לאונרד כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לאונרד כהן
Leonard Cohen17b.jpg
לאונרד כהן, 1988
מידע כללי
תאריך לידה 21 בספטמבר 1934 (בן 80)
מקום לידה קוויבק, קנדה
שנות פעילות 1967—היום
סוגה פולק
רוק
פולק רוק
חברת תקליטים קולומביה

לאונרד נורמן כהןאנגלית: Leonard Norman Cohen; נולד ב-21 בספטמבר 1934) הוא סופר, משורר, מלחין וזמר יהודי-קנדי. יצירתו מאופיינת בביטוי רגשות עזים ובמורכבות מילולית ומטאפוריות רבה. עבודתו השפיעה על מוזיקאים רבים בעולם, ולשיריו הוקלטו גרסאות כיסוי רבות. כהן הוא בעל אות מסדר קנדה (CC).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן נולד למשפחה יהודית ממוצא פולני-ליטאי ממעמד הביניים במונטריאול, בקוויבק שבקנדה. הוא גדל בווסטמאונט, צפונית-מזרחית למונטריאול. אביו, נתן, היה חייט ובעל חנות בגדים, ונפטר כשהיה לאונרד בן 9 בלבד ועל חינוכו הופקד סבו מצד אמו מאשה, הרב שלמה זלמן קלוניצקי. בגיל העשרה הקים כהן את להקתו הראשונה, "The Buckskin Boys", שניגנה בעיקר שירי פולק אמריקאיים.

בשנת 1951 החל כהן את לימודיו באוניברסיטת מקגיל, שם החל את קריירת כתיבת השירה שלו, כשהוא נתמך בקרן שהוריש לו אביו. ספר שיריו הראשון, Let Us Compare Mythologies ("בואו ונשווה מיתולוגיות"), יצא לאור ב-1956. מי שהדריך אותו בראשית דרכו בכתיבת שירה ועזר גם בהוצאה לאור של הספר, היה המשורר היהודי-קנדי, אירווינג לייטון, בין החשובים והחדשניים שבמשוררי קנדה, ששירתו הייתה בעלת השפעה רבה על כהן.

ספרו השני, The Spice Box of Earth ("קופסת התבלינים של העולם"), פורסם ב-1961 והביא לו פרסום רב בקרב חובבי השירה בקנדה. לאחר שקיבל את התואר במקגיל, למד במשך סמסטר אחד בבית הספר למשפטים באותו מוסד ושנה אחת באוניברסיטת קולומביה. כהן המשיך במלאכת כתיבת הספרים גם לאחר שעבר להתגורר באי הידרה, שביוון. הוא פרסם קובץ שירים בשם Flowers for Hitler ("פרחים להיטלר", 1964) וכן את שני ספריו הראשונים "המשחק הכי אהוב" (1963) ו"מפסידנים יפים" (1966). שני האחרונים ראו אור בעברית בהוצאת אסטרולוג.

שנות ה-60 וה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1967 עבר כהן להתגורר בארצות הברית במטרה להפוך לזמר ולמלחין. שירו "סוזאן" הפך ללהיט, ולאחר הופעות בכמה פסטיבלי זמר נתגלה כהן על ידי מאתר הכשרונות של קולומביה רקורדס - ג'ון האמונד. אותו האמונד "גילה" בין היתר גם את בוב דילן וברוס ספרינגסטין.

אלבומו הראשון, Songs of Leonard Cohen, יצא בשנת 1967. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית גדולה בארצות הברית בשל כבדותו והמלנכוליות שלו, אך זכה לשבחים מקהל מאזיני הפולק. לעומת זאת, באירופה זכה האלבום להצלחה ונשאר בטבלת המצעדים האנגלית במשך כשנה. תופעה זו חוזרת ומאפיינת את רוב הקריירה המוזיקלית שלו.

אלבומו השני Songs from a Room שיצא ב-1969 הביא לו הצלחה כשהציג כמה משיריו הידועים ביותר של כהן כיום כגון Bird on the Wire ("ציפור על תיל"), שזכה ליותר מ-80 גרסאות כיסוי. בהמשך הוציא כהן שני אלבומים נוספים: Songs of Love and Hate ב-1970 ו-Live Songs ב-1973 (אלבום הופעות). בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 הופיע כהן במסגרת סיבוב עולמי שכלל את צפון אמריקה ואירופה.

זיקתו הגדולה של כהן ליהדות ולמדינת ישראל הביאה אותו לישראל בסוף שנת 1973, למשך חודשיים, בזמן מלחמת יום כיפור. כהן הופיע בפני חיילים במוצבים בחצי האי סיני. עם שובו של כהן לאולפן ההקלטות בשנת 1974 הוציא את האלבום New Skin for the Old Ceremony שהושפע מחוויותיו של כהן בחזית מלחמת יום כיפור ממנה שב. ניתן לראות השפעה זו בשירים Who by Fire ("מי באש") המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", אחד מפיוטי הימים הנוראים, הנאמר ביום הכיפורים, וכן בשירים There Is a War ו-Lover Lover Lover (שנכתב במהלך סדרת הופעות בחזית הקרבות כשהוא מלווה על ידי מתי כספי). אחד השירים המפורסמים ביותר באלבום זה הוא Chelsea Hotel #2. דווקא שיר זה אינו קשור למלחמה, אלא נכתב בעקבות מותה של הזמרת ג'ניס ג'ופלין. בשיר מתאר כהן פגישה עם ג'ופלין במלון צ'לסי, מקום מפגש ידוע לאומנים בתקופה, כיצד התרשם מאופיה ומהתנהגותה. השיר מתאר יחסי מין ארעיים וחסרי חשיבות בין ג'ופלין לכהן כדוגמה לאופן ההתייחסות של האמנים המפורסמים לאהבה.

בשנת 1977 יצא לאור האלבום Death of a Ladies' Man בהפקתו של פיל ספקטור (שנה לאחר מכן פרסם גם ספר שירים בשם כמעט זהה, Death of a Lady's Man). ההפקה הייתה גרנדיוזית ומשופעת בכלי ליווי ולא תאמה את סגנונו המינימליסטי של כהן עד כה, והאלבום הפך מיד מטרה לביקורות נוקבות. כבר בזמן הקלטת האלבום התגלעו חילוקי דעות בין כהן לספקטור, שהביאו בסופו של דבר להרחקתו של כהן מאולפני ההקלטות באמצעות אנשי ביטחון, בטרם הסתיימו הקלטות האלבום. עריכת השירים נעשתה על ידי ספקטור בלבד, ללא התייעצות עם כהן. כהן עצמו אמר על התוצאה כי היא "מגוחכת, אך גם חצי-גאונית". באלבום זה השתתפו בקולות רקע בוב דילן ואלן גינסברג.

כהן חזר לסגנונו המוכר ב-1979, עם יציאת האלבום Recent Songs, בו היה כהן שותף מלא בהפקה. באלבום נעשה שימוש בכלי נגינה מגוונים, ביניהם עוד, מנדולינה וכינור צועני. ב-2001 הוציא גרסה נוספת של הופעות חיות לאלבום זה אשר הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של אותה שנה.

שנות ה-80 וה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 הוציא כהן את האלבום Various Positions, הכולל בתוכו את השיר "הללויה", שזכה לגרסאות כיסוי רבות. קולומביה-רקורדס סירבו להוציא אלבום זה בארצות הברית בשל מידת הפופולריות המעטה לה זכה כהן במדינה. אלבום מחווה בשם Famous Blue Raincoat שהוציאה ב-1987 הזמרת ג'ניפר וורנס (אשר שימשה כקולות רקע לכהן במסעי הופעות קודמים), הביא לעלייה מיידית בפופולריות של כהן. שנה לאחר מכן הוציא את האלבום I'm Your Man אשר זכה להצלחה הגדולה ביותר מאז אלבומו הראשון וכלל את אחד השירים המוכרים ביותר שלו First We Take Manhattan. האלבום נחשב כנקודת מפנה בקריירה המוזיקלית שלו, הן מבחינת הכלים (נעשה שימוש רב בסינתיסייזר) והן מבחינת המילים שהיו בחלקן ביקורת חברתית נוקבת. בסרט Pump Up the Volume ("רדיו חזק", 1990) הושמע השיר Everybody Knows מתוך אלבום זה והצלחתו התפשטה גם בקרב קהל צעיר יותר.

ב-1992 הוציא כהן את האלבום The Future שמכיל טקסטים כמו-נבואיים וקוראים לשינוי בטרם יגיעו התחזיות הקודרות. שלושה שירים מהאלבום הושמעו בסרט המצליח רוצחים מלידה.

למרות הצלחת אלבומיו האחרונים, החליט כהן לפרוש בשנת 1994 מעולם המוזיקה ועבר להתגורר במנזר זן בודיהסטי קרוב ללוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 1996 אף הוסמך כנזיר וקיבל על עצמו את השם ההודי ג'יקאן (שקט). כהן התבודד במנזר במשך 5 שנים ובשנת 1999 מאס בעבודות השחורות במנזר ועזב אותו.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן בהופעה בישראל, ספטמבר 2009

בשנת 2001 הוציא אלבום חדש, Ten New Songs. אלבום זה נחשב למלנכולי ביותר מבין אלבומיו. באוקטובר 2004 הוציא אלבום לרגל יום הולדתו ה-70 בשם Dear Heather, בו שיתף פעולה עם זמרת הג'אז אנג'אני תומאס. מאוחר יותר, ב-2006, הוציאה תומאס אלבום שנכתב במשותף עם כהן.

באוקטובר 2005 תבע כהן את המנהלת המוזיקלית הקודמת שלו, קלי לינץ', וטען כי מעלה בכספיו בסכום של מעל ל-5 מיליון דולר. במרץ 2006 זכה כהן בתביעה ונקבע כי על לינץ' לפצות אותו ב-9 מיליון דולר. אולם, עקב בעיות כספיות של הנתבעת לא ברור אם ומתי יקבל כהן את הכסף.

ב-2006 הוציא כהן ספר שירה וציורים בשם Book of Longing (תורגם לעברית כ"ספר הכמיהה") שהפך מיד עם הוצאתו לאור לרב מכר בקנדה. כחלק מקידום המכירות של הספר הופיע כהן באירוע ציבורי לראשונה מזה 13 שנים. לחנות הספרים בה הופיע הגיע קהל רב ורחובות באזור נחסמו לרגל האירוע. כהן עלה על הבמה והופיע עם אנג'אני תומאס, שהגיעה לאירוע כדי לקדם את אלבומה שלה (שנכתב בשיתוף עם כהן).

באותה שנה יצא סרט בשיתופו של לאונרד כהן בשם I'm Your Man (על שם אלבומו משנת 1988). הסרט מציג אמנים רבים דוגמת U2, ניק קייב ועוד, שמבצעים שירים של כהן. כמו כן מציג הסרט ראיון עם כהן בביתו שבלוס אנג'לס.

במרץ 2008 התווסף שמו של לאונרד כהן להיכל התהילה של הרוק אנד רול[1]. כמו כן, לראשונה לאחר העדרות של יותר מ-15 שנה מהבמה, יצא כהן ב-2008 לסיבוב הופעות עולמי‏[2], במהלכו קיים הופעה אחת בישראל, באצטדיון רמת גן, ב-24 בספטמבר 2009[3][4]. בסיום המופע ברך כהן את חמישים אלף הצופים הישראלים בברכת כהנים.

ב-31 בינואר 2012 הוציא לאונרד כהן אלבום אולפן חדש בשם "Old Ideas", שזכה לביקורות חיוביות רבות.

באוגוסט 2014 הכריז על אלבום חדש Popular Problems, שיצא לצאת לאור ב-22 בספטמבר, יום לאחר יום הולדתו ה-80.

חיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן מעולם לא נישא. יש לו שני ילדים מהרקדנית סוזאן אלרוד, איתה היה במערכת יחסים עד 1979. בנו אדם נולד בשנת 1972 והוא משורר, מלחין וזמר בעצמו. בתו לורקה נולדה ב-1974 והיא קרויה על שם המשורר המפורסם פדריקו גרסיה לורקה. האמונה הרווחת היא כי שירו המפורסם של כהן "סוזאן", נכתב על אם ילדיו, אך למעשה השם נלקח משמה של סוזאן ורדאל, אשת ידידו של כהן.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של לאונרד כהן בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כציפור על התיל, שירים, ליקט בחר ותרגם יוסי גמזו, איורים דוד משולם, תל אביב, רשפים, 1973.
  • מפסידנים יפים, תרגום: נעמי גל, אסטרולוג, 1999.
  • המשחק הכי אהוב, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 1999.
  • ספר החמלה, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 2000.
  • משירי לאונרד כהן, תרגום: רות אורן, צביה בן-יוסף גינור, אביב עקרוני, תל אביב, טרקלין, 1971.‬
  • ספר הכמיהה, תרגום: קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2007.
  • המשחק האהוב, תרגום: ליאורה ניר, חרגול/עם עובד, 2009.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סילבי סימונס, החיים של לאונרד כהן, תרגום: אודי תגרי, כנרת זמורה ביתן, 2013

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Rock and Roll Hall of Fame Announces its Inductees for 2008
  2. ^ LEONARD COHEN: WORLD TOUR 2008-2009
  3. ^ ‫יונתן ובר, "תודה על ערב שלא אשכח", באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2009‬
  4. ^ ‫עינב שיף, כולם יודעים, באתר וואלה!, 25 בספטמבר 2009‬