עלויה סובח
 | |
| לידה |
1954 (בת 70 בערך) ביירות, לבנון  |
|---|---|
| מדינה |
לבנון  |
| לאום | לבנוני |
| עיסוק | סופרת, עיתונאית, תסריטאית, פעילה חברתית, עורךת |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הלבנונית |
| שפות היצירה | ערבית |
| תחום כתיבה | ספרות, עיתונאות |
  | |
עלויה סובח (בערבית: علوية صبح) (1954-) היא סופרת, עיתונאית, הוגת דעות ומבקרת פמיניסטית לבנונית. סובח כתבה יצירות במגוון רחב של ז'אנרים ויצירותיה הספרותיות תורגמו למספר שפות שונות.[1] כתיבתה עוסקת רבות בנשים ובחייהן בלבנון ובביירות בפרט. פעילותה התרבותית והספרותית זיכתה אותה בפרסים שונים, ביניהם פרס סולטן קאבוס ליצירתיות (2006) ופרס אלוואיס עבור מכלול יצירותיה (2019).[2][3] ספריה "דוניא" ו"קוראים לו תשוקה" הגיעו לרשימה הקצרה של פרס מאן בוקר הערבי בשנים 2008 ו-2010 בהתאמה.[4]
הרומנים שלה תורגמו לצרפתית, גרמנית, איטלקית ואנגלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלויה סובח נולדה בשנת 1954 בביירות למשפחה שנעקרה מדרום לבנון והשתקעה בשכונת אל-אשרפיה. בילדותה עברה עם משפחתה לשכונת בּוּרג' חמוּד, שם גרו סבותיה. סובח העידה כי המעבר בין השכונות הרחיב את אופקיה והעשיר את דמיונה, וכי ילדותה הייתה מאושרת ומלאה בהרפתקאות ובמשחקים עם בנים. בנוסף, העידה כי הסיפורים שנהגה לשמוע מהנשים בשכונתה משכו את תשומת ליבה, וכי הסגנון והפירוט שאפיין את הסיפורים השפיעו עליה עמוקות.[5]
לסובח שבעה אחים ואחיות, ומשפחתה הייתה בעלת הכנסה בינונית. היא העידה כי הייתה קרובה מאוד לאמה וכי עם מותה, קראה לאחד הרומנים שלה, "מרים של הסיפורים" על שמה.[6] סובח איננה נשואה, לטענתה משום שלא האמינה שהיא יכולה לשאת באחריות הכבדה הכרוכה בנישואים.[7]
סובח למדה בבתי ספר ציבוריים בביירות וקיבלה את השכלתה התיכונית בבית הספר "רמל אלזריף". היא מחזיקה בשני תארים ראשונים: הראשון בספרות ושפה ערבית, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטה הלבנונית, והשני בספרות אנגלית, מהפקולטה למדעי הרוח באותה האוניברסיטה. את שני התארים השלימה בשנת 1978. לאחר שסיימה את לימודיה, עבדה כמורה בחינוך העל-יסודי במערכת הציבורית בלבנון במשך 12 שנים. בשנת 1979 החלה לעבוד כעיתונאית במדור התרבות של העיתון היומי "אל-נידאא". באותה התקופה כתבה מערכונים לתסכיתי רדיו עבור התוכנית "אבּן אל-בּלד". לאחר מכן, עברה לכתוב מאמרים במדור האמנות והתרבות של העיתון "א-נהאר" בביירות בין השנים 1981-1986. במקביל, החלה לכתוב ולפרסם שירה ופרוזה. בשנת 1984 מונתה לעורכת מדור התרבות של המגזין "אל-אסנאא", מגזין נשים פופולרי, ובשנת 1994 מונתה לעורכת הראשית של של המגזין.[8] בנוסף לכך, בשנת 1994 ייסדה את המגזין "סנוב אל-חסנאא" ושימשה כעורכת הראשית גם של מגזין זה. סובח פרסמה מספר יצירות ספרותיות ומאמרים רבים בעיתונות הלבנונית והערבית. בנוסף שימשה כמבקרת ספרות ואמנות בכתבי עת רבים, ביניהם: "אל-נהאר", "אל-נידא", "אל-טארק" ו"אל-ספיר" והיא חברה באיגוד הסופרים הלבנוניים.
בצעירותה הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הלבנונית.[9]
פעילות ספרותית ותרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
סובח נחשבת כמי שהעשירה את הספרות הערבית ותרמה לספרות העולמית באמצעות תרגום יצירותיה. בכתביה היא שופכת אור על נשים בכל הגילאים. סובח אימצה את הרעיון לפיו הגוף נפרד מהגיל האמתי של הנפש בכתיבתה. היא קידמה את רעיון פיוס האישה עם עצמה כתגובה למוסכמות חברתיות המדירות לשוליים נשים אחרי גיל חמישים. כתביה מדמיינים מחדש את הפוליטיקה דרך תודעה נשית שהיוותה את הציר המרכזי בכתיבתה, במיוחד לאחר מלחמת האזרחים בלבנון שהשפיעה עליה רבות. סובח כתבה מאמרים על המלחמה באופן סיפורי, שמשך את הקוראים והעלו את קרנה בעולם העיתונות.
סובח הוזמנה לכנסי תרבות שונים בעולם הערבי (ביירות, קהיר, בחריין, עומאן, איחוד האמירויות) ובמקומות אחרים (פריז, דרום קוריאה). בשנת 1985 השתתפה בכנס שאורגן על ידי אונסק"ו בפריז תחת הכותרת "נשים ויצירתיות". בין השנים 2009-2010 הצטרפה לחבר השופטים של "ביירות 39", פרס ספרותי חשוב לסופרים צעירים מהעולם הערבי.[10][7]
סובח משתתפת בקביעות בהרצאות תרבות ברחבי העולם הערבי, ומתארחת בתכניות טלוויזיה רבות, במסגרתן היא עוסקת בביקורת ספרות ובהגנה על זכויותיהן של נשים ערביות. בנוסף, סובח היא חברה באסיפה הכללית של מועצת התרבות של דרום לבנון.[9]
כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחית, דרכה, סובח כתבה שירת פרוזה ללא חריזה ומשקל, אך הפסיקה בכך משום שלטענתה לא הרגישה שהשירה הייתה אופן הביטוי העצמי המתאים לה. בכתיבת רומנים הרגישה את יכולתה לבטא את עצמה ולהבין את עצמה ואת החברה שסביבה.[11]
לאהוב את החיים (בערבית: أن تعشق الحياة)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן, שפורסם בשנת 2020, סובב סביב דמותה של בסמה - רקדנית וכוריאוגרפית הסובלת ממחלה נוירולוגית. הסיפור מתרחש בבביירות בשנים שלאחר האביב הערבי. דרך הסיפור של בסמה והאנשים בחייה משקפת סובח את סיפורה של ביירות ושל ערים ערביות אחרות בהן ניצתו מלחמות אזרחים לאחר מה שמכונה "האביב הערבי".
הארכיטקטורה הנרטיבית של הרומן נחשבת פשוטה והשפה חלקה וזורמת. יחד עם זאת, בתחילת הרומן, בסמה פונה לנמען האלמוני ומספרת לו את מה שהיא מכנה "סיפורה". היא מתוודה בפניו שסיפרה לו הרבה עד כה, ושהיא איננה מסוגלת לספר את סיפורה בסדר כרונולוגי. לפעמים היא מבקשת ממנו להזכיר לה לאן הגיעה ברצף הסיפור. זוהי תחבולה נרטיבית מתוחכמת שנועדה לשחרר את הסופרת והמספרת מתנאי הנרטיב המסורתי, הצומח לפי קו זמן כרונולוגי. הסיפור פתוח, ונע הלוך וחזור לסירוגין על פי ניתוק הזיכרון העייף והגוף המותש שמושפע מכדורי הרגעה ותרופות לעצבים של בסמה. השיח הפנימי של בסמה הוא שיח מהורהר, המחפש קרן אור ביחס למצבה - קרן אור שאותה היא מוצאת לבסוף בניצחונה במאבק החיים. בכך, הרומן מאמץ רעיון יסודי הלקוח מתיאוריות טיפוליות המאמינות ביכולתו של "ריפוי עצמי" של הגוף ממחלותיו.[12]
ישנן מספר דמויות ברומן, חלקן ממלאות תפקיד פעיל בליבת הנרטיב, וחלקן צדדיות. הדמויות מצטלבות עם אחדות ונפרדות מאחרות לסירוגין. פעולת הנרטיביזציה שייכת לשני זמנים: זמן עבר וזמן הווה שבדרכו לחלוף. נראה שדמויות משלימות זו את זו, גם אם הן לא מכירות אחת את השנייה או נפגשות. כשם שהאם נוכחת ברוב יצירותיה של עלוויה סובח, היא נוכחת כאן גם כמפתח הזיכרון המשקיף על העבר של המשפחה והכפר. בניגוד לדמותה של האם ברומן, האב מייצר דואט טרגי, שמיוצג במערכת היחסים המתוחה ביניהם ובגורל הקשה שבו נתקל האב.
ישנם קווי דמיון בין גיבורת הרומן, בסמה, לבין סובח. סובח סבלה ממחלת עצבים במשך כארבע שנים. הדמיון הפתולוגי לכאורה בינה לבין הגיבורה שלה, הוא המכנה המשותף היחיד בינה ובין הדמות, מה שמרחיק את הרומן מקריאה אוטוביוגרפית. בסמה היא זו שמספרת חלקים מקורות חייה כרקדנית שחוותה חוויות קשות, שבחלקן אולי חוותה גם הסופרת בצורה אחרת. בסמה נראית מוקסמת מעצם פעולת הנרטיב ותיעוד החיים. היא מתוודה בפני הנמען ההיפותטי לו היא מספרת את סיפורה שיש לה "רעב לספר סיפורים".
כותרת הרומן "לאהוב את החיים" זרה במקצת לאווירת הרומן, לעובדות הטרגיות שבו ולדמויותיו החיות במשברים קיומיים, אך לפי סובח אהבת החיים מגולמת בריקוד אשר כאמנות יצירתית, החזיר את גופה של בסמה לחיים, לתנועה ולריחוף. בעזרת הריקוד היא מופרדת מהמציאות המרה ומעברה, המלא בטרגדיות אישיות וקולקטיביות.[13][14]
מרים של הסיפורים (בערבית: مريم الحكايا)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרים של הסיפורים עוסק בזיכרון של נשים. מרים מקבלת על עצמה את תפקיד הכרוניקאית, מספרת סיפורים על עצמה, על דורה, וכן על הדורות של אמה ושל סבתה. הנשים הצעירות שייכות לדור שנלחם למען אמנציפציה ושואף לחופש גדול יותר לעצמו, אך בפועל הן הדבר פוסק כשהן נכנסות למערכות יחסים מסורתיות.
כמו כן, הרומן עוסק בתבוסה שספגו הנשים במלחמת האזרחים בלבנון. מרים, המספרת בגוף ראשון, חולמת על אהבה ועל מערכות יחסים חופשיות. אבל חלומותיה מנוגדים להלך הרוח המסורתי של הגברים המתוארים כמי שנוהגים לשקר ולהתנהג בצביעות כאילו היו מודרניים ומוארים, כאילו הם מחפשים מערכת יחסים של שוויון עם הנשים, אך בפועל זה לא המקרה. מרים, אם כן, מגיעה להחלטה שבעברה היא מעולם לא הייתה מקבלת - להינשא לגבר שאינה אוהבת. חברתה אבּתיסאם עוברת חוויה דומה.
הנשים ברומן מדברות על יחסיהן עם גברים, על הדיכוי שהן נתונות לו, על טראומת מלחמת האזרחים ועל חוסר האפשרות לחיות בשלום עם החברה הלבנונית. הכישלון שחוו הנשים מוצג שוב ושוב, בצורות שונות. הדמויות ברומן (מרים, אבּתיסאם ויסמין) חלמו על שינוי והתאכזבו. לאורך הדורות השונים, חוקים מוסיפים להפלות נשים, והפונדמנטליזם פורח. הרומן משקף את האלימות הטמונה במציאות הזאת באירוניה מסוימת. ומעביר את קוראיו מבכי לצחוק וחוזר חלילה. האירוניה המרה הזו נחשבת כאלמנט יסודי חשוב בכתיבתה של סובח.
ברומן הערבי דמות האם מלאה בסטריאוטיפים, לפי סובח. אמהות הן בדרך כלל חלשות, צייתניות ושותקות. אך הרומן של סובח מציג את מצב הפוך בכך שמוענק קול מובחן לאמה של מרים המעוצבת כדמות רבת-פנים. דמותה מנסה לנקום בבעלה ומעוררת את כעס משפחתה. היא נחושה לבטא את תחושת הדיכוי שלה.[15]
זהו איננו רומן מסורתי משום שהוא מורכב מסיפורים רבים. הרומן הוא שטף של סיפורים, והזמן מוצג במקטעים כאשר הזיכרונות המסופרים הם למעשה שאריות של זיכרון, הן ביחס למקום והן ביחס לדמויות. יחדיו, סיפורי הדמויות הרומן מייצגים את סיפורו של דור אבוד בביירות בתקופת מלחמת האזרחים ומה שקדם לה. בכך הוא מנכיח גם את העבר האבוד, העבר של הכפר והמשפחה הלבנונית, שאותו חושפת המספרת בשקידה. הסיפור הוא סוג של נקמה, אבל לא למען המספרת עצמה או למען אדם כלשהו. הנקמה היא סוג של אבסורד, וגילוי הסיפורים הופך לפעולת שחרור ממשקל הזיכרון. המבקרת הלבנונית יומנא אל-עיד טוענת כי מלחמת האזרחים שחוותה עלוויה היוותה בסיס לשגשוג כתיבתה הבדיונית. עולמה הדמיוני מנכיח את התפוררות המבנה שלו, ודבק בדמויות בעלות אישיות קרועה, הסובלות מניכור. כתיבתה משקפת זהות חברתית המאוכלסת באובססיות של מוות והרס.[16]
ב"מרים של הסיפורים", סובח מתמקדת בהרחבת נקודת המבט הנשית על החברה הלבנונית. היא קושרת בין גבריות, אלימות ומוסר כפול. מכיוון שפעולת הסיפור מיוחסת למקור נשי שמסר את המידע בעל פה, הרומן "מרים של הסיפורים" מותח קו המחבר בין התרבות הכתובה לבין תרבות הדיבור בלבנון, על רקע המלחמה והשלכותיה התרבותיות. הרומן מתייחס גם ליסודות מן המורשת הערבית, שדרכם הוא מעמיק להתבונן במציאות הלבנונית בתקופת המלחמה. מרחב העיר הוא בבואה של מרחב זיכרון שבו התערבב זמנו של הכפר בדרום לבנון עם זמנה של ביירות.
הגיבורה מרים מגלה פנים אחרות של הסופרת המספרת את הפרוזה של הקיום היומיומי במלחמה. היא מדברת הרבה על נשים. אף על פי שנשים חולקות עם גברים את התרבות העממית של הכפר, הגבר נותר בעמדה התרבותית הדומיננטית. דמותו של המחזאי זוהיר היא בת דמותה של מרים. שניהם שייכים לתרבות הכתובה ובסוף נשארת רק מרים. הם מתפתחים בקווים מקבילים, אמנם לא מגדריים, אבל הם שייכים למסורת תרבותית אחת, שהיא הכתיבה בניגוד למסורות האוראליות של הכפר.
הרומן מלא בדיאלוגים הכתובים בדיאלקט של תושבי דרום לבנון ובלשון הפרברים בביירות שאליהם הגיעו. ישנו עושר של פתגמים עממיים המושמעים בסיפורים כדי להעיד על אירועי אבל ושמחה. רומן זה מנסה לתעד את החיים כפי שאנשים בעלי תודעה מעוותת והיסטוריה מעוותת חיים אותם, בלי שיפוט. מרים היא מספרת סיפורים מיומנת, המצטטת ציורי לשון המזוהים עם השכבות העממיות. רצף הזמן ברומן ניתן לשחזור. הדיבור הנוצר מפי נשים מדמה חיים כפי שהם נוצרים מרחמן.[17][18]
קוראים לו אהבה (בערבית: اسمه الغرام)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברומן "קוראים לו אהבה" מוצג מבט מיקרוסקופי על המציאות, שנועד להדגיש את פרטי הנושא בו עוסקת הסופרת. הפרטים האלה חושפים את הנסתר בנפשות דמויותיה. אירועי הרומן מתרחשים ב-2006 במהלך מלחמת לבנון השנייה. הגיבורה נהלה נעלמה, וייתכן כי נפלה קורבן לאלימות המלחמה. הרומן עשיר בסיפורים ובגורלות מגוונים, ומלא בדמויות נשיות הלקוחות מן המציאות ומסוגננות בדמיונה של הסופרת. נהלה, סועאד, עזיזה, מונה, נדין ומירנה, כולן מהוות מסגרת לדיבור על הנושא המרכזי ברומן, והוא אהבה. דרך דמויותיה, שוברת סובח קלישאות נדושות על נישואים ומסורות, אהבה ומערכות יחסים, חשק מיני וגילוי הגוף, מחסור, חוסר סיפוק, ומערכת הפיצויים על חוסר הסיפוק. היא לא מגנה, לא שופטת ולא מציעה פתרונות, אלא מציגה את פרטי המציאות שהיא שקועה בה כפי שהם. היא יוצאת עם מכלול של חלומות וסצנות, אירועים, תופעות ורישומים שלהן בנפש, ומשאירה לקוראים לנתח ולהסיק מסקנות.[19]
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סובח זכתה להוקרה במספר אוניברסיטאות ומרכזי תרבות ערביים ובינלאומיים, ביניהם אוניברסיטת אל-עין באיחוד האמירויות, האוניברסיטה האמריקאית של ביירות, ומרכזי תרבות שונים בגרמניה ובאיטליה. בהם, בין היתר:
- פרס סולטן קאבוס ליצירתיות בשנת 2006.[2]
- הרשימה הארוכה של פרס מאן בוקר הערבי (IPAF) עבור ספריה "דוניא" בשנת 2008[20] ו"קוראים לו תשוקה" בשנת 2010.[4]
- הרשימה הקצרה של פרס EBRD בשנת 2019 עבור הספר "מרים של הסיפורים"[21]
- פרס אלוואיס עבור מכלול היצירה שלה בשנת 2019[3]
- הרשימה הקצרה לפרס שייח' זייד לספרות עבור הספר "לאהוב את החיים" בשנת 2021[22]
יצירות ספרותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שינת הימים (نوم الأيام). ביירות: דאר אל-אדאב, 1986.
- מרים של הסיפורים (مريم الحكايا)[16] ביירות: דאר אל-אדאב 2002
- דוניא (עולם-دنيا). ביירות: דאר אל-אדאב, 2006[23]
- קוראים לו אהבה (اسمه الغرام). ביירות: דאר אל-אדאב, 2009.[24]
- לאהוב את החיים (أن تعشق الحياة)[1] ביירות: דאר אל-אדאב, 2020.[25]
- שמח לבי (افرح يا قلبي). ביירות: דאר אל-אדאב 2023.[26]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ashour Radwa, Ghazoul Ferial.J, Reda Mekdashi Hasna, Arab Women Writers A Critical Reference Guide 1873-1999, Cairo, New York: The American University in Cairo Press, 2008, עמ' 497
- ^ 1 2 محمد الحمامصي, علوية صبح: لا بد للصراخ الجنسي من أن يهدأ, middle-east-online.com, 29-12-2019 (בערבית)
- ^ 1 2 Winners Sultan bin Ali Al Owais Award, alowais.com (באנגלית)
- ^ 1 2 Previous Years : Arabic Fiction, arabicfiction.org
- ^ Meeting with the Lebanese novelist and writer Alawiah Sobh, youtube.com, 27-12-2018 (בערבית)
- ^ Tele Liban, Khawabi el Kalam - علویا سبح, youtube.com, 02-02-2016
- ^ 1 2 Alawiya Sobh, banipal.co.uk (באנגלית)
- ^ alowiasubh, alowais.com
- ^ 1 2 beirut39, hayfestival.com (באנגלית) (ארכיון)
- ^ Alawiya Sobh, mondadori.it (באיטלקית)
- ^ Alghad TV, [www.youtube.com/watch?v=8MGHk7TcyEc الروائية علوية صبح | بيت ياسين], Youtube.com, העיתונאית המרוקאית יאסין עדנאן מארחת את הסופרת הלבנונית עלויה סובח, 20-07-2019 (בערבית)
- ^ عبده وازن, علوية صبح تروي مأساة الجسد المعطوب ذاتيا وجماعيا, independentarabia.com, 27-04-2020
- ^ عباس بيضون, "أن تعشق الحياة" لعلوية صبح.. ما بعد السيرة, alaraby.co.uk/culture, 22-11-2022
- ^ To Love Life, frankfurtrights.com
- ^ Joumana Haddad, Interview with Alawiyya Sobh: Telling Stories to Survive, qantara.de, 21-05-2010
- ^ 1 2 يمنى العيد, يمنى العيد - العنف والإبداع, alantologia.com, 22-05-2017
- ^ Nicole Fares, Maryam: Keeper of Stories by Nirvana Tanoukhi, World Literature Today 90, 2016, עמ' 82–82 doi: 10.1353/wlt.2016.0086
- ^ Čižmíková Danuša, BETWEEN TELLING, WRITING AND BECOMING: FLUIDITY AND TRANSCENDENCE IN ʿALAWIYYA ṢUBḤ’S MARYAM: KEEPER OF STORIES', Asian & African Studies 31.2, 2022, עמ' 358-378 doi: https://doi.org/10.31577/aassav.2022.31.2.07
- ^ Rima Sadek, The Representations of Gender and Sexuality in Contemporary Arab Women’s Literature: Elements of Subversion and Resignification, Doctoral dissertation, University of South Carolina, 2018
- ^ جائزة علوية صبح في النقد الروائي في سلسلة بصمات إبداعية في المغرب, annahar.com, 29-01-2016 (בערבית)
- ^ Alawiya Sobh’s ‘Maryam: Keeper of Stories’ Makes Inaugural EBRD Literature Prize Shortlist, ARABLIT & ARABLIT QUARTERLY, 2018-02-06 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Sheikh Zayed Book Award Reveals ‘Literature’, ‘Young Author’ and ‘Children’s Literature’ Shortlists for 2020/2021, sheikh zayed book award (באנגלית)
- ^ رواية دنيا – علوية صبح, 8ghrb.com, 23-10-2022 (בערבית)
- ^ رواية اسمه الغرام – علوية صبح, 8ghrb.com, 14-07-2016
- ^ علوية صبح في «أن تعشق الحياة».. النهوض بالذات عبر الذاكرة والأحلام لمواجهة الزوال, alfaisalmag.com, 01-05-2021
- ^ بروين حبيب, علوية صبح: الظّاهرة اللبنانية تحت المجهر, alfaisalmag.com, 25-08-2022
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "עלויה סובח".