משתמשת:רות גולדברג/עריכת הערך אירופה
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – היסטוריה של אירופה
לאירופה היסטוריה ארוכה ועשירה, הרצופה בהישגים תרבותיים, כלכליים ואחרים, שראשיתה כבר בתקופת האבן. מקובל לתארך את ערש התרבות הדמוקרטית המערבית לעידן יוון העתיקה, למרות שדמוקרטיה הייתה חלק קטן מאד בזמן ובמרחב ביוון העתיקה; האימפריה הרומית, בתורה, חילקה את היבשת לאורך נהרות הריין והדנובה למשך מאות שנים. לאחר נפילת האימפריה הרומית נפתח פרק חדש בהיסטוריה האירופית, המאופיין בחוסר יציבות ובהיעדר ביטחון. תקופה זו, "עידן החשיכה" בפיהם של הוגי הרנסאנס או "ימי הביניים" בתפיסתם של אנשי עידן הנאורות ושל חוקרים מודרניים. בכל זאת, במקומות מסוימים באירופה היה מעבר של ידע שנצבר עוד בתקופה הקלאסית, שחזור שלו ושמירה עליו. צמיחת המדינה הריכוזית במהלך המאות ה-15 וה-16, ובמקביל עליית הרנסאנס, שמו קץ לתקופה זו. במקומה נפתח עידן של תגליות, המצאות וצבירת ידע מדעי. במאה ה-15 החל הקולוניאליזם האירופי, כאשר פורטוגל ואחריה ספרד, צרפת, בלגיה, הולנד והממלכה המאוחדת, כוננו אימפריות קולוניאליות גדולות, שנשענו על מושבות עשירות באפריקה, באסיה ובאמריקה. בו זמנית התפתח באירופה גופא האימפריאליזם של האימפריה העות'מאנית בבלקנים ובמזרח אירופה.
לפני התנצרותה של האימפריה הרומית, שלטו באירופה דתות אנימיסטיות ופוליתיאיסטיות שונות [1].בשנת 312 קיבל על עצמו הקיסר קונסטנטינוס את הנצרות, האימפריה הרומית החלה לעבור תהליך הדרגתי של התנצרות, ועד סוף המאה ה-10 הייתה כל אירופה המערבית שייכת לכנסייה הרומית-קתולית. במהלך המאה ה-11 התחזקה האפיפיורות ומסוף המאה ה-11 ולאורך המאה ה-12 התרחשו מסעי הצלב. במהלך המאה ה-13 קמו המסדרים המנדינקטיים, שהציעו תפיסת נזירות חדשה. בשנת 1309 העביר האפיפיור קלמנס החמישי את החצר האפיפיורית לאביניון שהייתה תחת השפעתה של צרפת. לאחר החזרה לרומא ועד שנת 1417, החלה תקופה בה כתוצאה משיקולים פוליטיים היו שניים או שלושה אפיפיורים ברגע נתון. במאה ה-16, החל באירופה עידן של מאבקים אידיאולוגים וצבאיים כתוצאה מהרפורמציה הפרוטסטנטית. בראשית העת החדשה הופיע החילון. [2]
במקביל, רווחה במזרח אירופה בעיקר הנצרות האורתודוקסית. בניגוד למערב, מבחינה שלטונית לא התחרתה הכנסייה המזרחית עם הקיסר. הקרע בין הכנסיות החל במחלוקת תיאולוגית על היחס בין טבעו האנושי לבין טבעו האלוהי של ישו והושלם בשנת 1204 עם כיבוש הקתולים את קונסטנטינופול במסגרת מסע הצלב הרביעי . בשנת 726 התחיל הקיסר לאו השלישי במלחמת חורמה נגד האיקונין- צלמים של ישו ושל קדושים נוספים- במה שהייתה המחלוקת הגדולה ביותר בכנסייה המזרחית. האיקונליסטים, שוברי הצלמים, והאיקונדולים, מכבדי הצלמים, נלחמו אלה באלה במשך למעלה ממאה שנים. לבסוף, בשנת 843 אושר כיבוד הצלמים. לאחר נפילת קונסטנטינופול בשנת 1453, המשיכה הכנסייה האורתודוקסית להתקיים תחת שלטון המוסלמים, האימפריה העות'מאנית, הקומוניזם, וכיום במדינות מזרח אירופה ובמקומות נוספים. גם במזרח אירופה התרחשו תהליכי החילון. [3]
המהפכה התעשייתית, שראשיתה בממלכה המאוחדת בסוף המאה ה-18, חוללה שינויים משמעותיים ביבשת, שהתבטאו בשגשוג גובר ובעלייה ניכרת בגודל האוכלוסייה, אך גם בזעזוע המבנה החברתי-כלכלי המסורתי. מדינות אירופיות רבות קמו לתחייה כתוצאה מהשלכותיה העמוקות של מלחמת העולם הראשונה (1914 - 1918). בתקופה שהחלה לאחר מלחמת העולם השנייה (1945) ותמה עם סוף המלחמה הקרה (1990/1991) הייתה אירופה מחולקת לשני גושים פוליטיים וכלכליים יריבים: מדינות קומוניסטיות במזרח אירופה ומדינות קפיטליסטיות במערב אירופה. הגוש המזרחי קרס בסביבות שנת 1990, והדבר תרם משמעותית להקמת האיחוד האירופי ב-7 בפברואר 1992. האיחוד כולל כיום את רוב מדינות אירופה. בעקבות קריסת הקומוניזם התפרקו ברית המועצות, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה והמפה המדינית של מזרח אירופה השתנתה כליל.
- ^ Dorothy Watts, Celtic Religion in Western and Central Europe, in Michele Renee Salzman (ed) The Cambridge History of Religion in the Ancient World (Cambridge, 2013), pp. 364-386
- ^ אביעד קליינברג, הנצרות- מראשיתה ועד הרפורמציה, ע' אביטל רגב (תל- אביב: משרד הביטחון- ההוצאה לאור, 1995).
- ^ רוברט לופז, לידתה של אירופה, ע' אמיתי שפיצר (תל אביב: זמורה-ביתן, 1996).