האחים המוסלמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמלו של “האחים המוסלמים” עם המלים “אכן הוא קוראן מכובד” (מפסוק מהקוראן) על הספר, ו־”וְהֵכַנְתֶם“ (צורת צווי, גם מהקוראן) למטה.

האחים המוסלמיםערבית: الإخوان المسلمون, ”אַלְאִחְ'וָאן אַלְמֻסְלִמוּן“) היא תנועה אסלאמיסטית סונית שנוסדה במצרים בשנת 1928 על ידי האימאם חסן אל-בנא לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית. חבריה שואפים להשליט את האסלאם הסוני בחוקה ובחיי החברה באמצעות הפיכת מצרים ומדינות ערב האחרות למדינות הלכה שכל מערכותיהן מתנהלות בכפוף לחוקי השריעה. סיסמת התנועה היא "האסלאם הוא הפתרון". מאז הקמתה נקטה התנועה קו רשמי של התנגדות לשימוש באלימות כאמצעי להשגת מטרותיה‏[1]. התנועה גינתה באופן עקבי פעולות טרור אסלאמי, לרבות פיגועי 11 בספטמבר. יחד עם זאת, שאלת קשריה עם ארגוני טרור נמצאת במחלוקת‏[2].

האחים המוסלמים מתנגדים להכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית ואף קוראים להיעלמותה‏[3].

בבחירות שנערכו בעקבות ההפיכה במצרים ב-2011, זכתה "מפלגת החופש והצדק" של התנועה ב-36.6% מהקולות, והפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט המצרי‏[4]. בבחירות לנשיאות שנערכו כארבעה חודשים מאוחר יותר, ניצח המתמודד מטעם התנועה מוחמד מורסי והפך ל"נשיא מצרים החדשה", עד הדחתו בידי הצבא המצרי בעת ההפיכה במצרים ב-2013. האחים המוסלמים השתלטו על מצרים בדרך להפיכתה למדינה דתית יותר, זאת בניגוד לתקופת שלטונו של מובארק שבה מצרים נטתה יותר לעולם המערבי והשלטון בה היה בעל אופי חילוני. ב-23 בספטמבר 2013, הוצאה התנועה מחוץ לחוק במצרים וכל כספיה הופקעו בהוראת בית משפט‏[5].

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת האחים המוסלמים מתנגדת לנטיות חילוניות במדינות האסלאם, ושואפת לחזרה אל תפישות האסלאם והתנגדות להשפעה המערבית. אידאולוגיית התנועה מושפעת מתפישת הסלפיה, תנועה מתוך הזרם הסוני בדת האסלאם, המתייחסת אל האבות הצדיקים (السلف, אלסלף) שחיו בשלושת הדורות הראשונים של האסלאם, כדוגמה וכמופת, שעל פיהם יש לפעול. מקור ההשפעה בחסן אל-בנא, מקים התנועה, אשר למד את כתביהם של ההוגים הסלפים המפורסמים מחמד עבדה, ורשיד רידא. בנוסף, בנא לקח גם רעיונות ממחמד א-דין אל-חטיב, שהיה בעל עיתון אל-פאתח, עיתון סלפי לחלוטין, בו פורסמו רעיונות האסלאם כפי שהכירו אותם בימי הנביא מוחמד.‏[6] אולם, יש לתנועת האחים המוסלמים ביקורת קשה על התנועה הסלפית; הסלפים היו מסוגרים בעצמם, והתנגדו לכל פלג שלא היה בעל השקפה זהה לשלהם, ובשל כך התווכחו רבות עם העלמאא והטריקות הצופיות. עניין זה נוגד את עקרונות תנועת האחים, שכן אחד מעקרונותיה החשובים הוא אחידות הכלל מתוך סובלנות והכלה כללית המתעלות מעל השסעים ואי ההסכמות הדתיות והעדתיות.

התנועה רואה את עצמה כגוף העומד אל מול הכוח הפוליטי והתרבותי של המערב. לתנועה סניפים מאורגנים ברחבי העולם הערבי ובישראל, המארגנים פעילות חינוכית, חברתית וכלכלית. במסגרת סניפים אלו מאורגנים מפגשים, החל מתפילות בציבור ועד אירועי ספורט, היוצרים התערות חברתית.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחים המוסלמים סניפים ב־70 מדינות. חברי התנועה הצהירו לאורך השנים כי השתתפו במרבית הסכסוכים הנוגעים לאסלאם, החל ממלחמות ישראל-ערב ומלחמת העצמאות של אלג'יריה ועד עימותים מהתקופה האחרונה באפגניסטן ובקשמיר. כיום, האחים המוסלמים במצרים הם ארגון עממי, ושמו נקשר בפעולות מחתרתיות פוליטיות שונות, לרבות השתתפות פעילה בהפלת משטרו (2011) של חוסני מובארכ. במדינות אחרות יש לארגוני התנועה המקומיים תפקידים בולטים יותר, ואף מושבים בבתי הפרלמנט. אנשי התנועה תמכו או שהביאו להקמתם של ארגונים שונים, כגון התנועה האסלאמית והג'יהאד האסלאמי במצרים, ותנועת הקהילות המוסלמיות המכונות "מוג'הידין" באירופה ובארצות הברית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת האחים המוסלמים נוסדה במצרים בשנת 1928, על ידי מורה צעיר בשם חסן אל-בנא. התנועה החלה את דרכה באסמעיליה, הסמוכה לתעלת סואץ, הרחק ממוקדי הפוליטיקה המצרית. אסמאעיליה התאימה להקמת תנועת האחים המוסלמים עקב הימצאותם של פקידים אירופיים ממנהלת התעלה שחיו בה חיי רווחה לצד אוכלוסייה מקומית ענייה. מתח כלכלי-לאומי זה היווה כר נוח לשגשוג התנועה. במהלך תקופת השפל העולמי הגדול שהחל בשנת 1929, חדרה התנועה אל שורות האפנדים שהיו בין הנפגעים מהמצב הכלכלי, וגייסה, לאורך הזמן, אלפי חברים. בתקופה, בה עיקר פעילות התנועה התקיימה באסמאעיליה, הצליחו חבריה להביא להתעוררות דתית באומה האסלאמית. כמו כן, בקרב פשוטי העם התנועה חיזקה את היכולת של האסלאם להצליח בתחרות עם התרבות המערבית. בחופשת הקיץ של שנת 1932 ביקש חסן אל-בנא משיח' עבד אלוהאב אלנג'אר לפעול להעברת המרכז הארגוני לקהיר. באוקטובר 1932 החל המעבר, כששיאו הגיע בסוף 1933. ב־1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, הקים חסן אל-בנא סניפים נוספים של התנועה בעבר הירדן ובארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם השנייה, חברים בארגון המצרי נקטו פעילות אלימה נגד ממשלתו של המלך פארוק. בעקבות כך, הארגון המצרי הוצא אל מחוץ לחוק במצרים, ומאות מתומכיו עברו לירדן. רבים מתומכי התנועה השתתפו במלחמת העצמאות של ישראל, בצד הערבי. חבר בארגון התנקש בחייו של ראש הממשלה המצרי מחמוד פהמי נוקראשי ב־28 בדצמבר 1948. אל-בנא נהרג ככל הנראה בידי סוכני ממשלה בפברואר 1949, בקהיר.

לאחר מהפכת הקצינים החופשיים ב-1952, האחים המוסלמים במצרים תמכו בממשלתו החילונית של גמאל עבד אל נאצר ושיתפו עימה פעולה, אולם התנגדו להשפעות משמאל. בהמשך, חבר התנועה עבד אלמנעם עבד אלרא'וף ניסה להתנקש בחיי עבד אלנאצר ב־26 באוקטובר 1954. התנועה הוצאה שוב אל מחוץ לחוק, ומעל 4,000 מחבריה נעצרו, ובהם סייד קוטב, האינטלקטואל המשפיע ביותר מבין חברי התנועה. בעודו בכלא, כתב קוטב ספרים רבי השפעה (המפורסם בהם הוא הפירוש לקוראן "פי ט'לאל אלקראן"). חברי תנועה נוספים עברו לירדן, לבנון, ערב הסעודית וסוריה. הארגון המצרי התנגד לברית בין מצרים וברית המועצות באותה התקופה, והתנגד להשפעת הקומוניזם במצרים, במידה כה רבה עד כי ישנם דיווחים לפיהם הארגון נתמך בידי ה־CIA במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20.

נאצר השיב לתנועה את מעמדה כתנועה חוקית ב־1964, ושחרר את כל אסירי הארגון המקומי. בהמשך נעשו נסיונות התנקשות נוספים בחיי נאצר, וגם הם יוחסו לחברי התנועה. בהוראתו הוצאו להורג כמה ממנהיגי האחים המוסלמים ב־1966 ורבים אחרים נעצרו שוב.

אנואר סאדאת, יורשו של נאצר, הבטיח עם עלייתו לשלטון לבצע רפורמות דתיות, וביניהן החלת השריעה (חוקי הדת המוסלמית). אולם הסכם השלום של סאדאת עם ישראל קומם את האחים המוסלמים, וככל הנראה לאנשי הארגון המצרי היה חלק בהתנקשות בחייו של סאדאת ב-1981. ב-1984 התקבל שוב ארגון האחים המוסלמים במצרים, באופן חלקי, כארגון דתי; מאז מקיים הצבא מעקב קפדני אחר פעילות הארגון, שמהווה מוקד התנגדות פוליטי משמעותי במצרים.

בשנת 2005 זכו ב-88 מקומות בפרלמנט המצרי, כמעט פי חמישה יותר מאשר בבחירות הקודמות. בשנת 2010 נבחר ד"ר מוחמד בדיע למדריך הכללי של התנועה‏[7] בשנת 2012 נבחר מוחמד מורסי כנשיא מצרים מטעם המפלגה של האחים המוסלמים, ברוב של 52 אחוז מהקולות בבחירות לנשיאות מצרים. בשנת 2013 הודח מוחמד מורסי במהלך הפיכה צבאית.

האחים המוסלמים בסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מתומכי התנועה בסוריה הקימו סניף משלהם בארצם. אחד מסניפים אלה היה הסניף בחאלב, שנוסד ב-1935 והפך למטה התנועה בסוריה. התנועה הפכה לתנועה עממית בשם "מפלגת האחים המוסלמים". מטה הסניף הסורי עבר לדמשק ב־1944.

הסניף הסורי הוצא אל מחוץ לחוק כשסוריה התאחדה עם מצרים ליצירת הרפובליקה הערבית המאוחדת בשנת 1958. התנועה ירדה למחתרת. כשסוריה פרשה מן הרפובליקה המאוחדת בשנת 1961 הארגון הפך שוב לחוקי, וזכה ב-10 מושבים בפרלמנט (מתוך 172) בבחירות שנערכו בדצמבר 1961. במהפכת הבעת' ב-1963 הוצא שוב הארגון אל מחוץ לחוק, והוא שב למחתרת, לצד תנועות פוליטיות אחרות.

לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967, התנועה התפרקה לפלגים מתונים וקיצוניים. אלה האחרונים הכריזו על ג'יהאד נגד מנהיגי מפלגת הבעת'.

עלייתו לשלטון של חאפז אל אסד העלאווי בסוריה ב-1970, קוממה את האחים המוסלמים מפני שהם אינם מכירים בעדה העלאווית כמוסלמים. אסד ניסה בתחילה לרצותם, אולם נסיונות אלה נחלו הצלחה מזערית בלבד. תמיכתו של אסד במארונים במלחמת האזרחים בלבנון גרמה לאחים המוסלמים להכריז מחדש על ג'יהאד; הם החלו במסע של התקפות ופעולות טרור. ב-1979, הרגו פעילי התנועה 83 צוערים עלאווים בבית-הספר לארטילריה בחאלב. נסיונותיו של אסד להרגיעם על ידי החלפת בעלי-תפקידים בממשל ושחרור אסירים פוליטיים לא הועילו. ב־25 ביוני 1980 בוצע נסיון התנקשות בו, שגרם להקצנת התייחסותו לתנועה. הוא השפיע על הפרלמנט הסורי להכריז על חברות באחים המוסלמים כעל פשע שדינו מוות, ושילח את הצבא נגד חברי התנועה. בפעולה, שנמשכה עד פברואר 1982, מחק הצבא הסורי את התנועה כמעט לחלוטין והרג 10,000 עד 25,000 איש בטבח חמאת. הסניף הסורי הושמד, והניצולים ברחו והצטרפו לארגונים איסלמיים במדינות אחרות.

האחים המוסלמים מהווה האופוזיציה העיקרית בסוריה. התחילה את דרכה כתנועה חברתית והפכה עם הזמן למפלגה פוליטית, מיליטנטית (לוחמנית). זו האופוזיציה היחידה לשלטונו של אסד והיא מהווה התנגדות בעייתית כנגדו (אסד הצליח להפיל את כל המתנגדים בבעת' ורק האחים המוסלמים נשארו). התנגדותם נובעת מכך שעל פי תפיסתם השלטון צריך להיות ביידי אנשי דת מוסלמים והמדינה צריכה להתקיים על פי חוקי השריעה, דבר שלטענתם סוריה אינה מקיימת.

האחים המוסלמים בירדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות החמישים, חברי התנועה בירדן תמכו בחוסיין מלך ירדן במאבקו במתנגדים פוליטיים ובנסיונותיו של נאצר להפילו. כשחוסיין אסר על התארגנויות פוליטיות בירדן ב־1957, המגבלה לא חלה על ארגון האחים המוסלמים. בניגוד למפלגות הפוליטיות כדוגמת המפלגה הקומוניסטית הירדנית, תנועת האחים המוסלמים לא נחשבה על ידי השלטון הירדני למפלגה אלא לארגון חברתי, ומשכך, הצו של המלך חוסיין משנת 1957 בדבר הוצאת כלל המפלגות בירדן מחוץ לחוק לא פגע בפעילות התנועה. למעשה, בין התנועה לבין השלטון הירדני התקיימו למשך תקופה ארוכה קשרים טובים, זאת בעיקר מאחר שחיזוק הלימוד האסלאמי בממלכה, ומכך חיזוק התנועה, אפשר לחזק את מעמדו של המלך חוסיין עצמו, אשר מקור הלגיטימציה שלו נבע מקשרו המשפחתי לנביא מוחמד‏[8].

לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 איפשר המלך חוסיין לסניף הירדני לקיים אימונים צבאיים בארצו.

ב-1989, התנועה הפוליטית של האחים המוסלמים, חזית הפעולה האסלאמית, זכתה ב-22 מתוך 80 המושבים בפרלמנט בירדן. המלך חוסיין ניסה להקטין את השפעתם על ידי שינוי חוקי הבחירות, אולם בבחירות 1993 הם הפכו לקבוצה הגדולה בפרלמנט. הם התנגדו נחרצות להסכם השלום בין ישראל לירדן, שנחתם בשנת 1994.

האחים המוסלמים בערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסניף הסעודי של האחים המוסלמים שכנע את המלך סעוד לאפשר לארגון המקומי להקים אוניברסיטה איסלמית במדינה ב-1961.

האחים המוסלמים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה האסלאמית בישראל שואפת לעודד את האסלאם בקרב ערביי ישראל, ולמעשה דוגלת באידאולוגיה של האחים המוסלמים. לתנועה זו שני פלגים: הפלג הצפוני, הנחשב לקיצוני, והפלג הדרומי, הנחשב למתון יותר ואף מיוצג בכנסת במפלגת רע"ם - חלק מסיעת רע"ם-תע"ל.

האחים המוסלמים ביהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סניפה הירדני של התנועה הוקם בתחילת שנות ה-50. פעילותם הפומבית של אנשי התנועה כללה בעיקר את הקמתן של אגודות רשמיות כדוגמת "המועדון הערבי" שהוקם בירדן במחצית שנות החמישים, וכן את ייסודו של כתב העת "אל-ראי" אשר תקף את כפיפותה של ממלכת ירדן לבריטניה, ואשר נסגר על ידי השלטונות הירדנים מספר חודשים לאחר הוצאתו לאור בעקבות קריאתו להפלת השלטון הירדני הקיים. סופו של שיתוף הפעולה בין התנועה לבין השלטון הירדני, אשר נבע מהקריאות להפלת השלטון הירדני הקיים, הוביל להוצאת התנועה מחוץ לחוק בשנת 1954, ולמעצר פעילים בולטים בתנועה, ביניהם ג'ורג' חבש. עם זאת, אף לאחר הכרזת התנועה כארגון בלתי חוקי על ידי השלטון הירדני, המשיכו פעילי התנועה בפעילות מחתרתית בשטח ירדן והגדה המערבית. ניתן לראות, כי פעיליה של התנועה, כדוגמת ג'ורג' חבש וע'סאן כנפאני, עתידים למלא תפקיד חשוב בצמיחתה של המנהיגות הפלסטינית בתקופה שלאחר מלחמת 1967‏[9].

בשנת 1973 אפשרה ממשלת ישראל למנהיג התנועה המקומי, אחמד יאסין, להקים ארגונים חברתיים ודתיים וארגוני צדקה בקרב המוסלמים הפלסטינים. ב־1983 הוא נעצר בשל אחזקת נשק, ונשלח לכלא. כששוחרר ב־1985 הפך פופולארי; עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב־1987, היה יאסין אחד ממקימי החמאס. הוא נידון למאסר עולם ונכלא שוב בשנת 1991 בגין מעורבותו ברצח החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, אך שוחרר ב-1997 במסגרת הסכם בין ישראל לירדן לאחר כישלון ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל. ב־22 במרץ 2004 חוסל יאסין על ידי ישראל באמצעות טילים, שנורו כלפיו ממסוקי קרב של חיל האוויר הישראלי.

האחים המוסלמים באפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ימי המלחמה הסובייטית באפגניסטן, האחים המוסלמים נחשבו לחלק מרכזי מהאופוזיציה האנטי־סובייטית. תנועת ההתנגדות באפגניסטן הוקמה במחאה על פעילותו השמאלנית של המלך זאהיר שה. לתנועה היה קשר לאחים המוסלמים.

האחים המוסלמים בצ'צ'ניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת רוסיה טוענת כי האחים המוסלמים מהווים גורם מהותי במרד המתמשך בצ'צ'ניה. הרוסים גם מאשימים את האחים המוסלמים בתכנון פיגוע הטרור ב־27 בדצמבר 2002, שבו מחבל מתאבד במכונית תופת פוצץ את מטה הממשלה בגרוזני.

האחים המוסלמים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום נחשבת תנועת האחים המוסלמים למתונה יחסית לארגוני טרור אסלאמי הפעילים במזרח התיכון, כגון אל קאעידה או תנועות סלפיות קיצוניות כגון מפלגת א-נור. במדינות בהם הדבר מתאפשר להם, האחים המוסלמים תומכים בבחירות חופשיות ומשתתפים בהן. אמנת התנועה, כפי שהוצגה בשנת 1994, מגנה באופן מוצהר כל גילוי של אלימות וטרור כאמצעי להשגת יעדי התנועה‏[10].

ב-23 בספטמבר 2013 הוצאה תנועת האחים המוסלמים במצרים מחוץ לחוק, וזאת על ידי בית המשפט במצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר חטינה, ואורי מ. קופפר שמידט (עורכים), האחים המוסלמים: חזון דתי במציאות משתנה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2012.
  • האסלאם הוא בשורתנו והג'האד דרכנו: חסן אל-בנא: קובץ איגרות, תרגם, הוסיף מבוא והערות: אפרים ברק, מרכז משה דיין לחקר המזרח-התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב, 2012
  • Zollner Barbara H. E., The Muslim Brotherhood : Hasan al-Hudaybi and ideology : New York, New York, 2009
  • Mitchell, Richard P., The Society of The Muslim Brothers (Oxford University Press, 1993)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קיימות מספר תנועות שהתפצלו מהתנועה, ואלו כן דוגלות בטרור ובאלימות באופן רשמי. דוגמאות לארגונים אלו הם הג'יהאד האסלאמי המצרי, והחמאס, אשר המוטו שלו הוא: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא מנהיגנו. קוראן הוא חוקנו. ג'יהאד הוא דרכנו. מוות בדרכו של אללה הוא הנעלה בתקוותינו".
  2. ^ קריין, מארי. Does the Muslim Brotherhood Have Ties to Terrorism. מועצת יחסי חוץ (אנגלית)
  3. ^ Exclusive: Muslim Brotherhood Preaching Israel Destruction After Election
  4. ^ עמית ולדמן,תוצאות רשמיות לבחירות במצרים: הגוש האסלאמי גרף יותר מ-60%, חדשות 2, 4 בדצמבר 2011
  5. ^ רועי קייס, בימ"ש במצרים: לסגור את האחים המוסלמים, באתר ynet‏, 23 בספטמבר 2013
  6. ^ להרחבה ראה Mitchel/The Socity of the Muslim Brothers - chapter 1
  7. ^ צבי בראל, מוחמד בדיע נדרש לרפא את המחלוקות בתנועת האחים המוסלמים, באתר הארץ
  8. ^ אמנון כהן, מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני (ירושלים: י"ל מאגנס, תשמ"א), עמ' 140-128.
  9. ^ כהן, מפלגות בגדה המערבית בתקופת השלטון הירדני (ירושלים: י"ל מאגנס, תשמ"א), עמ' 86-73.
  10. ^ אמנת תנועת האחים המוסלמים - Our Testimony, Issued in 1994. מתוך האתר הרשמי של התנועה (אנגלית)