מובי דיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר בתרגום גרשון גירון, 2009, הוצאת ידיעות ספרים
עטיפת הספר המקורית, באנגלית, משנת 1851
מפת מסע הספינה פקווד
עטיפת הספר בתרגום אהרון אמיר, 1981, הוצאת כתר

"מובי דיק" (באנגלית: Moby-Dick) הוא רומן מאת הרמן מלוויל. הספר יצא לאור לראשונה בתאריך 18 באוקטובר 1851 בלונדון בגרסה מצונזרת בשם "הלווייתן" (The Whale). ב־14 בנובמבר אותה שנה פורסם הספר במלואו בארצות הברית.

סגנון הרומן היה מהפכני לזמנו, והוא כלל תיאורי שיטות שונות לציד לווייתנים, סיפורי הרפתקאות, ומחשבות המספר שזורות בתוך הנושאים בסיפור, יחד עם אוסף של אזכורים בנושאי ספרות, היסטוריה, מיתולוגיה, דת, פילוסופיה ומדע. אף שהרומן לא התקבל באהדה כשפורסם, הוא נחשב כיום לחלק מהספרות הקנונית בשפה האנגלית, והציב את מלוויל בשורה הראשונה של הסופרים האמריקאים.

על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן "מובי דיק" מלווה את צוות הספינה "פקווד" (Pequod), ובראשם הקברניט הקווייקרי אחאב, במסע ציד לווייתנים מסביב לעולם. תוך כדי המסע מתברר הקיבעון של אחאב, והוא הרצון לנקום בלווייתן הלבן העצום בגודלו, מובי דיק. בהיתקלות קודמת אתו גרם מובי דיק לאחאב לאבד את רגלו, וחרש צלקת עמוקה לאורך גופו.

העלילה מבוססת בחלקה על מקרה אמיתי שאירע לספינת ציד לווייתנים ושמה "אסקס", שיצאה מננטקט מסצ'וסטס בשנת 1820 וטבעה. כאשר הייתה הספינה במרחק של כ־3,700 ק"מ מהחוף המערבי של דרום אמריקה, הותקפה על ידי לווייתן עצום-ממדים מסוג ראשתן גדול ראש (Sperm Whale), והוא ניפץ את ספינתם ונמלט. ניצול הספינה, אוון צ'ייס, פרסם את הסיפור Narrative of the Most Extraordinary and Distressing Shipwreck of the Whale-Ship Essex. בכתיבת "מובי דיק" נשען מלוויל גם על ניסיונו כמלח, ובמיוחד על מסעותיו באונייה לציד לווייתנים מ-1841 עד 1842. פרט ל"מובי דיק" אין בכתביו של מלוויל התייחסות אחרת לתקופה זו, ועל כן אין לדעת אם "מובי דיק" הוא רומן מפתח (כספריו הקודמים) או ספר בדיוני לחלוטין.

אף שרוב הרומן מסופר בגוף ראשון על ידי ישמעאל, ישנם בספר גם פרקים הכתובים כתמונה במחזה, ומונולוגים של אחאב ושל אחרים המבטאים את מחשבותיהם הנסתרות, שאינן ידועות לישמעאל.

בנוסף על סיפור העלילה, מתאר ישמעאל בפרטי פרטים את כל שלבי הציד של הלווייתן: החל מכלי הנשק, החבלים והסירות והכנתם לשימוש, דרך תפיסת הלווייתן, גרירתו לצד הספינה, ביתורו וחיתוך השומן שלו, ועד לניקוי האונייה לאחר סיום העבודה. כמו כן, ישנם תיאורים מפורטים של הלווייתן עצמו, גודלו, צבעו (הלבן), זנבו, ראשו וכדומה. הוא עוסק גם במיון סוגי הלווייתנים, פירוט ההבדלים ביניהם והסברים על חייהם בלהקות וכיחידים.

מלבד מוטיב השמות הברור שמפנה לסיפור התנכ"י בין אליהו לאחאב; ישנו (כנראה) גם מוטיב יותר נסתר לסיפור של איוב.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קוראים לי ישמעאל" - המשפט הפותח את הרומן - הוא אחד ממשפטי הפתיחה הידועים ביותר בספרות בשפה האנגלית. ישמעאל - מלח צעיר שהפליג בספינות סוחר בלבד - השתוקק לצאת לציד לווייתנים והגיע לפונדק בניו בדפורד, מסצ'וסטס. הוא נאלץ לחלוק במיטה אחת עם קוויקווג, מטיל צלצל פולינזי שכל גופו מכוסה בכתובות קעקע. בתוך זמן קצר הפכו השניים לידידים בלב ובנפש, ויצאו יחדיו לחפש ספינה בנאנטקט. למחרת נכנס ישמעאל לכנסייה ושמע דרשה ממטיף ידוע - האב מייפל. נושא הדרשה היה סיפור יונה הנביא והלווייתן ולקחו.

בננטקאט הצטרפו ישמעאל וידידו לצוות שהפליג בספינה "פקווד". קוויקווג התקבל כמטיל צלצל מומחה בזכות כשרונותיו ובשל ניסיונו הרב, וישמעאל – כמלח פשוט. הם לא ראו את רב החובל של הספינה, אחאב, אך שמעו רבות על אודותיו. אחד מבעלי הספינה תיאר אותו באוזניהם כאדם שאינו מרבה במילים, אך מעמיק לחשוב. ישמעאל וקוויקווג פגשו על הרציף את אליהו, והוא סיפר להם כיצד איבד אחאב את רגלו, ואף ניבא את אבדן הספינה. המסתורין שאפף את אחאב ואת ספינתו גבר ביום היציאה להפלגה; ישמעאל הבחין בצללי דמויות המהלכות על הסיפון, אך כשקרב לשם, לא ראה כל נפש חיה.

בימי ההפלגה הראשונים הסתגר אחאב בתאו, ואת צוות המלחים הנהיגו הקצינים: סטארבק, סטאב ופלאסק. משהופיע לבסוף אחאב על הסיפון, הטילה דמותו המרשימה אימה על ישמעאל ועל שאר המלחים - צלקת ממכת ברק נמתחה מפניו לאורך צווארו, ובמקום רגל היה לו קב העשוי עצם לווייתן.

אחאב אסף את הצוות ודרש ממנו להתלכד סביב מטרת ההפלגה – ציד מובי דיק. היה זה לווייתן גדול ממדים מהמין ראשתן גדול ראש בעל הראש הלבן. רק סטארבק ניסה לעמוד מול הקפטן הכריזמטי ולשכנעו כי מטרותיהם הן, למעשה, איסוף שמן לווייתנים וחזרה הביתה בשלום. בסופו של דבר גם סטארבק נכנע בפני אחאב.

לאחר ציד הלוויתן הראשון נפתרה תעלומת הדמויות הנסתרות. אחאב הסתיר בספינה צוות נוסף, ובראשו פרסי ושמו פדאללה. אחאב, חרף רגלו הקטועה, השתתף בציד בפועל.

באחד המרדפים אחר לווייתן נבהל פיפ, מלח שחור צעיר, מפגיעת זנב הלווייתן בסירה. הוא קפץ למים והסתבך בחבלים, והמלחים נאלצו לשחרר את הלווייתן כדי להציל את המלח. סטאב, מפקד הסירה, הזהיר את פיפ כי אם יקפוץ שוב מהסירה הוא ייעזב לנפשו. למרות האזהרה קפץ פיפ שוב למים, וסטאב מימש את איומו והמשיך במרדף אחר הלווייתן. אמנם פיפ נאסף לספינה לאחר זמן מה, אך התברר כי איבד את שפיותו.

קוויקווג נפל למשכב וביקש שיכינו עבורו ארון מתים בצורת סירה. כאשר הכול איבדו תקווה לחייו, החליט כי אינו רוצה למות והחלים במהירות. נגר האונייה הפך את ארון המתים לסירת הצלה.

במהלך ההפלגה פגשה ה"פקווד" בספינות ציד רבות נוספות. במקרים אלה נהוג היה שרב החובל והקצינים נפגשים על אחת האוניות ומחליפים ביניהם עיתונים ומכתבים, ואף מחליפים מידע על הלווייתנים שפגשו. בפגישות אלה התעניין אחאב אך ורק בשאלה אם ספינת בני שיחו נתקלה במובי דיק.

ה"פקווד" פגשה גם בספינה ושמה "רחל". ספינה זו אכן נתקלה במובי דיק, ובמרדף אחריו איבדו אנשיה סירה ובה בנו של רב החובל. האיש האומלל התחנן בפני אחאב שיסייע לו למצוא את הסירה ואת בנו, אך אחאב סירב. הוא ידע כי מובי דיק בסביבה ומיהר לדרכו.

פרק זה מסתיים בפסוק מתוך ספר ירמיהו "רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ".

אחאב הוא הראשון שהבחין במובי דיק. הוא ואנשיו נאבקו בלווייתן במשך שלושה ימים. מובי דיק זרע הרס וחורבן: תחילה מת פדאללה, אחר כך נבקעו סירות הציד פעם אחר פעם, ולבסוף שקעה הספינה כולה, ואחאב וצוות המלחים טבעו. הניצול היחיד היה ישמעאל, שנאחז בארון המתים של קוויקווג וצף במשך יום ולילה עד שנמשה על ידי הספינה "רחל". הספר מסתיים במשפט: "רחל, בחיפוש אחר הילדים האובדים, מצאה רק יתום נוסף".

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישמעאל – הוא המספר. ישמעאל הוא מלח צעיר שיצא להפלגה ראשונה על ספינה לציד לווייתנים והניצול היחיד מהספינה "פקווד". את קורות אנשי הספינה הוא מספר מנקודת מבטו. השם ישמעאל, כשם בנו של אברהם התנכ"י, מסמל יתמות ונידוי חברתי, ואכן בהתחלה סיפר ישמעאל כי בכוונתו לצאת לים בגלל ניכור חברתי.
  • אחאב – הוא רב החובל של ה"פקווד". האובססיה שלו לנקום במובי דיק הביאה חורבן על הספינה ועל צוותה. הוא התייחס ללווייתן כאל כוחות האופל שבהם צריך להילחם.
  • מובי דיק – הלווייתן הלבן, אשר הותקף על ידי ספינות רבות, אך הצליח להדוף ולהרוס את מתקיפיו.
  • סטארבק – חובל ראשון של הפקווד, רציני ומהורהר, היחיד שהביע את התנגדותו למסע הנקמה של אחאב והכריז כי טירוף ואיוולת הם לבקש נקם מחיה שאינה מסוגלת למחשבה. רשת בתי הקפה "סטארבקס" קרויה על שמו.
  • סטאב – חובל שני על ה"פקווד", בעל מזג עליז, מקטרת בפיו, צייד לווייתנים מיומן.
  • פלאסק – חובל שלישי על ה"פקווד", נמוך קומה וחסון ובעל אופי לוחמני.
  • מטילי הצלצל
    • קְוִויקְוֵוג – בן למלך של שבט קניבלים. על אף היותו עובד אלילים הפך להיות חבר נפש של ישמעאל והציל אנשים אחדים מטביעה. בזכות ארון המתים שלו הציל בעקיפין גם את ישמעאל.
    • טַשְטֵגוֹ – אינדיאני פראי.
    • דָאגוּ – מטיל צלצל אפריקאי בעל הופעה אצילית.
    • פֵדָאלָה – ראש צוות המלחים שהביא אחאב בסתר, שימש גם כיועץ רוחני לאחאב וניבא את סופו שלו ושל אחאב. שאר המלחים התייחסו אליו כאל דמות שטנית.
  • פיפ – מלח שחור צעיר, שאיבד את שפיותו לאחר שננטש בים. אחאב מרחם עליו ומעניק לו חסות.
  • אליהו – נביא זעם המופיע לפני צאת הספינה למסע ומנבא את אחריתו של אחאב. דמותו מקבילה לאליהו הנביא המוכיח את אחאב מלך ישראל.

עיבודים בקולנוע, בתיאטרון ובמוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "מובי דיק" תורגם לעברית שלוש פעמים:

תרגום זה מציע גם הערות בדבר החידושים והדקויות השנונות של מלוויל ביחס לתקופתו ולאירועים שקדמו לה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהונתן דיין, אקווה-פואטיקה: קריאה ב"מובי דיק", הוצאת רסלינג, תל אביב, 2012.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מובי דיק בוויקישיתוף