מועצה אזורית בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מועצה אזורית היא צורת שלטון מקומי המאגדת, מבחינה מוניציפלית, מספר יישובים כפריים או קהילתיים באזור גאוגרפי מסוים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאוגרפית, שטחה של מועצה אזורית הוא רחב ביותר ביחס לאוכלוסייתה, וזאת בשל ההתיישבות הכפרית. במקרים רבים שטח המועצה האזורית מקיף "מובלעות" עירוניות בעלות הגדרה מוניציפלית נפרדת, שאינן באחריות המועצה האזורית. לחלק מהמועצות האזוריות זהות, תרבות ויסודות כלכליים משותפים במידה זו או אחרת, מעבר להגדרה הגאוגרפית. כך למשל, באותו אזור יכולות להיות שתי מועצות אזוריות, אחת ליישובים דתיים והאחרת ליישובים חילוניים. לדוגמה, מועצה אזורית שדות נגב מאגדת בנגב המערבי את היישובים הדתיים, ובסמוך לה נמצאת מועצה אזורית שער הנגב המאגדת יישובים חילוניים. בדומה לכך, מועצה אזורית נחל שורק ומועצה אזורית חבל יבנה מאגדות בתוכן יישובים דתיים באזור השפלה. מועצה אזורית אלונה מאגדת בתוכה שלושה יישובים של תנועת החרות ונבדלת ממועצה אזורית מנשה הסמוכה לה. באצבע הגליל, מועצה אזורית מבואות החרמון מאגדת את המושבים, בעוד מועצה אזורית הגליל העליון מאגדת את הקיבוצים.

רוב המועצות האזוריות נקראות על שם חבל הארץ שבה הן נמצאות. עם זאת, מספר מועצות אזוריות נקראות על שמות אנשים, בהן: מועצה אזורית אשכול, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית ברנר ומועצה אזורית יואב.

המועצות האזוריות הראשונות היוו המשך לגישת הגושים שרווחה ביישוב היהודי החל משנות השלושים והראשונה שבהן - מועצה אזורית עמק חפר הוקמה בשנת 1940.

מועצה אזורית מטה בנימין היא בעלת מספר התושבים הגדול ביותר (כ-52,800 תושבים).
מועצה אזורית מטה יהודה היא בעלת מספר היישובים הגדול ביותר (63 יישובים).
מועצה אזורית רמת נגב היא בעלת השטח הגדול ביותר (כארבעה מיליון דונם).

מועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה מעודכנת לשנת 2012 של המועצות האזורית בישראל, לפי כמות יישובים ואוכלוסייה, על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

מספר מועצה אזורית מחוז מספר יישובים מספר תושבים מאוכלס על ידי
1 מטה בנימין יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 34 52,800 יישובים יהודים
2 מטה יהודה ירושלים 57 47,700 יישובים יהודים וערבים
3 עמק חפר מרכז (השרון) 43 39,500 יישובים יהודים
4 עמק יזרעאל צפון 39 34,100 יישובים יהודים וערבים
5 שומרון יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 26 29,400 יישובים יהודים
6 דרום השרון מרכז (השרון) 31 28,000 יישובים יהודים
7 הגלבוע צפון 33 27,400 יישובים יהודים וערבים
8 חוף הכרמל חיפה 23 27,000 יישובים יהודים ויישוב ערבי
9 משגב צפון 35 24,500 יישובים יהודים ובדואים
10 מטה אשר צפון 32 24,500 יישובים יהודים, יישוב ערבי ויישוב בדואי
11 גזר מרכז (השפלה) 25 23,200 יישובים יהודים
12 לב השרון מרכז (השרון) 18 22,400 יישובים יהודים
13 חבל מודיעין מרכז (השפלה) 24 21,800 יישובים יהודים
14 באר טוביה דרום 23 21,000 יישובים יהודים
15 גוש עציון יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 18 18,800  יישובים יהודים
16 מנשה חיפה 20 17,300 יישובים יהודים וערבים
17 הגליל העליון צפון 29 16,400 יישובים יהודים (קיבוצים)
18 חוף אשקלון דרום 19 14,700 יישובים יהודים
19 אבו בסמה דרום 4 14,700 יישובים בדואים
20 מרום הגליל צפון 23 13,800 יישובים יהודים, יישוב דרוזי ויישוב וצ'רקסי
21 עמק לוד מרכז (השפלה) 9 13,800 יישובים יהודים
22 גולן צפון 31 13,500 יישובים יהודים
23 חוף השרון מרכז (השרון) 13 13,000 יישובים יהודים
24 זבולון חיפה 13 12,600 יישובים יהודים ובדואים
25 עמק הירדן צפון 21 11,800 יישובים יהודים
26 עמק המעיינות צפון 23 11,600 יישובים יהודים
27 אשכול דרום 28 11,700 יישובים יהודים
28 מרחבים דרום 16 11,600 יישובים יהודים
29 הגליל התחתון צפון 18 10,500 יישובים יהודים
30 שפיר דרום 14 10,200 יישובים יהודים
31 מגידו צפון 13 10,800 יישובים יהודים
32 מעלה יוסף צפון 22 9,400 יישובים יהודים
33 לכיש דרום 15 9,200 יישובים יהודים
34 שדות נגב דרום 16 8,700 יישובים יהודים
35 בני שמעון דרום 13 7,900 יישובים יהודים ויישובים בדואים לא מוכרים.
36 יואב דרום 14 7,400 יישובים יהודים ויישוב בדואי
37 ברנר מרכז (השפלה) 7 7,300 יישובים יהודים
38 בוסתן אל מרג' צפון 4 7,200 כפרים ערבים
39 נחל שורק מרכז (השפלה) 5 7,200 יישובים יהודים
40 אל-בטוף צפון 4 7,000 כפרים ערבים ובדואים
41 שער הנגב דרום 11 6,900 יישובים יהודים
42 מבואות החרמון צפון 13 6,600 יישובים יהודים
43 הר חברון יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 13 6,400 יישובים יהודים
44 חבל יבנה מרכז (השפלה) 7 6,200 יישובים יהודים
45 רמת נגב דרום 11 5,600 יישובים יהודים
46 גן רווה מרכז (השפלה) 8 5,300 יישובים יהודים
47 גדרות מרכז (השפלה) 7 4,900 יישובים יהודים
48 ערבות הירדן יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 18 3,800 יישובים יהודים
49 חבל אילות דרום 11 3,500 יישובים יהודים
50 הערבה התיכונה דרום 6 2,900 יישובים יהודים
51 אלונה חיפה 3 2,100 יישובים יהודים (מושבים)
52 תמר דרום 5 1,300 יישובים יהודים
53 מגילות יהודה ושומרון מכונן בצו המושל הצבאי 6 1,100 יישובים יהודים

בחירות במועצות אזוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצות האזוריות שיטת הבחירות שונה מזו הנהוגה בבחירות לרשויות המקומיות. המועצה מורכבת מנציגי היישובים. בדרך כלל לכל יישוב נציג אחד, אך לעתים יש יותר מנציג אחד, בהתאם לגודל היישוב ולמספר היישובים במועצה, ואופן החלוקה נקבע עבור כל מועצה בנפרד. במועצה האזורית מטה יהודה, למשל, שבה 57 יישובים, רק ליישוב הגדול ביותר, צור הדסה, שני נציגים. לעומת זאת, במועצה האזורית ברנר, שבה שבעה יישובים בלבד, 15 חברי מועצה, ארבעה מהם מהיישוב הגדול ביותר, גבעת ברנר. בנוסף לבחירת נציגי היישובים, בוחרים כלל תושבי המועצה האזורית בראש המועצה בבחירות ישירות, בדומה לאופן שבו נבחר ראש עירייה. עם בחירתו, הופך יושב ראש המועצה האזורית גם לחבר המועצה.

ההוראות בדבר הזכות לבחור ולהיבחר דומות להוראות הקיימות ביתר הרשויות המקומיות, למעט ההוראות בדבר תקופת צינון לקצינים בכירים.

הבחירות במועצות האזוריות נערכות מדי חמש שנים, אך במועד שונה מזה שבו נערכות הבחירות ליתר הרשויות המקומיות. בעבר היו מספר מועדים שונים שבהם נערכו הבחירות, אך במהלך שנות התשעים וראשית שנות האלפיים נערכו מספר שינויים במועדים, במטרה להביא לכך שבסופו של דבר יאוחדו כל המועדים. עם זאת, ככל שנערכו בחירות הכוללות מספר רב יותר של מועצות אזוריות, נוכח משרד הפנים כי יתקשה מבחינה לוגיסטית לערוך בחירות בכל המועצות האזוריות באותו היום, ולכן נקבע כי הן יחולקו לשתי קבוצות. הבחירות בקבוצה האחת נערכו ב-20 בינואר 2009 (כ"ד בטבת ה'תשס"ט) ובקבוצה השנייה הן נערכו ביום 4 בדצמבר 2012 (כ' בכסלו ה'תשע"ג)‏‏ פירוט הקבוצות מצוי ב תוספת לחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות) (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005]. במועצות המנויות בחלק א' נערכו הבחירות ב-2012, ובאלה המנויות בחלק ב' נערכו הבחירות ב-2009, למעט אל-בטוף ובוסתאן אל מרג', שהועברו מאוחר יותר לחלק א'.[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]