סטארי ראס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סטארי ראס וסופוצ'ני
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Petrova crkva.JPG
כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים והנקרופוליס
מדינה Flag of Serbia.svg  סרביה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 3
החלל הפנימי בכנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים

סטארי ראס (סרבית Стари Рас או Stari Ras - "ראס העתיקה"), שנודעה בעבר כ"ראס" בלבד, הייתה אחת מבירותיה של ממלכת ראשקה (Raška או Рашка) הסרבית שהתקיימה במערבו של חבל הבלקן במהלך ימי הביניים. מהעיר עצמה, ששכנה על גבעה, נותרו שרידים בלבד, ואלה שוכנים כשבעה ק"מ מערבית לעיר נובי פאזאר (Novi Pazar או Нови Пазар) במחוז ראשקה בדרום-מערב סרביה. מאידך כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים ומנזר ג'ורג'ווי סטופובי שבסביבת העיר השתמרו היטב. בשנת 1979 הוכרזה סטארי ראס, יחד עם מנזר סופוצ'אני הסמוך, כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה במאה ה-9 או במאה ה-10 במרכזה של ממלכת ראשקה שנוצרה החל במאה ה-7. ייתכן כי המקור לשמה הוא במילה הלטינית "Ardere", שמשמעותה "לנצוץ" או "לבעור", ובמהלך השנים השם השתבש. ההיסטוריון הביזאנטי בן המאה ה-6 פרוקופיוס הזכיר את "ארסה" (Arsa) כמבצר שהיה אמור לקום על ידי קיסר האימפריה הביזנטית יוסטיניאנוס הראשון. ראס שכנה בצומת דרכים ומשך שנים רבות היא נחשבה לעיר החשובה בממלכה, אך במהלך המאה ה-13 נהרסה, ככל הנראה בידי המונגולים, וננטשה. בירת הממלכה החדשה נקבעה בסקופיה, כיום במקדוניה.

אתרי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית השליחים פטרוס ופאולוס הקדושים (Црква светих Апостола Петра и Павла у Расу) והנקרופוליס שלידה, שוכנים בקצה הצפון-מזרחי של נובי פזאר, כ-2.5 ק"מ ממרכז העיר (43°09′56″N 20°31′34″E / 43.16556°N 20.52611°E / 43.16556; 20.52611). היא נחשבת לאחד ממבני הדת העתיקים בסרביה, ונזכרה כמקום מושבו של בישוף כבר במאה ה-10. הנסיך הגדול, או ז'ופאן (župan) סטפן נמאניה (Стефан Немања) הוטבל בה במאה ה-12, כאן הכריז על האמונה הבוגומילית ככפירה, ובה העביר את המלוכה לבנו‏‏‏[1].

הכנסייה הוקמה במקום בו ניצבה בזיליקה נוצרית קודמת, וצורתה החיצונית היא כשל רוטונדה שממנה בולט אפסיס. עם זאת פנים הכנסייה שונה והיא מעוצבת בצורת חלל מרכזי נושא כיפה, שסביבו ארבע נישות חצי עגולות המסודרות בצורת עלה‏‏‏[2]. אגף לא סימטרי התווסף למבנה מצידו המערבי והצפוני, ובו נמצא בית המקהלה המוגבה מעט. הכנסייה נבנתה משברי אבנים וקירותיה נעדרי עיטורים, למעט נישות המעטרות את הכיפה מבחוץ. סביב הכנסייה שוכן בית קברות מהמאה ה-18 ומהמאה ה-19, וסמוך לה ניצב מגדל פעמונים.

מנזר ג'ורג'ווי סטופובי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חצר מנזר ג'ורג'ווי סטופובי

מנזר ג'ורג'ווי סטופובי (Ђурђеви ступови - "עמודי גאורגיוס") ממוקם על גבעה בלב חורשה, כ-3 ק"מ צפונית לנובי פזאר (43°09′59″N 20°29′54″E / 43.16639°N 20.49833°E / 43.16639; 20.49833). המתחם כולל את כנסיית גאורגיוס הקדוש, חדר אוכל, אגף מגורים לנזירים, באר ומכלים לאגירת מים, וכן חומה הקפית שבה קבוע מגדל הכניסה. המנזר הוקם בין השנים 1168-1172, ובשנים 1282-1283 הפך מגדל הכנסייה לקפלה בה נטמון המלך הסרבי סטפן דראגוטין. המקום נחקר ושופץ בין השנים 1960-1982.

הכנסייה עצמה נבנתה בסגנון רומנסקי, ככל הנראה על ידי אדריכלים מערביים, אך הפקסקאות שבתוכה, חלקם במצב של הרס, ביזנטיים בסגנון קומנני. חלק מהפרסקות הועברו אל המוזיאון הלאומי בבלגרד‏‏‏[3]. במבנה ספינה בודדת ובחזיתה נרתקס שמשני צדדיו ניצבו בעבר שני מגדלי פעמונים. שתי קפלות צדדיות קורנות מאולם הכנסייה המרכזי לכיוון צפון ולכיוון דרום, ובצידה המזרחי שלושה אפסיסים, שהאמצעי שבהם גדול משני האחרים.

עוד כוללת ההכרזה את מצודת גרדינה (Gradina) שניצבה בעיר ראס עצמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


דגל
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסרביה

ארמון גלריוס בגמיזגראד (רומוליאנה)סטארי ראס וסופוצ'אנימנזר סטודניצה

קואורדינטות: 43°07′08″N 20°25′22″E / 43.11889°N 20.42278°E / 43.11889; 20.42278