משתמש:דובב/אנקדוטות
האנקדוטות מסודרות לפי סדר האלפבית של שמות המשפחה.
אלברט איינשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איינשטיין אמר פעם על תורת היחסות את הדברים הבאים:
- אם יתברר שתורת היחסות נכונה, הצרפתים יקראו לי אזרח העולם, השוויצרים יקראו לי שוויצרי, ואילו הגרמנים יקראו לי גרמני.
- אם חלילה יתברר שהיא לא נכונה, הצרפתים יקראו לי שוויצרי, השוויצרים יקראו לי גרמני, ואילו הגרמנים יגידו שאני יהודי.
- כשנשאל פעם באילו כלי נשק ישתמשו בני האדם במלחמת העולם השלישית, ענה: "איני יודע. אך אני יודע שבמלחמת העולם הרביעית הם יחזרו להשתמש במקלות ואבנים".
- יובל שטייניץ, בספרו "טיל לוגי מדעי לאלוהים וחזרה" (1998), מאזכר סיפור מעניין על איינשטיין ואשתו. יום אחד הם ביקרו במצפה הכוכבים המפורסם שבהר ווילסון שנרכש עבורו טלסקופ ענקי. גברת איינשטיין, כך מספרים, שאלה את מנהל המצפה לשם מה דרוש מכשיר כה גדול ויקר, והוא השיב לה שבאמצעותו רוצים לחשוף את סודות היקום. תגובתה המשתוממת של גב' איינשטיין הייתה: "באמת? בעלי עושה אותו הדבר עם עיפרון ומעטפה משומשת".
לוי אשכול[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כשנשאל פעם לוי אשכול האם רצונו בתה, או בקפה ענה: "חצי תה, חצי קפה", דבר שהפך לסמל המסחרי שלו לפשרנות בכל דבר.
- באחת מישיבות הממשלה בזמנו דנו בנושא ההדלפות. במהלכה ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, הודיע נחרצות, שאם עוד פעם אחת מישהו ידליף מישיבות ממשלה, אז הוא יוציא לו את העין השנייה (ברומזו על משה דיין).
מנחם בגין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנאומו בכנסת הזכיר מנחם בגין (ויש אומרים שהיה זה ח"כ יוחנן בדר) את ההיסטוריון הרומי קיקרו (Cicero), והגה את השם: "ציצרו". "קיקרו", תיקן אותו יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק. "תודה רבה לך, חבר הכנסת שפרינקק", הגיב בגין מיד.
נילס בוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבחן באוניברסיטת קופנהגן ניתנה שאלה - כיצד למדוד גובה של גורד שחקים בעזרת ברומטר? אחד התלמידים ענה: קח את הברומטר, קשור לו חוט ושלשל אותו מהגג עד שיגיע לאדמה. גובה הבניין כאורך החוט. הבוחן הכשיל את התלמיד, וזה ערער, בטענה שאי אפשר להתווכח עם נכונות התשובה. ועדה לבדיקת הערעור החליטה שאכן התשובה נכונה, אך אינה משקפת ידע בפיזיקה וקבעה שינתנו לסטודנט 5 דקות כדי לתת תשובה בעל-פה שתראה ידע בפיזיקה.
בזמן הבחינה בעל-פה ישב הסטודנט בשקט 4 דקות. שאלו אותו אם יש לו תשובה, והוא ענה שיש לו כמה וקשה לו להחליט ביניהן:
אפשר לקחת את הברומטר לגג, להפיל אותו ולמדוד את זמן הנפילה. גובה הגג = 0.5g כפול הזמן בריבוע, אבל חבל על הברומטר.
אם יש שמש, אפשר למדוד את אורך צל הברומטר ואת אורך צל הבניין, ומשם זו משוואה פשוטה על יחסים.
אם רוצים להיות מדעיים מאוד, אפשר לקשור חוט קצר לברומטר ולנענע אותו כמטוטלת פעם ברחוב ופעם על הגג. את הגובה ניתן לחשב מההפרש בין ערכי ה־g.
אם יש לבניין מדרגות חיצוניות, אפשר לרדת בהן ולבדוק את הגובה ביחידות אורך ברומטר ובסוף להמיר למטרים.
אם רוצים את התשובה הצפויה והמשעממת, אפשר למדוד את לחץ האוויר למעלה ולמטה ולהמיר ממיליבאר למטרים.
אבל מכיוון שאנו נדרשים תמיד להפגין מחשבה עצמאית, הדרך הטובה ביותר היא לגשת לאחראי על הבניין ולומר לו: "אם אתה רוצה ברומטר חדש ויפה תקבל את זה שיש לי כאן, בתנאי שתאמר לי מה גובה המגדל"
לפי האגדה, הסטודנט ההוא היה נילס בוהר. הסיפור המקורי סופר על ידי א' קלנדרה, 1964, Science and math-weekly. מאז הומצאו שיטות הרבה יותר מופרכות למדוד גובה של בניין בעזרת ברומטר. הומור ברומטר זה הוא חלק מהפולקלור של פיזיקאים ומהנדסים.
חיים נחמן ביאליק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "אם אתה מטייל בשעת ערביים, ופוגש נערה עם כלב, סימן שהיא מעוניינת בקשר" , כך שח פעם לבן-שיחו. "ואם היא מטיילת לבדה?", שאלו הלה, "אז היא השאירה את הכלב בבית!" ענה ביאליק מבלי לחשוב פעמיים.
- פעם ראה הוא וחברו זוג מתנשקים על ספסל ציבורי, אמר לו, הם חולים באסכרה (מחלה), שכתוב עליה שהיא מתחילה בפה ונגמרת בבני המעיים.
- הלצה על ביאליק: כשלמד בישיבת וולוז'ין עישן עם חבריו בשבת, אבל החלון היה פתוח והעשן יצא החוצה. נכנס הרב ואמר להם, מעשנים בשבת? אמר אחד התלמידים, "שכחתי ששבת היום", אמר השני, "שכחתי שאסור לעשן", וביאליק אמר, "שכחתי לסגור את החלון."
דוד ופולה בן גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מספרים שכשבן גוריון הצליח סוף סוף לשכנע יהודי אמריקאי, בעל מפעל מכוניות להעביר את מפעל ההרכבה לישראל, נערך במפעל החדש טקס רב רושם. בעל המפעל רצה להעניק לבן גוריון את המכונית הראשונה שתצא מפס הייצור וכך עשה. בן גוריון התנגד לקבל את המכונית בחינם ודרש לשלם עבורה. בעל המפעל הנבוך נקב בסכום סימלי של חמש לירות ישראליות. מפשפש בן גוריון בכיסיו, במכנסיו, בודק בארנק ולא מוצא את הכסף. בצר לו הוא פונה לפולה אשתו, פותחת פולה את הארנק ולמרבה הבושה גם ארנקה, שלה ריק. לבסוף מצאה פולה מטבע של עשר לירות בכיס חציאתה. בן גוריון נוטל את המטבע מידיה ובאושר רב מעניק אותו למנהל המפעל. מפשפש בעל המפעל בכיסיו ולא מוצא עודף. פונה לחבריו, לקהל ולאף אחד לא נמצא עודף לתת לראש הממשלה. בעוד המנהל תר אחרי כסף מתווה פולה בן גוריון תנועה בידה, "מכונית אחת עולה חמש לירות?" היא שואלת, "אז תן לי שתי מכוניות בעשר לירות".
שמעון דז'יגן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשה מבוגרת ניגשת אליו לאחר הופעה ופונה אליו בזו הלשון: "מר דז'יגן, הבדיחה שסיפרת בתוכנית, שמעתי אותה כבר לפני ארבעים שנה!". משיב לה דז'יגן מניה וביה: " מה אני אשם שאת חיה כל כך הרבה...?" ("איך בין שולדיג האז איר לעבט אזוי ליינג...?"). (האנקדוטה מיוחסת גם לאלכסנדר יהלומי).
משה דיין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיין נתפס פעם על-ידי שוטר כשהוא נוהג במהירות מופרזת. לשוטר שעצר אותו הסביר שמאחר שיש לו עין אחת, הוא יכול או להביט או על הכביש או על מד-המהירות, וכך שכנע את השוטר לפטור אותו מדו"ח.
מרדכי הורוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עורך הדין שנודע גם כבעלה השני של נעמי שמר (בנם הוא הזמר אריאל הורוביץ). כשהכריז שהוא עומד להתחתן עם הפזמונאית הנודעת, העירו לו חבריו שאין לו כל מושג במוזיקה. על זה השיב להם בחיוך: "אני מתחתן עם המילים...".
דויד הילברט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בראשית ימי התעופה האזרחית, הוזמן המתמטיקאי דויד הילברט להרצות בכנס. להרצאתו נתן את הכותרת: "הוכחת המשפט האחרון של פרמה" שטרם הוכח באתה עת. הילברט הגיע לכנס והרצה על נושא שונה לחלוטין. משנשאל מדוע נתן להרצאתו את הכותרת המטעה, ענה: "זה היה למקרה שהמטוס יתרסק". (מייחסים סיפור דומה למתמטיקאי הבריטי ג'. ה. הארדי, שטען, לפני שהפליג לארצות הברית, כי הוכיח את השערת רימן).
מיכאל הלפרין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מדמויות העלייה הראשונה, רצה לעשות מעשה גבורה, להוכיח לשלטון הטורקי שהיהודים אינם פחדנים. מה עשה? נכנס לכלוב אריות לשיר את "התקווה". עדים סיפרו שהיה זה הביצוע המהיר ביותר של ההמנון הלאומי שנשמע אי-פעם בארץ-ישראל.
ניקיטה חרושצ'וב[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במהלך הוועידה הקומוניסטית המפורסמת ב-56', שבה גינה בנאום סודי את עוולות הסטליניזם בלשון חריפה, נשלח פתק לניקיטה חרושצ'וב, ובו נכתב: "אם סטלין היה כל כך גרוע, מדוע שתקת ?". חרושצ'וב הרים את ראשו, היכה באגרופו על השולחן וצווח: "מי כתב את זה? מי כתב את זה?". הנוכחים הביטו זה בזה בחשש ואיש לא ענה. בקול רגוע יותר אמר המנהיג הסובייטי: "לכן שתקתי גם אני".
דוד טוביהו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בפגישתו עם משה דיין, שאל דיין את טוביהו (שהיה קטוע רגל): "איך הולך?" ענה טוביהו: "כמו שאתה רואה!".
מארק טוויין[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחד העיתונים פרסם ידיעה חסרת שחר על מותו של מארק טוויין (סמיואל קלמנס). הסופר שלח מכתב לעורך: "קראתי בעיתונך שמתתי. אל תשכח למחוק אותי מרשימת המנויים..."
- קורא לא מרוצה שלח לקלמנס מכתב ובו מילה אחת: "טיפש!". הגיב הסופר: "שמעתי על כאלו שכתבו מכתב ושכחו לחתום, אבל זו הפעם הראשונה שבה אני נתקל במי שחתם ושכח לכתוב את המכתב..."
אלון מזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכדורגלן אלון מזרחי מיוחסות הרבה אמרות שפר:
- "הקהל של בית"ר אוהב אותי כי אני כורדי כמוהם"
- "אני רוצה לקנות בית ליד הים כדי לראות כל בוקר את הזריחה"
- "אין לי מה להוכיח, והיום הוכחתי את זה על המגרש"
- "אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד"
רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כשהיה ילד שאל אותו אביו: "האם אתה יודע את כל הש"ס ?". ענה הילד: "אם אגיד שלא - אשקר. אם אגיד שכן - אפול בגאווה". ענה לו האבא: "עכשיו אתה גם שקרן וגם גאוותן".
פנחס ספיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1960, עת כיהן כשר המסחר והתעשייה, הזמין את התעשיין ישראל פולק לבוא לישראל ולהקים מפעל לטקסטיל. ספיר רצה למקם את המפעל בקרית גת, ישוב שזה אך הוקם והיה זקוק לזריקת עידוד. ספיר, שהיה אגדה כבר בחייו, רצה להגשים בכל מחיר את רעיון הקמת המפעל דווקא בקרית גת, אך חשש שפולק יירתע מהעובדה שהיישוב מרוחק מגוש דן המרכזי.
- הוא אסף את פולק במכוניתו בחמש לפנות בוקר ממלונו בתל אביב וציווה על נהגו לנסוע בשיא המהירות לקרית גת.
- מאחר שהתנועה באותה שעה הייתה מאוד דלילה, ארכה הנסיעה פחות מחצי שעה, וכך השתכנע פולק להקים את המפעל, בהנחה שימוקם במרכז הארץ.
- באחת מישיבות הכנסת עלה ספיר לדוכן ונתן נאום חוצב להבות כמו שרק ספיר ידע לתת.
- ח"כ מהאגף השמאלי קרא קריאת בניים וספיר הגיב "טוף טוף".
- מייד אחריו ח"כ מהאגף הימני קרא קריאת ביניים.
- ספיר רגז ונזף בשניהם תוך ניפנוף ידיים: " אני לא מדבר לא לך ולא לך אלא לכל השאר".
- ראוי לציין שמלבד שני קוראי קריאות הביניים, היה באולם רק היו"ר התורן...
ג'רלד פורד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כשהוטחה בנשיאה ה-38 של ארצות הברית ביקורת, השיב: "מה אתם רוצים ממני? אני פורד, לא לינקולן..."
ווינסטון צ'רצ'יל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליידי אסטור אמרה יום אחד לצ'רצ'יל: "אילו הייתי אשתך, הייתי שמה לך רעל בכוס התה שלך". השיב צ'רצ'יל: "אילו היית אשתי, גבירתי, הייתי שותה אותו".
- בהזדמנות אחרת אמרה לו ליידי אסטור: "אדוני, אתה שיכור!!". "ואת גבירתי, מכוערת", ענה צ'רצ'יל, "אבל אני אהיה פיכח מחר בבוקר".
- "ההיסטוריה תהיה נחמדה אלי", אמר פעם צ'רצ'יל, "כי אני מתעתד לכתוב אותה".
כריסטופר קולומבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשניסה לשכנע את מלך ספרד שיאפשר לו את המסע בו הוא אמור להגיע להודו דרך הפלגה מערבה, נתקל בתגובה תמהה מצד המלך: "הרי איש לא הצליח להגיע להודו בדרך הים!". כדי לשכנע את המלך, לקח קולומבוס ביצה והציע למלך להעמידה על השולחן. משנכשל המלך במטלה, לקח קולומבוס את הביצה, שבר את הכוֹד שלה (חלקה הרחב), וכך העמידה. "הרי גם אני יכולתי לעשות זאת", טען המלך, "זו לא חוכמה!", אמר. נכון אמר קולומבוס, "אתה לא חשבת שאתה יכול, ואני עשיתי זאת!". מאז הפך המושג "ביצת קולומבוס" למטבע לשוני שמציין פתרון בעיה מסובכת, בצורה פשוטה. מטבע לשוני בעל משמעות דומה הוא הקשר הגורדי.
טדי קולק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בעת שכיהן כראש עיריית ירושלים, היה צורך להוסיף נגן לתזמורת העירונית, אך לא היה תקציב. מה עשה? במועצת העיר הגיש בקשה לתוספת גנן, שכן למחלקת הגננות והשתלנות היה תקציב לעוד עובד, ואף אחד לא שם לב להבדל בין גנן לנגן...
ג'ורג' ברנרד שו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרקדנית איזדורה דנקן, שפגשה בו במסיבה, הציעה לו ללדת ילד משותף. "הוא יהיה בודאי הילד המוצלח ביותר שיכול להיות," אמרה בלהט, "תהיה לו החוכמה שלך והיופי שלי, ממש כליל השלמות!" שו השיב: "ומה אם יקרה אסון, ויהיה לו היופי שלי והשכל שלך?".
- מסופר כי שו פגש אשת חברה במסיבה ושאל אותה: "האם היית הולכת איתי למיטה תמורת מיליון פאונד?". האשה ענתה בחיוב. "ותמורת 5 פאונד?" שאל שו. כאן התרגזה הגברת ושאלה בזעם: "מה בדיוק אתה חושב שאני?". "על השאלה הזו כבר יש בינינו הסכמה," אמר שו, "עכשיו אנחנו רק מתמקחים על המחיר."
אברהם שלונסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על נערה שרצתה להגיש לו פרח: "פה רך ברצון אקבל ממך!". הנערה ניסתה להסביר, "אבל התכוונתי בחית", והמשורר השיב באבירות: "את החטא אני לוקח על עצמי".
והנערה היא תרצה אתר בתו של אלתרמן.