משה ספדיה
משה סַפְדִּיה (Moshe Safdie, מבוטא "סַפְדִּי"; נולד ב-14 ביולי 1938) הוא אדריכל ומתכנן ערים ישראלי-קנדי בעל שם עולמי. שמו קשור בתכנון מספר פרויקטים ציבוריים רחבי-היקף ובולטים בקנדה, ישראל ומדינות נוספות.
ספדיה נולד בחיפה, ובגיל צעיר עקרה משפחתו למונטריאול שבקנדה. הוא למד אדריכלות באוניברסיטת מקגיל במונטריאול ואת התמחותו עשה תוך עבודה אצל האדריכל הנודע לואיס קאן בפילדלפיה. בפרסומו הגדול הראשון זכה כאשר פרויקט "הביטאט 67'" (Habitat `67), אותו תכנן כעבודת המאסטר שלו, נבחר להיבנות במסגרת התערוכה העולמית "אקספו 67'" במונטריאול.
לאחר מלחמת ששת הימים הוא תכנן את הקומפלקס של ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה ולאחר מכן תכנן את המרחב בין רחבת הכותל המערבי והרובע היהודי, הציע עיצוב מחדש של רחבת הכותל המערבי והשתתף בתחרות על עיצוב רחוב היהודים ברובע היהודי[1]. בשנת 1974 החליטה ועדת שרים למנות ועדה של אדריכלים לדון בתוכניתו לעיצוב מחדש של רחבת הכותל המערבי[2], אולם בסופו של דבר התוכנית נגנזה, בין השאר בגלל התנגדות של חוגים דתיים[3].
בשנת 1976 החל ספדיה ללמד אדריכלות באוניברסיטת הרווארד שבמסצ'וסטס, אשר בקרבתה הקים את משרדו הראשי. הוא מחזיק במשרדים בבוסטון, בטורונטו ובירושלים. ביולי 1978 התמנה לראש מחלקת מינוי ערים בהרווארד[4].
בשנות ה-70 נבחר ספדיה להיות חלק מן הצוות המתכנן של מתחם ממילא בירושלים, בפרויקט שיקום רחב היקף של שכונת הגבול המוזנחת, שלאחר איחוד ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים מצאה עצמה בלב העיר ומקשרת בין העיר העתיקה לירושלים המערבית. תוכניתו של ספדיה הייתה שנויה במחלוקת, היות ששיקמה מעט מאוד מן המבנים המקוריים וכללה בעיקר את הריסת השכונה תוך פינוי תושביה, והקמת פרויקט נדל"ן יוקרתי על חורבותיה. ביצוע התוכנית התעכב והתארך שנים רבות מסיבות שאינן קשורות לספדיה, ורק בשנת 2011 הושלם.
בשנות ה-90 נבחר ספדיה לתכן את החלק האווירי של פרויקט נתב"ג 2000, שהושלם בשנת 2004. כמו כן תכנן את מבנה המוזיאון החדש ביד ושם, שנחנך בשנת 2005 והשתתף בתכנון העיר מודיעין. שמו של ספדיה נכרך גם בתוכנית ספדיה השנויה במחלוקת; תוכנית מתאר עירונית להרחבת העיר ירושלים מערבה. לתוכנית קמו מתנגדים רבים, בעיקר מצד גורמי שמירת הנוף והטבע, המתנגדים לכירסום בשטחים הפתוחים והירוקים שבמערב העיר. לבסוף בוטלה תוכניתו של ספדיה.
עבודותיו האחרות של ספדיה פזורות ברחבי העולם, רבות מהן בארצות הברית ובקנדה, וכוללות מבני ציבור, פרויקטים למגורים ומיזמי תיירות.
פרויקטים בולטים אשר תכנן [עריכה]
- הביטאט 67' - מונטריאול
- היברו יוניון קולג' - ירושלים
- מרכז שמשון-בית שמואל - ירושלים
- שכונת הנחלים בעיר מודיעין
- שכונת מגורים - מדרשת שדה בוקר
- נתב"ג 2000 - (טרמינל 3)
- מוזיאון יד ושם החדש - ירושלים
- מלון מצודת דוד - ירושלים
- מתחם ממילא - ירושלים
- כיכר צה"ל - ירושלים
- תוכנית ספדיה להרחבת העיר ירושלים מערבה
- קברם של לאה ויצחק רבין
- מרכז יצחק רבין לחקר ישראל
- מרכז הנופש המשולב (Integrated Resort) - סינגפור
- הספרייה המרכזית של ונקובר
- טרמינל 1 בשדה התעופה פירסון בטורונטו, קנדה.
- הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל - ירושלים
- הגלריה הלאומית של קנדה - אוטווה
- מוזיאון האמנות "קריסטל ברידג'ס" - ארקנסו[5]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- משה ספדיה ושות' (באנגלית)
- מאמר מאת צבי אלחייני: יד לילד ביד ושם, באתר הוצאת בבל
- סקירת פרויקט המגורים של משה ספדיה בשדה בוקר, באתר 'חלון אחורי', אוגוסט 2010
- אביבה לורי, כעס של ארכיטקט, באתר הארץ
- נועם דביר, האדריכל הישראלי הבולט בעולם את ישראל, הארץ, 13 בינואר 2012
- נועם דביר, האדריכל משה ספדי מסביר איך תרם לאיכות החיים של הישראלים, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2010
- שירלי ששון-עזר, סינגפור היא מופת תכנוני. ישראל היא ההיפך, כלכליסט, 14 באפריל 2011
- אריה לרנר, יוצרו של האביטאט, דבר, 18 באוקטובר 1971
הערות שוליים [עריכה]
- ^ יורם קניוק, משה ספדי בונה בירושלים, דבר, 17 בספטמבר 1971; המשך
- ^ הצעת ספדי נתקבלה כבסיס לתכנון רחבת הכותל, דבר, 3 בספטמבר 1974
- ^ טוביה מנדלסון, ורהפטיג מסתייג מתכנית ספדי לבינוי אזור הכותל, דבר, 9 ביולי 1973
טוביה מנדלסון, מתנגדים לתכנית ספדי לעיצוב רחבת הכותל, דבר, 15 בספטמבר 1974 - ^ האדריכל - ראש מח' בינוי ערים בהרווארד, מעריב, 25 ביולי 1978
- ^ נחנך המוזיאון בארקנסו שתיכנן משה ספדיה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
