פליקס גואטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פייר-פליקס גואטרי
Pierre-Félix Guattari
לידה 30 באפריל 1930
Villeneuve-les-Sablons, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 באוגוסט 1992 (בגיל 62)
פריז
שם לידה Pierre-Félix Guattari עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות סורבון
תחומי עניין פסיכואנליזה, פילוסופיה, מרקסיזם, אדריכלות, ספרות
עיסוק פסיכיאטר, פסיכולוג, פסיכואנליטיקאי, פילוסוף, תסריטאי
הושפע מ טרוצקי, פרויד, מרקס, סארטר, ניטשה, לאקאן, אלתוסר, דלז
השפיע על ז'יל דלז, בריאן מסומי, אנטוניו נגרי, בריאן ריינולדס, מייקל הארדט, ניק לנד, מרסלה אלטהאוס-ריד, מארק פישר
מדינה צרפת
צאצאים עמנואלה גואטרי
מספר צאצאים 1
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פייר-פליקס גואטרי (בצרפתית: Pierre-Félix Guattari ;‏ 30 באפריל 1930 - 29 באוגוסט 1992) היה פסיכואנליטיקאי, פילוסוף, סמיוטיקאי, פעיל חברתי ותסריטאי צרפתי. הוא ייסד את הסכיזואנליזה (schizoanalysis) עם ז'יל דלז ואת האקוסופיה (ecosophy) במקביל לארן נס, וידוע בעיקר בזכות שיתופי הפעולה הספרותיים והפילוסופיים שלו עם דלז, בעיקר בחיבורים אנטי-אדיפוס (1972) אלף מֵישָרים (1980), שני הכרכים המהווים את "קפיטליזם וסכיזופרניה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרפאת לה בורד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גואטרי נולד ב-Villeneuve-les-Sablons, פרוור שתושביו בני מעמד הפועלים בצפון מערב פריז.[1] אביו היה מנהל מפעל. בנערותו עסק גואטרי באקטיביזם-טרוצקיסטי, ובבגרותו הוכשר אצל הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן (שגם ערך לו אנליזה) בתחילת שנות ה-50.[2] לאחר מכן, הוא עבד כל חייו במרפאה הפסיכיאטרית הניסיונית של לה בורד (La Borde) בניהולו של תלמידו של לאקאן, הפסיכיאטר ז'אן אורי. הוא פגש לראשונה את אורי במרפאה פסיכיאטרית פרטית בסאומרי שבאזור הלואר. גואטרי הלך בעקבות אורי ללה בורד ב-1955, שנתיים לאחר שהוקמה.[3] לה בורד היה מקום לשיחה בין סטודנטים רבים לפילוסופיה, פסיכולוגיה, אתנולוגיה ועבודה סוציאלית .

בלה בורד גואטרי פיתח אוריינטציה חדשה במיוחד שפותחה שכללה השעיית צמד מטפל/מטופל הקלאסי לטובת דיון פתוח בטיפול קבוצתי. בניגוד לסגנון פסיכואנליטי האינדיבידואלי של האסכולה הפרוידיאנית, תרגול זה חקר את הדינמיקה של מספר נושאים באינטראקציה מורכבת. היא הובילה את גואטרי לחקירה פילוסופית רחבה יותר ומעורבות פוליטית במגוון רחב של תחומים אינטלקטואליים ותרבותיים (פילוסופיה, אתנולוגיה, בלשנות, אדריכלות ועוד).

שנות ה-60 עד שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1955 עד 1965, ערך וכתב גואטרי בעיתון הטרוצקיסטי La Voie Communiste.[4] הוא תמך במאבקים אנטי-קולוניאליסטיים כמו גם באוטונומים האיטלקיים. גואטרי גם לקח חלק ב-GTPSI, שאסף פסיכיאטרים רבים בתחילת שנות ה-60 ויצר את האגודה לפסיכותרפיה מוסדית בנובמבר 1965. באותו זמן הוא ייסד, עם אחרים, את FGERI ואת Recherche. ה-FGERI נועד לייצג היבטים של ההתקשרויות הפוליטיות והתרבותיות המרובות של גואטרי: קבוצה לצעירים היספנים, החברות הצרפתית-סינית, פעילות האופוזיציונית כנגד מלחמת העצמאות באלג'יריה ומלחמת בווייטנאם, ההשתתפות ב-MNEF, עם UNEF, מדיניות המשרדים לסיוע אקדמי פסיכולוגי (BAPU), ארגון קבוצות העבודה של האוניברסיטה (GTU), אך גם ארגון מחדש של קורסי ההכשרה עם מרכזי ההכשרה לשיטות החינוך פעילויות (CEMEA) לאחיות פסיכיאטריות, וכן הקמת מלגת אחיות (Amicales d'infirmiers). (בשנת 1958), לימודי אדריכלות ופרויקטים של בניית בית חולים יום ל"סטודנטים ועובדים צעירים".

בשנת 1964 נולדה ביתו עמנואלה גואטרי (צר').

ב-1967 הופיע כאחד ממייסדי OSARLA (ארגון הסולידריות והסיוע למהפכה הלטינית-אמריקאית). ב-1968 פגש גואטרי דניאל כהן-בנדיט, ז'אן-ז'אק לבל וג'וליאן בק. הוא היה מעורב באירועי מאי 1968. קודם לכן באותה השנה פגש גואטרי לראשונה את ז'יל דלז באוניברסיטת וינסנס. האירועים היוו בסיס לדיוניהם שהובאו יחדיו בחיבורם אנטי-אדיפוס (1972), אשר מישל פוקו תיאר בהקדמה שלו לספר כ"מבוא לחיים הלא-פשיסטים". ב-1970 הקים את גואטרי את CERFI, שפיתח את הגישה שנחקרה בכתב העת Recherches. בשנת 1973, גואטרי נשפט ונקנס על ביצוע "עלבון להגינות ציבורית" על פרסום גיליון של Recherches בנושא הומוסקסואליות.[5] ב-1977, הוא יצר את ה-CINEL ל"מרחבים חדשים של חופש" לפני שהצטרף לתנועה הסביבתית עם ה"אקוסופיה " שלו בשנות ה-80 .

שנות ה-80 עד שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו האחרון, Chaosmosis (1992), חזר גואטרי לשאלת הסובייקטיביות. שאלה זו עוברת דרך כל יצירותיו, מפסיכואנליזה וטרנסברסליות (אוסף מאמרים מ-1957 עד 1972), דרך שנות חורף (1980-1986) וקרטוגרפיות סכיזואנליטיות (1989), ועד לשיתוף הפעולה שלו עם דלז, מהי פילוסופיה? (1991). ב-Chaosmosis, גואטרי מציע ניתוח של סובייקטיביות במונחים של ארבעה פונקציות:[6]

  1. שטפים חומריים, אנרגטיים וסמיוטים;
  2. מַעֲרָכָה מכנית קונקרטית ומופשטת;
  3. יקומים וירטואליים בעלי ערך;
  4. טריטוריות קיומיות סופיות.

סכמה זו מנסה לתפוס את ההטרוגניות של רכיבים המעורבים בייצור סובייקטיביות, כפי שגואטרי מבין זאת, הכוללים גם רכיבים סמיוטים.[7]

שנים מאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של גואטרי בפר לשז, פריז

ב-29 באוגוסט 1992, שבועיים לאחר ראיון לטלוויזיה היוונית עם יורגוס ולטסוס,[8] מת גואטרי בלה בורד מהתקף לב.[9]

בשנת 1995, לאחר מותו, פורסם החיבור Chaosophy (כאוס-סופיה), אוסף מאמרים וראיונות הנוגעים לעבודתו של גואטרי כמנהל מרפאת לה בורד הניסיונית ושיתופי הפעולה שלו עם דלז. האוסף כולל חיבורים כמו "תוכנית מאזן למכונות חושקות", החתום יחד עם דלז, ו"כולם רוצים להיות פשיסטים". הוא מספק מבוא לתיאוריות של גואטרי על "סכיזואנליזה", תהליך שמפתח את הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד אך נוקט בגישה ניסיונית וקולקטיבית יותר כלפי ניתוח.

ב-1996 יצא לאור אוסף נוסף של מאמריו, הרצאותיו וראיונותיו של גואטרי, Soft Subversions, העוקב אחר התפתחות הגותו ופעילותו לאורך שנות ה-80. המאמרים כוללים ניתוחים של גואטרי בנושאי אמנות, קולנוע, תרבות נוער, כלכלה וכוח, ומפתחים מושגים כמו "מיקרופוליטיקה", "סכיזואנליזה" ו"להיות אישה", שמטרתם לשחרר את הסובייקטיביות ולפתוח אופקים חדשים להתנגדות פוליטית ויצירתית. לתהליכי הסטנדרטיזציה וההומוגנית של הקפיטליזם הגלובלי (שהוא מכנה "קפיטליזם עולמי משולב") ב"עידן הפוסט-מדיה". לדוגמה, הוא השתמש במונח "מיקרופוליטיקה" כדי לתחום רמה מסוימת של התבוננות בפרקטיקות חברתיות (כלכלה לא-מודעת, שבה יש גמישות מסוימת בביטוי הרצון והמוסד) ובאופן מעשי, כדי להגדיר, סגרגציה גאוגרפית, תחום ההתערבות של אנשים שפועלים לעניין את עצמם בשיח של האחר.[10]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז’יל דלז ופליקס גואטרי, קפקא - לקראת ספרות מינורית, רסלינג, 2005.
  • ז'יל דלז ופליקס גואטרי, מהי פילוסופיה?, מצרפתית: אבנר להב, רסלינג, 2008.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deleuze, Gilles and Félix Guattari. 1972. Anti-Oedipus. Trans. Robert Hurley, Mark Seem and Helen R. Lane. London and New York: Continuum, 2004. Vol. 1 of Capitalism and Schizophrenia. 2 vols. 1972–1980. Trans. of L'Anti-Oedipe. Paris: Les Editions de Minuit. מסת"ב 0-8264-7695-3.
  • 1975. Kafka: Toward a Minor Literature. Trans. Dana Polan. Theory and History of Literature 30. Minneapolis and London: U of Minnesota P, 1986. Trans. of Kafka: pour une littérature mineure. Paris: Les Editions de Minuit. מסת"ב 0-8166-1515-2ISBN 0-8166-1515-2.
  • 1980. A Thousand Plateaus. Trans. Brian Massumi. London and New York: Continuum, 2004. Vol. 2 of Capitalism and Schizophrenia. 2 vols. 1972–1980. Trans. of Mille plateaux. Paris: Les Editions de Minuit. מסת"ב 0-8264-7694-5ISBN 0-8264-7694-5.
  • 1991. What Is Philosophy?. Trans. Graham Burchell and Hugh Tomlinson. London and New York: Verso, 1994. Trans. of Qu'est-ce que la philosophie?. Paris: Les Editions de Minuit. מסת"ב 0-86091-686-3ISBN 0-86091-686-3.
  • 1979. The Machinic Unconscious: Essays in Schizoanalysis. Trans. Taylor Adkins. Los Angeles, CA: Semiotext(e), 2011. Trans. of L'inconscient machinique: Essais de schizo-analyse. Paris: Recherches. מסת"ב 2-8622-201-08ISBN 2-8622-201-08
  • 1977. Molecular Revolution: Psychiatry and Politics. Trans. Rosemary Sheed. Harmondsworth: Penguin, 1984. מסת"ב 0-14-055160-3ISBN 0-14-055160-3.
  • 1989a. Schizoanalytic Cartographies. Trans Andrew Goffey. London and New York: Bloomsbury, 2013. Trans. of Cartographies schizoanalytiques. Paris: Editions Galilée מסת"ב 978-2718603490.
  • 1989b. The Three Ecologies. Trans. Ian Pindar and Paul Sutton. London and New York: Continuum, 2000. Trans. of Les trois écologies. Paris: Editions Galilée. מסת"ב 1-84706-305-5ISBN 1-84706-305-5.
  • 1992. Chaosmosis: An Ethico-Aesthetic Paradigm. Trans. Paul Bains and Julian Pefanis. Bloomington and Indianapolis: Indiana UP, 1995. Trans. of Chaosmose. Paris: Editions Galilee. מסת"ב 0-909952-25-6ISBN 0-909952-25-6.
  • 1995. Chaosophy (Texts and Interviews 1972 to 1977). Ed. Sylvère Lotringer. Semiotext(e) Foreign Agents Ser. New York: Semiotext(e). מסת"ב 1-57027-019-8ISBN 1-57027-019-8.
  • 1996. Soft Subversions (Texts and Interviews 1977 to 1985). Ed. Sylvère Lotringer. Trans. David L. Sweet and Chet Wiener. Semiotext(e) Foreign Agents Ser. New York: Semiotext(e). מסת"ב 1-57027-030-9ISBN 1-57027-030-9.
  • 1996. The Guattari Reader. Ed. Gary Genosko. Blackwell Readers ser. Oxford and Cambridge, MA: Blackwell. מסת"ב 0-631-19708-7ISBN 0-631-19708-7.
  • 2006. The Anti-Oedipus Papers. Ed. Stéphane Nadaud. Trans. Kélina Gotman. New York: Semiotext(e). מסת"ב 1-58435-031-8ISBN 1-58435-031-8.
  • 2015. Lines of Flight: For Another World of Possibilities. Bloomsbury Academic. מסת"ב 978-147250-735-8ISBN 978-147250-735-8.
  • 2015. Machinic Eros: Writings on Japan. Eds. Gary Genosko and Jay Hetrick. Univocal Publishing. מסת"ב 978-193756-120-8ISBN 978-193756-120-8.
  • 2015. Psychoanalysis and Transversality: Texts and Interviews 1955–1971. MIT Press. מסת"ב 978-158435-127-6ISBN 978-158435-127-6
  • Guattari, Félix, and Luiz Inácio Lula da Silva. 2003. The Party Without Bosses: Lessons on Anti-Capitalism From Guattari and Lula. Ed. Gary Genosko. Arbeiter Ring Publishing. מסת"ב 978-189403-718-1ISBN 978-189403-718-1.
  • Guattari, Félix and Toni Negri. 1985. Communists Like Us: New Spaces of Liberty, New Lines of Alliance. Trans. Michael Ryan. Semiotext(e) Foreign Agents Ser. New York: Semiotext(e), 1990. Trans. of Nouvelles espaces de liberté. Paris: Bedon. מסת"ב 0-936756-21-7ISBN 0-936756-21-7.
  • Guattari, Félix, and Suely Rolnik. 1986. Molecular Revolution in Brazil. New York: Semiotext(e), 2008. Trans. of Micropolitica: Cartografias do Desejo. מסת"ב 1-58435-051-2ISBN 1-58435-051-2.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פליקס גואטרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Guattari (1989, ix).
  2. ^ Shatz, Adam (2010). "Desire was everywhere. Review of Dosse F. 2010, Gilles Deleuze and Felix Guattari. Intersecting Lives. Columbia, translated by Deborah Glassman". London Review of Books. 32 (24).
  3. ^ Robcis, Camille (2021). Disalienation. Politics, Philosophy and Radical Psychiatry in Postwar France. Chicago: University of Chicago Press. pp. 75–77.
  4. ^ Guattari (1989, x).
  5. ^ Massumi, Brian (1993). A User's Guide to Capitalism and Schizophrenia: Deviations from Deleuze and Guattari. Cambridge, Massachusetts: MIT Press. p. 144. ISBN 0-262-63143-1.
  6. ^ Guattari (1992, 124).
  7. ^ Guattari (1992, 4).
  8. ^ "Entretien avec Félix Guattari à la télévision grecque (אורכב 09.03.2016 בארכיון Wayback Machine)" ("Felix Guattari interview on Greek television"), Revue Chimères, 4 February 2009 (in French)
  9. ^ "Obituary: Felix Guattari" by James Kirkup, The Independent, 31 August 1992
  10. ^ Guattari, Félix; Rolnik, Suely (2007). Micropolitiques (בצרפתית). Empêcheurs de Penser en Rond. ISBN 9782846711586.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פליקס_גואטרי&oldid=38466489"