קית' ריצ'רדס – הבדלי גרסאות
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1–\2 |
מ ויקיזציה, הגהה, קישורים פנימיים, ניקוי קוד |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
|שם=קית' ריצ'רדס |
|שם=קית' ריצ'רדס |
||
|תמונה=[[קובץ:Keith Richards Hannover 2006.jpg|250px]] |
|תמונה=[[קובץ:Keith Richards Hannover 2006.jpg|250px]] |
||
|כיתוב= |
|||
|שם לידה= |
|||
|תאריך לידה=[[18 בדצמבר]] [[1943]] |
|תאריך לידה=[[18 בדצמבר]] [[1943]] |
||
|מקום לידה= |
|||
|מוקד פעילות=דרתפורד, קנט, [[אנגליה]] |
|מוקד פעילות=דרתפורד, קנט, [[אנגליה]] |
||
|תאריך פטירה= |
|||
|מקום פטירה= |
|||
|שנות פעילות=[[1962]]–היום |
|שנות פעילות=[[1962]]–היום |
||
|סוגה=[[רוקנרול]]{{ש}}[[רוק קלאסי]]{{ש}}[[בלוז]]{{ש}}[[בלוז רוק]]{{ש}}[[רית'ם אנד בלוז]]{{ש}}[[רגאיי]]{{ש}}[[קאנטרי]] |
|סוגה=[[רוקנרול]]{{ש}}[[רוק קלאסי]]{{ש}}[[בלוז]]{{ש}}[[בלוז רוק]]{{ש}}[[רית'ם אנד בלוז]]{{ש}}[[רגאיי]]{{ש}}[[קאנטרי]] |
||
|סוג קול= |
|||
|עיסוק= |
|||
|כלי נגינה= |
|||
|חברת תקליטים=וירג'ין הקלטות |
|חברת תקליטים=וירג'ין הקלטות |
||
|שיתופי פעולה בולטים=[[הרולינג סטונז]] |
|שיתופי פעולה בולטים=[[הרולינג סטונז]] |
||
|חברי ההרכב= |
|||
|חברים לשעבר= |
|||
|אתר אינטרנט=[http://www.keithrichards.com/ האתר הרשמי] |
|אתר אינטרנט=[http://www.keithrichards.com/ האתר הרשמי] |
||
|סיווג=נגן}} |
|סיווג=נגן}} |
||
| שורה 35: | שורה 25: | ||
בשנת 1963 הקימו ג'אגר וריצ'רדס, יחד עם חבריהם [[בריאן ג'ונס]], [[ביל ויימן]], [[איאן סטוארט|איאן סטיוארט]] ו[[צ'ארלי ווטס]] את להקת [[הרולינג סטונז ]] (האבנים המתגלגלות). השם נבחר בהשראת שיר של אמן הבלוז מאדי ווטרס, "בלוז האבן המתגלגלת". סטיוארט נופה בסופו של דבר מההרכב מאחר שלא תאם לתדמית שרצה מנהל הלהקה, [[אנדרו לוג אולדמן]]. אולדמן היה זה שהסיר את ה "ס" משם משפחתו של ריצ'רדס כדי לדמות את השם לשמו של כוכב [[מוזיקת פופ|הפופ]] [[קליף ריצ'רד]]; ריצ'רדס השיב מאוחר יותר את ה "ס" לשם משפחתו. |
בשנת 1963 הקימו ג'אגר וריצ'רדס, יחד עם חבריהם [[בריאן ג'ונס]], [[ביל ויימן]], [[איאן סטוארט|איאן סטיוארט]] ו[[צ'ארלי ווטס]] את להקת [[הרולינג סטונז ]] (האבנים המתגלגלות). השם נבחר בהשראת שיר של אמן הבלוז מאדי ווטרס, "בלוז האבן המתגלגלת". סטיוארט נופה בסופו של דבר מההרכב מאחר שלא תאם לתדמית שרצה מנהל הלהקה, [[אנדרו לוג אולדמן]]. אולדמן היה זה שהסיר את ה "ס" משם משפחתו של ריצ'רדס כדי לדמות את השם לשמו של כוכב [[מוזיקת פופ|הפופ]] [[קליף ריצ'רד]]; ריצ'רדס השיב מאוחר יותר את ה "ס" לשם משפחתו. |
||
בהתחלה נגנה הלהקה גרסאות כיסוי ללהיטי [[רית'ם אנד בלוז]] ישנים, ולאט לאט האבנים הוסיפו חומר מקורי פרי עטם של ג'אגר וריצ'רדס. לצמד לקח קצת זמן ותרגול על מנת להתפתח לכותבי שירים באיכות מקצועית, ומשנת 1965 הם נכנסו לשותפות בכתיבה. [[ |
בהתחלה נגנה הלהקה גרסאות כיסוי ללהיטי [[רית'ם אנד בלוז]] ישנים, ולאט לאט האבנים הוסיפו חומר מקורי פרי עטם של ג'אגר וריצ'רדס. לצמד לקח קצת זמן ותרגול על מנת להתפתח לכותבי שירים באיכות מקצועית, ומשנת 1965 הם נכנסו לשותפות בכתיבה. [[(I Can't Get No) Satisfaction]] הפך אותם לכוכבים בארצות הברית, כמו גם בבריטניה, והשיר התפאר באחד מ"[[ריף (מוזיקה)|ריפי]]" הגיטרה הגדולים של הרוק בכל הזמנים. עם התדמית המינית האגרסיבית המאיימת שלהם, האבנים הפכו ליעד תכוף עבור המשטרה הבריטית במלחמתה על ההגינות הציבורית. |
||
בשנים הבאות, זכו חברי הלהקה להכרה בזכות התדמית השערורייתית שלה, לרוב בהקשר להוללות מינית ושימוש ניכר בסמים. השנים 1968–1972 היו שנות השיא של הלהקה, בהן הוציאה את ארבעת האלבומים המצליחים ביותר שלה: [[Beggars Banquet]], [[Let It Bleed]], [[Sticky Fingers]] ו- [[Exile on Main Street|Exile On Main Street]] המצליח שנחשב עד היום לאלבום הטוב ביותר של הלהקה. מהאלבומים יצאו להיטים רבים כמו: [[Street Fighting Man]], [[Gimme Shelter]], [[Brown Sugar]], [[Sympathy for the Devil|Sympaty For The Devil]], [[Wild Horses]] ו-[[You Can't Always Get What You Want]]. אולם, ב-1969 הרגלי השימוש בסמים של ג'ונס החלו לפגוע בלהקה, כאשר כמעט ולא היה יכול היה לתפקד או לנגן. בסופו של דבר, סולק ג'ונס מהלהקה ביוני 1969 וכעבור פחות משבוע, נמצא מת בברכת ביתו ככל הנראה מטביעה. |
בשנים הבאות, זכו חברי הלהקה להכרה בזכות התדמית השערורייתית שלה, לרוב בהקשר להוללות מינית ושימוש ניכר בסמים. השנים 1968–1972 היו שנות השיא של הלהקה, בהן הוציאה את ארבעת האלבומים המצליחים ביותר שלה: [[Beggars Banquet]], [[Let It Bleed]], [[Sticky Fingers]] ו- [[Exile on Main Street|Exile On Main Street]] המצליח שנחשב עד היום לאלבום הטוב ביותר של הלהקה. מהאלבומים יצאו להיטים רבים כמו: [[Street Fighting Man]], [[Gimme Shelter]], [[Brown Sugar]], [[Sympathy for the Devil|Sympaty For The Devil]], [[Wild Horses]] ו-[[You Can't Always Get What You Want]]. אולם, ב-1969 הרגלי השימוש בסמים של ג'ונס החלו לפגוע בלהקה, כאשר כמעט ולא היה יכול היה לתפקד או לנגן. בסופו של דבר, סולק ג'ונס מהלהקה ביוני 1969 וכעבור פחות משבוע, נמצא מת בברכת ביתו ככל הנראה מטביעה. |
||
| שורה 41: | שורה 31: | ||
קולות הליווי של ריצ'רדס נשמעים בכל אלבום של האבנים, והחל מהאלבום משנת [[1969]] [[Let It Bleed]], כל אלבום של האבנים כלל בדרך-כלל שיר אחד בו ריצ'רדס הוא הזמר המוביל. מלבד נגינה בגיטרה, תרם מדי פעם גם תפקידי [[גיטרה בס|בס]], [[קלידים]] [[גיטרת סלייד|וגיטרת סלייד]]. ריצ'רדס היה מעורב תמיד בתהליך [[הקלטה|ההקלטה]], בדיסקים של הלהקה, בדרך כלל בשיתוף פעולה עם [[מיק ג'אגר]] ומפיקים חיצוניים. |
קולות הליווי של ריצ'רדס נשמעים בכל אלבום של האבנים, והחל מהאלבום משנת [[1969]] [[Let It Bleed]], כל אלבום של האבנים כלל בדרך-כלל שיר אחד בו ריצ'רדס הוא הזמר המוביל. מלבד נגינה בגיטרה, תרם מדי פעם גם תפקידי [[גיטרה בס|בס]], [[קלידים]] [[גיטרת סלייד|וגיטרת סלייד]]. ריצ'רדס היה מעורב תמיד בתהליך [[הקלטה|ההקלטה]], בדיסקים של הלהקה, בדרך כלל בשיתוף פעולה עם [[מיק ג'אגר]] ומפיקים חיצוניים. |
||
כך המשיכו האבנים להוציא אלבומים ששלטו במקומות ראשונים במצעדים ובמכירות בכל רחבי העולם במשך שנות ה -70 עד תחילת שנות ה -80. אלבום השיא היה |
כך המשיכו האבנים להוציא אלבומים ששלטו במקומות ראשונים במצעדים ובמכירות בכל רחבי העולם במשך [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] עד תחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. אלבום השיא היה [[Some Girls]] ב-1978 שזכה לביקורות הטובות ביותר מאז 1972. בשנות ה-80, ריצ'רדס וג'אגר הסתכסכו על הכיוון המוזיקלי של הלהקה. ג'אגר רצה לעבור לכיוון של פופ ודאנס ואילו ריצ'רדס רצה להישאר נאמן לשורשיה של הלהקה בבלוז ורוקנרול. |
||
בשנת 1986, הלהקה הוציאה את האלבום [[Dirty Work]]. בשנים הקרובות, ג'אגר וריצ'רדס בקושי דיברו אחד עם השני וצלפו האחד על השני בעיתונות. בשנת 1989 האבנים |
בשנת 1986, הלהקה הוציאה את האלבום [[Dirty Work]]. בשנים הקרובות, ג'אגר וריצ'רדס בקושי דיברו אחד עם השני וצלפו האחד על השני בעיתונות. בשנת 1989 הוציאו האבנים המתגלגלות את האלבום המצליח [[Steel Wheels]] ''' '''ויצאו למסע הופעות מצליח אחרי שלא יצאו כשבע שנים ברציפות. |
||
ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] התאחדו האבנים המתגלגלות והוציאו את האלבום [[Voodoo Lounge]], ויצאו למסע הופעות בינלאומי נרחב נוסף. בשנת 1997, האבנים התארגנו מחדש לאלבום חדש, [[Bridges to Babylon]], ומסע הופעות של אצטדיונים מלאים ברחבי העולם. |
|||
בשנת 2005, יצא האלבום [[A Bigger Bang]] שגם הוא לווה במסע הופעות עצום, ובו 1.5 מיליון מעריצים צפו בהופעה בחוף קופקבאנה ב-2006, מה שהפך אותה להופעת הרוק הגדולה ביותר אי פעם. במסגרת סיבוב הופעות זה, הופיעו 144 פעמים בין 2005 ל-2007,והוא גרף 558.2 מיליון דולר והיה לסיבוב ההופעות המכניס בהיסטוריה עד שב-2011 |
בשנת 2005, יצא האלבום [[A Bigger Bang]] שגם הוא לווה במסע הופעות עצום, ובו 1.5 מיליון מעריצים צפו בהופעה בחוף קופקבאנה ב-2006, מה שהפך אותה להופעת הרוק הגדולה ביותר אי פעם. במסגרת סיבוב הופעות זה, הופיעו 144 פעמים בין 2005 ל-2007, והוא גרף 558.2 מיליון דולר והיה לסיבוב ההופעות המכניס בהיסטוריה עד שב-2011 גבר עליו סיבוב ההופעות 360° של להקת U2. |
||
איאן סטיוארט טוען שריצ'רדס הוא מנהיג הלהקה של הרולינג סטונז, ואילו ריצ'רדס טוען שעבודתו היא להיות "שימון המכונות". ביל ויימן ורוני ווד אמרו שברוב הלהקות בדרך כלל עוקבים מוזיקלית אחר התופים כמובילים, אך ברולינג סטונס אין אפשרות שלא לעקוב אחרי הגיטרה של ריצ'רדס כמובילה. |
איאן סטיוארט טוען שריצ'רדס הוא מנהיג הלהקה של הרולינג סטונז, ואילו ריצ'רדס טוען שעבודתו היא להיות "שימון המכונות". ביל ויימן ורוני ווד אמרו שברוב הלהקות בדרך כלל עוקבים מוזיקלית אחר התופים כמובילים, אך ברולינג סטונס אין אפשרות שלא לעקוב אחרי הגיטרה של ריצ'רדס כמובילה. |
||
[[קובץ:Keith-Richards and guitar.jpg|ממוזער|ריצ'רדס בהופעה, [[1972]] |
[[קובץ:Keith-Richards and guitar.jpg|שמאל|ממוזער|329px|ריצ'רדס בהופעה, [[1972]]]] |
||
===כגיטריסט=== |
===כגיטריסט=== |
||
ריצ'רדס שאב רבות מסגנונו המוקדם של [[צ'אק ברי]], שעבודת הגיטרה שלו נשארה אבן בֹּחַן בהמשך הקריירה של ריצ'רדס. בזמן שהאבנים המתגלגלות נחשבו כלהקת [[רית'ם אנד בלוז]], ריצ'רדס היה אחראי במידה רבה להיכרות של הלהקה עם [[רוקנרול|הרוקנרול]] של [[בו דידלי]] וצ'אק ברי. ביחד עם הגיטריסט ומייסד הלהקה [[בריאן ג'ונס]], ריצ'רדס פיתח סגנון בו הוא וג'ונס התחלפו ביניהם בתפקיד הליווי - שאחראי על [[הרמוניה|ההרמוניה]]; וההובלה - שאחראי על [[מלודיה|המלודיה]]. ריצ'רדס שיבח את עצמו על-כך שהצליל שנוצר מהחלפת התפקידים בין שתי הגיטרות הוא אחד מההישגים החשובים של הלהקה. ג'ונס הוחלף בשנת [[1969]] בנגן הגיטרה הווירטואוז [[מיק טיילור]], שתרם לכמה מהקלטותיה המוערכות ביותר של הלהקה, אך צירוף זה גם גרם להפרדה מוחלטת בין תפקיד הגיטרה המובילה לתפקיד הגיטרה המלווה. טיילור הוחלף בשנת [[1975]] בנגן הגיטרה [[רון ווד]], ששם דגש רב יותר על נגינה קצבית. |
ריצ'רדס שאב רבות מסגנונו המוקדם של [[צ'אק ברי]], שעבודת הגיטרה שלו נשארה אבן בֹּחַן בהמשך הקריירה של ריצ'רדס. בזמן שהאבנים המתגלגלות נחשבו כלהקת [[רית'ם אנד בלוז]], ריצ'רדס היה אחראי במידה רבה להיכרות של הלהקה עם [[רוקנרול|הרוקנרול]] של [[בו דידלי]] וצ'אק ברי. ביחד עם הגיטריסט ומייסד הלהקה [[בריאן ג'ונס]], ריצ'רדס פיתח סגנון בו הוא וג'ונס התחלפו ביניהם בתפקיד הליווי - שאחראי על [[הרמוניה|ההרמוניה]]; וההובלה - שאחראי על [[מלודיה|המלודיה]]. ריצ'רדס שיבח את עצמו על-כך שהצליל שנוצר מהחלפת התפקידים בין שתי הגיטרות הוא אחד מההישגים החשובים של הלהקה. ג'ונס הוחלף בשנת [[1969]] בנגן הגיטרה הווירטואוז [[מיק טיילור]], שתרם לכמה מהקלטותיה המוערכות ביותר של הלהקה, אך צירוף זה גם גרם להפרדה מוחלטת בין תפקיד הגיטרה המובילה לתפקיד הגיטרה המלווה. טיילור הוחלף בשנת [[1975]] בנגן הגיטרה [[רון ווד]], ששם דגש רב יותר על נגינה קצבית. |
||
נגינת הגיטרה של ריצ'רדס בולטת [[כיוון פתוח| |
נגינת הגיטרה של ריצ'רדס בולטת ב[[כיוון פתוח|כיוון הפתוח]], בשימוש התכוף ב[[סינקופה|סינקופות]], וה[[אקורד]]ים המצלצלים בכמה מהלהיטים הבולטים ביותר של האבנים, ביניהם: [[Honky Tonk Women]] ,[[Brown Sugar]] ו-[[Start Me Up]]. הוא עדיין משתמש בכיוונים רגילים, אך ריצ'רדס ציין את האימוץ של הכיוון הפתוח כנקודת מפנה בנגינת הגיטרה שלו. |
||
ריצ'רדס - שבבעלותו כיותר מ-3,000 גיטרות, שבחלקן הוא אפילו לא ניגן פעם אחת - מקושר בדרך-כלל [[פנדר |
ריצ'רדס - שבבעלותו כיותר מ-3,000 גיטרות, שבחלקן הוא אפילו לא ניגן פעם אחת - מקושר בדרך-כלל ל[[פנדר]] טלקסטר, אף על פי שהחל מ[[העשור הראשון של המאה ה-21]] נראה שהגיטרה החביבה עליו היא [[גיבסון (חברה)|גיבסון ES-355]]. השיר [[(I Can't Get No) Satisfaction]] היה הלהיט הראשון שריצ'רדס הקליט שאופיין באפקט ה-Fuzz המפורסם, שנעשה נפוץ מאז הצלחתו של השיר. אף על פי שבשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הוא השתמש באפקטים לגיטרה לעתים קרובות, מאז הוא בקושי משתמש באפקטים. ריצ'רדס מחשיב את ה[[גיטרה אקוסטית|גיטרה האקוסטית]] כבסיס לכל טכניקת הנגינה שלו, ולהיטים רבים של האבנים כוללים חלקים אקוסטיים, ביניהם: Street Fighting Man ,Brown Sugar ו- (I Can't Get No) Satisfaction. בעבר הוא השתעשע ברעיון לפתוח מוזיאון לגיטרות כי "אין לי גם ככה זמן לנגן בכולן". |
||
===פזמונאות והלחנה=== |
===פזמונאות והלחנה=== |
||
בעקבות הדוגמה של [[ג'ון לנון|לנון]]-[[פול מקרטני|מקרטני]] מ[[הביטלס]] - ודירבון בידי מנהל הלהקה אנדרו לוג אולדהם, שראה מעט עתיד בלהקה שמבצעת גרסאות כיסוי לשירי [[רית'ם אנד בלוז]], ושזיהה את האפשרויות הגלומות בזכויות על שירים מקוריים - החלו ג'אגר וריצ'רדס לכתוב שירים ביחד. לאבנים היו מספר להיטים פרי עטם של הצמד בשנים [[ |
בעקבות הדוגמה של [[ג'ון לנון|לנון]]-[[פול מקרטני|מקרטני]] מ[[הביטלס]] - ודירבון בידי מנהל הלהקה אנדרו לוג אולדהם, שראה מעט עתיד בלהקה שמבצעת גרסאות כיסוי לשירי [[רית'ם אנד בלוז]], ושזיהה את האפשרויות הגלומות בזכויות על שירים מקוריים - החלו ג'אגר וריצ'רדס לכתוב שירים ביחד. לאבנים היו מספר להיטים פרי עטם של הצמד בשנים [[1964]]–[[1965]], אך היה זה הסינגל משנת 1965 [[(I Can't Get No) Satisfaction]] שביסס את מעמדה של הלהקה, כאשר הוא מגיע למקום הראשון במצעדים רבים בעולם. |
||
במשך [[שנות |
במשך [[[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] השותפות של [[ג'אגר/ריצ'רדס|ג'אגר-ריצ'רדס]] התרחבה מעבר ל[[בלוז]], [[רית'ם אנד בלוז]] [[רוקנרול|ורוקנרול]], כאשר הם גם מתעניינים גם ב[[מוזיקת נשמה]], [[מוזיקה עממית]], [[מוזיקת פופ|פופ]], [[קאנטרי]], [[גוספל]], [[רוק פסיכדלי]], ופרשנות חברתית [[בוב דילן|שבוב דילן]] הבליט. עבודתם החל משנות ה-70 שילבה אלמנטים של [[פאנק (punk)|פאנק]], [[דיסקו]], [[מוזיקת קליפסו|קליפסו]], [[רגאיי]] [[פאנק (Funk)|ופאנק]]. |
||
עם יוצאי דופן שמפוזרים פה ושם, כל אלבומיהם של האבנים המתגלגלות החל משנת [[1966]] הכילו שירים עליהם היו חתומים ג'אגר/ריצ'רדס. ה[[קרדיט (יצירה)|קרדיט]] לשירים שכתבו שניהם עבור האבנים ניתן לשניהם באופן שווה בלי התחשבות במידת שיתוף הפעולה שלהם. עבור הקלטות הסולו שלו, ריצ'רדס תמיד מעניק קרדיט למשורר שותף, בדרך כלל ל[[מתופף]] [[סטיב ג'ורדן]]. |
עם יוצאי דופן שמפוזרים פה ושם, כל אלבומיהם של האבנים המתגלגלות החל משנת [[1966]] הכילו שירים עליהם היו חתומים ג'אגר/ריצ'רדס. ה[[קרדיט (יצירה)|קרדיט]] לשירים שכתבו שניהם עבור האבנים ניתן לשניהם באופן שווה בלי התחשבות במידת שיתוף הפעולה שלהם. עבור הקלטות הסולו שלו, ריצ'רדס תמיד מעניק קרדיט למשורר שותף, בדרך כלל ל[[מתופף]] [[סטיב ג'ורדן]]. |
||
===קריירת סולו=== |
===קריירת סולו=== |
||
אחרי שג'אגר מנע מהאבנים לצאת למסע הופעות כדי לקדם את אלבומם הטרי, Dirty Work, ריצ'רדס ייסד את [[X-Pensive Winos]] בשנת [[1988]] |
אחרי שג'אגר מנע מהאבנים לצאת למסע הופעות כדי לקדם את אלבומם הטרי, Dirty Work, ריצ'רדס ייסד את [[X-Pensive Winos]] בשנת [[1988]]. ההרכב כלל גם את המתופף [[סטיב ג'ורדן]], שניגן בתופים ב-Dirty Work, ובקונצרט שחגג יום הולדת 60 ל[[צ'אק ברי]], יחד עם אמנים נוספים. הייסוד של X-Pensive Winos היווה הכרה בכך שהאבנים עלולים שלא להקליט או להופיע במשך זמן מסוים. ריצ'רדס התנגד ליוזמות פרטיות מחוץ ללהקה, כי חשש שהן עלולות לגרום להידרדרותה. כתוצאה מכך, הקלטות הסולו שלו מועטות מאלו של ג'אגר, [[צ'ארלי ווטס]], ואפילו של [[רון ווד]]. |
||
[[קובץ:Rolling Stones - Keith-Mick-Ron (1981).jpg|ממוזער|ריצ'רדס (מימין) וג'אגר (משמאל) בהופעה, [[1981]]|363px]] |
|||
אלבומה הראשון של הלהקה נקרא [[Talk is Cheap]], |
אלבומה הראשון של הלהקה נקרא [[Talk is Cheap]], ואף על פי שאף אחד מהסינגלים שיצאו ממנו לא הגיע למקום גבוה ממקום ארבעים במצעד כלשהו, הביקורות היו מאוד מחמיאות. הוא קיבל מעמד של [[אלבום זהב]] והמשיך להימכר באופן קבוע. זו הייתה הצלחה גדולה בהרבה מ-[[primitive Cool]] של ג'אגר באותה התקופה. האלבום לווה בסיבוב הופעות ב[[ארצות הברית]] - אחד משני סיבובי ההופעות שריצ'רדס קיים אי-פעם כאומן יחיד. מסע זה מתועד באלבום Live at the Hollywood Palladium, December 15, 1988. בשנת [[1992]] יצא האלבום [[Main Offender]] שלווה גם הוא בסיבוב הופעות ב[[דרום אמריקה|דרום]] ו[[צפון אמריקה]], כמו גם ב[[אירופה]]. קריירת סולו והופעות סולו לא סיפקו את ריצ'רדס כפי שהוא חווה יחד עם שותפו, ג'אגר. בסופו של דבר, ג'אגר וריצ'רדס התכנסו בברבדוס והתחילו לכתוב שירים חדשים לאלבום הבא של האבנים Dirty Work. ריצ'רדס - שציין את המחויבות שלו ושל חברי להקת X-Pensive Winos אחרים ללהקותיהם הנוכחיות כמכשול לאיחוד - לא הוציא [[אלבום סולו]] מאז שהאבנים חזרו לפעול בשנת [[1994]]. |
||
ריצ'רדס השתתף ב"האמנים מאוחדים נגד אפרטהייד" פרויקט צדקה, והשתתף בקונצרטי צדקה רבים יותר מאז. |
ריצ'רדס השתתף ב"האמנים מאוחדים נגד אפרטהייד" פרויקט צדקה, והשתתף בקונצרטי צדקה רבים יותר מאז. |
||
===הקלטות עם אמנים אחרים=== |
===הקלטות עם אמנים אחרים=== |
||
הופעותיו של ריצ'רדס עם להקות ואמנים אחרים מלבד האבנים התגלגלות נעשו תכופות יותר לקראת סוף הקריירה שלו, מה שכמעט לא היה קיים בשנות |
הופעותיו של ריצ'רדס עם להקות ואמנים אחרים מלבד האבנים התגלגלות נעשו תכופות יותר לקראת סוף הקריירה שלו, מה שכמעט לא היה קיים בשנות ה-60. הוא ניגן באלבומים של אומנים רבים, בהם: [[טום וייטס]], [[ארתה פרנקלין]], [[לס פול]], ו[[בונו]] מ [[U2]]. בשנת [[2001]] הוא הפיק את אלבום הסולו של [[ג'ון פיליפס (זמר)|ג'ון פיליפס]] (מלהקת [[האמהות והאבות]]) [[Pay, Pack & Follow]], שהוקלט בין השנים [[1973]]–[[1979]], ובו ריצ'רדס גם מנגן בגיטרה בכל השירים. בשנות ה-90 המוקדמות, ריצ'רדס הפיק וניגן בדיסק עבור [[ג'מייקה|ג'מקיינים]] [[ראסטפארי|ראסטפארניים]]. הדיסק נקרא [[The Wingless Angels]] ויצא בחברת התקליטים הפרטית שלו. הוא גם הקליט עם טום וייטס שיר שנקרא [[That Feel]]. |
||
===הקלטות נדירות וכאלו שלא |
===הקלטות נדירות וכאלו שלא יצאו בכלל=== |
||
האבנים |
האבנים הוציאו ב-2006 את האלבום Rarities, שכולל שש-עשרה הקלטות נדירות ומוגבלות. ריצ'רדס כינה את ההוצאה הזו "קצה הקרחון". שירים רבים שלא יצאו ואלתורי אולפן שלהם, כולל ההקלטות שלהם ברשת ה-[[BBC]] משנות ה-60, הן בין ההקלטות הכי [[בוטלג|מבוטלגות]] בהיסטוריה של ה[[רוקנרול]]. מאחר שהקלטות שכאלו יוצאות בדרך-כלל בסוף הקריירה של האמן, או לאחר מותו, מסחר בהקלטות האלו מתבצע לעתים קרובת ברשתות [[קצה לקצה]] כמו [[קאזה]] ו[[ביטורנט]]. |
||
==תדמית ציבורית וחיים אישיים== |
==תדמית ציבורית וחיים אישיים== |
||
לציבור הרחב, ריצ'רדס ידוע יותר בשל התדמית של פורע החוק המסומם מאשר בשל יכולת ההלחנה. ריצ'רדס והאבנים טיפחו תדמית מנוונת ואנטי-תרבותית במשך |
לציבור הרחב, ריצ'רדס ידוע יותר בשל התדמית של פורע החוק המסומם מאשר בשל יכולת ההלחנה. ריצ'רדס והאבנים טיפחו תדמית מנוונת ואנטי-תרבותית במשך שנות ה-60 וה-70, ווידויו גלוי-הלב שהוא משתמש ב[[סמים]], שהפכו אותו לדמות לחיקוי עבור מתבגרים ומבוגרים שחיפשו מפלט - כפי שריצ'רדס מבטא בשירו [[Before They Make Me Run]] - "במשקאות חריפים וגלולות ואבקות". בראיון מפורסם בשנת [[1971]] למגזין [[רולינג סטון]], הוא דן בשימוש בסמים. עשר שנים מאוחר יותר, בראיון נוסף למגזין, הוא הביע צער מועט על ההתמכרות ל[[הרואין]] שכמעט הרסה את הקריירה המוזיקלית שלו ואת חייו. הצריכה האדירה שלו בסמים ואלכוהול תועדה היטב, והיא עשויה להרוס כל אחד עם רמת סיבולת פחות מדהימה משלו. עד היום, ריצ'רדס עונד צמיד שמדמה צמד מטפחות, כתזכורת לכך שהוא לא רוצה להיעצר פעם נוספת. הוא עונד גם טבעת בדמות גולגולת של אדם ללא לסת, מתנה שקיבל מחבר תכשיטן; הוא הסביר שהטבעת מייצגת את העובדה "שהיופי עמוק רק כמו העור". |
||
שני מעצרים מפורסמים התרחשו במרחק של עשר שנים אחד מהשני, כאשר הראשון בשנת [[1967]], נעצרו ג'אגר וריצ'רדס והואשמו באחזקת סמים, לאחר חיפוש משטרתי מתוקשר בבית הכפר של ריצ'רדס, כשבנוסף, הזמרת וזוגתו לחיים של ג'אגר באותה תקופה, מריאן פיית'פול, נמצאה עירומה לחלוטין עטופה בשטיח פרווה. החיפוש, מסתבר, התקיים לאחר שכתב מהעיתון ניוז אוף דה וורלד יעץ למשטרה לחפש בביתו של ריצ'רדס, כחלק ממגמת העיתון להפיץ את הידיעה על שימוש בסמים בקרב קהילת מוזיקת הפופ. ריצ'רדס וג'אגר הורשעו, חומרת הענישה של השופטים כלפי השניים (מאסר ועבודות כפייה), גרמו להד רב ולזעם הציבור. המשפט הפך לנושא מאמרו של עורך מגזין "טיים", ויליאם ריס מוג, אשר טען שרק בגלל היותם מפורסמים "סומנו" ג'אגר וריצ'רדס כמטרה בעיני הרשויות, והעונש שקיבלו חמור יותר משל כל אדם אנונימי אחר. הערעור שהגישו השניים התקבל והם שוחררו מהכלא, אם כי האדם השלישי שנעצר איתם, סוחר האומנות רוברט פרייז'ר, ריצה את עונשו עד תומו. |
שני מעצרים מפורסמים התרחשו במרחק של עשר שנים אחד מהשני, כאשר הראשון בשנת [[1967]], נעצרו ג'אגר וריצ'רדס והואשמו באחזקת סמים, לאחר חיפוש משטרתי מתוקשר בבית הכפר של ריצ'רדס, כשבנוסף, הזמרת וזוגתו לחיים של ג'אגר באותה תקופה, מריאן פיית'פול, נמצאה עירומה לחלוטין עטופה בשטיח פרווה. החיפוש, מסתבר, התקיים לאחר שכתב מהעיתון ניוז אוף דה וורלד יעץ למשטרה לחפש בביתו של ריצ'רדס, כחלק ממגמת העיתון להפיץ את הידיעה על שימוש בסמים בקרב קהילת מוזיקת הפופ. ריצ'רדס וג'אגר הורשעו, חומרת הענישה של השופטים כלפי השניים (מאסר ועבודות כפייה), גרמו להד רב ולזעם הציבור. המשפט הפך לנושא מאמרו של עורך מגזין "טיים", ויליאם ריס מוג, אשר טען שרק בגלל היותם מפורסמים "סומנו" ג'אגר וריצ'רדס כמטרה בעיני הרשויות, והעונש שקיבלו חמור יותר משל כל אדם אנונימי אחר. הערעור שהגישו השניים התקבל והם שוחררו מהכלא, אם כי האדם השלישי שנעצר איתם, סוחר האומנות רוברט פרייז'ר, ריצה את עונשו עד תומו. |
||
אך היה מעצר חמור, רציני ומאיים יותר, בפברואר [[1977]], [[בית מלון|במלון]] ב[[טורונטו]] [[קנדה|שבקנדה]]. |
אך היה מעצר חמור, רציני ומאיים יותר, בפברואר [[1977]], [[בית מלון|במלון]] ב[[טורונטו]] [[קנדה|שבקנדה]]. אף על פי שהוא נרשם במלון בשם הבדוי "רדלנדס", משטרת קנדה הצליחה למצוא אותו ולעצור אותו בעוון אחזקת הרואין [[קוקאין|וקוקאין]] (היו בידיו שתי אונקיות מכל אחד מהם), ובעוון יבוא של סמים לקנדה - עבירה עליה העונש הנמוך ביותר הוא שבע שנות מאסר לפי החוק הקנדי. |
||
בשלוש השנים הבאות חי ריצ'רדס באיום מתמיד של ענישה, כאשר הוא מנסה להיגמל מסמים במרכז רפואי ב[[ארצות הברית]] למכורים להרואין. אחרי שבית המשפט אישר את עונשו המקורי של ריצ'רדס - קונצרט צדקה עבור [[המכון הלאומי הקנדי למען העיוור]] - ריצ'רדס הגיח ממוסד הגמילה בריא ומאוהב ב[[דוגמנית]] [[ניו יורק]]ית צעירה. |
בשלוש השנים הבאות חי ריצ'רדס באיום מתמיד של ענישה, כאשר הוא מנסה להיגמל מסמים במרכז רפואי ב[[ארצות הברית]] למכורים להרואין. אחרי שבית המשפט אישר את עונשו המקורי של ריצ'רדס - קונצרט צדקה עבור [[המכון הלאומי הקנדי למען העיוור]] - ריצ'רדס הגיח ממוסד הגמילה בריא ומאוהב ב[[דוגמנית]] [[ניו יורק]]ית צעירה. |
||
[[קובץ:Mick Jagger and Keith Richards.jpg|ממוזער|ריצ'רדס (מימין) וג'אגר (משמאל) יחד בהופעה, [[2013]]|320x320px]] |
[[קובץ:Mick Jagger and Keith Richards.jpg|ממוזער|ריצ'רדס (מימין) וג'אגר (משמאל) יחד בהופעה, [[2013]]|320x320px]] |
||
[[פטי הנסן]] הייתה [[דוגמנית על|דוגמנית-על]] כאשר היא וריצ'רדס נפגשו. ריצ'רדס ראה אותה רוקדת במועדון [[סטודיו 54]] |
[[פטי הנסן]] הייתה [[דוגמנית על|דוגמנית-על]] כאשר היא וריצ'רדס נפגשו. ריצ'רדס ראה אותה רוקדת במועדון [[סטודיו 54]] והזמין אותה ל[[שמפניה]], אבל הדוגמנית לא ממש גילתה עניין. עם זאת, תשעה חודשים לאחר מכן נענתה להזמנתה של [[ג'רי הול]] (בבקשתו של ריצ'רדס), אז חברתו של מיק ג'אגר, והגיעה למסיבת יום ההולדת ה-36 של סולן הלהקה. ריצ'רדס ניצל זאת, והשניים הפכו לזוג. לאמה של הנסן הבטיח שהוא ישמור עליה וידאג תמיד שהיא תאכל מספיק, כך היא סיפרה בראיון למגזין [[באזאר]], בנובמבר [[2011]]. הם נישאו בעיר החוף [[קאבו סן לוקאס]] ב[[מקסיקו]], ב-18 בדצמבר [[1983]], יום הולדתו הארבעים. היום הם מתגוררים באחוזה רחבת ידיים בקונטיקט. לפטי ולריצ'רדס שתי בנות, תיאודורה ואלכסנדרה שגם הן דוגמניות. |
||
ריצ'רדס מעולם לא התרחק מאמם של שלושת ילדיו הראשונים, [[אניטה פלנברג]], ולעתים קרובות מתייחס לעניין כאילו יש לו שתי נשים, |
ריצ'רדס מעולם לא התרחק מאמם של שלושת ילדיו הראשונים, [[אניטה פלנברג]], ולעתים קרובות מתייחס לעניין כאילו יש לו שתי נשים, אף על פי שהוא ופלנברג מעולם לא נישאו באופן רשמי. הוא החל לנהל רומן עם פלנברג במהלך חופשה של האבנים במרוקו כאשר הייתו חברתו של בריאן ג'ונס. הרומן של קית' ואניטה לא היה התאהבות קצרה, הם נשארו יחד במשך עשר שנים. יש להם בן משותף, מרלון ריצ'רדס, שנקרא כך על שם [[מרלון ברנדו]], ובת נוספת בשם אנג'לה (על שמה נכתב השיר [[Angie]]). ילדם השלישי של הזוג, שנקרא בעקבות חברו הקרוב של ריצ'רדס [[טרה בראון]], מת מספר שבועות אחרי לידתו בשנת [[1976]] בעקבות מות עריסה. |
||
ריצ'רדס לא היה אב רגיל, וילדיו מפלנברג גדלו גם הם מחוץ למסגרת סדירה. הם הסתובבו איתו ברחבי העולם במשך סיבובי ההופעות של האבנים המתגלגלות, כאשר הם נחשפים לפרסום הכרוך בכך. בנוסף, ריצ'רדס התנהג אל מרלון כאל חבר. הוא הודה שהסביבה בה גדלו לא הייתה סביבה טובה לגדול, וציין את הנזק שנעשה להם מכך כסיבה עיקרית לכך שנגמל מהרואין. |
ריצ'רדס לא היה אב רגיל, וילדיו מפלנברג גדלו גם הם מחוץ למסגרת סדירה. הם הסתובבו איתו ברחבי העולם במשך סיבובי ההופעות של האבנים המתגלגלות, כאשר הם נחשפים לפרסום הכרוך בכך. בנוסף, ריצ'רדס התנהג אל מרלון כאל חבר. הוא הודה שהסביבה בה גדלו לא הייתה סביבה טובה לגדול, וציין את הנזק שנעשה להם מכך כסיבה עיקרית לכך שנגמל מהרואין. |
||
| שורה 93: | שורה 87: | ||
במהלך השנים, זכו ג'אגר וריצ'רדס בפרסים על שותפות בכתיבת השירים כגון כניסה להיכל התהילה של הכותבים בשנת [[1993]], וניצחון בפרס המיוחד 'אייבור נובלו' לכתיבת שירים בשנת [[2005]]. |
במהלך השנים, זכו ג'אגר וריצ'רדס בפרסים על שותפות בכתיבת השירים כגון כניסה להיכל התהילה של הכותבים בשנת [[1993]], וניצחון בפרס המיוחד 'אייבור נובלו' לכתיבת שירים בשנת [[2005]]. |
||
ב |
ב-[[27 באפריל]] [[2006]], בזמן שריצ'רדס היה בחופשה באי [[פיג'י]], הוא נפצע בראשו. האבנים הכריזו על לוח זמנים מתוקן למסע ההופעות שלהם, שכלל הכרזה על [http://www.rollingstones.com/news/press.php?uid=550 שתי הופעות מבוטלות ודחייה של עוד מספר הופעות.] |
||
[http://www.rollingstones.com/news/press.php?uid=550 פעות באירופה]. בהכרזה הייתה כלולה התנצלות קצרה מריצ'רדס על כך שהוא "נפל מהעץ". [http://www.allheadlinenews.com/articles/7003788315] |
[http://www.rollingstones.com/news/press.php?uid=550 פעות באירופה]. בהכרזה הייתה כלולה התנצלות קצרה מריצ'רדס על כך שהוא "נפל מהעץ". [http://www.allheadlinenews.com/articles/7003788315] |
||
גרסה מ־23:03, 10 ביוני 2017
שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1943 (בן 80) דרטפורד, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם במה |
Keith Richard |
| מוקד פעילות | דרתפורד, קנט, אנגליה |
| תקופת הפעילות |
מ-1960 |
| מקום לימודים |
תיכון וילמינגטון לבנים, בית הספר לאמנות סידקאפ, בית הספר ונטוורת', Wilmington Academy |
| סוגה |
רוקנרול רוק קלאסי בלוז בלוז רוק רית'ם אנד בלוז רגאיי קאנטרי |
| סוג קול |
בריטון |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה |
| חברת תקליטים | וירג'ין הקלטות |
| שיתופי פעולה בולטים | הרולינג סטונז |
| בן או בת זוג |
פטי הנסן (18 בדצמבר 1983–?) אניטה פלנברג (1967–1980) Linda Keith Jolie Jones |
| צאצאים |
Marlon Richards, תאודורה ריצ'רדס, Tara Richards, Angela Richards, אלכסנדרה ריצ'רדס |
| מספר צאצאים |
5 |
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קית' ריצ'רדס (באנגלית: Keith Richards; נולד ב-18 בדצמבר 1943) הוא גיטריסט אנגלי, מלחין, פזמונאי, וזמר. ידוע ביותר כחבר בלהקת הרוק הרולינג סטונז, במשך כל שנות קיומה, כחמישים שנה - ואף היה בין מייסדיה.
קית' ריצ'רדס הוא דמות איקונית בינלאומית בתרבות העכשווית ובמוזיקה הפופולרית כגיטריסט, זמר, מלחין ואיש ציבור. הוא מדורג במקום הרביעי ברשימת "100 הגיטריסטים הגדולים" של מגזין הרולינג סטון.[1] ארבעה עשר מהשירים שכתב יחד עם הסולן מיק ג'אגר מופיעים בין "500 השירים הגדולים בכל הזמנים" של מגזין רולינג סטון.
ילדות ונעורים
קית' ריצ'רדס נולד כבן יחיד להוריו ברט ודוריס ממוצא ולשי בבית-החולים ליבינגסטון שבדרתפורד, קנט, ב 18 בדצמבר 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה. כשהיה תינוק, משפחתו נאלצה להתפנות באופן זמני מביתם במהלך ההפצצה הנאצית בשנת 1944. אמו ואביו של ריצ'רדס, היו עובדי מפעל ואביו נפצע במהלך המלחמה. אמו חשפה אותו למוזיקת ג'אז, וגם עודדה את הופעותיו במקהלת הכנסייה. סבו וסבתו של ריצ'רדס היו סוציאליסטים ומנהיגים אזרחיים, וסבו אוגוסטוס תיאודור דופרי הופיע ברחבי בריטניה כנגן ביג בנד/ג'אז. ריצ'רדס חזר וסיפר שסבו היה למקור השפעה עליו, בתור מתבגר.
אמו של ריצ'רדס קנתה לו את הגיטרה הראשונה שלו, גיטרה אקוסטית רוזט ב-7 ליש"ט, בה היה מנגן שעות רבות. כילד היה מאזין אובססיבי לאמני בלוז של אותה תקופה כמו צ'אק ברי, מאדי ווטרס, בו דידלי ועוד. אחד מגיבורי הגיטרה הראשונים של ריצ'רדס היה סקוטי מור (הגיטריסט של אלביס). ריצ'רדס למד בבית-הספר היסודי 'וונטוורת' עם מיק ג'אגר והיה השכן שלו עד 1954, אז עברו הג'אגרים דירה. כילד נקרא ריצ'רדס על ידי מנצח המקהלה של דרתפורד לשיר בשלישיית boy sopranos ובין היתר גם ב- Westminster Abbey למלכה אליזבת השנייה.
בעיות התנהגות של ריצ'רדס, בבית-הספר התיכון, הובילו לגירושו משם בשנת 1959. מנהל בית-הספר חשב שהוא עשוי למצוא את הנישה שלו כאמן, ולפי כך נשלח לבית הספר לאמנות Sidcup. הוא בילה זמן רב בנגינה עם חבריו ולמד כמעט את כל סולואי הגיטרה של צ'אק ברי. בבית-ספר זה ריצ'רדס פגש את הגיטריסט דיק טיילור, אשר באותה עת ניגן בלהקת בלוז עם ג'אגר. תוך גילוי תחום העניין המשותף החדש שלהם, ריצ'רדס וג'אגר חידשו את ידידותם, וריצ'רדס הצטרף אל הלהקה מיד אחר-כך. במהלך השנים הבאות התפתחה הלהקה לרולינג סטונז, אשר הופיעו לראשונה באופן רשמי על במה בקיץ 1962 (בזמן זה ריצ'רדס עזב את בית הספר). בתקופה זו הוריו התגרשו. הגירושים הובילו לתקופה ארוכה של ניכור בינו לבין אביו, שהסתיימה רק בשנת 1982 ובה גם התקרב מאוד לאמו.
קריירה מוזיקלית
עם האבנים המתגלגלות
בשנת 1963 הקימו ג'אגר וריצ'רדס, יחד עם חבריהם בריאן ג'ונס, ביל ויימן, איאן סטיוארט וצ'ארלי ווטס את להקת הרולינג סטונז (האבנים המתגלגלות). השם נבחר בהשראת שיר של אמן הבלוז מאדי ווטרס, "בלוז האבן המתגלגלת". סטיוארט נופה בסופו של דבר מההרכב מאחר שלא תאם לתדמית שרצה מנהל הלהקה, אנדרו לוג אולדמן. אולדמן היה זה שהסיר את ה "ס" משם משפחתו של ריצ'רדס כדי לדמות את השם לשמו של כוכב הפופ קליף ריצ'רד; ריצ'רדס השיב מאוחר יותר את ה "ס" לשם משפחתו.
בהתחלה נגנה הלהקה גרסאות כיסוי ללהיטי רית'ם אנד בלוז ישנים, ולאט לאט האבנים הוסיפו חומר מקורי פרי עטם של ג'אגר וריצ'רדס. לצמד לקח קצת זמן ותרגול על מנת להתפתח לכותבי שירים באיכות מקצועית, ומשנת 1965 הם נכנסו לשותפות בכתיבה. (I Can't Get No) Satisfaction הפך אותם לכוכבים בארצות הברית, כמו גם בבריטניה, והשיר התפאר באחד מ"ריפי" הגיטרה הגדולים של הרוק בכל הזמנים. עם התדמית המינית האגרסיבית המאיימת שלהם, האבנים הפכו ליעד תכוף עבור המשטרה הבריטית במלחמתה על ההגינות הציבורית.
בשנים הבאות, זכו חברי הלהקה להכרה בזכות התדמית השערורייתית שלה, לרוב בהקשר להוללות מינית ושימוש ניכר בסמים. השנים 1968–1972 היו שנות השיא של הלהקה, בהן הוציאה את ארבעת האלבומים המצליחים ביותר שלה: Beggars Banquet, Let It Bleed, Sticky Fingers ו- Exile On Main Street המצליח שנחשב עד היום לאלבום הטוב ביותר של הלהקה. מהאלבומים יצאו להיטים רבים כמו: Street Fighting Man, Gimme Shelter, Brown Sugar, Sympaty For The Devil, Wild Horses ו-You Can't Always Get What You Want. אולם, ב-1969 הרגלי השימוש בסמים של ג'ונס החלו לפגוע בלהקה, כאשר כמעט ולא היה יכול היה לתפקד או לנגן. בסופו של דבר, סולק ג'ונס מהלהקה ביוני 1969 וכעבור פחות משבוע, נמצא מת בברכת ביתו ככל הנראה מטביעה.
קולות הליווי של ריצ'רדס נשמעים בכל אלבום של האבנים, והחל מהאלבום משנת 1969 Let It Bleed, כל אלבום של האבנים כלל בדרך-כלל שיר אחד בו ריצ'רדס הוא הזמר המוביל. מלבד נגינה בגיטרה, תרם מדי פעם גם תפקידי בס, קלידים וגיטרת סלייד. ריצ'רדס היה מעורב תמיד בתהליך ההקלטה, בדיסקים של הלהקה, בדרך כלל בשיתוף פעולה עם מיק ג'אגר ומפיקים חיצוניים.
כך המשיכו האבנים להוציא אלבומים ששלטו במקומות ראשונים במצעדים ובמכירות בכל רחבי העולם במשך שנות ה-70 עד תחילת שנות ה-80. אלבום השיא היה Some Girls ב-1978 שזכה לביקורות הטובות ביותר מאז 1972. בשנות ה-80, ריצ'רדס וג'אגר הסתכסכו על הכיוון המוזיקלי של הלהקה. ג'אגר רצה לעבור לכיוון של פופ ודאנס ואילו ריצ'רדס רצה להישאר נאמן לשורשיה של הלהקה בבלוז ורוקנרול.
בשנת 1986, הלהקה הוציאה את האלבום Dirty Work. בשנים הקרובות, ג'אגר וריצ'רדס בקושי דיברו אחד עם השני וצלפו האחד על השני בעיתונות. בשנת 1989 הוציאו האבנים המתגלגלות את האלבום המצליח Steel Wheels ויצאו למסע הופעות מצליח אחרי שלא יצאו כשבע שנים ברציפות.
בשנות ה-90 התאחדו האבנים המתגלגלות והוציאו את האלבום Voodoo Lounge, ויצאו למסע הופעות בינלאומי נרחב נוסף. בשנת 1997, האבנים התארגנו מחדש לאלבום חדש, Bridges to Babylon, ומסע הופעות של אצטדיונים מלאים ברחבי העולם.
בשנת 2005, יצא האלבום A Bigger Bang שגם הוא לווה במסע הופעות עצום, ובו 1.5 מיליון מעריצים צפו בהופעה בחוף קופקבאנה ב-2006, מה שהפך אותה להופעת הרוק הגדולה ביותר אי פעם. במסגרת סיבוב הופעות זה, הופיעו 144 פעמים בין 2005 ל-2007, והוא גרף 558.2 מיליון דולר והיה לסיבוב ההופעות המכניס בהיסטוריה עד שב-2011 גבר עליו סיבוב ההופעות 360° של להקת U2.
איאן סטיוארט טוען שריצ'רדס הוא מנהיג הלהקה של הרולינג סטונז, ואילו ריצ'רדס טוען שעבודתו היא להיות "שימון המכונות". ביל ויימן ורוני ווד אמרו שברוב הלהקות בדרך כלל עוקבים מוזיקלית אחר התופים כמובילים, אך ברולינג סטונס אין אפשרות שלא לעקוב אחרי הגיטרה של ריצ'רדס כמובילה.
כגיטריסט
ריצ'רדס שאב רבות מסגנונו המוקדם של צ'אק ברי, שעבודת הגיטרה שלו נשארה אבן בֹּחַן בהמשך הקריירה של ריצ'רדס. בזמן שהאבנים המתגלגלות נחשבו כלהקת רית'ם אנד בלוז, ריצ'רדס היה אחראי במידה רבה להיכרות של הלהקה עם הרוקנרול של בו דידלי וצ'אק ברי. ביחד עם הגיטריסט ומייסד הלהקה בריאן ג'ונס, ריצ'רדס פיתח סגנון בו הוא וג'ונס התחלפו ביניהם בתפקיד הליווי - שאחראי על ההרמוניה; וההובלה - שאחראי על המלודיה. ריצ'רדס שיבח את עצמו על-כך שהצליל שנוצר מהחלפת התפקידים בין שתי הגיטרות הוא אחד מההישגים החשובים של הלהקה. ג'ונס הוחלף בשנת 1969 בנגן הגיטרה הווירטואוז מיק טיילור, שתרם לכמה מהקלטותיה המוערכות ביותר של הלהקה, אך צירוף זה גם גרם להפרדה מוחלטת בין תפקיד הגיטרה המובילה לתפקיד הגיטרה המלווה. טיילור הוחלף בשנת 1975 בנגן הגיטרה רון ווד, ששם דגש רב יותר על נגינה קצבית.
נגינת הגיטרה של ריצ'רדס בולטת בכיוון הפתוח, בשימוש התכוף בסינקופות, והאקורדים המצלצלים בכמה מהלהיטים הבולטים ביותר של האבנים, ביניהם: Honky Tonk Women ,Brown Sugar ו-Start Me Up. הוא עדיין משתמש בכיוונים רגילים, אך ריצ'רדס ציין את האימוץ של הכיוון הפתוח כנקודת מפנה בנגינת הגיטרה שלו.
ריצ'רדס - שבבעלותו כיותר מ-3,000 גיטרות, שבחלקן הוא אפילו לא ניגן פעם אחת - מקושר בדרך-כלל לפנדר טלקסטר, אף על פי שהחל מהעשור הראשון של המאה ה-21 נראה שהגיטרה החביבה עליו היא גיבסון ES-355. השיר (I Can't Get No) Satisfaction היה הלהיט הראשון שריצ'רדס הקליט שאופיין באפקט ה-Fuzz המפורסם, שנעשה נפוץ מאז הצלחתו של השיר. אף על פי שבשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 הוא השתמש באפקטים לגיטרה לעתים קרובות, מאז הוא בקושי משתמש באפקטים. ריצ'רדס מחשיב את הגיטרה האקוסטית כבסיס לכל טכניקת הנגינה שלו, ולהיטים רבים של האבנים כוללים חלקים אקוסטיים, ביניהם: Street Fighting Man ,Brown Sugar ו- (I Can't Get No) Satisfaction. בעבר הוא השתעשע ברעיון לפתוח מוזיאון לגיטרות כי "אין לי גם ככה זמן לנגן בכולן".
פזמונאות והלחנה
בעקבות הדוגמה של לנון-מקרטני מהביטלס - ודירבון בידי מנהל הלהקה אנדרו לוג אולדהם, שראה מעט עתיד בלהקה שמבצעת גרסאות כיסוי לשירי רית'ם אנד בלוז, ושזיהה את האפשרויות הגלומות בזכויות על שירים מקוריים - החלו ג'אגר וריצ'רדס לכתוב שירים ביחד. לאבנים היו מספר להיטים פרי עטם של הצמד בשנים 1964–1965, אך היה זה הסינגל משנת 1965 (I Can't Get No) Satisfaction שביסס את מעמדה של הלהקה, כאשר הוא מגיע למקום הראשון במצעדים רבים בעולם.
במשך [[שנות ה-60 השותפות של ג'אגר-ריצ'רדס התרחבה מעבר לבלוז, רית'ם אנד בלוז ורוקנרול, כאשר הם גם מתעניינים גם במוזיקת נשמה, מוזיקה עממית, פופ, קאנטרי, גוספל, רוק פסיכדלי, ופרשנות חברתית שבוב דילן הבליט. עבודתם החל משנות ה-70 שילבה אלמנטים של פאנק, דיסקו, קליפסו, רגאיי ופאנק.
עם יוצאי דופן שמפוזרים פה ושם, כל אלבומיהם של האבנים המתגלגלות החל משנת 1966 הכילו שירים עליהם היו חתומים ג'אגר/ריצ'רדס. הקרדיט לשירים שכתבו שניהם עבור האבנים ניתן לשניהם באופן שווה בלי התחשבות במידת שיתוף הפעולה שלהם. עבור הקלטות הסולו שלו, ריצ'רדס תמיד מעניק קרדיט למשורר שותף, בדרך כלל למתופף סטיב ג'ורדן.
קריירת סולו
אחרי שג'אגר מנע מהאבנים לצאת למסע הופעות כדי לקדם את אלבומם הטרי, Dirty Work, ריצ'רדס ייסד את X-Pensive Winos בשנת 1988. ההרכב כלל גם את המתופף סטיב ג'ורדן, שניגן בתופים ב-Dirty Work, ובקונצרט שחגג יום הולדת 60 לצ'אק ברי, יחד עם אמנים נוספים. הייסוד של X-Pensive Winos היווה הכרה בכך שהאבנים עלולים שלא להקליט או להופיע במשך זמן מסוים. ריצ'רדס התנגד ליוזמות פרטיות מחוץ ללהקה, כי חשש שהן עלולות לגרום להידרדרותה. כתוצאה מכך, הקלטות הסולו שלו מועטות מאלו של ג'אגר, צ'ארלי ווטס, ואפילו של רון ווד.
.jpg)
אלבומה הראשון של הלהקה נקרא Talk is Cheap, ואף על פי שאף אחד מהסינגלים שיצאו ממנו לא הגיע למקום גבוה ממקום ארבעים במצעד כלשהו, הביקורות היו מאוד מחמיאות. הוא קיבל מעמד של אלבום זהב והמשיך להימכר באופן קבוע. זו הייתה הצלחה גדולה בהרבה מ-primitive Cool של ג'אגר באותה התקופה. האלבום לווה בסיבוב הופעות בארצות הברית - אחד משני סיבובי ההופעות שריצ'רדס קיים אי-פעם כאומן יחיד. מסע זה מתועד באלבום Live at the Hollywood Palladium, December 15, 1988. בשנת 1992 יצא האלבום Main Offender שלווה גם הוא בסיבוב הופעות בדרום וצפון אמריקה, כמו גם באירופה. קריירת סולו והופעות סולו לא סיפקו את ריצ'רדס כפי שהוא חווה יחד עם שותפו, ג'אגר. בסופו של דבר, ג'אגר וריצ'רדס התכנסו בברבדוס והתחילו לכתוב שירים חדשים לאלבום הבא של האבנים Dirty Work. ריצ'רדס - שציין את המחויבות שלו ושל חברי להקת X-Pensive Winos אחרים ללהקותיהם הנוכחיות כמכשול לאיחוד - לא הוציא אלבום סולו מאז שהאבנים חזרו לפעול בשנת 1994.
ריצ'רדס השתתף ב"האמנים מאוחדים נגד אפרטהייד" פרויקט צדקה, והשתתף בקונצרטי צדקה רבים יותר מאז.
הקלטות עם אמנים אחרים
הופעותיו של ריצ'רדס עם להקות ואמנים אחרים מלבד האבנים התגלגלות נעשו תכופות יותר לקראת סוף הקריירה שלו, מה שכמעט לא היה קיים בשנות ה-60. הוא ניגן באלבומים של אומנים רבים, בהם: טום וייטס, ארתה פרנקלין, לס פול, ובונו מ U2. בשנת 2001 הוא הפיק את אלבום הסולו של ג'ון פיליפס (מלהקת האמהות והאבות) Pay, Pack & Follow, שהוקלט בין השנים 1973–1979, ובו ריצ'רדס גם מנגן בגיטרה בכל השירים. בשנות ה-90 המוקדמות, ריצ'רדס הפיק וניגן בדיסק עבור ג'מקיינים ראסטפארניים. הדיסק נקרא The Wingless Angels ויצא בחברת התקליטים הפרטית שלו. הוא גם הקליט עם טום וייטס שיר שנקרא That Feel.
הקלטות נדירות וכאלו שלא יצאו בכלל
האבנים הוציאו ב-2006 את האלבום Rarities, שכולל שש-עשרה הקלטות נדירות ומוגבלות. ריצ'רדס כינה את ההוצאה הזו "קצה הקרחון". שירים רבים שלא יצאו ואלתורי אולפן שלהם, כולל ההקלטות שלהם ברשת ה-BBC משנות ה-60, הן בין ההקלטות הכי מבוטלגות בהיסטוריה של הרוקנרול. מאחר שהקלטות שכאלו יוצאות בדרך-כלל בסוף הקריירה של האמן, או לאחר מותו, מסחר בהקלטות האלו מתבצע לעתים קרובת ברשתות קצה לקצה כמו קאזה וביטורנט.
תדמית ציבורית וחיים אישיים
לציבור הרחב, ריצ'רדס ידוע יותר בשל התדמית של פורע החוק המסומם מאשר בשל יכולת ההלחנה. ריצ'רדס והאבנים טיפחו תדמית מנוונת ואנטי-תרבותית במשך שנות ה-60 וה-70, ווידויו גלוי-הלב שהוא משתמש בסמים, שהפכו אותו לדמות לחיקוי עבור מתבגרים ומבוגרים שחיפשו מפלט - כפי שריצ'רדס מבטא בשירו Before They Make Me Run - "במשקאות חריפים וגלולות ואבקות". בראיון מפורסם בשנת 1971 למגזין רולינג סטון, הוא דן בשימוש בסמים. עשר שנים מאוחר יותר, בראיון נוסף למגזין, הוא הביע צער מועט על ההתמכרות להרואין שכמעט הרסה את הקריירה המוזיקלית שלו ואת חייו. הצריכה האדירה שלו בסמים ואלכוהול תועדה היטב, והיא עשויה להרוס כל אחד עם רמת סיבולת פחות מדהימה משלו. עד היום, ריצ'רדס עונד צמיד שמדמה צמד מטפחות, כתזכורת לכך שהוא לא רוצה להיעצר פעם נוספת. הוא עונד גם טבעת בדמות גולגולת של אדם ללא לסת, מתנה שקיבל מחבר תכשיטן; הוא הסביר שהטבעת מייצגת את העובדה "שהיופי עמוק רק כמו העור".
שני מעצרים מפורסמים התרחשו במרחק של עשר שנים אחד מהשני, כאשר הראשון בשנת 1967, נעצרו ג'אגר וריצ'רדס והואשמו באחזקת סמים, לאחר חיפוש משטרתי מתוקשר בבית הכפר של ריצ'רדס, כשבנוסף, הזמרת וזוגתו לחיים של ג'אגר באותה תקופה, מריאן פיית'פול, נמצאה עירומה לחלוטין עטופה בשטיח פרווה. החיפוש, מסתבר, התקיים לאחר שכתב מהעיתון ניוז אוף דה וורלד יעץ למשטרה לחפש בביתו של ריצ'רדס, כחלק ממגמת העיתון להפיץ את הידיעה על שימוש בסמים בקרב קהילת מוזיקת הפופ. ריצ'רדס וג'אגר הורשעו, חומרת הענישה של השופטים כלפי השניים (מאסר ועבודות כפייה), גרמו להד רב ולזעם הציבור. המשפט הפך לנושא מאמרו של עורך מגזין "טיים", ויליאם ריס מוג, אשר טען שרק בגלל היותם מפורסמים "סומנו" ג'אגר וריצ'רדס כמטרה בעיני הרשויות, והעונש שקיבלו חמור יותר משל כל אדם אנונימי אחר. הערעור שהגישו השניים התקבל והם שוחררו מהכלא, אם כי האדם השלישי שנעצר איתם, סוחר האומנות רוברט פרייז'ר, ריצה את עונשו עד תומו.
אך היה מעצר חמור, רציני ומאיים יותר, בפברואר 1977, במלון בטורונטו שבקנדה. אף על פי שהוא נרשם במלון בשם הבדוי "רדלנדס", משטרת קנדה הצליחה למצוא אותו ולעצור אותו בעוון אחזקת הרואין וקוקאין (היו בידיו שתי אונקיות מכל אחד מהם), ובעוון יבוא של סמים לקנדה - עבירה עליה העונש הנמוך ביותר הוא שבע שנות מאסר לפי החוק הקנדי.
בשלוש השנים הבאות חי ריצ'רדס באיום מתמיד של ענישה, כאשר הוא מנסה להיגמל מסמים במרכז רפואי בארצות הברית למכורים להרואין. אחרי שבית המשפט אישר את עונשו המקורי של ריצ'רדס - קונצרט צדקה עבור המכון הלאומי הקנדי למען העיוור - ריצ'רדס הגיח ממוסד הגמילה בריא ומאוהב בדוגמנית ניו יורקית צעירה.
פטי הנסן הייתה דוגמנית-על כאשר היא וריצ'רדס נפגשו. ריצ'רדס ראה אותה רוקדת במועדון סטודיו 54 והזמין אותה לשמפניה, אבל הדוגמנית לא ממש גילתה עניין. עם זאת, תשעה חודשים לאחר מכן נענתה להזמנתה של ג'רי הול (בבקשתו של ריצ'רדס), אז חברתו של מיק ג'אגר, והגיעה למסיבת יום ההולדת ה-36 של סולן הלהקה. ריצ'רדס ניצל זאת, והשניים הפכו לזוג. לאמה של הנסן הבטיח שהוא ישמור עליה וידאג תמיד שהיא תאכל מספיק, כך היא סיפרה בראיון למגזין באזאר, בנובמבר 2011. הם נישאו בעיר החוף קאבו סן לוקאס במקסיקו, ב-18 בדצמבר 1983, יום הולדתו הארבעים. היום הם מתגוררים באחוזה רחבת ידיים בקונטיקט. לפטי ולריצ'רדס שתי בנות, תיאודורה ואלכסנדרה שגם הן דוגמניות.
ריצ'רדס מעולם לא התרחק מאמם של שלושת ילדיו הראשונים, אניטה פלנברג, ולעתים קרובות מתייחס לעניין כאילו יש לו שתי נשים, אף על פי שהוא ופלנברג מעולם לא נישאו באופן רשמי. הוא החל לנהל רומן עם פלנברג במהלך חופשה של האבנים במרוקו כאשר הייתו חברתו של בריאן ג'ונס. הרומן של קית' ואניטה לא היה התאהבות קצרה, הם נשארו יחד במשך עשר שנים. יש להם בן משותף, מרלון ריצ'רדס, שנקרא כך על שם מרלון ברנדו, ובת נוספת בשם אנג'לה (על שמה נכתב השיר Angie). ילדם השלישי של הזוג, שנקרא בעקבות חברו הקרוב של ריצ'רדס טרה בראון, מת מספר שבועות אחרי לידתו בשנת 1976 בעקבות מות עריסה.
ריצ'רדס לא היה אב רגיל, וילדיו מפלנברג גדלו גם הם מחוץ למסגרת סדירה. הם הסתובבו איתו ברחבי העולם במשך סיבובי ההופעות של האבנים המתגלגלות, כאשר הם נחשפים לפרסום הכרוך בכך. בנוסף, ריצ'רדס התנהג אל מרלון כאל חבר. הוא הודה שהסביבה בה גדלו לא הייתה סביבה טובה לגדול, וציין את הנזק שנעשה להם מכך כסיבה עיקרית לכך שנגמל מהרואין.
במהלך השנים, זכו ג'אגר וריצ'רדס בפרסים על שותפות בכתיבת השירים כגון כניסה להיכל התהילה של הכותבים בשנת 1993, וניצחון בפרס המיוחד 'אייבור נובלו' לכתיבת שירים בשנת 2005.
ב-27 באפריל 2006, בזמן שריצ'רדס היה בחופשה באי פיג'י, הוא נפצע בראשו. האבנים הכריזו על לוח זמנים מתוקן למסע ההופעות שלהם, שכלל הכרזה על שתי הופעות מבוטלות ודחייה של עוד מספר הופעות.
פעות באירופה. בהכרזה הייתה כלולה התנצלות קצרה מריצ'רדס על כך שהוא "נפל מהעץ". [1]
באוגוסט 2006 הוענקה לריצ'רדס חנינה בידי מושל ארקנסו מיק הוקבי, על כך שבשנת 1975 נהג ברשלנות.
ריצ'רדס מבצע הופעת אורח כאביו של קפטן ג'ק ספארו (שמשוחק בידי ג'וני דפ בשודדי הקאריביים: סוף העולם ובשודדי הקאריביים: זרמים זרים). דפ הצהיר שהוא ביסס את גינוניו של ספארו על אלו של ריצ'רדס.
ריצ'רדס ידוע כקורא נלהב ובעל עניין רב בהיסטוריה. בבעלותו ספרייה נרחבת.
נכון ל-2012, הונו עומד על כ- 280 מיליון דולר.
דיסקוגרפיה
אלבומים
- Talk is Cheap
- Live at the Hollywood Palladium, December 15, 1988
- Main Offender
סינגלים
- Run Rudolph Run
- Take It So Hard
- You Don't Move Me
- Struggle
- Wicked As It Seems
- Eileen
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קית' ריצ'רדס (באנגלית)- Oldkr.co.uk, המקור הגדול ברשת למידע על קית' ריצ'רדס
קית' ריצ'רדס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- רוגל אלפר, לזוז כמו קית' ריצ'רדס, באתר mako, 21 ביוני 2012
