פרספוליס (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרספוליס
Persepolis film.jpg

כרזת הסרט
שם במקור: Persepolis
בימוי: מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו
תסריט: מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו
שחקנים ראשיים: קתרין דנב
קיארה מסטרויאני
דניאל דארייה
סימון אבקריין
מוזיקה: אוליבייה ברנה
חברת הפצה: Sony Pictures Classics
הקרנת בכורה: Flag of France.svg 23 במאי 2007
משך הקרנה: 95 דקות
שפת הסרט: צרפתית
תקציב: 7,300,000$
דף הסרט ב-IMDb

פרספוליס (Persepolis) הוא סרט אנימציה בבימוים של מרג'אן סטראפי ווינסנט פארונו המבוסס על סדרת הרומנים הגרפיים האוטוביוגרפיים "פרספוליס" פרי עטה של מרג'אן סטראפי, העוקבים אחר ילדותה ונעוריה של מרג'י בצל המהפכה האיראנית על רקע מלחמת איראן-עיראק.

הסרט יצא לאקרנים לראשונה בצרפת ב-23 במאי 2007, הסרט המתורגם לאנגלית הוקרן לראשונה בארצות הברית ב-25 בדצמבר 2007.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרג'י בת העשר, מתגוררת בטהראן עם הוריה החילונים בעלי השקפות עולם סוציאליסטיות ופמיניסטיות השייכים לשכבת משכילים בני המעמד הבינוני. הוריה התנגדו למשטרו של השאה בו ראו דיקטטורה ואמה אף יצא להפגין בהפגנות בתקווה לכינון משטר דמוקרטי באיראן.

משטר השאה אמנם הופל, אך במקומו עלה לשלטון האייתולה רוחאללה ח'ומייני אשר שינה קיצונית את החוקה במדינה. ח'ומייני, דיכא את האישה והוריד משמעותית את מעמדה בחברה, קבע את השריעה כדין העליון במדינה ולמעשה כפה את האסלאם על כל אזרחי איראן, מוסלמים ולא מוסלמים.

מרג'י שעד גיל 10 גדלה תחת משטרו החילוני והפרו-מערבי של השאה, מתקשה להסתגל למציאות החדשה. בעקבות החוקים החדשים, נסגר גם בית ספרה הדו לשוני והוחלה הפרדה מגדרית במוסדות ציבוריים במדינה, בהם גם בתי הספר. מרג'י מאזינה למוזיקת פאנק, אשר נחשבת ל"מוזיקה מערבית" ואסורה בחוק וחובבת מסיבות ריקודים, אשר גם הם, כמסיבות מעורבות אסורות. היא מסרבת לעטות את הרעלה ומתקשה להסתגל לקוד הלבוש החדש.

בעקבות המצב הקשה במדינה ופרוץ מלחמת איראן-עיראק החליטו הוריה של מרג'י לשלוח אותה לאוסטריה על-מנת שתבנה את חייה במדינה דמוקרטית, והסרט ממשיך לעקוב אחרי חייה של מרג'י, גם בגלות.

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט, בדומה לסדרת הספרים, זכה להצלחה רבה הן באירופה והן בארצות הברית. הסרט הוקרן בישראל במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים וזכה בפרס "ברוח החופש" לזכרו של וים ון ליר המוענק לסרטים העוסקים בחופש הביטוי, חופש הדת וזכויות האזרח. בעת הקרנת הסרט, היה האולם מלא וצופים אף ישבו על הרצפה בעת ההקרנה.‏[1]

ממשלת איראן אסרה בתחילה את פרסום והפצת הסרט באיראן, אך לאחר מכן ועדת הצנזורה האיראנית אישרה הקרנות מוגבלות בסינמטקים בטהראן, וקיצצה 6 סצנות מיניות בסרט. הוא נחשב לאחד הסרטים הפופולריים בשוק הפיראטי באיראן. כמו כן, הצליחה שגרירות איראן בתאילנד למנוע את הקרנת הסרט בפסטיבל הסרטים בבנגקוק. לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל קאן, אמר יועצו התקשורתי של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד כי "פרסופליס" והפניית אור הזרקורים אליו בקאן עולים בקנה אחד עם האיסלאמופוביה ומציגים באופן לא מציאותי את "הישגיה המפוארים של המהפכה האסלאמית".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]