מקדוניה היוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגל מקדוניה היוונית
מקדוניה היוונית - באפור.
יתר החלקים: ירוק - בולגריה; אדום - מקדוניה; בורדו - סרביה; כתום - אלבניה
מפת מקדוניה

מקדוניה היוונית (יוונית Μακεδονία) היא חבל ארץ גאוגרפי והיסטורי בצפון יוון וחלקו הדרומי של אזור מקדוניה המשתרע כיום בנוסף ליוון, גם בבולגריה, ברפובליקה של מקדוניה, באלבניה ובסרביה. מקדוניה היוונית משתרעת 52.4% משטחו של אזור מקדוניה ומתגוררים בה 52.9% מסך אוכלוסייתו.

שטחה של מקדוניה היוונית הוא 34,231 קמ"ר, והיא חבל הארץ השני בגודלו ביוון מבחינת אוכלוסייתו, שמנתה בשנת 2001 2,492,232 איש. באופן לא רשמי נהוג להתייחס אל מקדוניה היוונית יחד עם תראקיה ותסליה כאל "צפון יוון".

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקדוניה היוונית גובלת בתראקיה במזרח, בבולגריה וברפובליקה של מקדוניה בצפון, באלבניה ובמחוז אפירוס במערב, ובמחוז תסליה ובים האגאי בדרום. האזור הררי ברובו ומגיע עד לגובה מקסימלי של 2,919 מטר. לאורך חופי הים האגאי משתרעים מישורים מעובדים הנחצים על ידי ארבעה נהרות עיקריים - הליקמון, ורדאר, מסטה וסטרימונאס - החוצים אותם בדרכם מן ההרים שבצפון האזור ובמערבו ונשפכים אל הים האגאי. שני האיים האגאיים תאסוס (Θάσος) וסמותראקי (Σαμοθράκη) שייכים למחוז מזרח מקדוניה.

אקלימה של מקדוניה הוא אלפיני בהרים ובעיקר בחלקה המערבי המרוחק מן הים, וים תיכוני-ממוזג לאורך חופי הים האגאי, במרכזה ובמזרחה.

כלכלה ותחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות פני הקרקע ההרריים, אדמתה של מקדוניה בחלקה הגדול פורייה ומתאימה לחקלאות, שכוללת גידולי אורז, חיטה, שעועית, זית, כותנה, טבק, פירות, ענבים ועוד. ענפי התעשייה החשובים הם עיבוד מזון וטקסטיל, והתיירות נחשבת גם היא למקור הכנסה חשוב, בייחוד לאורך החוף, באי תאסוס, ובדרום מקדוניה, בקרבת הר אולימפוס. סלוניקי היא העיר הגדולה במקדוניה ומהווה את המרכז המסחרי, הכלכלי, השלטוני והעיסקי החשוב ביותר באזור ובצפון יוון.

נמל סלוניקי הוא הנמל החשוב בצפון יוון ושדה התעופה הבינלאומי סלוניקי מקדוניה שלידה הוא השער האווירי המרכזי למקדוניה הן לטיסות פנים והן לטיסות בינלאומיות. ויה אגנטיה חוצה את מקדוניה לכל אורכה, מדרום-מערב לכיוון מזרח, ומחברת את כל עריה העיקריות. הכביש המהיר הארצי מספר 1 מחבר את סלוניקי צפונה אל הגבול עם הרפובליקה של מקדוניה והלאה לכיוון סקופיה, ומצידו השני מוביל דרומה לכיוון אתונה.

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1987 הייתה כל מקדוניה מאוגדת במסגרת מחוז אחד ביוון שבירתו בעיר סלוניקי. באותה שנה שונתה חלוקת המחוזות במדינה (Περιφέρειες) שמספרם גדל מ-10 ל-13, ו"מחוז מקדוניה" חולק לשלושה מחוזות - מחוז מערב מקדוניה שבירתו בקוזני, מחוז מרכז מקדוניה שבירתו בסלוניקי, ואילו חלקו המזרחי של המחוז הקודם אוחד עם תראקיה ויצר את מחוז מזרח מקדוניה ותראקיה שבירתו בקוואלה. סלוניקי עדיין נחשבת למרכז השלטוני, הכלכלי והמסחרי החשוב בכל מקדוניה היוונית ובכל צפון יוון.

כל שלושת המחוזות מחולקים למחוזות משנה (יחיד נומי - νομοί; רבים נומוס - νομός), ובקצה הדרום-מזרחי של מחוז מרכז מקדוניה שוכן הר אתוס האוטונומי הנקרא באופן רשמי "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש" (Αυτόνομη Μοναστική Πολιτεία Αγίου Όρους). הר אתוס אינו כפוף למחוז מרכז מקדוניה אלא ישירות לממשלת יוון, והוא גם אינו חלק מהאיחוד האירופי.

מפת מקדוניה היוונית מספר מחוזות משנה ביוון בירה שטח (קמ"ר) אוכלוסייה
Macedonia greece prefectures.png
סה"כ מערב מקדוניה קוזני 9,451 303,857
1 מחוז משנה קסטוריה קסטוריה 1,720 53,584
2 מחוז משנה פלורינה פלורינה 1,924 55,210
3 מחוז משנה קוזני קוזני 3,516 156,807
4 מחוז משנה גרוונה גרוונה 2,291 38,256
סה"כ מרכז מקדוניה סלוניקי 18,811 1,931,870
5 פלה אדסה 2,506 148,190
6 אימאתיה וריה 1,701 144,835
7 פיאריה קתריני 1,516 134,739
8 מחוז משנה קילקיס קילקיס 2,519 91,828
9 מחוז משנה סלוניקי סלוניקי 3,683 1,099,598
10 כלקידיקי פוליגרוס 2,918 109,587
11 מחוז משנה סרה סרה 3.968 203,093
סה"כ מזרח מקדוניה חלק ממזרח מקדוניה ותראקיה קוואלה 5,579 254,255
12 דרמה דרמה 3,468 106,371
13 מחוז משנה קוואלה קוואלה 2,111 147,884
- הר אתוס (אוטונומי) קריאס 335 2,250
סה"כ מקדוניה היוונית סלוניקי 34,231 2,492,232‏[1]

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

98% מאוכלוסיית האזור היא כיום יוונית, דוברת יוונית ומשתייכת לכנסייה האורתודוקסית היוונית. עד סיפוח מקדוניה ליוון בשנת 1913 התגוררו בה קבוצות אתניות גדולות של טורקים, בולגרים ויהודים, ומיעוטים קטנים יותר של צוענים ועמים סלאבים אחרים. לאחר מלחמת העולם הראשונה נערכו חילופי אוכלוסייה בין יוון ובולגריה, ובעקבות הסכם לוזאן ב-1923 עזבו הטורקים ומוסלמים אחרים את מקדוניה, ואת מקומם תפסו יוונים מאסיה הקטנה. במהלך השואה, כעשרים שנים לאחר מכן, חוסלה כמעט כל הקהילה היהודית בסלוניקי אשר מנתה כ-50,000 איש, וסך הכל גורשו כ-55,000 יהודים ממקדוניה היוונית, רובם למחנות ההשמדה. מאז התפוררות הגוש הסובייטי, הייתה הגירה של בני לאומים מזרח אירופים שונים אשר הגיעו למקדוניה, וליוון בכלל, במטרה לחפש עבודה, אולם היקף התופעה אינו ידוע במדויק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]