סאפו (זמרת)

**סאפו**
**Sapho**
לידה	10 בינואר 1950 (בת 74); מרקש, הרפובליקה הצרפתית הרביעית
שם לידה	Danielle Ebguy
מוקד פעילות	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1977
סוגה	שאנסון, מוזיקת עולם
שפה מועדפת	צרפתית
	www.sapho.org

סאפו (בצרפתית: Sapho;‏ נולדה ב-1950) היא זמרת וסופרת צרפתייה-מרוקאית ממוצא יהודי. שמה האמיתי הוא דניאל (דונה) איבגי.^[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאפו נולדה במרקש, מרוקו, ליצחק וזארי איבגי. אמה עבדה כרואת חשבון בצבא הצרפתי ואביה היה שמאי מקרקעין במרוקו ואחר כך מורה למתמטיקה בצרפת. המשפחה היגרה לצרפת כשהייתה בת 16, וגרה בליון, אך שמרה על האזרחות המרוקאית^[1]. החל מגיל 18 היא גרה לבדה בפריז, למדה משחק, ניגנה בגיטרה ושרה ברחובות. זמן קצר לאחר מכן, חבר מוזיקאי שכנע אותה לגשת לאודישן בבית הספר המפורסם למוזיקה, Le Petit Conservatoire de Mireille. עד מהרה נטשה סאפו את לימודי המשחק לטובת המוזיקה. האלבום הראשון שלה, Le Balayeur du Rex, יצא ב-1977 בחברת התקליטים RCA. את שם הבמה, על שם המשוררת היוניה סאפפו, שכתבה שירי אהבה לנשים, היא קיבלה מחברים בנים, שטענו שהיא מרחיקה בנות אחרות מקרבתם, לכן הייתה ניגשת לבנות ומתחילה איתם בשמם^[1].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבילתה שנה בניו יורק, שם עבדה ככתבת עבור עיתון צרפתי, והופיעה במועדונים שונים, היא נסעה ב-1980 ללונדון כדי להקליט את האלבום השני שלה, Janis. סאפו הוציא שלושה אלבומים נוספים, בשלוש השנים הבאות, לפני שלקחה הפסקה קצרה כדי להתרכז בכתיבת ספר שכולל קריקטורות מה"בראסרי לה קופול" בפריז.

סאפו חזרה למוזיקה ב-1985 עם האלבום Passons, שראה אותה עוזבת את צליל הרוק של אלבומיה הקודמים, כדי לאמץ את הצלילים של המוזיקה הערבית והים תיכונית עליהם גדלה, מה שהוביל לסדרת קונצרטים בתיאטרון בטאקלאן. שם החלה לבצע את העיבודים שלה לשירים של הזמרת המצרית אום כולתום^[2]. בשנים הבאות גרה זמן מה במקסיקו, שם היא הוציאה את El Sol y la luna, הכולל דואט עם הזמר הארגנטינאי, Jairo.

היא פרסמה שני רומנים, הייתה מעורבת ביצירת סרט על ילדי האינתיפאדה, והופיעה בהפקה של המחזה "אופרה בגרוש", כל הזמן עדיין הופיעה והקליטה את המוזיקה שלה. החל משנת 1992, היא התמקדה במוזיקה של אום כולתום, הוציאה אלבום מלא של שיריה והופיעה ברחבי בעולם.

אלבומה הבא מ-1996, ‏Jardin Andalou, היה שילב של מוזיקת רוק עם אלמנטים ערביים ואנדלוסיים. שנה אחריו הוציא את Digital Sheikha, אלבום בסגנון אלקטרוני עם פט ג'באר וביל לאסוול, עבור הלייבל השווייצרי Barraka el Farnatshi. בשנת 1999 הוציא את האלבום La Route nue des hirondelles, יחד עם הרומן השלישי שכתבה. היא הפכה את La Route nue des hirondelles למופע במה, שאיתו הופיעה במשך השנים הבאות, תוך שהיא ממשיכה להפיעה גם עם השירים של אום כולתום.

בתחילת שנות ה-2000 היא חזרה להלחין והופיעה בבגדד, ירושלים, נצרת ועזה, לפני הקלטת האלבום "Orients" ב-2003, עם תזמורת קלאסית המורכבת מנגנים יהודים, מוסלמים ונוצרים. ב-2005, מלווה על הבמה בגיטריסט פלמנקו, היא התמקדה בחומרים של הפזמונאי והמלחין הצרפתי המפורסם ליאו פרה (צר'). ב-2006 יצא בעקבותיו האלבום "Sapho chante Léo Ferré – Ferré Flamenco", ובו שיר שתורגם לדאריג'ה (ערבית מרוקאית). אלבומה משנת 2008, "Universelle", הכולל שירים בצרפתית, אנגלית ודאריג'ה, הוא סוג של מסע דרך כל ההשפעות שלה, מבלוז ועד צלילים מסורתיים.

הופעות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאפו הופיעה לראשונה בישראל בנובמבר 1988, במסגרת סיבוב הופעות שארגן המכון הצרפתי והמפיק אלי גרינפלד^[3], ושכלל את קפריסין, טורקיה, יוון ועמאן בירדן. הסיבוב היה אמור לכלול גם את מצרים וסוריה אך הדבר לא התאפשר^[2]. סאפו הופיעה בישראל לאחר שהופיע ברבת עמון, אך לא הותר לא לעבור ישירות בין המדינות, והיא טסה לישראל דרך קפריסין^[4]. היא הופיעה בתיאטרון ירושלים ובהיכל התרבות בתל אביב^[5].

בדצמבר 1991, הופיעה שוב בישראל, במסגרת פסטיבל "לילות יפו"^[6]. במופע ארחה את הזמרת חיה סמיר^[7]. בקיץ 1994 הופיעה בפסטיבל ישראל, הפעם הראשונה בתולדות הפסטיבל שהוא כלל מופע של מוזיקה ערבית ואנדלוסית^[1]

ביוני 2000 השתתפה במופע מחווה לזמרת אום כולתם, שנערך בבנייני האומה, במסגרת פסטיבל ישראל^[8].

במאי 2002 הגיעה דרך עמאן, לאחר שבוע הופעות בבגדאד. היא ערכה "קונצרט לשלום" באולם אל-מידאן בנצרת וערכה שני ערבי קריאה, בירושלים ובתל אביב, של ספרה "Un Tres Proche Orient: Paroles DE Paix" ("מזרח מאוד קרוב: מילים של שלום"), אסופה של מכתבים שנכתבו לה ונאספו באמצעותה. רשימת המכתבים, עליהם חתומים עשרות אנשי רוח יהודים, נוצרים ומוסלמים מכל העולם, יוצרת פסיפס תרבותי המתייחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני ומנסה להציע אלטרנטיבה תרבותית לפוליטיקאים^[9].

ביוני 2007 הופיעה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, בערב שירי אום כולתום, בליווי תזמורת נצרת^[10].

במאי 2008, אורחת הכבוד של פסטיבל תרבות של שלום, וערכה מופע משיריו של השאנסונר הצרפתי ליאו פרה (Léo Ferré), בעקבות אלבום של שיריו שהוציא לאור שנה קודם^[11].

ביוני 2019 הופיעה בפסטיבל "מדיטרנה" באשדוד, במופע משירי הזמרת ברברה. עם זאת קבוצה של תושבים קראה לביטול המופע, בטענה שהיא "פרו פלסטינית"^[12]. בתגובה אמרה בריאיון לעיתון "הארץ" שהיא "תוהה למה רק בישראל דיבור על שלום הופך אותך לאויב"^[1].

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1975 Comment j'm'habille (45 single by Louise Bastien)
1977 Le balayeur du Rex
1980 Janis
1980 Le Paris stupide
1982 Passage d'enfer
1983 Barbarie
1985 Passions, passons
1986 Sapho live au Bataclan
1987 El sol y la luna
1991 La Traversée du désir
1995 El atlal (Sapho chante Oum Kalsoum)
1996 Jardin andalou
1997 Digital sheikha
1999 La Route nue des hirondelles
1999 Sapho Live
2003 Orients
2006 Ferré Flamenco (Sapho chante Léo Ferré)
2008 Universelle
2011 Velours sous la terre

ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Guerre, Words y Plato, poems, La Différence, 2009 (ISBN 2729118470 / ISBN 978-2729118471).
Juste avant de voir, poems and illustrations by Benjamin Levesque, Area, Paris, 2005 (ISBN 2352760208 / ISBN 978-2352760207).
Le Livre des quatorze semaines, poems, La Différence, 2004 (ISBN 2729115056 / ISBN 978-2729115050).
Un très proche Orient, manifest, Joëlle Losfeld, 2001 (ISBN 2844120881).
Beaucoup autour de rien, novel, Calmann-Lévy, 1999 (ISBN 270212982X / ISBN 978-2702129821).
Un mensonge, novel, Balland, 1996 (ISBN 2715808011 / ISBN 978-2715808010).
Patio, opéra intime, novel, Stock, 1995 (ISBN 2234044359 / ISBN 978-2234044357).
Ils préféraient la lune, novel, Balland, 1987 (ISBN 2715806248 / ISBN 978-2715806245).
Sous la coupole, drawings, Ultramarine, 1985 (ISBN 2905779020 / ISBN 978-2905779021).
Douce violence, novel, Ramsay, 1982 (ISBN 2859562575 / ISBN 978-2859562571).