נירית טקלה

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

נירית טקלה (נולדה ב-1985) היא אמנית ישראלית, מהאמניות הבולטות בדור הצעיר של אמני ישראל, ובפרט אמניות ואמנים יוצאי אתיופיה הפועלים בישראל. זוכת פרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות והספורט, לשנת 2019. ציוריה נרכשו בין היתר על ידי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב ועל ידי אספנים בולטים בישראל ובעולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקלה נולדה בכפר קונזלה שבאתיופיה. אביה היה חקלאי שעסק גם באריגת בדים ואמה יצרה בבית סלים צבעוניים קלועים מקש. בגיל שש עלתה עם משפחתה לישראל במסגרת מבצע שלמה, ושוכנה במרכז קליטה ברחובות. לאחר כשנה עברה עם משפחתה לאופקים. היא למדה בבית ספר יסודי ממלכתי־דתי ובתיכון למדה באולפנה לבנות בהתנחלות עפרה. כשהשתחררה מהשירות הצבאי עבדה כשנה וחצי במפעל לייצור שבבים ביבנה.

בשנת 2011 החלה את לימודיה בשנקר וב-2015 סיימה אותם בהצטיינות[1]. בתערוכת הגמר שלה בשנקר הציגה טקלה חמישה ציורים גדולים (2.50 על 1.80). ארבעה מהם נרכשו מיידית בידי אספן האמנות סרג' תירוש. במקביל זכתה למלגת יצירה מידי אספן אחר[1]. ב-2017 זכתה ב"פרס הפטיש" של סותבי'ס בחממת האמנים הצעירים ביריד האמנות "צבע טרי", על ציורה "שבת אחרי תפילה". הייתה זאת הפעם הראשונה שפרס זה הוענק ליצירת אמנות שהיא ציור. בנימוקי השופטים נכתב: "נירית טקלה קושרת את הביוגרפיה הפרטית של משפחתה וסיפור מאבקי העדה האתיופית לציור מרגש ורב הבעה. ציוריה הם פואטיים וסימבוליים, תוך שימוש מדויק בשפה אישית שפיתחה של צבע וקומפוזיציה".[2] בהמשך נמכרה היצירה במכירה פומבית בינלאומית של סותבי'ס[1].

ב-2018 השתתפה בתוכנית שהות־אמן באדיס אבבה, אתיופיה שם עבדה ויצרה במשך חודשיים. בשנת 2019 זכתה בפרס האמן הצעיר מטעם משרד התרבות והספורט.[3]

בשנת 2023 נערכה במוזיאון הנגב לאמנות התערוכה נירית טקלה: כרומטיק, תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לאמנית שאצר רון ברטוש. התערוכה וקטלוג התערוכה שנלווה לה, הציגו מבט מקיף על העשור הראשון ליצירתה של טקלה.

טקלה מתגוררת ויוצרת בתל אביב.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקלה מרבה לתאר בעבודותיה את הסביבה וחיי העדה האתיופית בישראל. בציוריה היא מציגה את המסורת של העדה במקביל לשינויי הזמן החלים עליה ואת השתלבותה של העדה ושלה כאמנית בישראל. האמנות שלה מבטאת השלמה עם מקומה בחברה הישראלית לצד ביקורת והתרסה כנגד החברה הישראלית ויחסיה לעדה האתיופית.[4] עבור טקלה, אמנות כמו מדיות חזותיות אחרות היא כלי תקשורת שמאפשר לה הזדמנות לספר את הסיפור מנקודת המבט שלה כדי להרחיב את ייצוג דמותו של האתיופי[5]. בספר התערוכה נירית טקלה: כרומטיק סיכם רון ברטוש את מאמרו וכתב כי "טקלה, כמו אמניות ואמנים נוספים מקהילת ביתא ישראל, מנסחת בעת הזו את אופני הייצוג של שחורוּת ואת הופעתו הרבגונית של העור הכהה – נתיב חדש בדברי ימיה של האמנות בישראל."[6]

טקלה יוצרת עבודות גדולות ממדים עם דמויות פיסוליות כהות־עור. סגנון ציוריה הוא פיגורטיבי-מופשט ומושפע מדמויותיו הפיסוליות של מיכאלאנג'לו, צבעיו של דייוויד הוקני וציוריו של דייגו ריברה[5]. בציוריה היא משלבת צללים כהים ומעברי גוונים המעניקים דינמיות ונפח לדמויות. היא בריאיון למגזין טאבלט אמרה "כשאני מציירת, אני בונה את התמונה בצבעים שונים מה שיוצר איכות פיסולית בתוך הציור הדו־ממדי. בציורים שלי קיים מתח בין הדו־ממד לתלת מימד ומתח בין המופשט לפיגורטיבי".[7] היא עוסקת בנושאים הקרובים אליה בהם סיפורי מהתרבות האתיופית, הווי ואורח החיים הקהילתי והעכשווי ובאירועים אקטואליים שמסעירים את הקהילה בישראל. נושאים כמו מגדר, גזע, שייכות, זהות ולאום מקבלים ביטוי נרחב בעבודותיה. ביצירתה היא מבקשת לתת נראות לאנשי הקהילה שלה. הבחירה לצייר על משטחים גדולים מאפשרת לה לצייר בתנועה רחבה, גדולה ומשוחררת. מרחב הבד ואופן הפעולה משקפים את תפיסתה על עוצמת הקהילה "הגודל מבטא חוזק, הירואיות, שריריות כמו בריאליזם הסוציאליסטי"[1]. טקלה מבקשת לראות את הקהילה שלה באור זה בניגוד לאופן שבו היא מוצגת לעיתים בתקשורת, ולאתגר את העוולות שעמן מתמודדים אתיופים רבים, בין אם קשורים לדת או למשטרה.[8]

היצירה "ללא כותרת" ("הכאת החייל הישראלי"), (2015) עוסקת באלימות המשטרתית שהופנתה כלפי החייל דמאס פיקדה באותה שנה והציתה את מחאת יוצאי אתיופיה[1]. בסגנון וירטואוזי של מיני צללים כהים ומעברי גוונים בונה טקלה את הדינמיות והנפחיות של הדמויות, תוך שהיא מנכיחה את מערך הכוחות הלא־שוויוני שמתקיים בין נציגי הממסד הלבנים ובין האזרח השחור שמרותק לרצפה על ידם, בגדיו נקרעים מעליו הלך המאבק וההתנגדות למעצר. הכוחות השונים של הגברים בציור מתערבלים במעגליות ויוצרים תנועה אליפטית סגורה שאין ממנה אין מוצא.[9] בציור "צדק ליוסף סלמסה" משנת 2016, מתואר יוסף סלמסה, צעיר ישראלי ממוצא 'ביתא ישראל', שתקיפת המשטרה הביאה למותו. הציור מציג את פניו בפרופיל. תנוחת הישיבה שלו היא בהשראת ציור של פרעה שראתה טקלה בתערוכה במוזיאון ישראל. סלמסה מתואר עם חזה זקוף וצוואר מורם כדי להעביר מסר שהוא חף מפשע וידיו בתנוחת X, סמל מחאה המשמש את יהודי אתיופיה נגד אלימות משטרתית על אזרחים כהי עור. דמותו של יוסף סלמסה הפכה לסמל של עוול משטרתי כלפי העם הישראלי-אתיופי[1].

בציור "מקווה" (2016) עוסקת טקלה ביחסה של הרבנות בישראל לקהילת 'ביתא ישראל' באתיופיה והגיור הכפוי שנאלצו לעבור. בציור מתארת טקלה את ההשפלה שחוו הנשים שנאלצו לטבול בטקס המקווה במסגרת גיורן, אף על פי שחיו כיהודיות אורתודוקסיות באתיופיה וקיימו את כל המצוות, מפשוטות ועד חמורות, כולל מקווה. הציור מבוסס על עדות אישית של אישה שעלתה לארץ בשנת 1984. היא תיארה את ההשפלה הכפולה שחשה כשאולצה לעבור את המקווה, כשרק שמלה לבנה שקופה שנצמדה לגופה הרטוב מכסה אותה אל מול המבט הדתי שבחן את גופה השחור[5]. היצירה נרכשה ב-2016 על ידי מוזיאון ישראל.[10]

בציור "דם תרומותנו" (2018) טיפלה טקלה בפרשת סירוב קבלת תרומות דם מהקהילה האתיופית שהסעירה את הקהילה והמדינה. "ציירתי נשים שאוגרות בכלי טיפות דם שזולגות מהשמים. זה מבטא מבחינתי עוצמה, יכולות להתחזק ולצעוד קדימה" היא אומרת[1].

היצירה "פירמידה אנושית" הושפעה מהמקרה של "אתנה מפורטלנד" כאשר באחת ההפגנות של Black Lives Matter בארצות הברית חשפה אחת המפגינות את גופה העירום אל מול כוחות פדרליים צבאיים, ומספר ימים לאחר מכן בישראל כאשר אישה חשופת שדיים טיפסה על פסל המנורה המוצב ליד הכנסת. בציור מתארת טקלה פירמידה אנושית של גברים ומעליהם שוכבת דמות אישה חשופת חזה, נטולת צבע גוף ועל חזה מוטבע המשפט 'אמנות או למות' בעברית, סיסמה פופולרית בסצנת האמנות הישראלית, המבטאת את חשיבותה של האמנות ואת כוחה של יְצִירָתִיוּת. טקלה ביקשה להתייחס לשתי פעולות המחאה של הנשים ובחרה להשתמש בדמות האישה בגוון עור שמזכיר פסל שיש[11].

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014, "בוא לבת-ים" תערוכה קבוצתית במוזיאון בית ריבק בבת-ים. אוצר לארי אברמסון ויהושע סימון.
  • 2016, מוזיאון ישראל, ירושלים, זום 2016: אמנים ישראלים צעירים – תערוכה קבוצתית. אוצרות: גילה לימון, טל בכלר תמנע זליגמן. 3 יוני – 28 אוקטובר, 2016
  • 2016, מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, מחנה ציור 2016 פעילים – תערוכה קבוצתית. אוצרים: דליה מנור ודוד וקשטיין. 14 ספטמבר – 12 נובמבר, 2016
  • 2017, צבע טרי, היריד לאמנות עכשווית, תל אביב, חממת האמנים – תערוכה קבוצתית, 4 ינואר–28 מרץ 2017
  • 2017, צבע טרי, היריד לאמנות עכשווית, תל אביב, שוות – תערוכה קבוצתית. אוצרות: שירלי ברוזה וקרן ברוזה, 4 ינואר – 28 מרץ 2017
  • 2018, גלריה טרומפלדור - מרכז אמנות, באר שבע, 70 שנה: פרט – מדינה – תערוכה קבוצתית. אוצרת: כוכבה פטרמן-ליפשיץ, 21 יוני – 26 אוגוסט, 2018
  • 2020 You Belong Here, c24 Gallery, New York, US. Curator: David C.Terry
  • 2020-21, גלריה נסימה-לנדאו, תל אביב. מתח גבוה, תערוכה קבוצתית. אוצרת סוזן לנדאו. 20 בנובמבר 2021 – 15 בינואר 2021

ספרים וקטלוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רון ברטוש, נירית טקלה: כרומטיק, הוצאת מוזיאון הנגב לאמנות, באר שבע, 2023.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות והספורט, 2019[3]
  • "פרס הפטיש" של סותבי'ס בחממת האמנים הצעירים ביריד "צבע טרי" 2017
  • פרס ע"ש האמנית טלי סידי למצוינות אקדמית, מכללת שנקר, 2014[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 אתר למנויים בלבד ורד לי, "אני מציירת בגדול כי אני גם רואה את בני הקהילה האתיופית כמלאי עוצמה", באתר הארץ, 4 במאי 2019
  2. ^ מערכת ערב רב, נירית טקלה זוכת "פרס הפטיש" של סותבי'ס 28 מרץ 2017
  3. ^ 1 2 שמות הזוכים והזוכות בפרסי משרד התרבות לשנת 2019 | איגוד האמנים הפלסטיים, ‏2020-05-19
  4. ^ Arttelling, כשאמנות והגירה נפגשים 3 אמניות ישראליות מציירות חיי מהגרים, 24 אוקטובר2021
  5. ^ 1 2 3 Charles Moore, Artist Interview: Nirit Takele, Artis, ‏2020 (באנגלית)
  6. ^ רון ברטוש, נירית טקלה: כרומטיק, באר שבע: מוזאון הנגב לאמנות, 2023, עמ' 12
  7. ^ Ringler Rachel, The Grand Canvases of Nirit Takele’s Ethiopian-Israeli Experience January 16, 2019
  8. ^ Charles Moore, artists Israel's Transformative Black Artists, 2020
  9. ^ דקל טל "ייצוגים של גבריות: ישראלים יוצאי אתיופיה בראי האמנות החזותית" בתוך: טל דקל, אפרת ירדאי, אסתי עלמו וקסלר, שולה קשת (קשי (עורכות) (2017) הנזיר והאריה אמנות אתיופית חזותית עכשווית בישראל תל אביב, אחותי – למען נשים בישראל הוצאה לאור.
  10. ^ אתר למנויים בלבד שני ליטמן, מוזיאון ישראל ומוזיאון ת"א רכשו יצירות אמנות ישראלית עכשווית, באתר הארץ, 29 ביוני 2016
  11. ^ 1 2 Addis Fine Art London The space between us | Nirit Takele, 8-31 October 2021
  12. ^ Flying with Angels | 25 October - 17 November 2018, Addis Fine Art (באנגלית)
  13. ^ רונית טסלר עדן- פסלת, נירית טקלה בגלריה חזי כהן, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2019-01-01
  14. ^ פרסי הצטיינות האמנית ע"ש טליה סידי ז"ל הוענקו ל-3 סטודנטים מהמחלקה לאמנות רב-תחומית על הישגיהם האקדמיים והיצירתיים, באתר מכללת שנקר, ‏18-11-2014
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נירית_טקלה&oldid=38324410"