משתמשת:Varda Shemesh/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
מאמר של אמנון צחובוי שעוסק במוהירי אושיבה, אייקידו אינה אומנות לחימה פציפיסטית (תגובה למאמרה של בר–און כהן בגיליון י"א 1) | אמנון צחובוי. לחפש גם את המאמר של בר-און כהן ולראות מה אפשר להוסיף לערך הזה, ואולי גם לערך "אייקידו"
***
תרגום הערך "מורנוב" מהויקיפדיה באנגלית
מוראנוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוראנוב ([muˈranuf]) היא שכונה ברובעים Śródmieście ו-Wola במרכז העיר ורשה, בירת פולין. זוהי השכונה הצפונית ביותר של אזור מרכז העיר. היא נוסדה במאה ה-17 ושמה נגזר משם הארמון השייך לסימון ג'וזפה בלוטי, אדריכלית ונציאנית, שהגיעה לוורשה מהאי מוראנו שבאיטליה [1] . .
מוראנוב היה פעם האיזור הרב-תרבותי, הצפוף והמגוון ביותר של ורשה, איזור עשיר באדריכלות היסטורית, בבזארים, בכנסיות ובבתי כנסת. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, (1918–1939), היה המחוז מיושב בעיקר ביהודים, ובשנת 1940, במהלך מלחמת העולם השניה, לאחר כיבוש ורשה על-ידי הגרמנים, הם הקימו בה את הגטו. בשנת 1943, לאחר מרד גטו ורשה, עליו פיקד מרדכי אנילביץ', נהרס הרובע עד היסוד, ונותרו ממנו רק מבנים בודדים.
לאחר סיום המלחמה, בשנות ה-50 ו-60 של המאה ה-20, נבנתה מוראנוב מחדש כרובע בסגנון ראליזם סוציאליסטי-מודרניסטי וכיום יש בה גם מגדלים וגורדי שחקים.
היסטוריה 1700-1900[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1686 הקימה סימון ג'וזפה בלוטי, אדריכלית איטלקית שעבדה עבור המלכים מיכאל הראשון ויאן סובייסקי, ארמון קטן היכן שהיה אז האזור הכפרי בצפון ורשה. בלוטי החליטה לקרוא לאחוזה מוראנו, על שם אי הולדתה שליד ונציה.
בעשורים שלאחר מכן הופיעו בסביבת מגוריה של בלוטי כמה יישובים עצמאיים המכונים ג'ורידיקה. השטחים הללו - שהיו שטחי אדמה בבעלות פרטית בתוך העיר, ולפעמים שטחים אוטונומיים בעלי שלטון עצמי - משכו מתיישבים זרים, ועם הזמן הפכו לעיירות מסחר קטנות סביב ורשה. הבולטות מבין העיירות הללו היו לשנו ונובולפי, וכיום אלו רחובות בולטים בשכונת מוראנוב.
במהלך המאה ה-19, מאחר והוטלה הגבלה על מספר היהודים שהורשו להתגורר במרכז העיר, החלו להתיישב במורנוב מהגרים יהודים מליטא ובלארוס העכשווית (אז חלק מהאימפריה הרוסית). בתקופה זו החלה השכונה להפוך לאיזור רב-תרבותי ומודר חברתית בדומה ל-איסט אנד של לונדון. עברית, יידיש ורוסית היו השפות הזרות הנפוצות ביותר במורנוב עד מלחמת העולם הראשונה (1914–1918). בתקופה זו היתה העיר צפופה ותנאי החיים בה פיגרו אחרי מחוזות מרכזיים אחרים. רוב האוכלוסייה הייתה ענייה או מהמעמד הבינוני הנמוך, בעוד שהעניים ביותר מבין תושבי ורשה התרכזו בעיקר בשכונות מרינצטט, פווישלה וסולץ' שלאורך נהר הוויסלה. מרבית הבניינים במורנוב היו אז בתי מגורים, עם מעט מתקנים תעשייתיים ביניהם. התעשייה הכבדה והמפעלים של ורשה הוקמו בעיקר במחוז וולה המערבי. מוראנוב הפכה ידועה לשמצה כמוקד של פשע זעיר, ושכנו בה שניים מבתי הכלא הבולטים בוורשה - פאוויאק וסרביה. בדומה לאיסט אנד בלונדון, נדחקה מוראנוב לשוליים, וכונתה בפי המקומיים "המחוז הצפוני" (dzielnica północna או strefa północna) - מונח סלנג מקביל למונח "המערב הפרוע" בארצות הברית.
למרות המוניטין השלילי, היו ברחובותיה הראשיים של מוראנוב בתים ובתי דירות מעוטרים בעושר רב, שהתיישבו בהם בעיקר תושבים עשירים ומכובדים. סביב האזור היו פזורים מספר ארמונות,וכן שרידים של האיחוד הפולני-ליטאי הישן שחדל להתקיים בשנת 1795. כיכר מוראנוב ("פלאק מוראנובסקי") הייתה הלב המסחרי של הרובע, שהופעל על ידי רשת חשמליות נרחבת שנבנתה בתקופת המצאת הרכב החשמלי. בסוף המאה ה-18 נהרס ארמון בלוטי, ובמקומו נבנה המחסן של רשת חשמליות. ב-1903 הושלמה בצומת הרחובות Długa ו-Nalewki בניית אולם מסחר וקניות מודרני בשם "Pasaż Simonsa" .
בתקופת בין המלחמות (1918–1939) היו כ-90% מתושבי מורנוב יהודים, או ממוצא יהודי. בית הקברות היהודי של ורשה ברחוב אוקופובה היה חלק ממוראנוב ההיסטורית.
מלחמת העולם השניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראה גם: גטו ורשה
סמוך לכיבוש פולין במהלך מלחמת העולם השניה, הוגדרה מוראנוב כגטו, בשל אוכלוסייתה היהודית הגדולה, ויהודים שהתגוררו בחלקים אחרים של העיר נאלצו לעבור לגור בה. בנובמבר 1940 נותקה מוראנוב משאר חלקי ורשה, והוקפה בחומת לבנים בגובה 3 מטרים, שבראשה חוטי תיל. בגטו מצאו את מותם כ-92,000 איש כתוצאה ממחלות, רעב והוצאות להורג. רובם נשלחו למחנה ההשמדה בטרבלינקה וחלקם למיידנק. באפריל 1943 מרדו היהודים בגרמנים במה שנודע בשם מרד גטו ורשה. המרד דוכא, ולאחר מכן הרסו הגרמנים עד היסוד את הגטו ואת שכונת מוראנוב כולה. מבנייני הפאר ופלאי הארכיטקטורה המוכרים של מוראנוב נותרו רק כנסיית סנט אוגוסטינוס, ששימשה כמגדל שמירה, ובית הקברות היהודי. צריף התותחנים המלכותי מהמאה ה-18, שנותר בשלמותו, נהרס רק ב-1965. מספר מועט של מבנים מהתקופה שלפני המלחמה שוחזרו, כמו ארמונות מוסטובסקי וקרסינסקי.
1945-ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוראנוב העכשווית היא תופעה ייחודית: זהו איזור המגורים היחיד בעולם שנבנה, במכוון, על הריסות של גטו - גטו ורשה, והוא בנוי ברובו משימוש משני בהריסות הגטו. משנת 1989 עברה השכונה מהפך משמעותי - אזורים רבים פונו ובמקומם נבנו שיכונים חדשים וגורדי שחקים.
באפריל 2013 נפתח ברחוב אנילביצ'ה 6 המוזיאון לתולדות יהודי פולין.
מקורות לבדיקה