כיכר צה"ל (ירושלים)

(הופנה מהדף כיכר צה"ל)
כיכר צה"ל
Tzahalsquare
כיכר צה"ל ב-2011. מימין, בנייני עיריית ירושלים; בחזית, האמפיתיאטרון והמדרגות לעבר העיר העתיקה.
כיכר צה"ל ב-2011.
מימין, בנייני עיריית ירושלים; בחזית, האמפיתיאטרון והמדרגות לעבר העיר העתיקה.
מידע כללי
על שם צבא הגנה לישראל
מיקום
מדינה ישראל
עיר ירושלים
שכונה מרכז העיר
רחובות מסתעפים רחוב יפו, רחוב שלמה המלך, רחוב שבטי ישראל, רחוב הצנחנים
קואורדינטות 31°46′44″N 35°13′31″E / 31.77900278°N 35.22529722°E / 31.77900278; 35.22529722
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
 
כיכר צה"ל
כיכר צה"ל
מפה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
כיכר צה"ל ממדשאת העיר העתיקה
בניין עיריית ירושלים מקושט לרגל הכתרת המלך ג'ורג' השישי, 1937
הכיכר בחגיגות ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, 8 במאי 1945
מגדל השעון שעמד בכיכר 1924–1934
הכיכר בשנות ה-40 של המאה ה-20, בניינים משמאל לימין: הקיר המערבי של בנק ברקליס - כיום חלק מבניין העירייה, בניין שהוא חלק מהמתחם הצרפתי - כיום הוא הרוס ועל שטחו מונחים פסי הרכבת הקלה, אכסניה שתופעלה בידי ארגון ימק"א ובה סניף של רוטרי - כיום הרוסה ועל שטחה מונחים פסי הרכבת הקלה, מלון פאסט - נהרס ועל שטחו נבנה מלון פנינת דן - כיום הוא מלון נטוש ובניין חנויות בפינת יפו וממילא - כיום פעיל במתכונתו המקורית.

כיכר צה"ל היא כיכר מרכזית בירושלים, השוכנת בצמוד לחומות העיר העתיקה, בחיבור בין רחוב יפו, רחוב שבטי ישראל, רחוב שלמה המלך ורחוב חטיבת הצנחנים, סמוך לשער יפו, לשער החדש ולמתחם הצרפתי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיכר התפתחה באופן טבעי בשלהי התקופה העות'מאנית, המחצית השנייה של המאה ה-19, כחלק מתהליך התרחבות העיר והיציאה מן החומות. היא נסמכת לפינה הצפון-מערבית של העיר העתיקה, בצומת דרכים מרכזי, וממנה התפצלו דרכים ראשיות אל יפו, חברון, עזה, שכם ויריחו, והיא היוותה באותה עת נקודת מוקד טבעית להתפתחותה של ירושלים החדשה שמחוץ לחומות. מעצמות אירופה והכנסיות הנוצריות השונות בנו סביבה את בנייניהם ומוסדותיהם, כדי לחזק את השפעתן בירושלים. משהקים השלטון העות'מאני את בית הדואר הטורקי במקום, נקרא צומת הדרכים "כיכר הדואר".

תקופת המנדט הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המנדט הוסב שמה לכיכר אלנבי[1], על שמו של הפילדמרשל אדמונד אלנבי, המצביא הבריטי ששחרר את ירושלים מידי הטורקים. היא נחשבה כיכר מרכזית וחשובה בירושלים המנדטורית, וב-1924 הקימו הבריטים בכיכר את בניין מגדל השעון, כתחליף למגדל השעון העות'מאני שהיה בשער יפו ופורק ב-1922. ב-1930 הוקם במקום בית עיריית ירושלים החדש, כאשר סניף בנק ברקליס מאכלס את חזיתו הדרומית הפונה לכיכר. באוקטובר 1934 הוחל בפירוק מבנה מגדל השעון שנטען שהוא מפריע לתנועה.

בסמוך לכיכר היו גם אכסניות, בתי מלון וסניף של מועדון רוטרי.

תקופת ירושלים המחולקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלוקת ירושלים לאחר מלחמת העצמאות, חצה הקו העירוני את הכיכר, שהפכה לנקודת חיכוך בין מזרח ירושלים למערבה. בית עיריית ירושלים, הצמוד לבנק ברקליס מאחור, הוסיף לשמש את עיריית ירושלים הישראלית חרף מיקומו הרגיש וסכנת הפגיעה בו. על בניין העירייה ועל בניינים נוספים שבסביבתו הוקמו עמדות של צה"ל, וסימני פגיעות כדורים ורסיסים עדיין ניכרים בבית ובמבנים שסביבו. הכיכר עצמה הייתה ממוקשת ומוקפת בקיר מגן מעוגל עשוי בטון, שנועד להפריד בין הצלפים הירדנים שעל החומה ובין עוברי אורח ישראלים. מלון פאסט, שבצידה הדרומי של הכיכר נותר כולו בשטח ישראל. בשנות ה-50 שימש הבניין לשיכון עולים חדשים, אולם בשל הקרבה לגבול התגוררו במלון אוכלוסיות במצב סוציו אקונומי נמוך והעזובה וההזנחה במלון הייתה רבה[2].

לאחר איחוד העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר איחוד שני חלקי העיר ירושלים במלחמת ששת הימים הוסב שמה של הכיכר לכיכר צה"ל[3]. ושבועיים לאחר סיום המלחמה החל בפינוי הריסות הבתים ובפירוק קירות המגן לאורך הקו העירוני[4]. המבנים שהיו צמודים לחומת העיר העתיקה מאזור הכיכר ועד שער יפו נהרסו והחומה שופצה ושומרה[5]. הכיכר שבה לשמש צומת רחובות חשוב ונקודת חיבור מרכזית בין העיר העתיקה והחדשה, ובין מזרח ירושלים ומערבה. ביולי 1974 נהרס מלון פאסט, שנרכש על ידי עיריית ירושלים מהפטריארכיה הארמנית והמגרש נמכר ליזמים שקיבלו אישור לבנות מלון חדש במקום[6]. לאחר שנים רבות של עיכובים נפתח במקום מלון פנינת ירושלים בשנת 1996[7] אך המלון פשט את הרגל, נסגר ב-2006 והבניין ננטש[8].

כחלק מהעבודות על הרכבת הקלה בירושלים, עברה הכיכר בשנת 2005 שיפוץ נרחב, ומתחתיה נכרתה מנהרה למכוניות על מנת להסיט כלי-רכב מן הכיכר ולאפשר מעבר חלק לרכבת הקלה שהחלה פעילותה ב-2011[9]. הכיכר עברה "מתיחת-פנים" על פי תוכניתו של האדריכל משה ספדיה אשר כללה ריצוף מחדש, בניית תיאטרון קטן, שתילת עצים ובניית רחבה להולכי רגל[10]. רחוב יפו, מכיכר צה"ל מערבה, הפך משנת 2011 למדרחוב מרוצף הסגור לתנועת כלי רכב למעט הרכבת הקלה.

ב-22 בספטמבר 2008 בוצע פיגוע דריסה בכיכר, בו נפצעו 17 בני אדם, רובם חיילים שהיו בסיור. קצין שהיה בקבוצת החיילים ירה למוות במפגע, שהתנגש בקיר[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיכר צה"ל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מפת ירושלים 1923 (באנגלית) עם סימון הכיכר בשם כיכר אלנבי, באתר הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ
  2. ^ טוביה כרמל, כתם של אשפה בלב הבירה, דבר, 16 במרץ 1970
  3. ^ שמות חדשים לרחובות במזרח־ירושלים ינציחו את שחרורה, דבר, 30 בנובמבר 1967
  4. ^ מינהלת החרום של הבירה ־ לקואליציית־קבע, על המשמר, 16 ביוני 1967
  5. ^ תושבי אזור "שער יפו' מתנגדים לפינוים מבתיהם, על המשמר, 21 ביוני 1967
  6. ^ יחיאל לימור, דחפורי הקידמה נוגסים בקירות של מלון פאסט, מעריב, 19 ביולי 1974
  7. ^ אביבה קרול, שמואל דקלו, ‏מבעלי מלון פנינת דן בירושלים מבקשים להפסיק את חוזה הניהול עם רשת דן, באתר גלובס, 6 ביולי 1999
  8. ^ יובל ניסני, אחרי 16 שנה שעמד נטוש: סוף לפיל הלבן במרכז ירושלים, באתר כל העיר, 13 בינואר 2019
  9. ^ שרון קדמי, חפירה וחציבה וחברה מאיטליה יקימו את מנהרת כיכר צה"ל בי-ם, באתר הארץ, 27 ביולי 2001
  10. ^ שרון קדמי, חברת "מוריה" מתחילה בעבודות תשתית להכשרת תוואי הרכבת הקלה בכיכר צה"ל בסמוך לחומות העיר העתיקה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2005
  11. ^ אפרת וייס, פיגוע דריסה בירושלים: 17 בני אדם נפצעו, באתר ynet, 22 בספטמבר 2008


רחוב יפו, ירושלים
אתרים לאורך רחוב יפו
(1) התחנה המרכזית | (2) תחנת הרכבת | (3) שוק מחנה יהודה | (4) מרכז כלל | (5) מדרחוב בן-יהודה | (6) נחלת שבעה
(7) בניין ג'נרלי | (8) כיכר ספרא | (9) העיר העתיקה | (10) ממילא | (11) שער יפו ומגדל דוד
(A) כיכר הדוידקה | (B) - כיכר ציון | (C) - כיכר צה"ל