מועצה אזורית מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מועצה אזורית מגידו
Megiddo Regional Council COA.svg
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה אזורית
תאריך ייסוד 1954
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:‏‏[1]
  - אוכלוסייה 10,800 תושבים
דירוג חברתי-כלכלי 6 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4379
פרופיל מועצה אזורית מגידו נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.megido.org.il

מועצה אזורית מגידו היא מועצה אזורית באזור רמות מנשה. שטח השיפוט שלה משתרע על פני 170,000 דונם בין יקנעם עילית בצפון, עמק יזרעאל והרי הגלבוע ממזרח, ואדי ערה מדרום, ורכס הרי הכרמל ממערב. אוכלוסיית המועצה מונה כ-9600 איש המתגוררים בתשעה קיבוצים, שלושה מושבים ומושבה אחת. המועצה האזורית נקראת על שם העיר העתיקה מגידו ששרידיה נמצאים בגן הלאומי תל מגידו אשר הוכרז בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית של אונסקו. ראש המועצה הוא חנן ארז מקיבוץ הזורע, נבחר לתפקידו בשנת 2004.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים במועצה אזורית מגידו 10,800 תושבים. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, המועצה האזורית מדורגת 6 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 71.3%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 8,949 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[2]

שם וסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור נודע בשנות ה-30 בקרב הציבור כאזור אפרים. אולם ב-1944, עת התכנסו נציגי היישובים לקראת הקמת המועצה, כבר הופיעה הדעה שהשם שגוי שכן שבט אפרים המקראי כלל לא התיישב באזור זה. בעקבות זאת הקימו המתכנסים ועדה לבחירת שם למקום, כאשר האפשרויות היו "אזור אפרים", הרווח בציבור, חבל המנשה ואזור מגידו. אולם, במשך השנים השתמשו בשם "מועצת הרי אפרים", עד שהשם שונה ל"מועצה אזורית מגידו" בשנת 1952, וקיבל תוקף רשמי של ועדת השמות הממשלתית בשנת 1954.

סמל המועצה האזורית מגידו עוצב בשנת 1952 על ידי לאו פלטאו מקיבוץ רמות מנשה. המוטיבים של הסמל כוללים את גבעות האזור, שיבולת חיטה המסמלת את אופיה החקלאי והכפרי של המועצה, ואריה מזנק. דמות האריה מועתקת מחותם שנמצא בחפירות הראשונות שנערכו בתל מגידו בשנים 1903-1905 על ידי גוטליב שומאכר מן הקהילה הטמפלרית הגרמנית בחיפה. החותם המקורי התגלגל לאיסטנבול ועקבותיו אבדו. על החותם נכתב באלפבית עברי עתיק "לשמע עבד ירבעם", והוא שייך ככל הנראה לאחד מפקידי ירבעם השני מלך ישראל מהמאה השמינית לפני הספירה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישובי האזור, שנודע אז כאזור אפרים, השתתפו בוועד גוש נהלל ביחד עם היישובים באזור הקישון ונהלל‏[3]. לאחר התקדים של הקמת מועצה אזורית עמק חפר בשנת 1940, החלו דיונים לגבי הקמת מועצה אזורית עבור יישובי גוש נהלל. עמדו על הפרק שתי אפשרויות: הקמת מועצה אחת משותפת לכלל היישובים או הקמת שלוש מועצות אזוריות נפרדות. שיקול מרכזי להקמת מועצות נפרדות הייתה העובדה שאזור נהלל היה במחוז נצרת, בעוד אזור אפרים והקישון היה במחוז חיפה‏[4]. אולם, מאחורי הדיון עמדו גם שיקולים פוליטיים. יישובי אזור אפרים: משמר העמק (נוסד 1926), הזורע (נוסד 1936), עין השופט (נוסד 1937), רמת השופט (נוסד 1941) ודליה (נוסד 1939), השתייכו כולם לתנועת הקיבוץ הארצי, בניגוד ליישובי אזור נהלל שהיו מזוהים יותר עם מפא"י.

תושבי אזור אפרים הכריעו במשאל על מועצה נפרדת‏[5][6]. באוקטובר 1944 התכנסו נציגי היישובים באזור אפרים לישיבת הקמה של המועצה, בה נקבע תקציב נסיוני. בין המתכנסים היו, בנוסף לנציגי חמשת קיבוצי הקיבוץ הארצי, גם נציג של יקנעם ונציגי שני היישובים שעמדו לקום באזור, עין העמק וגלעד[7]. התכנסות זו זכתה לביקורות בעיתון דבר שכינתה את הצעד חפוז ו"התבדלות". אנשי אזור אפרים טענו מנגד שאין יסוד לטענות שכן איתם נמנים גם אנשי המושבה יקנעם‏[8].

בסופו של דבר, המועצה הוקמה רשמית באמצע 1945‏[9] ובסוף יולי 1945 התקיים טקס חגיגי. המועצה כללה רק את חמשת יישובי הקיבוץ הארצי‏[10]. עם ההקמה נקבע שהיישובים החדשים עין העמק וגלעד, יצורפו למועצה עם התבססותם. יקנעם ושער העמקים לא הוכללו במועצה האזורית, למרות היותם באותו אזור, אך פורסם שהם בקשרים אמיצים עם המועצה. בכל 9 היישובים יחדיו היו כ-3000 תושבים‏[11]. יקנעם קיבלה בסוף 1945 מעמד של מועצה מקומית נפרדת.

היישוב הוותיק ביותר במועצה הוא קיבוץ משמר העמק שנוסד בשנת 1926, והצעיר ביותר - מושב מדרך עוז, שנוסד בשנת 1952. בשנת 1967 הצטרפה המושבה יקנעם למועצה, לאחר שנפרדה מיקנעם עלית[12].

חינוך והעשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במועצה ישנם 3 בתי ספר יסודיים: בית הספר הממלכתי דתי "התקווה" באליקים, ובתי הספר הממלכתיים "עומרים" בעין השופט ו"פלגים" בהזורע. כמו כן קיים בית ספר תיכון אזורי בקיבוץ עין השופט, בו מתחנכים תלמידי תיכון מכל יישובי המועצה. חלק קטן מן התלמידים תושבי המועצה לומדים בבתי ספר המצויים מחוץ לתחום שיפוט המועצה.

הקתדרה העממית מגידו היא מוסד לחינוך מבוגרים ולפעילויות העשרה. מדי שנה מציעה הקתדרה מגוון חוגים וקורסים לילדים ולמבוגרים תושבי המועצה בתחומים שונים, כולל שפות זרות, מיומנויות מחשב, אמנות, מחול, מוזיקה, היסטוריה, יהדות, דתות העולם ואמנויות לחימה. כמו כן נערכים טיולי שדה וידיעת הארץ.

האולפנה למחול מגידו פועלת לטיפוח אמנות המחול ביישובי המועצה. במסגרת האולפנה מועברים שיעורי מחול לתלמידים מבתי הספר השונים במועצה, כולל פעילויות לשילוב בעלי מוגבלויות בתחום המחול.

אולפנה למוזיקה מגידו היא מוסד להקניית ידע מעשי ותאורטי במוזיקה לתלמידים מבתי הספר של המועצה. באולפנה לומדים מוזיקה קלאסית, מוזיקה מודרנית, שיעורי פיתוח קול ותאוריה של המוזיקה. את לימודי האולפנה מלווים נגנים ותיקים מקצועיים מיישובי המועצה.אנשי המועצה רוצים לסגור את האולפנה, אך יש מתנגדים רבים לכך ואף נעשתה עצומה נגד הסגירה.

תרבות ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולם המופעים עין השופט מתקיימים קונצרטים למוזיקה, מופעי מחול, הצגות תיאטרון, הרצאות, כינוסים, ומופעי בידור. כמו כן מוקרנים בו סרטי קולנוע, ומוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות פלסטית. אולם המופעים נוסד בשנת 1956 לציון 20 שנה לעליה על הקרקע של קיבוץ עין השופט.

תזמורת כלי הפריטה "הר ועמק" הוקמה על ידי נגנים תושבי המועצה האזורית מגידו בשנת 1989, וכיום חברים בה גם מוזיקאים מחיפה ומישובים בעמק יזרעאל. התזמורת מנגנת באירועים מוזיקליים מקומיים. בשנת 1999 הופיעה בהונגריה, ובשנת 2005 בגרמניה.

מקהלת מגידו הוקמה בשנת 1995 על ידי פנינה ענבר ומונה כיום כשלושים חברים. הרפרטואר של המקהלה כולל מוזיקה קלאסית, ליטורגיה דתית, מוזיקה מודרנית, שירים ישראליים ושירי עמים. המקהלה מופיעה ברחבי הארץ, והשתתפה בתחרויות בינלאומיות בישראל, אוסטריה ורוסיה.

להקת המחול התימנית של מועצה אזורית מגידו הוקמה בשנת 2001 על ידי רקדנים ממושב אליקים. הלהקה משלבת את הריקודים התימניים האותנטיים עם כוריאוגרפיה מקורית של יוצרים ישראליים, ומופיעה בפסטיבלים ואירועי תרבות ברחבי הארץ.

מוזיאון וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע הוקם בשנת 1951. המוזיאון מציג אוסף ארכאולוגיה מקומית, אוסף אמנות מן המזרח הקרוב, אוסף אמנות מן המזרח הרחוק, וכן תערוכות מתחלפות.

"קהילה לומדת" של מועצה אזורית מגידו היא קבוצת לימוד פתוחה המתכנסת מדי שבוע לשמיעת הרצאות בנושאי יהדות מפי מרצים ממכללת אורנים, אוניברסיטת חיפה ומסגרות אקדמיות נוספות. הפורום נוסד בתחילת שנות השמונים על ידי חברי עין השופט, ומפגשיו נערכים בקיבוץ זה עד היום. בשנת 2009 נמצא סליק בעין השופט מתקופת מלחמת השחרור.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורסל הפועל יקנעם/מגידו משחקת בליגה הלאומית בכדורסל. בנוסף, מטפחת המועצה האזורית קבוצות כדורגל והוקי גלגיליות (קואד) מקומיות, וכן פעילויות טניס, אתלטיקה קלה, רכיבה על סוסים, ורכיבה על אופניים. מדי שנה נערך במועצה מרוץ אופני כביש "סובב מגידו" וכן טריאתלון מגידו.

קהילה ורווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוקמה במועצה אזורית מגידו העמותה לפיתוח שירותים לאוכלוסייה מבוגרת. עמותה זו פועלת מתוך מרכז יד לבנים במתחם המועצה. היא מספקת שירותים רפואיים וסיעודיים לתושבי המועצה המבוגרים, מעניקה ייעוץ גריאטרי לקשישים ולבני משפחותיהם, ומארגנת מגוון פעילויות תרבות והעשרה לגיל הזהב.

מרחב ביוספרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק רמות מנשה משתרע על פני 84,000 דונם משטח המועצה האזורית מגידו. בשנת 2006 פתחה המועצה האזורית בהליכים רשמיים מול אונסק"ו להכרה בפארק כשמורה ביוספרית. לאחר השלמת כל הפעולות התכנוניות הדרושות ביוני 2011 החליט אונסקו להכיר במרחב הביוספרי רמת מנשה[13]. המרחב משתרע על כל שטחי המועצה ומחייב את תושבי המועצה על שמירת האיזון שבין אדם לטבע שסביבו.

בתחומי פארק רמות מנשה ניתן למצוא יער מחטני, יער של אלון התבור, יער מעורב, שטחי בתה, שטחי חקלאות ומרעה, גבעות געשיות, אתרים ארכאולוגיים, נחלים ומעיינות. בין האתרים הבולטים בפארק: עמק השלום, מערת הפלמ"ח, אנדרטת הקיבוצים, נחל השופט, מעין עין ריחניה, גבעת הרקפות ויער הזורע.

ראשי המועצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]