רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הפדרציה הרוסית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפדרציה הרוסית
Российская Федерация
Flag of Russia.svg Coat of Arms of the Russian Federation.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: המנון הפדרציה הרוסית ‏‏‏[1]
מיקום רוסיה
יבשת אירואסיה (אירופה ואסיה)
שפה רשמית רוסית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
מוסקבה
55°45′N 37°37′E / 55.750°N 37.617°E / 55.750; 37.617
משטר רפובליקה פדרלית נשיאותית
ראש המדינה
- נשיא
- ראש הממשלה
נשיא
ולדימיר פוטין
דמיטרי מדבדב
הקמה
- הקמת הפדרציה

- תאריך
862
בפירוק ברית המועצות
25 בדצמבר 1991
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
17,098,242 קמ"ר 
1 בעולם
13%
אוכלוסייה[3]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
142,470,272 נפש 
9 בעולם
8.33 נפש לקמ"ר
219 בעולם
תמ"ג[4]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
2,553,000 מיליון $ 
6 בעולם
17,920 $
78 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.788 
55 בעולם
מטבע רובל רוסי ‏ (RUB)
אזור זמן UTC ‏‏+2 עד +12 ‏[6]
סיומת אינטרנט .ru
קידומת בינלאומית 7+

הפדרציה הרוסית (רוסית: Российская Федерация, תעתיק פונטי מדויק: רַאסִייְסְקַאיָה פֶדֶרַאצְיָה) היא המדינה בעלת השטח הגדול בעולם. שטחה של רוסיה עולה על 17 מיליון קילומטרים רבועים, מתוכם כ-13 מיליון קמ"ר באסיה וכ-4 מיליון קמ"ר באירופה. רוסיה חולקת גבול משותף עם נורבגיה, פינלנד, אסטוניה, לטביה, ליטא, פולין, בלארוס, אוקראינה, גאורגיה, אזרבייג'ן, קזחסטן, הרפובליקה העממית של סין, מונגוליה וקוריאה הצפונית.

רוסיה הפכה למדינה נפרדת עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991. תחת השלטון הסובייטי היא נקראה "הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית" (РСФСР, Российская Советская Федеративная Социалистическая Республика) ועם הקמתה הפכה לפדרציה. רוב שטחה, אוכלוסייתה ותעשייתה של ברית המועצות, אחת משתי מעצמות העל דאז, היו ברוסיה. כתוצאה מכך, מאז פירוק ברית המועצות ירשה רוסיה את המושב הקבוע במועצת הביטחון, וכמו כן מבקשת לרשת את מקומה של ברית המועצות כמעצמה חשובה, ורואה את עצמה במובנים רבים כממשיכת דרכה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של רוסיה

רוס של קייב ונסיכות מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של רוסיה מתחילה בתולדותיה של קבוצה אתנית, הידועה בשם הסלאבים. קבוצה זו היא המקור לעמים מזרח-אירופיים רבים, דוגמת הרוסים, האוקראינים, הפולנים ואחרים. הישות המדינית הראשונה שהוקמה הייתה קייב-רוס (או רות'ניה של קייב) שנקראה על שם בירתה - קייב. ישות זאת הוקמה בעקבות הגעתו לאזור של שבט רוס מאזור סקנדינביה של היום, אלה היו הוויקינגים של מזרח אירופה ובפי המקומיים הם נקראו ואראגי. מלכם הראשון היה רוריק. כיום עיקר שטחי הממלכה הקדומה נמצאים בתחומי אוקראינה. הרוסים התנצרו תחת שלטונו של ולדימיר הראשון, בשנת 988, בהשפעה ביזנטית. עם נפילתה של ביזנטיון, באמצע המאה ה-15, ראו עצמם הרוסים כממשיכי דרכה (החל מאותה תקופה רוסיה נקראה רומא השלישית).

רוס של קייב לא הצליחה לשמור על אחדותה והיא התפרקה לשלל נסיכויות שנלחמו זו בזו. בתקופה זו עלתה במרכז רוסיה נסיכות ולדימיר ואילו בצפונה התבססה רפובליקה גדולה של נובגורוד. באמצע המאה ה-13 נכבשה רוסיה על ידי המונגולים (מלבד נסיכות נובגורוד ואזורים בצפון מערב המדינה) ונשארה תחת העול הזר כ-100 שנה עד המחצית השנייה של המאה ה-14, כאשר חלקים מסוימים היו מחויבים לשלוח מנחה עד אמצע המאה ה-15. במהלך תקופת השלטון הזר עלתה קרנה של נסיכות מוסקבה ואחרי הניצחון על המונגולים בקרב קוליקובו בשנת 1380, הפכה נסיכות זו לדומיננטית. הנסיך איוואן השלישי הצליח למגר סופית את המונגולים בשנת 1480 בעימות שקיבל את השם העמידה הגדולה על נהר האוגר.

שושלת רומנוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאה של האימפריה הרוסית בשנת 1866 (אזורי השפעה בצבע ירוק בהיר)

במהלך 200 השנים הבאות ביססה נסיכות מוסקבה את מעמדה באירופה המזרחית. איוואן האיום הכתיר את עצמו בתואר "צאר" (תעתיק רוסי למילה "קיסר") באמצע המאה ה-16 כסמל לכוחה הרב. במהלך תקופה זו ידעה רוסיה מספר פלישות זרות, ובאחת מהן אפילו איבדה את השליטה על עיר בירתה לפרק זמן קצר בראשית המאה ה-17. איוואן האיום היה אחרון השולטים משושלת שבט הרוס. אחריו באה לשלטון שושלת רומנוב בשנת 1613.

למרות הכיבושים הנרחבים, רוסיה פיגרה אחרי מערב אירופה מבחינות רבות. כתוצאה מכך, הצאר פיוטר הגדול, שעלה לשלטון בסוף המאה ה-17, העביר רפורמות רבות שבסופן הפכה רוסיה למעצמה בינלאומית. הניצחון על שבדיה במלחמה הצפונית הגדולה בראשית המאה ה-18 ביסס את מעמדה החדש.

פיוטר הגדול, מצביע על סנקט פטרבורג במפה כמקום מושבו ובירת האימפריה, עונד סרט כחול כסימן לתואר אצולה ומחזיק בידו הימנית חרב המונחת על תותח כסימן לכיבושיו הרבים

במהלך המאה ה-18 והמחצית הראשונה של המאה ה-19 הייתה רוסיה אחד הכוחות הדומיננטיים בעולם עם תעשייה מפותחת ומחקר מתקדם. למרות ההתחלה הנאה, המהפכה התעשייתית בוששה להגיע לרוסיה וכתוצאה מכך החל להיווצר פער הולך וגדל בינה לבין מערב אירופה. החל רצף של הפסדים במלחמות דוגמת מלחמת קרים (1854 - 1856) ומלחמת רוסיה-יפן (1904 - 1905). בנוסף אירע ניסיון מהפכני כושל כנגד הצאר - מהפכת 1905. רוסיה הייתה עדה לעלייה חדה באבטלה וברמת העוני בשכבות החלשות של חברתה.

ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משברים אלו הגיעו לשיאם במהלך מלחמת העולם הראשונה. הכלכלה הרוסית החלשה לא עמדה בנטל הכבד וקרסה. קריסת הכלכלה, האבדות האיומות בחזית, הרעב הכבד והתעמולה של המתנגדים למשטר דוגמת הבולשביקים ואחרים גרמו לנפילת המשטר המלוכני במסגרת מהפכת פברואר (1917). הממשלה הרוסית הזמנית בראשותו של קרנסקי לא הצליחה להתמודד עם המשבר ונפלה במהפכת אוקטובר שהעלתה לשלטון את לנין. הבולשיביקים הכריזו על כינון מדינה חדשה - רוסיה הסובייטית. המדינה שקעה עד מהרה במלחמת אזרחים אכזרית שנמשכה עד 1921.

ב-30 בדצמבר 1922 הוקמה ברית המועצות כאיחוד בין רוסיה למספר רפובליקות סובייטיות נוספות, שקמו בשטחי האימפריה הרוסית לשעבר ביוזמת הצבא האדום. המדינה החדשה הסתגרה בענייניה הפנימיים במהלך 20 השנה שחלפו מסיום מלחמת האזרחים, ודאגה לתעש את המדינה ולהשריש את השלטון החדש בעם. ברית המועצות יצאה ממלחמת העולם השנייה כשידה על העליונה. המלחמה גרמה למשבר חריף בממלכה המאוחדת שלא הייתה יכולה לדאוג עוד למעמד הבכורה ורוסיה עלתה לזירה הבינלאומית כמעצמת-על, לצד ארצות הברית. המאבק בין שתי מעצמות העל ידוע בתור המלחמה הקרה. מלחמה זו התחממה מעת לעת במלחמות גלויות בין בעלות ברית של המעצמות דוגמת מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. במהלך תקופה זו שלטה ברית המועצות על אימפריה רחבת ידיים באירופה המזרחית והמרכזית. היא דיכאה ביד קשה מספר התקוממויות נגד שלטונה דוגמת המרד בהונגריה, 1956.

בשנת 1964 הודח ניקיטה חרושצ'וב מהשלטון ואת מקומו תפס ליאוניד ברז'נייב. ברז'נייב חיזק בצורה משמעותית את הצבא הסובייטי והגביר את ההגמוניה והיוקרה של ברית המועצות בעולם אך שלטונו התאפיין בשחיתות מתגברת ובמיתון כלכלי. לאחר מות ברז'נייב בנובמבר 1982 ידעה ברית המועצות חילופי שלטונות מהירים עם יורי אנדרופוב (1982-1984) וקונסטנטין צ'רניינקו (1984-1985). השניים האחרונים היו חולים מאוד כבר בהיכנסם לתפקיד ולא הספיקו להותיר את חותמם על מדיניות ברית המועצות שלמעשה נשארה זהה כמעט לזו של תקופת ברז'נייב.

התפרקות ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התפרקות ברית המועצות

מיכאיל גורבצ'וב, שעלה לשלטון במרץ 1985 לאחר מותו של קונסטנטין צ'רניינקו, ניסה להציל את כלכלתה הקופאת, אך ללא הצלחה. הרפורמות שהנהיג תרמו לנפילת האימפריה הסובייטית, ובשנת 1991,לאחר הפיכת ינאייבפוטש של החוגים הקומוניסטים השמרנים בניסיון להחזיר את הגלגל לאחור, שנכשל תוך שלושה ימים – הפכה רוסיה לדמוקרטיה. הרפובליקות הסובייטיות לא רצו להמשיך את דרכן יחד עם רוסיה והתנתקו ממנה בראשית שנות ה-90. רוסיה ניסתה לשמור על מעמד בכורה בין הרפובליקות הפורשות והקימה את חבר המדינות, אך הסדר זה לא מחזיק מעמד. הדמוקרטיה החדשה ידעה מספר משברים, בעיקר מצד חסידי השלטון הישן, משברים כלכליים (הקשה מכולם משבר הרובל באוגוסט 1998) והתקפות טרור מצד הצ'צ'נים. עם הבאתו לכוח של ולדימיר פוטין בשנת 2000 על ידי בוריס ילצין, רוסיה ביססה את מעמדה הכלכלי. ההגמוניה וההשפעה של רוסיה על הפוליטיקה העולמית הורגשה ביתר שאת, בד בבד עברה רוסיה הידרדרות משמעותית בתחום זכויות האדם וחופש הפרט. בדצמבר 2007 התקיימו בחירות לדומה, ורוסיה המאוחדת (מפלגתו של פוטין) זכתה. במרץ 2008 התקיימו בחירות לנשיאות ומקורבו של פוטין דמיטרי מדבדב זכה ברוב קולות לתפקיד.

באוגוסט 2008 פלשה רוסיה לשכנתה גאורגיה, במסגרת המלחמה בדרום אוסטיה. במרץ 2012 שוב נערכו הבחירות לנשיאות, ופוטין נבחר מחדש לקדנציה בת 6 שנים. בפברואר 2014 אירחה המדינה את אולימפיאדת החורף. במרץ הייתה מעורבת במשבר קרים, שהביא לסיפוח דה-פקטו של חצי האי קרים לרוסיה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון הנשיא בקרמלין, בניין מושבו של נשיא הפדרציה הרוסית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של רוסיה

רוסיה היא פדרציה נשיאותית. חוקת רוסיה שאושרה במשאל עם ב-1993 יצרה את הבסיס למשטר נשיאותי. הנשיא בעל סמכויות נרחבות, נבחר בבחירות ישירות כלליות וחשאיות לכהונה בת 6 שנים. מקום משכנו של הנשיא הוא הקרמלין. הנשיא ממנה את הממשלה - את ראש הממשלה, שחייב לזכות באישור הבית התחתון של הפרלמנט, את סגן ראש הממשלה, את השרים ומעורב במינוי הפקידות הבכירה. בנוסף, הוא מפקד הכוחות המזוינים והמועצה לביטחון לאומי. הנשיא רשאי להוציא צווים ללא אישור הפרלמנט.

הפרלמנט הרוסי, האסיפה הפדרלית, מורכב משני בתים. הבית העליון הוא מועצת הפדרציה המורכבת מ-176 צירים הממונים לתקופת כהונה בת 4 שנים (2 נציגים מכל אחד מ-88 הסובייקטים הפדרליים). הבית התחתון, הדומה, מורכב מ-450 צירים הנבחרים לתקופת כהונה של 5 שנים. בבחירות יחסיות.

בנוסף, יש בכל אחת מהרפובליקות המרכיבות את רוסיה שלטון עצמי הכולל נשיא.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת רוסיה

התפרקות ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השינוי בתוצר הכללי בתקופת שלטונו של בוריס ילצין ושל ולדימיר פוטין

על פי מדד הפיתוח האנושי רוסיה נחשבה עד ל-1991 כמדינה בעלת רמת פיתוח אנושית גבוהה (מעל 0.8) אך בשנים הראשונות שלאחר התפרקות ברית המועצות נאבקה רוסיה (כמו רוב מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר) לקיים כלכלת שוק וצמיחה כלכלית בריאה. עם נפילת המשטר הסובייטי ב-1991 הוגדר מצבה הכלכלי של רוסיה כ"קטסטרופה", עם נפילה חדה בתמ"ג, גרעון תקציבי עצום, רזרבות מט"ח אפסיות ואינפלציה משתוללת.

הסיבות לכך היו התעשייה הבלתי תחרותית, אובדן שוקי הגוש הסובייטי לשעבר, היעדר יכולת להמשיך ולתמוך במגזר החקלאי, העדר תשתית עסקית חלופית לשלטון הכלכלי הריכוזי והתנגדות הממסד הקיים לביצוע רפורמות כלשהן. הייתה חשיבות עליונה לנטילת כל המעצורים להתפתחות כלכלית, בין היתר למנוע התערבות ממשלתית ולתת חופש מוחלט בהתנהלות כלכלת שוק על פי הוגה תורת הקפיטליזם אדם סמית.

המאמצים לשלב את רוסיה בכלכלה העולמית, לכונן בה כלכלת שוק הוגנת (הפרטות שקופות וביסוס מנגנונים אנטי-מונופוליים) ולערוך שינויים מבניים טורפדו על ידי קבוצות כוח וביניהם האוליגרכים. על אף קשיים אלו חוותה רוסיה צמיחה כלכלית מסוימת ב-1997, אך זו ירדה לטימיון לאחר המשבר הכלכלי שחוותה רוסיה-"משבר הרובל" באוגוסט 1998: במשבר זה זינקה האינפלציה ל-85%, שער החליפין צנח, המערכת הבנקאית קרסה והממשלה הודיעה על אי עמידה בחובותיה (פשטה רגל). מאז 1999 נהנית רוסיה מצמיחה כלכלית שנשענת על מחירי נפט וגז טבעי גבוהים ורפורמות בתחום המיסוי, תחבורה, רגולציה ועוד. הצמיחה הכלכלית והעודפים הגדולים בתקציב מובילים לצמצום החוב הציבורי. במקביל להפרטה שמתבצעת, ישנה גם הלאמה של מגזרים מסוימים במשק בעלי חשיבות אסטרטגית גדולה לממשל כמו אנרגיה, מכרות, הגנה ואווירונאוטיקה.

השיקום וההתעצמות הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגידול בשכר הראלי הנומינאלי באירו בין השנים 2000-2007

ההתאוששות, בעיקר בשנת 2000 עם עלייתו של ולדימיר פוטין לשלטון, באה עם צמצום ההוצאות הממשלתיות והורדת החוב הציבורי, תהליך שמתמשך עדיין בשנת 2007. הורדת המיסוי להכנסה ליחידים ל-13% (הכנסה רוחבית) ולחברות ל-24% מהרווחים, הביאה לגידול ביוזמה עסקית והשקעות חוץ ברוסיה. רוסיה עדיין תלויה מאוד ביצוא חומרי גלם כמו: נפט, גז טבעי, מתכות, ועץ. יצוא חומרי הגלם כמו כן גם תפוקתם עדיין מרכיבים חלק עיקרי מהתוצר הלאומי, אך חלקם יורד בתקופה האחרונה עם העלייה בצריכה הפרטית שעולה בקצב של 12% בשנה (שנים 2001-2006) וגידול בתוצר הפיננסי. רוסיה צפויה להוריד את המע"מ מ-18% ב-2005 ל-13% ב-2009. האבטלה נכון לאוגוסט 2007 עומדת על 5.7% (על פי ארגון העבודה הבינלאומי ILO)

הצריכה הפרטית מונעת מעליית המשכורות מ- 62 דולר ב-1999 לכ-700 דולר בחודש (מעודכן למרץ 2008), כמו גם מהגדלת קצב לקיחת ההלוואות ומשכנתאות מבנקים בשליטה ממשלתית בשם סברבנק ווונשטורגבנק.

החוב הציבורי של רוסיה ירד מ-90% התמ"ג בשנת 1999 ל-8% בשנת 2006. העודף בחשבון השוטף של רוסיה הגיע בשנת 2006 ל-105 מיליארד דולר (רביעית בעולם בתחום זה).

חברות אנרגיה וחומרי גלם גדולות, כגון יוקוס, רוסנפט וגזפרום ששוויה $300 מיליארד (השלישית בגודלה בעולם), צמחו ברוסיה בזכות משאביה הטבעיים.

בשנים האחרונות, עקב הצמיחה הכלכלית המהירה ומחירי הנפט הגבוהים שגורמים להכנסות גבוהות מהמצופה ובעקבותם לעודף תקציבי, ב-1 בינואר 2004 החליטו רשויות רוסיה על הקמת "קרן הייצוב הלאומית"- קרן עתודות פיסקליות שאליה מועברות ההכנסות העודפות של המדינה. נכון ל-1 בנובמבר 2007 העתודות בקרן זו עומדות על כ-148 מיליארד דולר (3,600 מיליארד רובל). במקרה של ירידה חדה במחירי הנפט, תשתמש רוסיה ברזרבות שבקרן זו להבטחת התקציב. סיבה נוספת של הקמת קרן זו היא שאם יחזרו ההכנסות העודפות של האוצר הרוסי לשוק, תעלה האינפלציה. הכספים שבקרן זו משמשים גם לתשלומי חובות.

ביולי 2006 רוסיה ביטלה את כל המגבלות על הסחר במטבע המקומי (רובל רוסי) בניסיון לגרום להתחזקותו בשווקים הבינלאומיים ולהגברת הזרימה של ההשקעות הזרות בכלכלה המקומית.

בעקבות העלייה המתמדת ברמת החיים, רוסיה חזרה בשנת 2005, לרמת פיתוח אנושית גבוהה כפי שהיה לפני התפרקות ברית המועצות.

רמת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2006 כ-14% מהתושבים בגיל העבודה חיו מתחת לקו העוני, המייצג הכנסה נמוכה מ-150$ לחודש. הקיטוב בהכנסות התרחב מאוד לאחר התפרקות ברית המועצות וההכנסות של העשירון העליון הן פי 15.8 מהעשירון התחתון. ככל הנראה ההכנסות הבלתי מדווחות, מהן נהנות בעיקר השכבות הגבוהות, מגדילות את הפער עוד יותר. כוח העבודה הרוסי מונה כ-74.6 מיליון עובדים, והשכר הממוצע הוא כ-700 דולר [1]. החל משנת 2005 גדל השכר הנומינאלי ברוסיה בכ-30%-35% בכל שנה [2].

כיום ברוסיה חיים כ-87 מיליארדרים (בשטח הפדרציה, בעלי אזרחות רוסית, על פי פורבס) ועם שווי ממוצע של 5.9 מיליארד דולר, רק בארצות הברית חיים יותר מיליארדרים (גילם הממוצע ברוסיה הוא 45) (נכון לשנת 2006). מוסקבה ראשונה בעולם במספר המיליארדרים שחיים בה (74) לפני ניו יורק (71) ולפני לונדון (36) (נכון לשנת 2007). כ-119 אלף מיליונרים (שווי נכסים נזיל) חיים היום במדינה. מעמד הביניים (הכנסה מעל אלף דולר בחודש) ברוסיה גדל בקצב איטי אך גובר והולך, יחסו באוכלוסייה נאמד בין 25%-35% בשנת 2006. נכון לאוקטובר 2006 ישנם כ-147.8 מיליון מנויים לטלפון נייד המייצג רמת החדרה של 101.8 מנויים לכל 100 אנשים. נכון לסוף שנת 2006 מהווה האבטלה כ-6.6% מכוח העבודה.

תחזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז עסקים מוסקבה סיטי

על פי התחזיות, בתנאי שמחירי הנפט לחבית ישארו סביב ה-100 דולר, הכלכלה הרוסית הריאלית צפויה להתייצב ב-2009 על 2,000 מיליארד דולר (14,300$ לנפש) (בשנת 2007 היה ערכה הריאלי 1,286 מיליארד דולר) ובכך בעצם להיות הכלכלה השנייה בגודלה באירופה (אחרי גרמניה) או הכלכלה השישית בגודלה בעולם. התמ"ג ביחס לכוח הקנייה (PPP) בשנת 2007 היה 14,600 דולר לנפש או 2,076 מיליארד דולר למשק כולו.

רזרבות הזהב והמטבע הזר (מטבע החוץ) על פי נתוני הבנק המרכזי הגיעו (נכון ל-4 באפריל 2008) ל-508 מיליארד דולר (השלישית בעולם בתחום זה). קצב הגידול של רזרבות המטבע הזר ברוסיה הן מהגבוהות בעולם והן גדלות בקצב ממוצע של כ-4 מיליארד דולר לשבוע. רוסיה שלישית בדירוג לאחר סין ויפן עם 1,650 ו-1,200 מיליארד דולר, בהתאמה [3].

לאחר תשלום החוב הציבורי שנותר מתקופת ברית המועצות למועדון פריז בחודש אוגוסט 2006, ירד נטל החוב אל מתחת ל10% מהתמ"ג ונכון לחודש אפריל 2007 החוב נמצא סביב 6-7% מהתמ"ג. לאחרונה חזה השר לפיתוח כלכלי, גרמן גרף, שעד שנת 2010 הוא צפוי לרדת אל 2% מהתוצר. מקרה זה ייחודי בהיסטוריה הרוסית והעולמית כאשר מדינה בסדר גודל כזה מתקיימת למעשה ללא חוב ציבורי

אך למרות התחזית האופטימית רוסיה לא צפויה לעבור את מערב אירופה ביחס של תמ"ג לנפש בתקופה הקרובה.

סרגיי איבנוב, סגן ראשון של ראש ממשלת רוסיה, חזה כי כבר ב-2020 התמ"ג לנפש הראלי יגיע לכ-30 אלף דולר, רמה פיתוח השווה היום לרמת פיתוח של מדינות מערב אירופה. כמו כן רוסיה תהיה בחמישייה הראשונה של העולם במונחי תמ"ג כללי [4].

קשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הבוגרים במוסדות להשכלה הגבוהה ברוסיה (בשנה), הגבוה ביותר באירופה

הקושי העיקרי שמולו ניצבת הכלכלה הרוסית הוא עידוד העסקים הקטנים והבינוניים (שמהווים היום פחות מ-20% מהתמ"ג), היות שהכלכלה מנוהלת ברובה על ידי מונופולים ענקיים, הבנק האירופאי והבנק העולמי ניסו ליזום מערכת בנקאית מתוקנת, אך בהצלחה מועטה יחסית עד היום. כחלק ממדיניות מכוונת של הממשל הרוסי, חברות זרות בתחום הבנקאות אינן מורשות לחדור למשק הרוסי. אך לאחרונה הגיעו להסכם עם ארצות הברית, כחלק מהסכם הכניסה של רוסיה לארגון הסחר העולמי, לתת מרחב השתתפות חלקי לחברות בנקאיות ברוסיה.

ריכוזיות יתר של היצור התעשייתי והמגזר הפיננסי באזורי הבירה, הביאו לאי שוויון כלכלי משמעותי בין אזור העיר והמחוז מוסקבה לבין חלקים נרחבים אחרים במדינה. בעוד שאזור מוסקבה מייצר את שליש התמ"ג הרוסי, מתגוררת בו רק עשירית מהאוכלוסייה.

מחירי הדירות בעיר הבירה עלו בצורה לא פרופורציונלית לרמת המשכורות (לכ-5000 דולר למ"ר לעומת שכר ממוצע של 1045 דולר לחודש) בשנים האחרונות ומהווים מכשול רציני לרמת החיים בה, בהינתן המצב הקיים, העריכו ה"אקונומיסט" ומגזין "פורבס" את מוסקבה כעיר היקרה ביותר בעולם.

דמיטרי מדבדב, נשיאה השלישי של הפדרציה הרוסית ומוביל הליכי המודרניזציה בכלכלה

רוסיה נחשבת לאחת מהמדינות המושחתות ביותר באירופה, דבר שמנע ממנה להגדיל את ההשקעות הזרות במדינה בתקופת המעבר. הסיבה להקפי השחיתות הגדולים נעוצה בעובדה שחלקים נרחבים מהכלכלה הרוסית נמצאים באפלה או בצללים (הכנסות או הוצאות שלא מדווחות), כספים רבים נמצאים בידיים פרטיות ולא בחשבונות הבנקים ומשמשים לתשלומי שוחד לפקידי ממשלה בכירים המרכזים בידיהם כוח רב. השחיתות פושה גם בשל תיקצוב נמוך של הממשלה את משרדיה והמשכורות הנמוכות משמעותית במגזר הציבורי ביחס למקובל במגזר הפרטי.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה העצום של הפדרציה הרוסית גורם לקושי בתנועה ברחבי המדינה. נתיב תחבורה עיקרי הינו הרכבת הטרנס סיבירית. ככלל, רוב התנועה ברחבי המדינה מתבצעת באמצעות רכבות (ראו ערך מורחב: רכבות ברוסיה). אין ברוסיה כביש בינעירוני המחבר בין החלקים השונים של המדינה, מהכבישים הבינעירוניים החשובים ברוסיה הוא הכביש בין מוסקבה לסנט פטרסבורג. לרוסיה נמלי ים, החשובים שבהם נמצאים בולדיווסטוק, פרימורסק, מורמנסק, סנקט פטרבורג, מגדן וארכנגלסק. נמלי התעופה החשובים במדינה הינם שרמטייבו ודומודדובו במוסקבה, ופולקובו בסנקט פטרבורג.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובייקטים הפדרליים של רוסיה (לתצוגה מאוזנת יש להגדיל)
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – סובייקטים פדרליים של רוסיה, מחוזות פדרליים של רוסיה, קראיים של רוסיה, רפובליקות של רוסיה

עקב היותה המדינה הגדולה בעולם, מחולקת הפדרציה הרוסית למספר רב של יחידות אדמיניסטרטיביות, הכפופות לשלטון הפדרלי. סה"כ מורכבת רוסיה מ-83 סובייקטים פדרליים אשר מתוכם 21 רפובליקות, 46 אובלסטים, 9 מחוזות מסוג של "קראיים", מחוז (אובלסט) אוטונומי (המחוז היהודי האוטונומי), 4 מחוזות (שהם לא אובלסט) אוטונומיים נוספים ושתי ערים פדרליות (מוסקבה וסנקט פטרבורג).

ב-2001 נוצרו 7 מחוזות חדשים לחלוקה שצוינה לעיל. המחוזות האלו נקראים מחוזות פדרליים והם נוצרו לצורך ניהול.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפדרציה הרוסית מכילה שטחים נרחבים מיבשת אירואסיה. אף על פי שחלק ניכר מהאזורים הארקטים והסוב-ארקטיים נמצאים בשטחה, השטח הנותר הוא עצום עד כדי כך, שרוב תנאי האקלים העולמיים חלים בו[דרוש מקור]. שטחה הוא כשליש מכלל יבשת אסיה, וכתשיעית מכלל יבשות העולם.

בחלק האירופאי וגם בחלק האסיתי רוב השטח מורכב ממישורים ענקיים. המישורים האלה הם בראש ובראשונה ערבה בדרום ומיוערים בכבדות בצפון עם גידולי טונדרה ליד החופים הצפוניים. רכסי הרים נמצאים ליד הגבול הדרומי, כמו למשל הרי קווקז, שבהם נמצאת הנקודה הגבוהה ביותר ביבשת אירופה - הר אלברוס (5,642 מ'). בנוסף להרי קווקז ישנה שרשרת הרים נוספת - הרי אלטאי. בחלקים המזרחיים מתנשא רכס ורחויאנסק. במרכז יש את רכס הרי אורל המחלקים את אירואסיה לאסיה ואירופה.

אורך החופים הכולל של רוסיה הוא מעל 37,000 ק"מ הגובלים עם אוקיינוס הקרח הצפוני, האוקיינוס השקט וכמה ימים פנימיים כמו הים השחור, הים הבלטי והים הכספי. מספר ימים הם חלקים של אוקיינוסים כמו ים ברנץ הים הלבן, ים קארה, ים לאפטייב והים הסיבירי הצפוני שהם חלק מהאוקיינוס הצפוני. ים ברינג, ים אוחוצק והים היפני הם חלק מהאוקיינוס השקט. האיים הגדולים הם: נוביה זמליה, ארץ פרנץ יוזף, האיים הסיביריים החדשים, אי ורנגל, האיים הקוריליים והאי סחלין.

בנוסף לימים זורמים ברוסיה כמה עשרות נהרות גדולים. לרשימת הנהרות ראו נהרות רוסיה.

הימות הגדולות הן - ימת באיקל שהיא ימת המים המתוקים העמוקה בעולם, ימת לאדוגה וימת אונגה.

רצועות הזמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסיה יש כיום 9 אזורי זמן שונים משנת 2010, לפני כן היו במדינה 11 אזורי זמן ששניים מתוכם בוטלו לטובת האזורים האסייתים של רוסיה. המידע הזה מטעה במידת מה, כי זה לא מראה את הרוחב האמיתי של המדינה, אלא יותר את הרוחב היחסי של החלק הצפוני. הנקודה המזרחית ביותר של רוסיה היא אי הדיאומד הגדול (אוסטרובה ראטמאנובה). הנקודה המערבית ביותר היא מפרץ דנציג. המרחק בקו ישר ביניהם הוא כ-6,600 ק"מ. בניגוד לזה, המרחק בין שתי הנקודות הכי רחוקות ברוסיה הוא כ-8,000 ק"מ (לשם השוואה - אורך קו המשווה הוא כ-40,000 ק"מ). בהתאם לשינוי חוקתי שהתקבל בקיץ 2011 ברוסיה הונהג שעון המתאים למשטר של "שעון קיץ" ביתר המדינות, ללא מעבר ל"שעון חורף". מצב זהה היה בתקופת ברית המועצות.

ביולי 2014 התקבל חוק חדש שיכנס לתוקף ב-26 באוקטובר. בהתאם לשינוי חוקתי שהתקבל בקיץ 2014 ברוסיה יונהג שעון המתאים למשטר של "שעון חורף" ביתר המדינות, ללא מעבר ל"שעון קיץ" .מצב דומה, אך בדיוק ההפך היה בתקופת ברית המועצות. כמו כן במדינה יהיו 11 אזורי זמן במקום 9 כיום.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפיפות האוכלוסין ברוסיה היא נמוכה מאוד (כ-9 אנשים לק"מ מרובע). כ-71% מהאוכלוסייה חיים בחלק האירופאי (80% אם מחשיבים גם את אזורי האורל). ברוסיה יש יותר מ-160 קבוצות אתניות שונות. בשנת הסקר 2002 חיו ברוסיה כ-145 מיליון בני-אדם.

לפי מרשם האוכלוסין בשנת 2002 79.8% הם רוסים, 3.8% טטרים, 2% אוקראינים ואחרים. כ-84% שייכים למשפחת העמים ההינדו-אירופאים (מתוכם כ-99% הם סלאבים), כ-8.5% מגיעים ממשפחת העמים הטורקים, 3.5% ממשפחת העמים הקווקזים, 2% הם פינו-אוגרים, 0.5% הם מונגולים. מספר היהודים על פי הערכות הוא בין 230 אלף למיליון, כאשר מחצית האוכלוסייה חיה במוסקבה וכחמישית בסנקט פטרבורג. בשנת 1970 מספר היהודים בברית המועצות נאמד ב־2.15 מיליון, שלישית בעולם אחרי ארצות הברית וישראל. בעקבות התפרקות ברית המועצות עזבו את רוסיה מיליוני אירופאים (בעיקר גרמנים, מיעוטים קטנים של צ'כים, יוונים ופינים) ויהודים (בעיקר לארצות הברית, ישראל וגרמניה).

הרוסים, כמו גם קבוצות אתניות אחרות במזרח אירופה, שייכים למשפחת העמים הסלאבים שמהווה את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר באירופה.

כ-200 אלף בני אדם מהגרים לרוסיה כל שנה. כמחציתם הם רוסים מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר. בנוסף יש כ-1.5 מיליון מהגרים בלתי חוקיים (רובם ממרכז אסיה, קווקז, אוקראינה, מולדובה וסין).

למרות ההגירה הנכנסת, רוסיה מאבדת כ-500 אלף עד 700 אלף בני אדם כל שנה (כ-0.5% בשנה) כתוצאה מאחוזי לידה נמוכים (כ-1.3 ילדים לאישה) ואחוזי תמותה גבוהים (בעיקר של גברים בגיל העבודה).

השפה הרוסית היא השפה הרשמית ברוסיה, אך רפובליקות אוטונומיות מכניסות לעתים קרובות את השפות האתניות כשפה רשמית שנייה ברפובליקה. האלפבית הקירילי הוא היחיד שמשמש את האוכלוסייה ברוסיה.

רוב הרוסים הם נוצרים פרבוסלבים.

מספרם של המוסלמים נאמד ב-14 עד 20 מיליון (תלוי במקורות), המהווים כ-14%-10% מהאוכלוסייה. רובם מרוכזים באזור דרום הוולגה, צפון הקווקז ומערב סיביר, מיעוטים גדולים קיימים גם בערים הגדולות. כמעט כולם הם סונים ורובם מגיעים ממשפחת העמים הטורקים והקווקזים.

תוחלת החיים ברוסיה, במיוחד זו של גברים, נמוכה במושגים מערביים, ואף נמוכה מזו ששררה בברית המועצות. ב-2007 הוערכה תוחלת החיים במדינה בכ-67.7 שנים, כעשר שנים פחות מאשר באיחוד האירופי. תוחלת החיים של גברים הייתה 61.5 שנים, ושל נשים - 73.9 שנים. גורם התמותה העיקרי הוא מחלות לב. תוחלת החיים הנמוכה מושפעת במידה רבה מתאונות דרכים (שבחלקן נגרמות מנהיגה בשכרות) ומנזקים בריאותיים הקשורים לעישון ולצריכה מוגברת של משקאות חריפים. התפשטותן של המחלות איידס ושחפת מהווה גורם משני נוסף. עם זאת, בשנים 2005 - 2007 חלה עלייה קלה בתוחלת החיים.

יהדות רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות רוסיה

כיום יש בברית המועצות לשעבר כ-156,000 יהודים רשומים, ויש מספר לא ידוע, מומחים מעריכים שהוא כמיליון יהודים שאינם יודעים על יהדותם או שאינם מספרים על יהדותם.

כיום פועל ברוסיה הארגון 'איגוד הקהילות היהודיות ברוסיה' שבראשו עומדים הרב הראשי לרוסיה בערל לזר ואיל ההון הישראלי לב לבייב. הארגון מגלגל תקציבים של מיליוני דולרים ופתח בתי כנסת, בתי ספר, בתי תמחוי, מרכזים קהילתיים ועוד ברחבי רוסיה וברית המועצות לשעבר.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי הספורט הפופולריים ביותר ברוסיה הם כדורגל, כדורסל, הוקי קרח ואתלטיקה.

רוסיה היא חזקה ומצליחה בתחום טניס הנשים, כאשר ישנן טניסאיות רוסיות רבות אשר משחקות או ששיחקו בצמרת דירוג העולמי של הסבב העולמי לנשים, כדוגמת מריה שראפובה שדורגה בעבר במקום הראשון בעולם. טניסאיות מפורסמות נוספות הן אנה צ'קבטדזה, ילנה דמנטייבה, סבטלנה קוזנצובה, אנסטסיה מיסקינה, דינארה סאפינה, ורה זבונרבה ואנה קורניקובה. נבחרת טניס הנשים של רוסיה זכתה ארבע פעמים בגביע הפדרציה, בשנים 2004, 2005, 2007 ו-2008. באולימפיאדת בייג'ינג, שלוש הטניסאיות שעלו על הפודיום היו כולן רוסיות. בין הטניסאים הגברים הרוסים המפורסמים הם ניקולאי דווידנקו ומאראט סאפין.

הכדורגל ברוסיה צבר תאוצה בעשור הראשון של המאה ה-21, כאשר הקבוצות הרוסיות צסק"א מוסקבה וזניט סנקט פטרבורג זכו בגביע אופ"א בשנים 2005 ו-2008 בהתאמה. נבחרת רוסיה בכדורגל הגיעה באליפות אירופה בכדורגל 2008 להישג הגדול ביותר שלה אי פעם, העפלה לחצי הגמר. הליגה הרוסית בכדורגל נהנית מתקציבים גדולים וכוח כלכלי רב, מה שסייע לקידומו של ענף הכדורגל במדינה בשנים האחרונות ופיתח את הפופולריות שלו. בעוד שלאורך כמעט כל שנות הליגה שלטו בה המועדונים ממוסקבה, בשנים האחרונות היא הפכה לפתוחה יותר.

נבחרת רוסיה בכדורסל השתתפה מאז הקמתה בכל אליפויות העולם, למעט שנת 2006, וכמו כן השתתפה בכל אליפויות אירופה מאז הקמתה. הזכייה היחידה של נבחרת רוסיה באליפות אירופה הייתה ב-2007 בראשות דיוויד בלאט. מלבד זאת, היא הגיעה פעם אחת למקום השני באליפות אירופה ופעמיים למקום השני באליפות העולם. קבוצת הכדורסל הרוסית צסק"א מוסקבה היא אחת מהקבוצות החזקות באירופה, והיא זכתה שש פעמים ביורוליג; כמו כן היא הקבוצה השלטת בליגת העל הרוסית בכדורסל. עם זאת, ברית המועצות נחשבה בזמנה לקבוצה הטובה באירופה ומבין הטובות בעולם, היא זכתה פעמיים במשחקים האולימפיים בשנים 1972 ו-1988, בשלוש אליפויות עולם בשנים 1967, 1974 ו-1982 ובארבע עשרה אליפויות אירופה. רוסיה מצליחה גם בענף ההוקי קרח, ונבחרת רוסיה היא אלופת העולם בהוקי קרח.

ענפי ספורט בולטים נוספים ברוסיה הם הרמת משקולות, התעמלות, אגרוף, היאבקות, אמנות לחימה, כדורעף, רגבי, וסקי. רוסיה מצליחה במשחקים האולימפיים בהם השתתפה: היא מדורגת נכון ל-2008 במקום ה-13 בטבלת המדליות האולימפיות של כל הזמנים, על אף שהשתתפה במספר מועט של אולימפיאדות. מאז פירוק ברית המועצות, באולימפיאדת הקיץ רוסיה דורגה בכל אולימפיאדה באחד משלושת המקומות הראשונים בדירוג המדליות, ובאולימפיאדת החורף דורגה בכל אולימפיאדה באחד מחמשת המקומות הראשונים.

בדצמבר 2010 הודיע פיפ"א כי רוסיה נבחרה לארח את גביע העולם לשנת 2018.‏[7]

החל משנות ה-50 ברית המועצות הפכה במהרה למדינה מובילה בענף ההחלקה האמנותית-החלקה על הקרח, בעיקר בקטגוריית הזוגות ובריקוד על הקרח. לודמילה בלואוסובה (Belousova) ואולג פרוטופופוב (Protopopov) היו הזוג הסובייטי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית (1964) בקטגוריית זוגות, ומאז ועד 2006 כל הזוכים בזהב אולימפי בתחום זה היו מברית המועצות או מרוסיה. גם הגברים הרוסים הצטיינו לאורך השנים, ורוב זוכי הזהב האולימפיים החל מ-1992 ייצגו את ברית המועצות לשעבר או את רוסיה.החל מ-2006 חלה ירידה ברמת המחליקים הרוסיים, זה נבע בעיקר מהעובדה שבזמנו בשנות ה-90 כשברית המועצות התפרקה רוב המאמנים נסעו ללמד במדינות שונות בעולם בגלל חוסר בארגון ומימון הספורט במדינה, לכן הדור שגדל במהלך שנות ה-90 לא קיבל את התמיכה המרובה לה זכו הדורות הקודמים. בשנים האחרונות נוצרו מספר פרויקטים -להחליק עם הכוכבים שנועדו היו להחזיר את הפופולריות של פעם לספורט. המשחקים האולימפיים בקוריאה-2018 יראו את הדור החדש של ענף זה בקרב המחליקים הרוסים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: רוסיה
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏לרשימת ההמנונים הקודמים של המדינה ראו המנון רוסיה.‏
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  6. ^ ‏ברוסיה יש 11 אזורי זמן שונים.‏
  7. ^ nrg מעריב, רוסיה תארח את מונדיאל 2018, קטאר תארח את 2022, באתר nrg‏, 2 בדצמבר 2010


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות אסיה

אוזבקיסטן · אזרבייג'ן · איחוד האמירויות הערביות · אינדונזיה 3 · איראן · אפגניסטן · ארמניה · בהוטן · בחריין · בנגלדש · ברוניי · גאורגיה 1 · הודו · המלדיביים · הפיליפינים · הרפובליקה הסינית 2 · הרפובליקה העממית של סין · וייטנאם · טג'יקיסטן · טורקיה 1 · טורקמניסטן · יפן · ירדן · ישראל · כווית · לאוס · לבנון · מונגוליה · מזרח טימור 3 · מיאנמר · מלזיה · נפאל · סוריה · סינגפור · סרי לנקה · עומאן · עיראק · ערב הסעודית · פקיסטן · קוריאה הדרומית · קוריאה הצפונית · קזחסטן 1 · קטאר · קירגיזסטן · קמבודיה · קפריסין · רוסיה 1 · תאילנד · תימן


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באירופה. 2 הרפובליקה הסינית (טאיוואן) לא מוכרת על ידי האומות המאוחדות כמדינה רשמית. 3 חלק משטח המדינה נמצא באוקיאניה.
אסיה
מדינות חבר המדינות
אוזבקיסטן · אוקראינה · אזרבייג'ן · ארמניה · בלארוס · טג'יקיסטן · מולדובה · רוסיה · קזחסטן · קירגיזסטן חברות חבר המדינות
מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · בלארוס · טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סלובקיה · סרביה · פולין · צ'כיה · קרואטיה · רוסיה מפת אירופה הסלאבית
ארגון המדינות המתועשות - G8
Flag of Italy.svg איטליה - Flag of the United States.svg ארצות הברית - Flag of Germany.svg גרמניה - Flag of the United Kingdom.svg הממלכה המאוחדת - Flag of Japan.svg יפן - Flag of France.svg צרפת - Flag of Canada.svg קנדה - Flag of Russia.svg רוסיה המדינות החברות ב G8
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות ברית המועצות לשעבר
Flag of Russia.svg רוסיה - Flag of Armenia.svg ארמניה - Flag of Ukraine.svg אוקראינה - Flag of Belarus.svg בלארוס - Flag of Latvia.svg לטביה - Flag of Lithuania.svg ליטא - Flag of Turkmenistan.svg טורקמניסטן - Flag of Georgia.svg גאורגיה - Flag of Estonia.svg אסטוניה - Flag of Azerbaijan.svg אזרבייג'ן - Flag of Kazakhstan.svg קזחסטן - Flag of Kyrgyzstan.svg קירגיזסטן - Flag of Moldova.svg מולדובה - Flag of Uzbekistan.svg אוזבקיסטן - Flag of Tajikistan.svg טג'יקיסטן מדינות ברית המועצות לשעבר