פסטיבל הפולק של ניופורט

פסטיבל הפולק של ניופורט (באנגלית: Newport Folk Festival) הוא פסטיבל המוקדש למוזיקת פולק אמריקאית, המתקיים מדי קיץ (בחודש יולי) בעיר ניופורט שברוד איילנד, ארצות הברית. הפסטיבל נוסד ב-1959 ומתקיים עד היום. זהו אחד מפסטיבלי המוזיקה הפעילים הוותיקים בעולם (פסטיבל הג'אז של ניופורט קדם לו בחמש שנים).

ייסוד הפסטיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפסטיבל ייסד ג'ורג' ויין (אנ'), מייסדו של פסטיבל הג'אז של ניופורט. כוונתו המקורית הייתה לייחד במסגרת פסטיבל הג'אז של 1959 אחר-צהריים יחיד שיוקדש לפולק ובו יופיעו אודטה, פיט סיגר והוויברז. לאור התלהבות הקהל מהיוזמה, התברר שלא די באחר-צהריים אחד. כיוון שויין לא היה בקיא מספיק בסצנת הפולק, הזמין את אמרגנה של אודטה, אל גרוסמן, לסייע לו ביצירה ושיבוץ של רשימת משתתפים ("ליינ-אפ") לפסטיבל סוף-שבוע שיתקיים ב-11 ביולי 1959. פיט סיגר צורף אף הוא לצוות ההקמה.

בפסטיבל הופיעו מספר זמרים והרכבים מניו יורק וסן פרנסיסקו; אך ההופעה החשובה ביותר הייתה הופעת הבכורה של זמרת בת 18 - ג'ואן באאז.

הפסטיבל שב ב-1960 לשלושה ימים, והתרכז בהופעות מוזיקת-עם מגוונות מרחבי העולם. את ישראל ייצגה בפסטיבל הזמרת גאולה גיל והתקיימו בו גם הופעות מאירלנד, סקוטלנד, ספרד ואפריקה (בישראל הוא נקרא אז "פסטיבל הפולקלור")^[1] מארצות הברית הופיעו תאודור ביקל, ג'ון לי הוקר ואחרים, אך הוא עדיין ניצב בצילו של פסטיבל הג'אז של ניופורט, שריכז קהל רב יותר ואמנים מרכזיים יותר (בראשם מאדי ווטרס).

ב-1961 ו-1962 לא התקיים הפסטיבל.

1965 – 1969[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1962 נוצר קשר בין פיט סיגר וקהילת הפולק לבין התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח. בפסטיבל של 1963 הופיעה במסגרת הפסטיבל להקת גוספל, ה-Freedom Singers, ששרה שירים בעלי מסרים פוליטיים של שחרור ונגד חוקי ג'ים קרואו. ג'ון באאז הצטרפה לזמרי Freedom Singers ויחד עם כ-600 איש מן הקהל צעדו בצעדת מחאה החוצות ניופורט, על מנת לעורר מודעות לקראת המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות. הפסטיבל נחתם בהופעה של בוב דילן, שהוכתר על ידי פיט סיגר כ"קולו של הדור", יחד עם להקת פיטר, פול ומרי. שני השירים שחתמו את הפסטיבל היו המנוני התנועה לזכויות האזרח, Blowin' in the Wind (דילן ופיטר, פול ומרי) ו-We Shall Overcome (כל משתתפי המופע).

באותה שנה התארח בפסטיבל זמר בלוז שנשכח ונחשב לאבוד ואנונימי - מיסיסיפי ג'ון הארט, הופעתו התקבלה בחום רב והובילה להחייאת הקריירה של ג'ון הארט, שלאחר שנמוג מהזיכרון לאחר השפל הגדול, עבד כפועל חקלאי. עוד הופיעו בשנה זו ג'ודי קולינס, רמבלינג ג'ק אליוט, דייב ואן רונק, ג'ון לי הוקר, רברנד גרי דייוויס, לייטנינג הופקינס ועוד.

"מלך הפסטיבל" בשנים אלה היה בוב דילן. הופעתו ב-1963 לבדו וב-1964 עם ג'ואן באאז היו שיאי הפסטיבל. ככל זמרי הפולק באותה עת, שמר דילן על הופעה אקוסטית. ב-1964 הופיעו גם חוזה פליסיאנו, ג'וני קאש והסטייפל סינגרס.

ב-25 ביולי 1965 עלה דילן להופעה המרכזית של הפסטיבל באותה שנה. אלא שהוא עלה עם גיטרה חשמלית ובליווי להקת רוקנ'רול שכללה את מייק בלומפילד, פול באטרפילד ואל קופר. הופעה זו הייתה שנויה במחלוקת. רבים, בהם פיט סיגר, ראו בה "בגידה" של דילן בפולק ודרשו להפסיק אותה לאלתר או לכל הפחות לנתק את זרם החשמל.^[2] דילן לא שב לנגן בניופורט עד 2002. ב-1965 הופיעו בפסטיבל דונובן, גורדון לייטפוט, ממפיס סלים, וילי דיקסון ועוד.

ב-1966 הופיעו בפסטיבל אמני רוקנרול כצ'אק ברי וריצ'י הייבנס ודלתא בלוז כבוקה וייט. ב-1967 הופיעו בפסטיבל ג'וני מיטשל ולאונרד כהן, מאדי ווטרס, ארלו גאת'רי, ג'ניס איאן, מייבל סטייפלס ועוד. ב-1968 היה הפסטיבל ברוח רוקנרולית אף יותר עם הופעות של ג'ניס ג'ופלין וה- Big Brother and the Holding Company, באדי גאי, ריצ'י הייבנס, בי בי קינג, טים באקלי והיו גם הופעות של מוזיקה "שורשית" יותר כאמן בלוז נוסף שכמעט נשכח - מיסיסיפי פרד מקדואל. ב-1969 הציג ג'וני קש את ג'ון קרטר וקריס קריסטופרסון; עוד הופיעו באותה שנה קארל פרקינס, ביג מאמא ת'ורנטון, האחים אברלי, ואן מוריסון וג'יימס טיילור שהופעתו הופסקה.

עקב קשיים כלכליים ותחושה של חוסר יכולת להשתלט על הקהל, הפסיק ג'ורג' ויין את קיומם של שני פסטיבלי ניופורט, הן פסטיבל הג'אז (שחודש ב-1981) והן פסטיבל הפולק (שחודש ב-1985).

1985 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסטיבל החל שוב כפסטיבל פולק שורשי והתמקד מחדש בנגינה אקוסטית ושילוב של בלוז, קאנטרי ופולק. בין המופיעים בשנים הראשונות לאחר חידושו נמנו בילי בראג, אודטה, בוני רייט, ארלו גאת'רי, ג'ואן באאז, ד"ר ג'ון, ריי קודר, אמילו האריס ועוד. נוסף על כך שובצו הופעות של מוזיקת עולם כלהקת לוס לובוס והלהקה הדרום אפריקאית Ladysmith Black Mambazo (שליוותה את פול סיימון בתקליטו גרייסלנד).

ב-1991 הופיעו על במת הפסטיבל סוזן וגה ורנדי ניומן. ב-1992 ו-1993 הופיעה להקת הבנד וכן פיטר, פול ומרי וג'ון באאז. ב-1996 הופיעו ג'ואן ארמטריידינג, מישל שוקד וסוזן וגה. ב-1997 שבו ג'יימס טיילור וג'ואן באאז להופיע בפסטיבל וכן הופיעה רוזאנה קאש, בתו של ג'וני קאש. ב-1998 הופיעו לוסינדה ויליאמס וריקי לי ג'ונס.

ב-2002 שב בוב דילן להופיע בפסטיבל, לראשונה מאז 1965, והעניק לפסטיבל תנופה מחודשת לאחר מספר שנים של דשדוש כלכלי. ב-2004 התארחו בפסטיבל קרוסבי, סטילס ונאש וכן לבון הלם. ב-2005 ביצעה להקת הפיקסיז לראשונה הופעה אקוסטית. גם אלביס קוסטלו הופיע בפסטיבל באותה שנה. ב-2007 הופיעו להקת האחים אולמן ולינדה רונסטאדט.

ב-2011 הוחלט לצמצם את הפסטיבל ליומיים, עם תנאים בסיסיים ותשלום נמוך לאמנים המופיעים, פורמט שהוכיח עצמו כמשתלם. הפסטיבל מתמקד בשיתופי פעולה בין-דוריים, ובמתן במה ללהקות מוכרות פחות או בתחילת דרכן ומושך קהל רב.

בשנת 2015, לכבוד חגיגות חמישים שנה ל"התחשמלות" של דילן, בוצעו שירי אותה הופעה על ידי מגוון אמנים בשם 65 Revisited.^[3] בשנה זו אף החלה המסורת לשבץ בתוכנית הפסטיבל הופעת הפתעה של אמן שאינו רשום בתוכנית הרשמית. ב-2015 היה זה ג'יימס טיילור, ב-2016 קריס קריסטופרסון, ב-2017 רוג'ר ווטרס, ב-2018 ממפורד אנד סאנז וב-2019 דולי פרטון.