשנת 1838 את העיירה פוצ'פסטרום בפרובינציה הצפון מערבית של ימינו. עם הקמתה הם הכריזו עליה כעל רפובליקה עצמאית בשם רפובליקת פוצ'פסטרום (Republiek van Potchefstroom), אשר להלכה שלטה גם על שטחים שיהפכו בעתיד למדינת אורנג' החופשית.[5] במקביל לייסוד פוצ'פסטרום, באותם החודשים הקימו אפריקאנרים במרכז שטחי המדינה החופשית של ימינו את העיירה ויינבורג ובה הכריזו על לידתה של רפובליקת ויינבורג (Republiek van Winburg). מעט לפני מפלתה הסופית של רפובליקת נטאליה בפני בריטניה, ב-9 באפריל 1844 הכריזו תושבי ויינבורג ופוצ'פסטרום על הקמתה של פדרציה ביניהם בשם רפובליקת פוצ'פסטרום-ויינבורג (Republiek van Potchefstroom-Winburg), אשר להלכה שלטה על שטחים נרחבים במרכז דרום אפריקה של ימינו. הם גיבשו לעצמם חוקה, אשר קבעה בין השאר כי הנדריק פוטכיטר מנהיגם יהיה שליטה הבלתי מעורער של המדינה. למרות הניסיון של האפריקאנרים באותן השנים לצייר זאת כך, הרפובליקה הפדרלית כמו גם שתי אלו שקדמו אליה, היה בעיקר הצהרתיות. בניגוד לרפובליקת נטאליה אשר היה בה לפחות לתקופה מסוימת שלטון ריבוני, קשה להתייחס לרפבוליקות זעירות אלו כאל מדינות של ממש.[5]

כשנה לאחר הקמת הרפובליקה הפדרלית, בשנת 1845 נע פוטכיטר צפונה, אל המרחבים שמעבר לנהר הואל, מקום אשר פוטכיטר סבר שיהיה יעיל יותר להתיישבות אפריקאנרית המונית. מעבר לנהר ינסה פוטכיטר להניח את היסודות למה שיהפוך שם מאוחר יותר לרפובליקה הדרום-אפריקאית. בינואר 1848, כשמנהיגם פוטכיטר איננו בסביבה והמקום נעדר הנהגה, הרפובליקה הפדרלית של פוצ'פסטרום-ויינבורג התפרקה באופן רשמי, הגם שהיא חדלה מתפקוד ממשי למעשה עוד זמן רב קודם לכן.[5]

ההכרה מהבריטים וייסוד המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדריאס פרטוריוס

עם התפקרותה של הרפובליקה הפדרלית שהקים פוטכיטר, וכשהוא מנצל את שהייתו של פוטכיטר בצפון הרחוק, החליט מנהיגה לשעבר של רפובליקת נטאליה, אנדריאס פרטוריוס, אשר מעמדו נפגע עקב כישלון הרפובליקה קצרת הימים שהנהיג, לנצל את ההזדמנות ולנסות לחזור למרכז הבמה. הוא הגיע לויינבורג ופוצ'פסטרום בינואר 1848, והתקבל שם באהדה רבה. פרטוריוס קיווה כי כעת תהיה לו הזדמנות להצליח במקום שפוטכיטר כשל - לבסס עצמאות אפריקנרית בפנים יבשת אפריקה. מספר שבועות לאחר מכן, ב-3 בפברואר, הכריז מושל מושבת הכף על כל האזור שבין נהר הוואל לנהר האורנג' כשטח צבאי בריטי (Orange River Sovereignty). עבור האפריקאנרים היה זה סימן למלחמה. לאחר שמנקודת מבטם בריטניה אילצה אותם לעזוב את מושבת הכף, ואחר כך עשתה את אותו הדבר בנטאל, הם סירבו להעלות בדעתם שייאלצו לעשות זאת בשלישית. פרטוריוס הגיב להצהרה הבריטית במהירות, על ידי הכרזה על "מלחמת חופש" נגד האימפריה הבריטית. הוא קיבץ סביבו צבא של כאלף לוחמים ויצא דרומה אל עבר בלומפונטיין, שהייתה אז לא יותר ממבצר בריטי. לאחר שבתחילה היה נראה שידו של פרטוריוס על העליונה, צבאו הובס לבסוף. מייד לאחר ההפסד, פרטוריוס וניצולי הקרב נסגו צפונה אל מעבר לנהר הואל, שם הם חוברים לאפריקאנרים נוספים שעשו זאת קודם לכן בחודשים הקודמים. עקב הפסדו של פרטוריוס, מאות אפריקאנרים אשר התיישבו בשטחי המדינה החופשית של ימינו עשו גם הם אותה הדרך בשבועות הבאים, ועזבו אותה.[6][7]

בשלהי שנת 1851, באופן מפתיע יחסית וככל הנראה לנוכח עיקשותם של האפריקאנרים, החליטו הבריטים למרות ניצחונם בבלומפונטיין שמוטב להם להסיר באופן סופי את התנגדותם לעצמאות האפריקאנרים. יש הטוענים שהבריטים הגיעו למסקנה שעצמאות לאפריקאנרים תהפוך אותם לכוח בשירות האימפריה אשר יסייע לה מאוחר יותר בקולוניזציה של פנים הישבת.[3] לפיכך, לקראת ינואר 1852 יצא פרטוריוס בראש משלחת דיפלומטית לאזור בלומפונטיין בהתאם להזמנת הבריטים. שם, ב-17 בינואר, לאחר כמה שעות של דיונים, חתמו פרטוריוס בשם האפריקאנרים ואיש צבא בריטי בשמה של בריטניה על אמנת נהר החול (Sand River Convention), אשר הכירה באופן רשמי בעצמאותם של האפריקאנרים בשטחים שמצפון לנהר הואל. היה זה למעשה האות לייסודה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית, אשר הכריזה על עצמאותה מייד עם חתימת האמנה.[6][8]

למרות שעם הקמת הרפובליקה הדרום-אפריקאית לכאורה כבר זכו האפריקאנרים בעצמאותם והשיגו את יעדם, הם לא קפאו על השמרים. הם המשיכו לדרוש מהבריטים שליטה לא רק על השטחים מצפון לנהר הוואל, אלא גם לאלו שמצפון וממזרח לנהר האורנג'. לקראת סוף שנת 1853, החליטה בריטניה לדבוק ואף להעצים את מגמת ההשלמה שלה עם שאיפותיהם הלאומיות של האפריקאנרים. לכן, ב-23 בפברואר 1854, חתמו האפריקאנרים והאימפריה בטקס רב רושם בבלומפונטיין על אמנת נהר האורנג' (Orange River Convention), אשר הכירה בעצמאותם של האפריקאנרים גם על השטחים שבין נהר האורנג' לנהר הואל, ופירקה סופית את השלטון הצבאי הבריטי שהוכרז במקום שש שנים קודם לכן. במקביל לחתימת ההסכם, הוכרזה עצמאותה של מדינת אורנג' החופשית, כשנתיים לאחר הקמת המדינה האחות הגדולה ממנה מצפון, הרפובליקה הדרום-אפריקאית.[6][9]

העשור הראשון: התייצבות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהקמתה הוכרזה ב-23 בפברואר 1854, בין ה-28 במרץ ל-18 באפריל, ישבו ראשי ההתיישבות האפריקאנרית בתחומי מדינת אורנג' החופשית ודנו בגיבוש חוקה. החוקה קבעה כי כל התושבים הלבנים בטריטוריה, אשר כללו באותה השנה כ-15,000 בני אדם, יזכו לאזרחות במדינה החדשה. עיר הבירה נקבעה בבלומפונטיין. מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית הוכרזה כרשות המחוקקת, כאשר בראש הרשות המבצעת עמד נשיא הנבחר בבחירות כלליות ישירות על ידי הציבור לכהונה בת חמש שנים עם אפשרות להיבחר מחדש.[10]

מרטינוס פרטוריוס, נשיא מדינת אורנג' החופשית בשנים 1860–1863

עד לכניסת החוקה החדשה לתוקף, בספטמבר 1854, נשיא המדינה הזמני היה יוזיאס פיליפ הופמן. הופמן היה ראש המשלחת למשא ומתן עם הבריטים בעת חתימת אמנת נהר האורנג', אשר הביאה לייסוד מדינת אורנג' החופשית. בחירות ראשונות לנשיאות נערכו במדינה כבר בשנתה הראשונה, בהן ניצח הופמן. כך הוא הפך בחודש ספטמבר מנשיאה הזמני לנשיאה הנבחר הראשון של מדינת אורנג' החופשית.[11] הופמן סבל מחוסר פופולריות בקרב הציבור כמו גם אצל האליטה הפוליטית של המדינה הצעירה. הוא התקשה למשול באפקטיביות, ולכן זכתה ממשלתו לכינוי "הממשלה הנכה" (וגם הודות לכך שמזכיר המדינה שלו היה נכה).[12] בראשית שנת 1855, תקרית דיפלומטית התרחשה בינו לבין מלך לסוטו, הביאה להאשמתו בחוסר אחריות ובסיכון הגבול המשותף של המדינות. לבסוף, לקול מחאות מועצת העם, ב-10 בפברואר 1855, כשנה בלבד מאז החל לשמש בתפקידו, הוא הודיע על פרישתו מכס הנשיאות.[13][14]

עם פרישתו של הופמן בפברואר 1855, נערכו בחירות חדשות לנשיאות. בבחירות זכה יאקובוס בוסהוף. בוסהוף, אשר מוצאו הוגנוטי, היה ממובילי ההתיישבות בחבל נטאל, ומנהיגי רפובליקת נטאליה. בוסהוף נחשב היה למוצלח יותר מקודמו, והוא הצליח להישאר בתפקידו כארבע שנים תמימות. על שמו רשומים קביעת כמה מסמלי המדינה, לרבות הדגל והסמל. בדומה לימי שלטונו של הופמן, גם בעת כהונתו של בוסהוף הפוליטיקה המקומית התאפיינה בעיקר במאבקי כוח וסמכות בין מוסד הנשיאות למועצת העם. על רקע סכסוך הגבול בין מדינת אורנג' החופשית ללסוטו השכנה, אשר פרצו כמה שנים קודם לכן, מיקד בוסהוף את עיקר ההשקעה התקציבית בהקמת צבא לאומי מאורגן, ולפיכך נקלעה במדינה לקשיים כלכלים קשים.[15] ברקע שנותיו המאוחרות של בוסהוף כנשיא, האפיל עליו במידת מה כוחה המתעצם של התנועה לאיחוד האפריקאנרים, אשר שאפה ליצור שלטון משותף למדינת אורנג' החופשית ולרפובליקה הדרום-אפריקאית. באותן השנים הרפובליקה הדרום-אפריקאית הונהגה בידי הנשיא מרטינוס פרטוריוס, בנו הבכור של אנדריאס פרטוריוס. במקביל, החלו היחסים בין שתי המדינות להידרדר, כאשר הרפובליקה מצפון ביקשה לכבוש את מדינת אורנג' החופשית, על מנת להביא להקמתה של מדינת לאום אפריקאנרית גדולה ומאוחדת. כשצבאה של אורנג' החופשית עסוק באבטחת הגבול הדרומי עם לסוטו, בפברואר 1857 החלו כוחות צבאיים אפריקאנרים מהרפובליקה בפיקודו של פול קרוגר עורכים פשיטות אל תוך שטחי מדינת אורנג' החופשית. עקב המצב הביטחוני המתערער, הכריז הנשיא בוסהוף על משטר צבאי ברחבי המדינה כולה. בוסהוף, הצליח לארגן את צבאו במהירות ובמקביל הצליח לכרות ברית עם מנהיג מיליציה מקומית בזאוטפנסברג שבצפון הרפובליקה הדרום-אפריקאית. בסיכומו של דבר, עקב חששם של פרטוריוס וקרוגר מפריצתה של מלחמה כוללת, הם החליטו להורות על נסיגת כוחותיהם אל עברו הצפוני של נהר הוואל. קרוגר יצא לפגוש את בוסוהוף, והשניים חתמו ב-2 ביוני על הפסקת אש ומסמך בו שני הצדדים מכירים זה בעצמאות מדינתו של זה.[16]

עם זאת, הפסקת הלחימה עם הרפובליקה הדרום-אפריקאית לא הביאה לקץ בעיותיה של המדינה. לנוכח הידרדרות העימותים עם לסוטו השכנה לידי מלחמה של ממש, ועל רקע משבר כלכלי קשה, מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית שלחה במהלך שנת 1858 בקשה רשמית למושבת הכף על כינון קונפדרציה ביניהן. באופן זה סברו בהנהגת המדינה שיוכלו לשפר את הבעיות הפיננסיות והביטחוניות החריפות של המדינה. למרות שמושל מושבת הכף ג'ורג' גריי הביע עניין בהצעה, ממשלת בריטניה דחתה אותה וזו ירדה מעל הפרק. למרות שאיחוד כלשהו לא יצא אל הפועל, החליטה הנהגת המושבה לסייע למדינת אורנג' החופשית בכל זאת, באמצעות תיווך בינה לבין לסוטו. כתוצאה מכך החל בחסות בריטית משא ומתן לשלום בין לסוטו למדינת אורנג' החופשית, ולבסוף ב-15 באוקטובר 1858, נחתם בין הצדדים הניצים הסכם שהגדיר את הגבול ביניהם מחדש. בפברואר 1859, החליט הנשיא בוסהוף לפרוש מתפקידו. עם פרישתו, ועל רקע בעיותיה הלא פתורות של המדינה, החליטו תושביה להציע אחדות לנשיא הרפובליקה הדרום-אפריקאית מרטינוס פרטוריוס, בו נלחמו רק כשנתיים קודם לכן. פרטוריוס נענה להצעה, ובעודו מכהן כנשיא מדינתו, בראשית שנת 1860 רץ בבחירות לנשיאות באורנג' החופשית. הוא זכה, והחל לכהן במקביל כנשיא בשתי המדינות. מצב יוצא דופן זה נמשך כשמונה חודשים, עד ספטמבר אותה השנה. ברפובליקה הדרום-אפריקאית סירבו לקבל את הנשיאות המשותפת של שתי המדינות, וטענו שבפועל פרטוריוס מקדיש יותר זמן ומשאבים למדינת אורנג' החופשית. לפיכך, בספטמבר 1860 הודח פרטוריוס מכס הנשיאות ברפובליקה הדרום-אפריקאית. החל מאותה העת ועד ליוני 1863, היה פרטוריוס נשיאה הבלעדי של אורנג' החופשית. תחת נשיאותו, ידעה מדינת אורנג' החופשית שגשוג יחסי ויציבות פוליטית. בשנת 1863, פרש פרטוריוס מתפקידו וחזר לרפובליקה הדרום-אפריקאית. שם הוא נבחר מחדש לנשיאות כשנה לאחר מכן.[17]

העשורים השני והשלישי: עידן יוהנס ברנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהנס ברנד, נשיא מדינת אורנג' החופשית בשנים 1864–1888.

עם עזיבתו של פרטוריוס ביוני 1863, נכנסה מדינת אורנג' החופשית לתקופה של אי שקט. במשך חודשים ספורים התחלפו בה שלושה נשיאים זמניים, ובנובמבר נערכו בה בחירות כלליות לנשיאות. בבחירות ניצח יוהנס ברנד, אישיות יוצאת דופן בנוף הפוליטי המקומי. ברנד, יליד קייפטאון, העביר טרם היבחרו קריירה אקדמאית כפרופסור למשפטים בלונדון וקייפטאון, קריירה מקצועית כעורך דין בבית המשפט העליון של מושבת הכף, וקריירה פוליטית כחבר פרלמנט במושבה. ברנד הובא לנשיאות כנראה בעיקר כמועמד פשרה חיצוני ועד מהרה הוא התברר כהצלחה לא מבוטלת. הוא כיהן כנשיא לאורך חמש קדנציות שהם לא פחות מעשרים וארבע שנה, קרוב למחצית משנות קיום מדינת אורנג' החופשית. הוא יצא לשתי מלחמות מוצלחות נגד לסוטו השכנה, האחת ב-1865 והשנייה ב-1869, ועקב כך הוא הצליח לייצב את הגבול בין שתי המדינות. בשנים אלו, מדינת אורנג' החופשית קלטה מהגרים חדשים רבים, הקימה עשרות יישובים, ונהנתה משלטן יציב וצמיחה כלכלית. בנוסף, היא החלה לעבור תיעוש גובר כמו גם לסחור באופן משמעותי עם מדינות שונות מעבר לים, כאשר היא נעזרת בנמלי הים של מושבת הכף ומושבת נטאל. בסוף התקופה היה נראה שמדינת אורנג' החופשית רכשה לעצמה מקום של קבע בנוף הפוליטי הדרום אפריקאי.[17][18]

ברנד, חבר מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש, אשר את רוב חייו בעביר בחברה הגבוהה של קייפטאון ולונדון, הצליח לשמר לאורך מרבית כהונתו כנשיא יחסים טובים עם בריטניה. עם זאת בשנה מסוימת היחסים בין מדינת ארנג' החופשית לבריטים ידעו מתח רב, עת התנגד ברנד לסיפוח הבריטי של אזור קימברלי בשנת 1871. הימים היו ימי בהלה לזהב בדרום אפריקה, והמדינה החופשית, כמו גם הרפובליקה הדרום-אפריקאית ובריטניה חשקו בסיפוח האזור הרווי בזהב וביהלומים. לבסוף, כשל ברנד בניסיונו למנוע את הסיפוח, והאזור עבר לידי מושבת הכף. בתגובה לכך מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית קראה לברנד להכריז מלחמה על בריטניה. למרות לחצים משמעותיים לנקיטת פעולה, בחר ברנד בדרך אשר נתפסה כפרגמטית, ונמנע מעימות. נקודת משבר נוספת בין המדינות אירעה בשנת 1877. עם הסיפוח הבריטי של הרפובליקה הדרום-אפריקאית באותה השנה, יזמה בריטניה הקמת פדרציה בדרום אפריקה בין המושבות הבריטיות לרפובליקות האפריקאנריות. ברנד סירב בתוקף, ולתקופה מסוימת, לנוכח לחץ בריטי על מדינת אורנג' החופשית להיעתר לרעיון הפדרציה, המתח בין הצדדים גאה. למרות שברנד הביע תמיכה בעצמאותה של הרפובליקה הדרום-אפריקאית מבריטניה, עם פרוץ מלחמת הבורים הראשונה בדצמבר 1880, הוא סירב לתמוך במי מהצדדים. המלחמה הסתיימה בניצחון הרפובליקה הדרום-אפריקאית מספר חודשים לאחר מכן, ובעצמאותה מחדש. ברנד, שהיה פופולרי במיוחד בקרב עמו, נפטר בעת תפקידו ב-14 ביולי 1888 ונקבר בהלוויה ממלכתית רבת משתתפים בבלומפונטיין.[17][19][18]

העשור הרביעי: לפני המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של יוהנס ברנד ביולי 1888, הלכו אזרחי מדינת אורנג' החופשית למערכת הבחירות התשיעית לנשיאות מאז ייסוד המדינה. בבחירות נבחר פרנסיס רייץ, אשר החל לשמש בתפקידו ב-10 בינואר 1889.[19]

מלחמת הבורים השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מלחמת הבורים

מושבת נהר האורנג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושבת נהר האורנג'
Orange River Colony
דגל
ממשל
משטר קולוניה בריטית
ראש הרשות המבצעת נשיא מדינת אורנג' החופשית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה הולנדית עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
הקמה מלחמת הבורים השנייה
תאריך 31 במאי 1902
פירוק איחוד דרום אפריקה
תאריך 31 במאי 1910
ישות קודמת Orange River Sovereignty עריכת הנתון בוויקינתונים
ישות יורשת דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) איחוד דרום אפריקה
(מדינת אורנג' החופשית)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשי המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושלי המושבה
מלך שם כהונה
אדוארד השביעי
1
אלפרד מילנר
Alfred Milner
1902–1905
2
ויליאם פאלמר
William Palmer
1905–1907
3
האמילטון גולד-אדמס
Hamilton Goold-Adams
1907–1910
ראשי ממשלת המושבה
תמונה שם כהונה שנות חיים מקום לידה
1
אברהם פישר
Abraham Fischer
1907–1910
(3 שנים)
1850–1913
(מת בגיל 63)
קייפטאון, מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף
השתייכות מפלגתית:      מפלגת האורנג'

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפלגות גזעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות גזעיות באוכלוסיית מדינת אורנג' החופשית
1880[20]
שחורים ואחרים 72,501 54.3%
לבנים 61,017 45.7%
סה"כ 133,518 100%
1904[21]
שחורים 225,101 58.1%
לבנים 142,679 36.8%
צבעוניים 19,282 5.0%
אסייתים 253 0.1%
סה"כ 387,315 100%
הנתונים מתייחסים למפקד האוכלוסין הבריטי שנערך בשטח המדינה כשנתיים לאחר קיצה.

התפלגות דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות דתיות בקרב האוכלוסייה הלבנה במדינת אורנג' החופשית (1904)[21]
פרוטסטנטים 135,400 95.0%
       הכנסייה הרפורמית ההולנדית 111,200 78.0%
       הכנסייה האנגליקנית 17,800 12.5%
       הכנסייה המתודיסטית 5,700 4.0%
קתולים 3,300 2.3%
יהודים 1,616 1.1%
אחר 3,000 2.1%

התפלגות ארצות לידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום לידה בקרב האוכלוסייה הלבנה במדינת אורנג' החופשית (1904)[21]
מדינת אורנג' החופשיתמדינת אורנג' החופשית מדינת אורנג' החופשית 85,036 59.6%
מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף 29,727 20.8%
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 18,487 13.0%
הרפובליקה הדרום אפריקאיתהרפובליקה הדרום אפריקאית הרפובליקה הדרום אפריקאית 3,116 2.2%
מושבת נטאלמושבת נטאל מושבת נטאל 1,835 1.3%
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית 1,025 0.7%
אחר 3,453 2.4%

ערים, עיירות וכפרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מסילות הרכבת ברפובליקות האפריקאנריות עם מעברן לשלטון בריטי בראשית המאה ה-20
פאתי העיר בלומפונטיין בשנת 1900
ערים, עיירות וכפרים במדינת אורנג' החופשית
שם בשפת המקור שנת הקמה מחוז אוכלוסייה (1904)[21]
בלומפונטיין
Bloemfontein
1846 בלומפונטיין 33,883
האריסמית'
Harrismith
1849 האריסמית' 8,300
קרונשטאדט
Kroonstad
1854 קרונשטאדט 7,191
יאחרספוניין
Jagersfontein
1852 פאורסמית' 5,657
ליידי בראנד
Ladybrand
1868 ליידי בראנד 3,862
ויינבורג
Winburg
1835 ויינבורג 2,762
בראנדפורט
Brandfort
1875 בלומפונטיין 1,977
פיקסבורג
Ficksburg
1867 פיקסבורג 1,954
בית לחם
Bethlehem
1859 בית לחם 1,777
פאראייש
Parys
1882 היילבורן 1,732
בת'ולי
Bethulie
1863 בת'ולי 1,686
קופיפונטיין
Koffiefontein
1892 פאורסמית' 1,657
אדנבורג
Edenburg
1862 פאורסמית' 1,562
היילבורן
Heilbron
1872 היילבורן 1,544
פרדה
vrede
1876 פרדה 1,543
טרומפסבורג
Trompsburg
1891 פאורסמית' 1,378
וופנר
Wepener
1875 וופנר 1,366
פאורסמית'
Fauresmith
1849 פאורסמית' 1,363
בוסהוף
Boshof
1856 בוסהוף 1,308
זאסטרון
Zastron
1875 ראונקסוויל 1,157
בלשבורג
Blesberg
1892 מורוקה 1,134
סנקאל
Senekal
1877 בלומפונטיין 1,039
סמית'פילד
Smithfield
1849 נהר הקאלדון 999
ראונקסוויל
Rouxville
1863 ראונקסוויל 990
סבטסדרופ
Dewetsdorp
1880 בלומפונטיין 971
פיליפוליס
Philippolis
1823 פיליפוליס 809
יאקובשטאל
Jacobsdal
1689 יאקובשטאל 764
פרדפורט
Vredefort
1878 היילבורן 759
רדרסבורג
Reddersburg
1861 בלומפונטיין 750
פרנקפורט
Frankfort
1878 פרדה 747
לינדלי
Lindley
1875 בית לחם 646
רייץ
Reitz
1890 בית לחם 526
הופסטאד
Hoopstad
1873 הופסטאד 452
הנתונים מבוססים על מפקד האוכלוסין הבריטי שנערך כשנתיים לאחר תום מלחמת הבורים.
מטבע הדברים הנתונים לא משקפים במדויק את מצב העניינים ביישובים השונים בשנים
שטרם המלחמה, אם כי סביר להניח שהוא כן קרוב למציאות.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת מחוזות מדינת אורנג' החופשית

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 חולקה מדינת אורנג' החופשית ל-19 מחוזות מנהליים.

מחוזות מדינת אורנג' החופשית[22]
שם בשפת המקור בירה
1
בלומפונטיין
Bloemfonten
בלומפונטיין
2
נהר הקאלדון
Caledonrivier
סמית'פילד
3
ויינבורג
Winburg
ויינבורג
4
האריסמית'
Harrismith
האריסמית'
5
קרונשטאדט
Kroonstad
קרונשטאדט
6
בוסהוף
Boshof
בוסהוף
7
ג'ייקובשטאל
Jacobsdal
ג'ייקובשטאל
8
פיליפוליס
Philippolis
פיליפוליס
9
בת'ולי
Bethulie
בת'ולי
10
בית לחם
Bethlehem
בית לחם
11
ראונקסוויל
Rouxville
ראונקסוויל
12
ליידי בראנד
Ladybrand
ליידי בראנד
13
מורוקה
Moroka
מורוקה
14
פיקסבורג
Ficksburg
פיקסבורג
15
היילברון
Heilbron
היילברון
16
הופסטאד
Hoopstad
הופסטאד
17
פאורסמית'
Fauresmith
פאורסמית'
18
וופנר
Wepener
וופנר
19
פרדה
vrede
פרדה

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשויות השלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מועצת העם של מדינת אורנג' החופשית

החוקה של מדינת אורנג' החופשית קובעת שכל תושבי הקבע הלבנים ביום הקמת המדינה הם אזרחיה. בנוסף להם, מיום הקמתה המדינה, כל אדם לבן המתגורר בארץ כתושב קבע במשך חמש שנים לפחות, זכאי להתאזרח. "מועצת העם" (Volksraad) הוכרזה כרשות המחוקקת, כאשר בראש הרשות המבצעת עמד נשיא הנבחר בבחירות כלליות ישירות על ידי הציבור לכהונה בת חמש שנים עם אפשרות להיבחר מחדש. את רשמית המועמדים לנשיאות חיברה מועצת העם. הממשלה אשר בראשה עמד הנשיא "הייתה הוועד המנהל" (Uitvoerende Raad).[17]

נשיא המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה שם כהונה שנות חיים מקום לידה
1
יוזיאס פיליפ הופמן
Josias Philip Hoffman
1854–1855 (שנה אחת) 1807–1879 (מת בגיל 72) סטנלבוש, מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף הבריטית
2
יאקובוס בוסהוף
Jacobus Nicolaas Boshoff
1855–1859 (4 שנים) 1808–1881 (מת בגיל 73) מונטגו, מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף הבריטית
3
מרטינוס פרטוריוס
Marthinus Wessel Pretorius
1860–1863 (3 שנים) 1819–1901 (מת בגיל 82) גראף-ריינט, מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף הבריטית
4
יוהנס ברנד
Johannes Henricus Brand
1864–1888 (24 שנים) 1823–1888 (מת בגיל 65) קייפטאון, מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף הבריטית
5
פרנסיס רייץ
Francis William Reitz
1889–1895 (6 שנים) 1844–1934 (מת בגיל 90) סטנלבוש, מושבת הכףמושבת הכף מושבת הכף הבריטית
6
מרטינוס סטיין
Martinus Theunis Steyn
1896–1902 (6 שנים) 1857–1916 (מת בגיל 59) ווינבורג, מדינת אורנג' החופשיתמדינת אורנג' החופשית מדינת אורנג' החופשית
השתייכות מפלגתית:      עצמאי;      אפריקאנר בונד

סמלים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול רשמי של מדינת אורנג' החופשית
ערכים מורחבים – דגל מדינת אורנג' החופשית, סמל מדינת אורנג' החופשית, המנון מדינת אורנג' החופשית
הדגל הלאומי הסמל הלאומי הסיכה הלאומית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Alexander Mackay (1870). Manual of modern geography, mathematical, physical, and political. p. 484.
  2. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. The Afrikaner Debate
  3. ^ 1 2 יהונתן אלשך, ההיסטוריה הפוליטית של דרום אפריקה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 2014
  4. ^ O. Ransford (1968), The Great Trek. Pillar of Smoke by Day.
  5. ^ 1 2 3 O. Ransford (1968), The Great Trek. The High Veld.
  6. ^ 1 2 3 O. Ransford (1968), The Great Trek. Fulfilment.
  7. ^ "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 154.
  8. ^ "Transvaal". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 27. Cambridge University Press. p. 208.
  9. ^ 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 27. Cambridge University Press. p. 208
  10. ^ "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155.
  11. ^ Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 45, 306–309.
  12. ^ Collins, R.D. (1906). "Herinneringen". South African News (Christmas Issue): 26. cited in Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 45, 306–309.
  13. ^ Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 53–54.
  14. ^ 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155
  15. ^ Muller. Oude tyden in den Oranje-Vrystaat. pp. 111–112, 121–124, 318–321.
  16. ^ 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 155
  17. ^ 1 2 3 4 "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 156.
  18. ^ 1 2 "Brand, Sir John Henry". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 4. Cambridge University Press. p. 420.
  19. ^ 1 2 "Orange Free State". 1911 Encyclopædia Britannica, Volume 20. Cambridge University Press. p. 157.
  20. ^ מפקד האוכלוסין המקומי משנת 1880 במדינת אורנג' החופשית, דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
  21. ^ 1 2 3 4 מפקד האוכלוסין הבריטי משנת 1904 במושבת נהר האורנג', דרך אנציקלופדיה בריטניקה מהדורת 1911
  22. ^ Sketch of the Orange Free State of South Africa. Bloemfontein: Orange Free State. Commission at the International Exhibition, Philadelphia, 1876. 1876. pp. 5–6.