סעיד נורסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סידור הערות שוליים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סידור הערות שוליים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
סעיד נורסי
بديع الزمان سعيد النورسي
לידה 1877
Nurs, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 במרץ 1960 (בגיל 83 בערך)
אורפה, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה העות'מאנית, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם, אסלאם סוני, סופיות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סעיד נורסי (1876–1960), המכונה גם בדיוזמן (Bediüzzaman, מילולית: פלא הזמנים), הוא שייח' מודרניסט ממוצא כורדי שפעל בטורקיה במחצית הראשונה של המאה העשרים. מייסד התנועה הנורית (טו') וידוע בחיבור מסר האור (Risale-I Nur) – פירוש מדעי־פילוסופי לקוראן המתפרש על פני למעלה מששת אלפים עמודים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו ("סעיד הישן")[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיד נורסי נולד בשנת 1876 בנורס שבמחוז ביתליס, במזרח טורקיה, למשפחה כורדית ענייה.[1] בילדותו התחנך במדרסות דתיות, וכבר בגיל 15 השלים את חוק לימודיו. בתקופה זו יצא שמו כפולמוסן מוצלח שניצח את מוריו בדיונים תאולוגיים. בנוסף לכך הוא התאפיין ביכולת לימוד מהירה וביכולת שינון שאפשרה לו לזכור בעל פה ספרים רבים.[2] יכולות אלו הן שהקנו לו עם סיום לימודיו את הכינוי בדיוזמן שמשמעותו פלא התקופה או הזמן.[3]

בגיל תשע עשרה או עשרים קיבל נורסי את משרתו הדתית הראשונה תחת מושל וואן (Van), טאהר פשה.[4] בעקבות חשיפה לספרי פילוסופיה ומדע בתקופת עבודתו אצל טאהר פשה, ולאחר שנחשף לבורות האנשים בוואל, החל נורסי לפתח גישה הקוראת לשלב בין לימודי דת לבין לימוד מדע. בסוף תקופה זו היה ממקימי ה"אגודה לקדמה ולתמיכה בכורדים", אגודה בעלת מטרות חברתיות ללא אוריינטציה פוליטית מובהקת.[5]

בשנת 1907 עבר נורסי לאיסטנבול והחל לתמוך בתנועה החילונית "הטורקים הצעירים" משום שהבטיחו חופש פוליטי, וככל הנראה גם מתוך שאיפה להוסיף למפלגתם פן אסלאמי.[6] אולם, עד מהרה נחשף נורסי לאתיאיזם ולחילוניות שפשו במפלגה, דבר שגרם לו לבסוף לנטוש את התנועה בשנת 1909 ולהצטרף לתנועת האיחוד המוסלמי.[7] בשורות תנועה זו השתתף נורסי במהפכת הנגד ועם סיומה חזר למזרח טורקיה. בשנת 1911 חבר נורסי לפמלייתו של מהמט החמישי ובמהלך מלחמת העולם הראשונה שימש נורסי כתועמלן ב"ארגון המיוחד".[7]

בזמן מלחמת העולם הראשונה עמד נורסי בראש מליציה שלחמה ברוסים. באחד הקרבות נשברה רגלו והוא נפל בשבי הרוסי שם הוחזק שלוש שנים עד שברח לגרמניה וממנה חזר לאיסטנבול בשנת 1918.[8][1] עם שובו לאיסטנבול הצטרף נורסי ל"אגודה לרימום כורדיסטן", אגודה ממנה פרש בשנת 1923 בשל דרכה החילונית.[1]

תקופת זו בחייו של נורסי התאפיינה במעורבות פוליטית וחברתית, מתוך אמונה כי הדרך לפתור את בעיות האסלאם והמוסלמים דורשת מעורבות בפוליטיקה.[9]

חייו המאוחרים ("סעיד החדש")[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1925, לאחר מהפכת אטאטורק והקמת הרפובליקה הטורקית, נורסי נקרא על ידי אטאטורק להצטרף לממשלתן. נורסי נטה להיענות להצעה אך באופן לא צפוי הוא עבר מהפך משל עצמו. במהלך חגיגות המהפכה נוכח נורסי בצורה חזקה עד כמה פשה הפוזיטיביזם בקרב חוגי השלטון, דבר שנתפס על ידיו כאיום הגדול ביותר לאסלאם. מאז שינוי זה ראה נורסי בפוליטיקה גורם מסוכן ועבר לעיסוק ב"ג'יהאד מוסרי" כנגד הפוזיטיביזם והאתיאיזם.[10] הארה זו סימלה עבורו תקופה חדשה בחייו וגרמה לו להתייחס לחייו בחלוקה לשתי תקופות: עד להארה – תקופת "נורסי הישן". לאחר ההארה – תקופת "נורסי החדש". לטענתו, התנתקותו מהפוליטיקה הייתה כה מוחלטת עד להימנעות מוחלטת מקריאת עיתונים עד לשנות החמישים.[11]

בראשית תקופה זו ייסד נורסי את התנועה הנקראת על שמו, התנועה הנורית, המכונה גם "תנועת פלא הזמנים". למרות הימנעותו מן הפוליטיקה, בעקבות המרד הכורדי של שייח' סעיד איסאני בשנת 1926 הואשם נורסי בשימוש פוליטי בדת (הימנעותו מן הפוליטיקה לא מנעה ממנו להטיף להתגייסות חברתית כנגד החילון והלאומיות, הטפה שבגינה הוא נאשם).[12] האשמה זו סימנה את תחילתה של תקופה ארוכה שבה הוחזק נורסי במאסרים, במעצרי בית ואף נשלח לגלות.[13] גלויותיו החלו בכפר ברלה הסמוך לאספרטה, וכללו שישה מעברים, האחרון שבהם לאמירדאע שליד אפיון בשנת 1944. בין תקופות אלו נורסי בילה שלושה פרקי מאסר, כשהאחרון שבהם החל ב־1945 והסתיים ב־1949 בשחרורו הסופי.[14] את תקופת המאסר והגלות כינה "מדרסה יוספיה" (בית ספר יוספי), מתוך אמונה כי יוסף עבר תהליך רוחני בבית האסורים, וראה בה הזדמנות לצמיחה.[15] בזכות המקומות הנידחים שבהם שהה, התאפשר לנורסי לכתוב בשקט יחסית את רעיונותיו שהתפרסמו בעלונים ובחוברות שלימים קובצו לחיבור "מסר האור". באגרות אלו פרס נורסי את תפיסת עולמו, ומושם בהן דגש רב על הקריאה לראות באחדות האל את הבסיס לחיים. רעיון מרכזי נוסף שבא לידי ביטוי באיגרותיו מתקופה זו הוא האמונה באמיתותם של המדע וטכנולוגיה והוראה להשתמש בהם למטרות האסלאם. אגרות אלו נאסרו לפרסום אך הופצו על ידי קהל חסידים הולך ומתרחב שהעתיקו אותם בכתב ידם.[12]

לאחר ניצחון הדמוקרטים בבחירות בשנת 1950 חזר נורסי להתערב בפוליטיקה, בעיקר בבעיות סוציו־פוליטיות.[16] עם זאת, נורסי הקפיד להדגיש כי הוא, כמו כל אדם אחר, איננו מתעסק בפוליטיקה בשם הדת אלא אך ורק בשם עצמו.[17]

נורסי נפטר בשנת 1960 באורפה,[18] שם גם נקבר, כאשר רכושו כלל לא יותר משעון, שמלה, ומעט מטלטלים נוספים. לאחר שקברו נותץ הוא הועבר לקבורה בהרי דרום מזרח טורקיה, שם הפך הקבר לאתר עלייה לרגל חרף התנגדותו של נורסי לפולחן הקדושים הצופי.[19] לאחר מותו צברה התנועה הנורית השפעה רבה, השפעה ההולכת ומתעצמת עד היום.[1]

תפיסה תאולוגית–פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס לאנשי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלק הראשון של חייו עסק נורסי רבות בזכויותיהם של עמי הספר (בכתיבתו התייחס בעיקר לנוצרים, בראשם ארמנים ויוונים). עיסוק זה מרוכז בעיקר בחיבור מונזראת (דיאלוגים), הכתוב בשפה פופולרית ובצורת שאלות ותשובות. החיבור נכתב בעיקר עבור כורדים מאזור אנטוליה והוא נועד למנוע את רתיעתם משליטים לא מוסלמים. דבר זה נעשה בין השאר דרך הגנה על מהפכת השוויון של 6–1855 וחוקת 1908 שהקנתה ללא מוסלמים את הזכות לשלוט על מוסלמים.[20] בספר זה עוסק נורסי ביישוב הלכתי של שאלות שונות שמהותן היא כיצד יכול לא מוסלמי לשלוט במוסלמי, חרף האיסור על כך.[21]

מקור מרכזי אחר להבנת תפיסתו בנושא זה הוא "דרשת דמשק", דרשה שנשאה במסגד המרכזי בדמשק בשנת 1911, שפנתה בעיקר לאוכלוסייה המשכילה. בדרשה זו התקדם נורסי צעד נוסף בגישתו הליברלית בקריאתו לשיתוף פעולה הדוק בין מוסלמים לנוצרים.[22] בדרשה זו התמקד נורסי במשותף לשתי דתות אלה, וטען שעתיד העולם הוא באיחוד כוחותיהן. איחוד זה עתיד להתרחש באחרית הימים כאשר ישו יבוא ויאחד את כולם וכך יביסו יחד את הכוחות השליליים בעולם.[23] תפיסה זאת השפיעה על גישתו הפוליטית, ובאחרית ימיו ביטא אופטימיות בנוגע לארצות הברית שקיווה שתאחד בין הדתות עמה ייעץ לנשיא טורקיה עדנאן א- מנדרס לחזק את הקשרים. תפיסה זו של נורסי השפיעה מאוד על המלומד בן ימיננו פטהוללה גולן שדוגל בשיתוף פעולה דומה ומכיל את גישה זו אף על אתיאיסטים.[24]

מסר האור[עריכת קוד מקור | עריכה]

החיבור מסר האור הוא אסופת איגרות וכתבים שכתב נורסי בתקופה השנייה של חייו. עיקרו של חיבור זה הוא פירוש לקוראן, לצד כתיבה אוטוביוגרפית. הספר מתייחד בפרשנות הקוראן לאור תפיסות מדעיות ופילוסופיות לצד התייחסות אקטואלית.[25] בחיבור מודגשים האספקטים הסגפניים באסלאם. הדגשה זו, באה מתוך תפיסה אותה פיתח בחלק השני של חייו לפיה אין לאסלאם עניין בפוליטיקה, אלא אך ורק בפרט ובקשר שלו עם אלוהיו.[26] תפיסה זו החלה עם המהפך הפנימי שעבר בשנת 1925 ועל פיה התפתחות הכלל תצמח רק מתוך התפתחותם של הפרטים בחברה.[27]

במסר האור מוסיף נורסי אל חמשת משענות האסלאם שישה משענות רוחניות: אמונה בייחוד האל, אמונה בעולם הבא, אמונה בכתבי הקודש, אמונה בנביאים, אמונה במלאכים ואמונה בגורל. בפירוש הוא מבסס את עיקרים אלו על הקוראן, לצד עיסוק בשאלות פילוסופיות כמו מדוע קיים רוע בעולם ומהי מהות האל. כמו כן, האגרות מתאפיינות בניסיון ליישב בין המדע לדת.[28]

הימנעותו מן הפוליטיקה בתקופה השנייה של חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיבור מסר האור מבאר נורסי מדוע הוא נמנע מן העיסוק בפוליטיקה. להימנעות זו מספק נורסי שלוש סיבות מרכזיות:

  1. הפוליטיקה אינה נושא מרכזי באסלאם.[29] הבעיות הפוליטיות הן רק סימפטומים לבעיות, ולא הגורמים אליהן ומאיליו גם לא הפתרון אליהן. העיסוק בפוליטיקה מסיט את תשומת הלב של המאמינים מהעיקר, עבודה פנימית אינדיבידואלית שתתקן את הבעיות שנגרמות בגלל האתיאיזם והפוזיטיביזם, אל התפל.
  2. בניגוד לתאולוג אל ע'זאלי שאמר כי הדת והפוליטיקה הן תאומות ובעצם חלק מאותו הגוף, ולכן הקשר ביניהם בל יינתק, הוא טען כי הפוליטיקה היא הפך הדת. היותן "תאומות" לא מתקבלת על הדעת מפני שבתכונותיהם החיצוניות הן הפכים מוחלטים. בעוד שהפוליטיקה מזוהמת, הדת מטוהרת וכן בעוד שהפוליטיקה מביאה לפירוד, הדת מאחדת.
  3. אילו היה מתעסק בפוליטיקה היו חושבים שהוא רותם את הדת לצבירת הון פוליטי, וכתוצאה מכך לא היו מקבלים את תורתו.[30]

ייחודה של התנועה הנורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הנורית, שהוקמה על ידי נורסי והתבססה על כתביו, התאפיינה בהתמקדות בעיסוק הרוחני והימנעות מן הפוליטיקה ונבדלה בכך מתנועות אסלאמיות אחרות כמו האחים המוסלמים. מתוך מאפיין זה התעצבה התנועה כתנועה לא רשמית, ולכן היא איננה זקוקה לאישור מהשלטונות לקיום פעילותה. לצד מאפיין זה היא ייחודית גם בכך שמקור הסמכות והידע נובע מן ספר, (אגרות האור), ולא ממנהיגות כריזמטית וקשר בלתי אמצעי עמה. כמו כן, נטייתה של התנועה להעדיף את איכות התלמידים על פני הכמות היא תכונה נוספת שמייחדת אותה.[31]

הפולמוס עם הצופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיד נורסי הושפע רבות משני מקורות עיקריים; מחד מסדרים ומורים צופיים[32] ומנגד מתפיסות מדעיות מודרניות .[33] בין ההוגים שהשפיעו עליו היה החכם הצופי בן המאה השש עשרה חבר המסדר הנקשבינדי, אחמד סירהינדי. השפעה זו התבטאה בין השאר בבחירתו לקבל אך ורק את הקוראן כסמכות דתית בעקבות חוויה מיסטית שעבר עם ספרו של סירהינדי, המכתובאת (הכתובים).[34] דבר זה היווה סיבה מרכזית לאיסור שהטיל על תלמידיו להצטרף למסדרים סופים, המאופיינים בציות למנהיג המסדר.[35]

השפעתו של סירהינדי הביאה אותו לתפיסה דתית השוללת את הנטייה הצופית להקל בקיום המצוות, והוא תבע הקפדה מוחלטת על ההלכה המוסלמית. כמו סירהינדי, ייחס נורסי חשיבות מרובה יותר למצוות אלו מלעבודה רוחנית. קווי דמיון נוספים בין השניים ניתן לראות בתפיסתם הסגפנית ובנטייתם לתחום הפוליטי.[36]

חרף הקרבה המרובה בהשקפותיהם ובניגוד לנאמר בחלק מן המקורות[37] נורסי לא היה חבר כמו סירהינדי במסדר הנקשבינדי, והייתה לו ביקורת נוקבת למדי על הדרך הצופית.[38] בין השאר טען נורסי כנגד הצופים כי משום שהם שקועים בקונצפציה הישנה לפיה אובדן אמונה נובע מבורות הם לא מצליחים להתמודד עם אתגרי השעה של האתיאיזם והפוזיטיביזם הנובעים מהפך הבורות, ההשכלה. לעומתם, טען נורסי כי הדרך הנכונה להתמודד עם אתגרים אלו היא להוכיח את קיומו של האל ואמיתות המצוות באמצעים רציונליים.

גם במימד התאולוגי ביקר נורסי את הצופיות, בעיקר על תפיסות "אחדות המציאות", והגרסה המתונה שלה שנוסחה על ידי שירהינדי, תפיסת "אחדות הדעות". תאוריות אלו גורסות כי הפירוד בין עצמים בעולם איננו אלה אשליה, ואילו העולם איננו אלא האל האחד. נורסי גינה אותן משום שלטענתו הן אינן עולות בקנה אחד עם הבנות מודרניות כמו גם משום שהן מתנגשות עם הכתובים והתאולוגיה המוסלמית.[39]

את ביקורתו כנגד הצופים סיכם נורסי במשפט: "הצופיות איננה תנאי לכניסה לגן עדן, אלא תבלין לאמונה". עם זאת, הטרמינולוגיה שבה הוא משתמש קרובה למדי לזו הצופית, והוא הכיר בתרומתם החשובה לאסלאם. נראה שהמחלוקת בין נורסי לבין הצופים לא הייתה על המטרה, להביא את המאמין להישגים רוחניים, אלא על המתודה. על פי תפיסת עולמו, נורסי טיהר את הסופיות המלאה בסתירות ובעיות, לקח רק את היתרונות שבה וביסס את התהליך הרוחני על טקסטים ולוגיקה.[40]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Akbulu, D, Kuru, Zeynep and Kuru, Ahmet T., "Apolitical Interpretation of Islam: Said Nursi's Faith-Based Activism in Comparison with Political Islamism and Sufism" Islam and Christian-Muslim Relations 19, 1 (winter 2008), pp 99-111.
  • Bonner, Arthur, "An Islamic Reformation in Turkey", Middle East policy 11, 1 (spring 2004) pp 84-89.
  • Friedman, Yohanan, “Shaykh Aḥmad Sirhindī and Bediüzzaman Nursi: some comparative considerations.” In Abu Rabi, Ibrahim (ed), Spiritual dimensions of Bediüzzaman Said Nursi’s Risale-ye nur, (Albany: State University of New York Press, 2008), pp. 276-285.
  • Mardin, Serif, Religion and Social Change in Modern Turkey: The Case of Bediu¨ zzaman Said Nursi (Albany: State University of New York Press 1989).
  • Saritoprak, Zeki "Said Nursi's Teachings on the 'People of the Book': a Case Study of Islamic Social Policy in the Early Twentieth Century," Islam and Christian-Muslim Relations, 11, 3 (Autumn 2000), pp 321-332.
  • Yavuz, Hakan, "Towards an Islamic Liberalism?: The Nurcu Movement and Fethullah Gülen", Middle East Journal, 53, 4 (Autumn 1999), pp. 584-605.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סעיד נורסי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 צורשר, עמ' 426.
  2. ^ Selected Readings From Bediüzzaman Said Nursi’s Risale-i Nur
  3. ^ Arthur Bonner, "An Islamic Reformation in Turkey", Middle east policy 11, 1, (spring 2004), p 85.
  4. ^ Bonner, p. 85.
  5. ^ צורשר, עמ' 200-200.
  6. ^ D Akbulu, Zeynep Kuru and Ahmet T. Kuru, "Apolitical Interpretation of Islam: Said Nursi's Faith-Based Activism in Comparison with Political Islamism and Sufism," Islam and Christian-Muslim Relations, 19, 1 (winter 2008), p. 101..
  7. ^ 1 2 .Bonner, p.86 וכן: צורשר, טורקיה: היסטוריה מודרנית, עמ' 226.
  8. ^ Bonner, p.86.
  9. ^ Akbulu and Kuru,. P. 101.
  10. ^ Akbulu and Kuru,. P. 102 .
  11. ^ Bonner, p.86. וכן Akbulu and Kuru,. P. 102. שם מצוטט נורסי כאשר נשאל מדוע הוא איננו מתעניין אפילו באירועים חשובים כמלחמת העולם השנייה, כי "גן עדן חשוב ממלחמת העולם השנייה".
  12. ^ 1 2 צורשר, עמ' 226.
  13. ^ Bonner, p.87.
  14. ^ צורשר, טורקיה: היסטוריה מודרנית, עמ' 426. וBonner, 88.
  15. ^ Yohanan Friedman “Shaykh Aḥmad Sirhindī and Bediüzzaman Nursi: some comparative considerations.” In Ibrahim Abu Rabi`, (ed.), Spiritual dimensions of Bediüzzaman Said Nursi’s Risale-ye nur (Albany: State University of New York Press, 2008), p.282.
  16. ^ Akbulu and Kuru,. P. 104. Bonner, p.88-89.
  17. ^ Akbulu and Kuru,. P. 104-105.
  18. ^ Saritoprak, Zeki, "Said Nursi's Teachings on the 'People of the Book': a Case Study of Islamic Social Policy in the Early Twentieth Century," Islam and Christian-Muslim Relations, 11, 3 (October 2000), p 322.
  19. ^ Bonner, p.89.
  20. ^ Zeki, P 322.
  21. ^ דוגמאות לשאלות ניתן למצוא שם, עמ' 325-327.
  22. ^ שם, עמ' 322.
  23. ^ שם, עמ' 328-329.
  24. ^ Yavuz, Hakan, "Towards an Islamic Liberalism?: The Nurcu Movement and Fethullah Gülen", Middle East Journal, 53, 4 (autumn 1999), pp. 584.
  25. ^ Akbulu and Kuru,. P. 102.
  26. ^ שם, עמ' 100
  27. ^ שם, עמ' 102.
  28. ^ שם
  29. ^ בנושא זה נאלץ נורסי להיכנס להתפתלויות על מנת להסביר את העיסוק הרב שניתן למצוא בספרות המוסלמית העתיקה בנושאים מדיניים, לצד קשיים העולים מתוך הביוגרפיה של מחמד.
  30. ^ שם, שם.
  31. ^ השוואה יפה בין התנועה הנורית לאחים המוסלמים נעשתה בידי העיתונאי העיראקי עבד אל קדיר: בתוךAkbulu and Kuru,. P. 103.
  32. ^ שם, עמ' 106.
  33. ^ Bonner. p.85
  34. ^ סיפור זה מופיע בהרחבה ב: Friedman,. p. 276.
  35. ^ Akbulu and Kuru,. P. 106.
  36. ^ Friedman, p. 277-278.
  37. ^ Mardin, Serif ¸. Religion and Social Change in Modern Turkey: The Case of Bediu¨ zzaman Said Nursi (Albany: State University of New York Press 1989), pp 58-60.
  38. ^ Akbulu and Kuru,. P. 10
  39. ^ שם, עמ' 106-107.
  40. ^ שם, עמ' 107.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סעיד_נורסי&oldid=38208653"