לאה רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאה ויצחק רבין בעטיפת ספרה האוטוביוגרפי
קברם של לאה ויצחק רבין בהר הרצל.

לאה רבין (8 באפריל 1928 - 12 בנובמבר 2000) הייתה רעייתו של יצחק רבין, פעילה בארגונים וולונטריים שונים, יו"ר אגודת אלו"ט.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאה רבין נולדה ב-8 באפריל 1928 בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה), לחיים וגוסטה שלוסברג. בשנת 1933 עלתה לארץ ישראל עם הוריה ואחותה אביבה (שלימים נישאה לאברהם יפה).

בשנת 1943 פגשה את יצחק רבין, כשהייתה עדיין תלמידת תיכון חדש בתל אביב. בשנת 1948 שירתה במערכת של עלון הפלמ"ח. השניים נישאו בזמן מלחמת השחרור. לזוג רבין נולדו שני ילדים, דליה רבין פילוסוף ויובל רבין.

 
 
נחמיה רבין
1886-1971
 
 
 
רוזה כהן
1890-1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רחל רבין יעקב
 
 
 
יצחק רבין
1922-1995
 
 
 
לאה רבין
1928-2000
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אברהם בן-ארצי
1947-2010
 
דליה רבין
 
אבי פילוסוף
 
יובל רבין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יונתן בן-ארצי
 
נועה בן-ארצי

פרשה שאירעה בתקופת כהונתו של יצחק כשגריר ישראל בארצות הברית, בה לא דיווחה לאה על חשבון במטבע חוץ שהחזיקה בחו"ל, ונודעה בשם פרשת חשבון הדולרים, הובילה בשנת 1977 לפרישתו של בעלה מראשות הממשלה.

לאורך השנים נטלה לאה רבין חלק בפעילות התנדבותית ושימשה כיו"ר אגודת אלו"ט למען ילדים אוטיסטים. ב- 21 במארס 1994 קיבלה את אות אשת השנה על פועלה למען ארגונים וולונטריים.

לאחר רצח בעלה ב-4 בנובמבר 1995, הקדישה לאה רבין את כל כולה למען הנצחת בעלה ומורשתו[דרוש מקור].

היא הביעה תמיכה בשמעון פרס בבחירות 1996, וכאשר נתניהו ניצח, הביעה את מר לבה ואת תסכולה מניצחון הימין, בציטוט המפורסם "כי בא לי לארוז מזוודות ולהתחפף מהמדינה" תוך שהיא מביעה סלידה מנתניהו. לאחר הסערה הציבורית שקמה בה נערכה התרמה ספונטנית לכרטיס טיסה עבורה, חזרה בה מדבריה.

בבחירות 1999, הביעה תמיכה באהוד ברק (ואף ניסתה לשכנע את הרמטכ"ל הפורש באותה תקופה, אמנון ליפקין-שחק, לחבור לאהוד ברק למען ניצחונו בבחירות, מה שלא עלה בידיה[דרוש מקור]). במהלך כהונתו של ברק הביעה את הסתייגותה ממנו ואמרה כי מבחינתה, פסק ברק מלהיות ממשיכו של בעלה. במיוחד חרתה לה הסכמתו של ברק לחלק את ירושלים, והיא טענה כי בעלה לא היה נותן ידו לחלוקת העיר, אותה שחרר בהיותו רמטכ"ל. בבחירות באותה השנה הוצבה במקום ה-120 האחרון והסמלי ברשימת ישראל אחת בראשות אהוד ברק לכנסת.

ב-10 במאי 2000 פרסם העיתון "וושינגטון פוסט" שרבין לוקה בסרטן הריאה. היא קיבלה טיפולים קשים במרפאה בארצות הברית ובבית החולים בילינסון. חודש לפני מותה לקתה רבין בדלקת ריאות ואושפזה במחלקה פנימית למשך שלושה שבועות. נפטרה ב-12 בנובמבר 2000 בבית חולים בילינסון ונקברה ליד בעלה בהר הרצל. קברם של השניים תוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה.

ספריה האוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל הזמן אשתו (1988)
  • הולכת בדרכו (1997)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]