מלך השדות

מלך השדות
דער קעניג פון די פעלדער

מידע כללי
מאת	יצחק בשביס-זינגר
שפת המקור	יידיש
סוגה	רומן
הוצאה
תאריך הוצאה	1988
מספר עמודים	187
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת זמורה ביתן
תאריך	1992
תרגום	משה זינגר
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001230362

מלך השדות (ביידיש: דער קעניג פון די פעלדער) הוא ספרו האחרון של חתן פרס נובל יצחק בשביס-זינגר. הרומן מתרחש בפולין של שלהי העת העתיקה ותחילת ימי הביניים. הספר ראה אור באנגלית בשנת 1988, ותורגם לעברית בשנת 1992 על ידי משה זינגר (אין קשר משפחתי לסופר).

הרומן המתאר את קורותיו של ציבולה, מנהיג מחנה פגני של ציידים-לקטים, שצופה על תהפוכות דרמטיות המתרחשות לנגד עיניו, מחורבן אורח החיים שאליו נולד, התפתחות הערים, לידת הלאומנות, היחשפות לרעיונות ודתות חדשות (יהדות, ולאחר מכן נצרות). לאחר כל אלה, מוצא ציבולה גאולה בדבר אחד בלבד – המוות.

הדמויות העיקריות בספר הן:

• ציבולה – מנהיג הלֶסְניקים, התוהה ללא הרף על טיבם של אלים ואנשים.
• קורה – אשה מלאת להט, סתירות וניגודים, המלווה את ציבולה.
• בן דוסא – יהודי נודד, גולה מבבל שנחטף ונלקח אל פולין כעבד.
• קרול רודי – מנהיג הוויאקים, שבט לוחם של עובדי אדמה, אשר מכניע את הלסניקים.
• נוסק – וויאק משכיל, הומוסקסואל, אשר משרת את המנהיגים המתחלפים של המחנה.
• בישוף מייצ'יסלב – מיסיונר פולני, המגיע אל המחנה במטרה לעשות נפשות לדת החדשה.
• קוסוקה – שפחה טטארית שנרכשת על ידי ציבולה ונוסק, שואפת לעבור גיור ולהינשא לבן-דוסא.

הנושאים ברומן

הנושאים שבהם עוסק הרומן הם רבים. בראשית מתוארים חייהם של הלֶסְניקים – הציידים-לקטים החיים חיי חופש בהרים. המהפכה החקלאית אשר מגיעה גם לאזורים נידחים אלה בפולין באה לידי ביטוי במלחמה עם הוויאקים, אשר כובשים, בוזזים, אונסים ורוצחים בשבטים השכנים על מנת להרחיב את שטח שליטתם. הוויאקים מציגים עצמם כפולנים ("פּוֹלֶה" = עובד אדמה), ומייצגים את אורח החיים החקלאי. מאבק זה, בין אורח החיים הישן לאורח החיים החדש הוא עקוב מדם. ציבולה, שנולד כצייד-לקט, משועבד על ידי הוויאקים וחי תחת שליטם קְרוּל ("המלך") רודי. במסעותיו מגיע ציבולה לעיר, וצופה על המהפך בסגנון חייו של האדם. העיר, על צפיפותה, זוהמתה וסוחריה החלקלקים, מהלכת קסם על השבטים הברברים ששומעים אודותיה. מן העיר נלקח אל המחנה עבד יהודי בשם בן דוסא, המלמד את הילדים קרוא-וכתוב, מציף אותם בסיפורי תנ"ך, גמרא ותלמוד. דבקותו בקנאות במצוותיו והאיסורים שמטיל על עצמו מעוררים את פליאתם של עובדי האלילים. ציבולה נפעם מהשקפותיו וסיפוריו של בן דוסא, וניצני האתאיזם שהופיעו בו משכבר הולכים ומתחזקים. היחשפות עובדי האלילים ליהדות והסקרנות המתעוררת בהם סופגים מכה קשה בהופעתו של מיסיונר נוצרי, אשר הופעתו מלאת הפאר והדר, והקלות שבה הוא ממיר את דתם של בני המחנה, נמצאים בניגוד מוחלט לעוניו ומעמדו של בן דוסא, אשר מוציא את עובדי האלילים מאפשרות כניסה לחוג היהדות. ניגוד זה, יחד עם האשמותיו של המיסיונר את היהודים במותו של ישו שליח האלוהים, מרמזים על ניצניה של האנטישמיות האירופית.

פרט לדרמות ההיסטוריות הנוגעות לאורחות חיים, מוסר ואמונה, עוסק המחבר כל העת, בעזרתו של ציבולה, בגאולה. אט אט מתחזקת בלבו של הגיבור המסקנה כי הגאולה היחידה הקיימת, היא המוות. המוות אינו עונש, אומר ציבולה, אלא פתרון, סוף לכל מכאוב ומצוקה. את יקיריו הוא מנחם בבואו של המוות, האל היחיד אותו מוכן ציבולה לעבוד.

לקריאה נוספת

• מלך השדות (תרגם: משה זינגר), זמורה ביתן, 1992.