משתמש:Shirhoo/אמנות גולמית
אמנות גולמית (באנגלית: Outsider art או Art Brut) הוא מונח שהומצא על ידי האמן הצרפתי ז'אן דבופה על מנת לתאר אמנות שנוצרת מחוץ לגבולות המסורתיים של האמנות הגבוהה. זוהי אמנות של יוצרים נטולי קשר לעולם האמנות או למוסדות האמנות המקובלים ) (בתי הספר לאמנות, גלריות, מוזיאונים). במקרים רבים, האמנים הללו מגיעים משולי החברה ועבודתם מתגלה רק לאחר מותם. לעתים קרובות אמנות גולמית ממחישה מצבים נפשיים קיצוניים, רעיונות לא שגרתיים או עולמות מורכבים של פנטזיה את דת.
עולם האמנות הגבוהה, כך זיהה דבופה, נשלט על ידי ההכשרה האקדמית הרשמית. האמנות הגולמית, לעומת זאת, מציגה ביטוי גולמי של רגש ומחשבה, שלא עוצב בידי הקונוונציות. תחת קטגורייה זו נכללת אמנות גרפיטי, עבודות של מתמודדי נפש, אסירים, ילדים ואמנות "פרימיטיבית". דבופה ניסה לשלב את האלמנטים הללו באמנות שלו, שלעיתים מכונה גם היא אמנות גולמית. המונח "אמנות אווטסיידרית" (outsider art) נטבע בשנת 1972 על ידי מבקר האמנות רוג'ר קרדינל כמילה נרדפת באנגלית למונח Art brut או raw art.[1][2][3] אמנות גולמית הפכה לקטגורייה מצליחה בשוק האמנות. מאז 1993 מתקיים בניו-יורק יריד האמנות הגולמית [4] ולפחות שני כתבי עת המתפרסמים באופן קבוע מוקדשים לנושא. לעיתים המונח משמש באופן לא מדויק על מנת לתאר באופן כללי אמנות שנוצרה על ידי אמנים שנמצאים מחוץ למיינסטרים של עולם האמנות, ללא קשר לנסיבות חייהם או לתוכן היצירות שלהם.[5] המונח "outsider music" נטבע מאוחר יותר לתיאור יצירות מוסיקליות שנוצרו תחת אותו הקשר.
אמנות גולמית ועולם הנפש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הראשונים להתעניין באמנות של מתמודדי נפש, ילדים ובאמנות פולקלור, היו חברי קבוצת הפרש הכחול: ואסילי קנדינסקי, אוגוסט מאקה, פרנץ מארק, אלכסיי פון יבלנסקי ואחרים. הם זיהו באמנות זו כוח הבעה ייחודי שנובע, לדעתם, מהיעדר תחכום. דוגמאות ליצירות ניתן לראות בגיליון הראשון והיחיד שלהם, שיצא בשנת 1912 תחת השם, "Der Blaue Reiter Almanac". במהלך מלחמת העולם הראשונה נהרג מאקה בקרב שמפאן בשנת 1914 ומארק נהרג בקרב ורדן בשנת 1916; את הפער שהותירו מילא במידה מסוימת האמן פול קליי, שהמשיך לשאוב השראה מסוג זה של אמנות.
העניין באמנות של מאושפזי בתי חולים פסיכיאטריים גדל בשנות העשרים. בשנת 1921 פרסם ד"ר וולטר מורגנטלר את ספרו "מטופל פסיכיאטרי כאמן" ("Ein Geisteskranker als Künstler"), שעסק באדולף וולפלי, אחד ממטופליו. וולפלי התחיל לצייר באופן ספונטני, ופעילות זו סייעה להרגיע אותו. יצרתו הבולטת ביותר הייתה אפוס מאויר של 45 כרכים בו סיפר את סיפור חייו הדמיוני. זוהי יצירה מונומנטלית, הכוללת 25,000 עמודים, 1,600 איורים ו-1,500 קולאז'ים. וולפלי ייצר גם מספר רב של יצירות קטנות יותר, שחלקן נמכרו או ניתנו במתנה. עבודותיו מוצגות בקרן אדולף וולפלי במוזיאון לאמנות ברן, שוויץ.
רגע מכונן בנושא זה היה הפרסום של "אמנות חולי הנפש" ("Bildnerei der Geisteskranken") בשנת 1922, על ידי הנס פרינצ'ורן. זהו המחקר הפורמאלי הראשון של יצירות מאת מטופלים במוסדות פסיכיאטריים, שהתבסס על אוסף של אלפי דוגמאות ממוסדות אירופיים. הספר ואוסף האמנות זכו לתשומת לב רבה מצד אמני אוונגרד, ביניהם פול קלה, מקס ארנסט וגז'אן דבופה.[6]
סגנון זה שויך גם לאמנים בעלי הכשרה אמנותית רשמית, כמו גם לאמנים בעלי שם שסבלו ממחלות נפש. לדוגמה, ויליאם קורלק, שזכה מאוחר יותר בחברות במסדר קנדה על האמנות שיצר במהלך חייו, אושפז בצעירותו בבית החולים הפסיכיאטרי מודסלי, שם טופל במחלת הסכיזופרניה ממנה סבל. בבית החולים יצר את "המבוך", תיאור אפל של תקופת נעוריו. מאוחר יותר הוא הועבר ממודסלי לבית החולים נת'רן, שם שהה מנובמבר 1953 עד ינואר 1955, על מנת לעבוד עם אדוארד אדמסון (1911–1996), חלוץ הטיפול באמנות, ויוצר אוסף אדמסון.[7]
ז'אן דבופה והאמנות הגולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמן הצרפתי ז'אן דבופה הושפע במיוחד מספרו של פרינצ'ורן והחל ליצור אוסף אמנות משלו של יצירות אותן כינה "אמנות גולמית" (Art Brut). בשנת 1948 הוא הקים את החברה לאמנות גולמית (Compagnie de l'Art Brut) יחד עם אמנים אחרים, כולל אנדרה ברטון. האוסף שהקים נודע בשם אוסף האמנות הגולמית, הוא מכיל אלפי יצירות ושוכן כעת באופן קבוע בלוזאן, שוויץ.
דבופה מאפיין את האמנות הגולמית כך:
- "היצירות הללו, שנוצרו מתוך בדידות ועל ידי דחפים יצירתיים טהורים ואותנטיים - שבהן דאגות התחרות, ההערכה והקידום החברתי אינן מפריעות - הן, מהסיבות האלה ממש, יקרות יותר מעבודותיהם של מקצוענים. לאחר היכרות מסוימת עם ביטויים קדחתניים ועשירים אלה, שנוצרו באופן כה מלא וכה אינטנסיבי על ידי האמנים, איננו יכולים להתחמק מהתחושה שביחס ליצירות הגולמיות, האמנות התרבותית כולה מצטיירת כמשחק של חברה עקרה וכתהלוכה מוטעית" (Place à l'incivisme, אמנות וטקסט מס '27 (דצמבר 1987 - פברואר 1988), עמ' 36).
דבופה טען שתרבות המיינסטרים הצליחה להטמיע אל תוכה כל התפתחות חדשה באמנות, ובכך איבדה את כוחה. התוצר הוא חניקה של כל ביטוי אותנטי. אמנות גולמית הייתה הפתרון שלו לבעיה זו, שכן לדידו, רק האמנות הגולמית הייתה חסינה בפני היטמעות, מפני שהאמנים עצמם לא היו מוכנים, או מסוגלים, להיטמע.
הקשר תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
העניין שגילו אמני ומבקרי המאה העשרים באמנות גולמית הוא חלק מדגש רחב יותר שהושם בקרב אנשי האמנות המודרנית על דחיית הערכים המקובלים. בחלקים המוקדמים של המאה העשרים עלו תנועות אמנות כגון הקוביזם, הדאדא, הקונסטרוקטיביזם והפוטוריזם, כולן ביקשו להסית באופן דרמטי את הזרקור מצורות האמנות של העבר. אמן הדאדא, מרסל דושאן, למשל, נטש את הטכניקה ה"ציורית" כדי לאפשר לפעולות מקריות לקבל תפקיד בקביעת המראה של יצירותיו, או פשוט לייצר הקשר אמנותי מחודש לפריטי רדי מייד קיימים. אמני מחצית המאה העשרים, כולל פאבלו פיקאסו, חיפשו השראה מחוץ למסורות התרבות הגבוהה. הם שאבו השראה מפריטים שהגיעו מחברות "פרימיטיביות", מיצירות אמנות של ילדים ומגרפיקות פרסום. בתוך כך, ניתן לראות בעניין של דבופה באמנות גולמית דוגמה נוספת לגישות נפוצות באמנות האוונגרד.
טרמינולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר מונחים משמשים לתיאור אמנות שנתפסת ככזו שנמצאת מחוץ לגבולות האמנות הגבוהה המסורתית. המונחים הללו משתנים ולעיתים חופפים. עורכי כתב העת "Raw Vision", מציעים כי "חשוב לבסס דיון יצירתי על אוצר מילים מוסכם". כתוצאה מכך, הם מגנים את השימוש במינוח "אמן אווטסידר" עבור כמעט כל אמן חסר הכשרה פורמאלית וכותבים כי: "לא מספיק להיות חסר הכשרה, מסורבל או נאיבי. אמנות אווטסיידרית היא למעשה שם נרדף לאמנות גולמית, הן ברוח והן במשמעות, שהיא אותה אמנות נדירה שנוצרת על ידי אלה שלא מכירים את שמה". בתוך כך, ניתן למיין את המינוח המגוון לאמנות זו כדלקמן (חלק מהמונחים יובאו בשמם המקורי הלועזי):[8]
- אמנות גולמית (Art Brut): "גולמית" מאחר שלא עברה את תהליך ה"בישול" (בתי הספר לאמנות, גלריות, מוזיאונים). במקור, אמנות של מתמודדי נפש שחיו כמעט לחלוטין מחוץ לתרבות ולחברה. הגדרה מצומצמת תתייחס רק לאוסף האמנות הגולמית בלוזאן..
- אמנות פולקלור או אמנות עממית: אמנות זו זוהתה במקור עם פריטי אומנות ופריטים דקורטיביים בקהילות איכרים באירופה, אך ניתן לייחסה לכל תרבות מקומית. המונח התרחב וכולל כל תוצר של אומנות מעשית ומיומנות דקורטיבית. ביחס לאמנות הגולמית: אמנות עממית מגלמת בדרך כלל צורות מסורתיות ועריכם מקובלים, בעוד שאמנות גולמית ממוקמת בשולי החברה.
- אמנות אינטואיטיבית או אמנות של התגלות (Intuitive art/Visionary art): אמנות של התגלות מתייחסת לעיתים קרובות לדימויים בעלי אופי רוחני או דתי. אמנות אינטואיטיבית הוא המונח הכללי ביותר. אינטואיט: המרכז לאמנות אינטואיטיבית ואאוטסיידרית הממוקם בשיקגו, מפעיל מוזיאון המוקדש לחקר והצגת אמנות אינטואיטיבית וגולמית. מוזיאון אמנות ההתגלות האמריקאי בבולטימור, מרילנד מוקדש להצגת אמנות מסוג זה.
- אמנות שוליים (Marginal art/Art singulier): זהה ל-Neuve" Invention". מונח המתייחס לאמנים בשולי עולם האמנות.
- אמנות נאיבית (Naïve art): מונח נפוץ נוסף המתייחס לאמנים נטולי הכשרה השואפים למעמד אמנותי "רגיל", כלומר, הם מקיימים אינטראקציה הרבה יותר מודעת עם עולם האמנות הרשמי מאשר אמני האמנות הגולמית.
- Neuve invention: מונח השמש לתיאור אמנים שלמרות היותם שוליים, הם מקיימים אינטראקציה עם תרבות המיינסטרים. את הביטוי טבע דבופה בצרפתית, ובהגדרתו המצומצמת הוא מתייחס רק לחלק מיוחד מתוך אוסף האמנות הגולמית שלו.
- Visionary environments: מיצבים אמנותיים גדולים, כגון בניינים ופארקי פסלים, שנבנו בהתאם לחזון של אמנים. אלה יכולים להיות החל מבתים מעוצבים ועד שטחים גדולים המשלבים מספר רב של פסלים בודדים עם נושא מאחד. דוגמאות לכך כוללות את מגדלי וואטס מאת סיימון רודיה, פארק בודהה וסאלה קיוקו מאת בונלואה סולילת ואת אידיאל הפאלה מאת פרדיננד שבאל.
אמנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניק בלינקו (נולד ב -1961): מוזיקאי ואמן אנגלי שאובחן כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית. הוא מיוצג באוסף האמנות הגולמית בלוזאן. הוא מוכר בעיקר בזכות עבודותיו עם להקת רודמנטרי פני.
- סיד בויום[9] (1914–1991) היה צלם תעשייתי שהפך את ביתו ואת חצרו למערך עצום וצפוף של פסלי בטון ועץ, שרבים מהם הועברו מאז למקומות ציבוריים[10] ברחבי שכונתו במדיסון, ויסקונסין.
- אל קארבי (1914–2005) היה אמן פורה ומגוון הידוע בקולאז' הברבי שלו. קארבי יצר אוטופיה דמיונית באמצעות הקולאז'ים שלו, שאותם כינה "אפיקומה" (Epicuma). בשנות השמונים לחייו יצירותיו התגלו במקרה על ידי יוצר הקולנוע, ג'רמי וורקמן, מה שהוביל לעניין בו בשנותיו האחרונות.[11] קארבי היה נושא הסרט התיעודי של וורקמן "היקום הקסום".
- בני קרטר (1943–2014) היה אמן אמריקאי הידוע בזכות ציוריו של העיר ניו יורק וצפון קרוליינה הכפרית.
- ג'יימס צ'ארלס קאסל (1899–1977) היה אמן אוטודידקט מעמק גארדן, איידהו.
- נק צ'אנד (1924–2015) היה אמן הודי, שפורסם בזכות בניית גן הסלעים של צ'נדיגארת'. זהו גן פסלים בגודל 160,000 מ"מ, בעיר צ'אנדיגר, הודו.
- פרדיננד שבאל (1836–1924) היה דוור כפרי בהוטריבס, דרומית לליון, צרפת. הוא בילה 33 שנים בבניית "אידאל הפאלה", כשמניע אותו חלום. זהו מיצב שהוא חצי בניין וחצי פסל מאסיבי, שנבנה מאבנים שאסף במהלך עבודתו כדוור, מחוברות יחד באמצעות עם חוט ברזל, מלט וסיד.
- פליפה ג'סוס קונסלבוס (1891-1960בערך) היה אמן קובני-אמריקאני שנודע בזכות גוף יצירות האמנות שלו שהתגלה לאחר מותו, ומבוסס על המסורת העממית של קולאז' רצועות סיגרים.
- ריצ'רד דאד (1817–1886) יצירתו התאפיינה בתיאור מפורט של פיות ונושאים על-טבעיים אחרים. רוב העבודות שבזכותן היה ידוע נוצרו בזמן שאושפז בבתי החולים הפסיכיאטריים של ביתלם וברודמור.
- הנרי דארגר (1892–1973) היה גבר בודד שהתייתם בילדותו. בפרטיות דירתו הקטנה בצפון שיקגו, הוא הפיק למעלה מ-35,000 עמודי טקסט ומאות איורים בקנה מידה גדול, כולל מפות, תמונות בקולאז' וצבעי מים, המתארים את המאבקים ההירואיים של דמויות ילדותו, "בנות ויויאן", העוסקות בפעילויות כגון סצנות קרב המשלבות דימויים מתוך מלחמת האזרחים בארצות הברית עם נוכחותן של מפלצות דמיוניות.
- טרי א. דייויס (1969–2018) היה מתכנת מחשבים סכיזופרני ויוצר TempleOS .
- צ'ארלס דלשאו (1830–1923) יליד פרוסיה שהיגר לארה"ב, ובשנות השבעים לחייו התבודד בעליית גג במשך מעל 20 שנים, במהלכן יצר 12 ספרים בהם מאוירים בצבעי מים.
- הולי פארל (נולדה ב-1961), אמנית אוטודידקית קנדית מהמאה שציוריה כוללים את סדרת "ברבי וקן", נחשבת לאמנית גולמית.[12]
- מאדג' גיל (1882–1961) הייתה אמנית אנגלית שציירה אלפי רישומים "מונחים" על ידי רוח שהיא כינתה "מירנינרסט" (המנוחה הפנימית שלי).
- לי גודי (1908-1994) היתה אמנית אמריקאית אוטודידקטית שהיתה פעילה בשיקגו בסוף שנות השישים עד תחילת שנות התשעים. יצירותיה מוצגות בגלריות ובמוזיאונים כגון גלריית הייוורד בלונדון ומוזיאון האמנות האמריקאי "סמיתסוניאן".
- פול גוש (1885–1940) היה אמן ואדריכל גרמני סכיזופרני שנרצח על ידי הנאצים במסע המתת חסד שלהם.
- ג'יימס המפטון (1909–1964) היה שוער אפרו-אמריקאי שבנה בחשאי מכלול גדול של אמנות דתית מחומרים שנזרקו, כגון נורות שהושלכו ורדיד אלומיניום.[13]
- אנני הופר (1897–1986), פסלת של אמנות דתית שחוותה התגלויות מבוקסטון, צפון קרוליינה. יצרה כמעט 5,000 פסלים המתארים סצנות תנ"כיות. עבודתה נמצאת כעת באוסף הקבוע של אוניברסיטת מדינת צפון קרוליינה.
- ג'ורג'יאנה הוטון (1814–1884), מדיום בריטית, הידועה ב"ציורי הרוח" החזוניים שלה שנעשו בצבעי מים.
- ווג'יסלב ג'אצ'יק (1932–2003), אמן סרבי שבילה את רוב חייו בעיירה קטנה בדספוטובץ' בהפקת רישומים באורך של עד חמישה מטרים המתארים את זיכרונות חייו,, האובססיה שלו למוות והרהורים באמנות. עבודותיו משלבות הפשטה, סימנים גרפיים וכתיבה.
- מולי ג'נסון (1890–1973) יצרה סדרת פסלי בטון בקנה מידה גדול המעוטרים בפסיפסי אריחים בריבר פולס, ויסקונסין.
- דניאל ג'ונסטון (1961–2019) מוסיקאי עם סכיזופרניה הידוע במוזיקה ה"ילדותית" שלו.
- סוזן טה קהוראנגי קינג (נולדה בשנת 1951) היא אמנית ניו זילנדית שיכולת הדיבור שלה הידרדרה בגיל ארבע עד שהפסיקה לדבר לגמרי בגיל שמונה. קינג היא אוטיסטית בעלת תסמונת סוואנט שיצרה באופן שיטתי עולם אנלוגי שלם באמצעות רישומים יוצאי דופן בעט, גרפיט, עיפרון צבעוני, עפרון ודיו.
- לאונרד נייט (1931–2014) יצר את "הר הישועה", מיצב אמנותי המכסה גבעה במדבר קולורדו, ובו ציורי קיר רבים ואזורים מצוירים באמרות נוצריות ובפסוקי תנ"ך.
- ג'ורג' פול קורנגיי (1913–2014) יצר מיצב חזוני נוצרי גדול מחפצים שנמצאו על גבעה ליד ביתו בברנט, אלבמה.[14]
- נורברט קוקס (1945–2018), לשעבר שתיין וחבר בכנופיית אופנוענים. יצר בסגנון ייחודי של לאחר המרתו לנצרות ותקופה ארוכה של התבודדות והרהור.
- פול לאפולי (1940–2015). אמן אמריקאי, יצירותיו של לפולי צוירו על בדים גדולים והן משלבות מילים ותמונות כדי לתאר רעיונות רוחניים.
- מוד לואיס (1903–1970) היתה אמנית קנדית. לואיס ציירה סצנות בהירות מהחיים הכפריים של נובה סקוטיה על חפצים שמצאה, כולל לוחות, חומרי בנייה וכולי.
- אלכסנדר לובאנוב (1924–2003) היה אמן רוסי חירש הידוע בדיוקנאות עצמיים מפורטים.
הקתדראלה של האמן יוסטו גלגו מרטינז (נולד ב-1925) בעיר מיורדה דל קמפו שבספרד, בשנת 2005. גלגו הוא נזיר ספרדי לשעבר אשר בנה בשנת 1961 בניין דמוי קתדרלה.לבניין אין הרשאות תכנון, ואין לו אישור משום סמכות כנסייתית. - יוסטו גלגו מרטינז (נולד ב-1925) הוא נזיר ספרדי לשעבר אשר בנה בשנת 1961 בניין דמוי קתדרלה בעיר מיורדה דל קמפו שבספרד. לבניין אין הרשאות תכנון, ואין לו אישור משום סמכות כנסייתית (התמונה להלן).
- הלן מרטינס (1897–1976) הפכה את הבית שירשה מהוריה בניו-בת'סדה, דרום אפריקה, לסביבה פנטסטית המעוטרת בזכוכית כתושה ובפסלי מלט. הבית ידוע בשם בית הינשוף.
- טרסיסיו מרטי (1934–1995), אמן איטלקי, היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי במשך רוב חייו הבוגרים ובמהלכם יצר כמות עצומה של רישומים, טקסטים ולחנים מוזיקליים.
- מרקוס מאורר (נולד ב-1959), אמן גרמני, הופך חפצים שמצא ליצירות מיתיות ויצורים היברידיים המערבים אדם, בעלי חיים ומכונה.
- אתא אוקו (1919–2012), אמנית מגאנה שהייתה בין הבונים הראשונים של ארונות פנטזיה ושהפכה, בשיתוף פעולה עם אנתרופולוגית חברתית, רגולה שצומי, לציירת בגיל 85.
- פילדלפיה וירמן, יוצר פסלי תיל. לא ידוע דבר על זהותו של האמן, שככל הנראה כמת.
- ג'יימס הנרי פולן (1835–1916), אמן בריטי, שיצירותיו כללו דגמי ספינות מפורטים ביותר.
- מרטין רמירז (1895–1963), אמן מקסיקני שבילה את רוב חייו הבוגרים בבית חולים לחולי נפש בקליפורניה (אובחן עם סכיזופרניה פרנואידית). הוא פיתח איקונוגרפיה משוכללת הכוללת צורות שחוזרות על עצמן מעורבות בתמונות של רכבות ודמויות עממיות מקסיקניות.
- אכילס ריזולי (1896–1981) אמריקאי, הועסק כשרטט אדריכלי. לאחר מותו נתגלה אוסף עצום של רישומים משוכללים, רבים מהם בצורת מפות ועיבודים אדריכליים שתיארו תערוכה פנטסטית, כולל דיוקנאות של אמו כבניין בסגנון ניאו-בארוק.
- רויאל רוברטסון (1936–1997), צייר שלטים שסבל מסכיזופרניה, חווה חזיונות עזים ואלימים של ספינות חלל, של אלוהים ושל האפוקליפסה, שאותם תרגם לקומיקס צבעוני ובהיר.
- סם (סיימון) רודיה (1875–1965) היה פועל בניין נודד ללא הכשרה באומנויות. הוא נטש את משפחתו לאור בעיות אישיות והתיישב בלוס אנג'לס, שם יצר את מגדלי ווטס.
- יוג'ניו סנטורו (1920–2006) היה פסל וצייר איטלקי. הוא עבר לשוויץ כפועל, שם החל בקריירה כפסל עץ וגילף מעצי פרי דמויות אנושיות ובעלי חיים בגודל טבעי בעלי הבעה עצומה.
- ג'ון שאכט (1938-2009) היה אמן מן המערב התיכון האמריקני שיצר ציורים מופשטים פסיכדליים, ציורים אירוטיים למחצה ופסלים דמויי מזבחות ריטואליים.[15]
- פרידריך שרודר זוננסטרן (1892–1982) היה צייר גרמני שזכה לתהילה ולהשמצות על עבודותיו בשנות החמישים והשישים .
- ג'ודית סקוט (1943–2005) נולדה חירשת ולוקה בתסמונת דאון. לאחר שהות של 35 שנים במוסד, למדה ב-Creative Growth Art Center (מרכז לאמנים עם מוגבלויות באוקלנד, קליפורניה), והפכה מפורסמת כפסלת של אמנות סיבים.
- ריצ'רד שארפ שייבר (1907–1975) הפיק תצלומים, ציורים, רישומים וחיבורים הקשורים לתיאוריות הלא שגרתיות שלו אודות ההיסטוריה של החיים על פני כדור הארץ.
- צ'ארלס סטפן (1927–1995), אמן משיקגו, עבד מבית החולים הפסיכיאטרי בו אושפז.
- צ'איביה טלאל (1929–2004), אמנית מרוקאית אנאלפבית, המתמחה באמנות מופשטת. יצירה בהשראת פולקלור ומסורת מקומית.[16]
- קיה טוואנה (1935-2016 לערך), פסל אמריקאי שיצר את "התיבה", ספינה באורך 86 רגל העשויה מחומרים אדריכליים במגרש פנוי בניוארק, ניו ג'רזי.
- מרטין תומפסון (נולד ב-1956), אמן ניו זילנדי שאובחן כסובל מתסמונת אספרגר.
- מירוסלב טיצ'י (1926–2011) היה צלם שצילם אלפי תמונות חשאיות של נשים בעיר הולדתו קייבוב שבצ'כיה, באמצעות מצלמות תוצרת בית העשויות צינורות קרטון, פחיות וחומרים אחרים בהישג יד.
- ביל טריילור (1853–1949) היה אמן אפרו-אמריקאי אוטודידקט. הוא נולד לעבדות במטע באלבמה. הוא החל לצייר בגיל 85 וייצר כמעט 1,500 יצירות אמנות בעת שעבד על מדרכות מונטגומרי בשנים 1939 עד 1942. ביוני 1939 ראה צ'ארלס שאנון, אמן צעיר ולבן, את טיילור עובד והחל לקדם ולאסוף את יצירותיו. עבודותיו נמצאות כעת באוספים של המוזיאון האמריקאי לאמנות עממית בניו יורק, אוסף האמנות הגולמית בלוזאן, המוזיאון הגבוה לאמנות באטלנטה, מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ומוזיאון מונטגומרי לאמנות במונטגומרי, אלבמה.[17]
- הארי אנדרווד (נולד ב-1969) הוא צייר אמריקאי אוטודידקט הידוע בשימושו בדימויים ובאלמנטים ספרותיים על גבי לוחות עץ. סגנונו תואר על ידי מבקר אחד כ"קוקטייל של ריאליזם, סוריאליזם ופופ, של אדוארד הופר פוגש את סלבדור דאלי פוגש אנדי וורהול". הוא גדל בבית דתי מאוד וגורש מהתיכון, ולאחר מכן עסק בציור בזמן שעבד כפועל. למרות גירושו מהתיכון, עבודותיו מכילות אלמנטים ספרותיים מורכבים.
- פייר ויטון (1880–1962), אמן צרפתי. לאחר שנפצע קשה, הן פיזית והן פסיכולוגית, במלחמת העולם הראשונה, נטש ויטון את חייו הקודמים כילדם של סוחרים עשירים. לאחר מספר שהויות בבתי מרפא ובבתי חולים לחולי נפש, הוא עבר לפריז בשנת 1920. עבודותיו הראשונות נוצרו נראה במהלך שנות המלחמה; את רוב חייו המאוחרים בילה בבתי חולים לחולי נפש או בבתי אבות.
- וילם ואן גנק (1927–2005) הוא הנציג ההולנדי הידוע ביותר של האמנות הגולמית. הוא נחשב לסכיזופרן ולאוטיסט, ונהג לשרטט נוף במבט מלמעלה, ובו תחנות, חיווט, ערים אירופאיות, אוטובוסים ועגלות, צפלינים ומפציצים. הוא גם יצר 300 מעילי גשם מעוצבים.
- וסלי וויליס (1963–2003), מוסיקאי ואמן סכיזופרן משיקגו, הידוע בהקלטות המוסיקליות הפוריות (והמוזרות) שלו, כמו גם במאות רישומי עט של צילומי רחוב בשיקגו. רבים מהרישומים שלו מופיעים כעטיפות לאלבומיו. למרות שוויליס היה עני ולעתים קרובות תלוי היה בצדקה של חברים, הרישומים שלו נמכרים כעת באלפי דולרים ליחידה.
- סקוטי וילסון (1928–1972) (נולד בשם לואיס פרימן), היגר מסקוטלנד לקנדה ופתח חנות בגדי יד שנייה. הוא מצא תהילה כאשר שרבוטים מזדמנים שלו קיבלו תשומת לב על שום אופיים הדמוי-חלומי.
- סטיבן וילטשייר הוא אמן שסובל מתסמונת סוואנט, ומסוגל לצייר את כל קו הרקיע של עיר לאחר נסיעה מעליה במסוק.[18]
- אדולף וולפלי (1864–1930), אמן שוויצרי, היה מרותק לבית חולים פסיכיאטרי במשך רוב חייו הבוגרים, ובמהלכם יצר כמות עצומה של רישומים, טקסטים ולחנים. וולפלי היה אמן האמנות הגולמית הידוע הראשון, והוא נשאר מזוהה באופן הדוק עם התווית.
- קיושי יאמאשיטה (1922–1971) היה גרפיקאי יפני שבילה חלק ניכר מחייו בנדודים ביפן.
- ג'וזף יואקום (1890–1972), אמן אפרו-אמריקאי שבילה את שנותיו האחרונות בייצור כמות עצומה של ציורי נופים סוריאליסטיים המבוססים על מסעות אמיתיים ומדומיינים כאחד.
- אנה זמנקובה (1908–1986) הייתה ציירת אוטודידקטית צ'כית. עבודותיה הוצגו בתערוכה קבוצתית בגלריית הייוורד בלונדון ב-1979 ושמונה עשר יצירות שלה הוצגו בביאנלה בוונציה בשנת 2013.[19]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ART BRUT
- ^ Roger Cardinal, Outsider Art, London, 1972
- ^ The 20th Century Art Book. New York: Phaidon Press, 1996
- ^ "Outsider Art Fair". Outsider Art Fair. נבדק ב-16 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "What the Dickens is Outsider Art?" The Pantograph Punch, December 2016, retrieved 2021-08-16
- ^ art brut, Encyclopaedia Britannica
- ^ (1927–1977)William Kurelek, American Visionary Art Museum (AVAM)
- ^ Max Evans, The Many Terms in Our Continuum: ‘Outsider Art’, Brut Force, 28.7.2016
- ^ SID BOYUM
- ^ "Art in public places: Sid Boyum's concrete sculptures find new homes on Madison's East Side". Quintessential Madison. נבדק ב-2021-8-16.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|accessdate=(עזרה) - ^ Edward Gómez (16 באוגוסט 2021). "Al Carbee's Art of Dolls and Yearning: "Oh, for a real, live Barbie!"". Hyperallergic.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Inside the Outsider Art Fair". Huffington Post. 15 באפריל 2010. נבדק ב-16 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "James Hampton". www.americanart.si.edu. נבדק ב-16 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Carol Crown; Florida State University Museum of Fine Arts (2004). Coming Home!: Self-taught Artists, the Bible, and the American South. Univ. Press of Mississippi. p. 95. ISBN 978-1-57806-659-9.
- ^ McClure, Diane. / "Anna Mikhailovskaia and John Schacht," The Brooklyn Rail, June 3, 2016. Retrieved August 16, 2021.
- ^ Gianaris, Kristen (2020-05-30). "Chaibia Talal, Morocco's Most Famed 20th Century Painter". Morocco World News (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-8-16.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|accessdate=(עזרה) - ^ "Bill Traylor | Outsider Art Fair". Outsider Art Fair. Retrieved 16 August 2021.
- ^ David Martin. Savants: Charting "islands of genius", CNN broadcast September 14, 2006
- ^ Anna Zemánková, The Good Luck Gallery, Los Angeles
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jeanine Taylor Folk Art - ספקית אמנות גולמית
- מגזין Raw Vision - מגזין אמנות בינלאומי המוקדש לאמנות גולמית
- Gricha-rosov.com - מאגר מידע עשיר של אמנים זרים בינלאומיים (בשפה הצרפתית, אך יש בו איורים נרחבים)
- אמנים גולמיים באוסף המוזיאון לאמנות נאיבית ולאמנות שוליים (MNMA), Jagodina, סרביה
- אמנות גולמית רוסית מאוסף בוגמסקאיה-טורצ'ין
- חדשות אודות גולמית
- אוסף: "אומנות עממית, אוטודידקטית ואמנות חזון" במוזיאון לאמנות של אוניברסיטת מישיגן