התבודדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יושב בדד על ספסל מול הים
חסיד ברסלב מתבודד ביער ירושלים.
פינת התבודדות בבית ספר שדה ברמת הגולן

התבודדות היא פעולה שבה אדם מתרחק מסביבתו ושוהה עם עצמו בלבד.

בדתות שונות נחשבת ההתבודדות לפעולה רוחנית וחיובית, המאפשרת לאדם להתרחק מהמולת העולם ולהתקרב לאל. מנהג זה היה גם מקובל בקרב הפילוסופים - הם נהגו ללכת ביערות או במדבריות ולהרהר. ההתבודדות מאפשרת לאדם התבוננות פנימית ופרטיות. אולם אנשים המתבודדים יותר מדי עלולים להחשב לתמהונים ולהתנתק מהחברה. התבודדות מוגזמת עשויה להיות סימפטום של הפרעה נפשית.

התבודדות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם ראה בהתבודדות את הדרך שבה הנביא מקבל את הנבואה מהאל. הוא כתב: "כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים, שאין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה." ‏[1]

בקבלה ובמיסטיקה היהודית נחשבת ההתבודדות מעלה גדולה. השל"ה כותב על כך:

וגם בכמה חבורים מהראשונים נמצא שההתבודדות והפרישות והדביקות היו נוהגין בה חסידי ישראל, היינו שבהיותם לבדם מפרישים מדעתם ענייני העולם ומקשרים מחשבותם עם אדון הכל. וכך לימד מהר"י המקובל הנזכר, שזה מועיל לנפש שבעתים מהלימוד, ולפי כח ויכולת האדם יפרוש ויתבודד יום אחד מן השבוע או יום אחד בחמשה עשר יום, או יום אחד בחודש, ולא יפחות מזה.

שני לוחות הברית, מסכת יומא ‏[2]

היו רבנים שנהגו להתבודד. ר' יוסף יוזל מנובהרדוק ממייסדי תנועת המוסר חי בבדידות שנים אחדות בחדר קטן עם שני פתחים להכנסת מזון, אחד למאכלי חלב ואחד למאכלי בשר. לבסוף התחרט על התנהגות זו.

התבודדות בחסידות ברסלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידות ברסלב רואה בהתבודדות את אחד מיסודות דרכה. ואמנם על פי רבי נחמן מברסלב, עיקרה של ההתבודדות היא שיחה בין האדם לבוראו, בשפה מדוברת, שיחה שנועדה לחזק את הקשר שבין האדם לבורא ולהתעלות רוחנית. רבי נחמן מברסלב כותב בספרו ליקוטי מוהר"ן: "התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל"‏[3]. הוא גם כותב שמומלץ שהאדם ידבר בשפת אימו בעת ההתבודדות. חסידי ברסלב נוהגים להתבודד שעה אחת ביום ולומר לפני כן תפילת התקשרות לצדיקים.

התבודדות בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מצורות הנזורה הנוצרית מתבטאת בהתבודדות. המונח המקובל להתבודדות זו הוא הרמיטיזם, מיוונית: ἔρημος (ארמוס) שפירושו המילולי מדבר. המונח התפתח מהתקופה בה אנשים יצאו להתבודד במדבריות הנגב והמדבריות במצרים על מנת לשקוע בעבודת האל ללא הפרעות.

התבודדות כזו לא הייתה חייבת להיות הנתקות מכל אדם אחר. היו מקומות בהם חיו מספר קטן של נזירים שהתבודדו יחד מפני החברה החיצונית.

היו גם נזירים שהתבודדו במהלך כל השבוע ונפגשו אחת לשבוע (בימי ראשון) לארוחה משותפת, תפילות משותפות, החלפת תוצרת וקבלת חומרי גלם לעבודת השבוע הקרוב. מסגרת זו נקראת לאורה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה להרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז
  2. ^ שני לוחות הברית, מסכת יומא, ורשה, תר"ץ, עמ' מו:, באתר HebrewBooks;
    שני לוחות הברית, מסכת יומא, אמסטרדם, תנ"ח, עמ' רלג, באתר HebrewBooks
  3. ^ ליקוטי מוהר"ן תנינא סימן כה