צנובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צנוברים מקולפים
אצטרובל עם צנוברים

צנובר הוא זרע אכיל של עץ האורן. באצטרובל, הצנובר מכוסה בקליפה קשה. החלק האכיל אינו פרי מבחינה בוטנית אלא זרע (לא אוכלים את הציפה). לצנוברים מקולפים חיי מדף ארוכים אם הם נשמרים בקירור וביובש. צנוברים בקליפתם (או צנוברים מקולפים בתנאי רטיבות) מתעפשים תוך שבועות ספורים.

יש כ-20 מיני אורנים שזרעיהם גדולים דיים להצדיק איסוף למזון. צנוברים מעצי בר לוקטו באירופה ובאסיה מאז התקופה הפלאוליתית. לאירופה הגיע אורן הסלע (Pinus pinea) שמקורו במזרח הים התיכון במהלך ההולוקן כנראה עקב פעילות אנושית‏[1]. באמריקה הצפונית התפשט תחום הצמיחה של אורנים מניבי צנוברים עם אוכלוסיית האדם ושרידי צנוברים מצפון לגבול התפוצה הטבעית של העץ שתוארכו ל-7400 שנים לפני זמננו מעידים על איסוף צנוברים בידי ציידים לקטים‏[2]. מוסיפים צנוברים למאכלי בשר, דגים ומנות צמחוניות. רוטב הפסטו האיטלקי מבוסס על צנוברים טחונים. צנוברים הם גם תוספת לקינוחים דוגמת בקלאווה.

שמם הירושלמי של הצנוברים הוא פיניונסספרדית: piñones).

ערך תזונתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צנוברים מהמזרח התיכון (צורה מוארכת) מכילים 31% חלבון: תכולת החלבון הגבוהה ביותר מבין האגוזים. אחוז השומן כ 45% ופחמימות כ 5%. הערך הקלורי של הצנובר: 580 קלוריות ל-100 גרם.

צנוברים מסין, מקסיקו או קוריאה (צורתם כקונוס) מכילים 12% חלבון, 60% שומן. הערך הקלורי: 680 קלוריות ל-100 גרם.

המינרלים העיקריים:

כמו כן מכיל הצנובר כמויות ניכרות של אבץ (6 מ"ג ל-100 גרם), ברזל (10מ"ג ל-100 גרם) ומנגן (7 מ"ג ל-100 גרם). ב-100 גרם צנובר נמצאו 2.5 מ"ג ויטמין C תיאמין- 1.5 מ"ג ו0.28 מ"ג ריבופלבין ‏[3]. הצנובר הוא גם מקור טוב לסיבים תזונתיים.

שמן צנובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומצה פינולנית Pinolenic acid
(5Z,9Z,12Z)-octadeca-5,9,12-trienoic acid

ניתן להפיק מצנוברים שמן המוערך בשל הארומה האגוזית-עדינה שלו ובשל סגולות רפואיות המיוחסות לו כמדכא תיאבון וכנוגד חמצון. שמן צנובר מכיל חומצה פינולנית (pinolenic acid cis-5,cis-9,cis-12 18:3), חומצת שומן בעלת 3 קשרים כפולים (triple-unsaturated) בעמדות 5, 9, ו-12 בשרשרת בת 18 פחמנים. החומצה מעוררת שחרור ההורמון כולציסטוקינין (cholecystokinin) שמדכא תיאבון.

בנוסף לדיכוי תיאבון, נמצא ששמן צנובר מסייע בהורדת רמת הכולסטרול "הרע" (LDL). בשל נקודת העשן הנמוכה שלו אין הוא משמש לטיגון. ברוסיה השתמשו עד למהפכת 1917 בשמן צנובר בימי הצום (Lent) שלפני חג הפסחא כאשר השימוש בשומן בעלי חיים היה אסור.

טריגליצרידים בצנובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומצת שומן אחוז
חומצה לינולאית Linoleic acid 49%±2.3%
חומצה אולאית Oleic acid 23.8%±2.1%
חומצה פינולנית Pinolenic acid 17.1%±2.0%
חומצה פלמיטית Palmitic acid 6.3%±2.2%
חומצה סטארית Stearic acid ±0.1% 2.5%

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השם פינוקיו, שפירושו באיטלקית "צנובר", היה גם לשמה של דמות ספרותית ידועה של בובת עץ הקמה לחיים.

תופעות לוואי באכילת צנוברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווחו מקרים בהם אכילת צנוברים שמקורם בסין הובילה לתופעת טעם מר בפה המתפתחת בין 1-3 ימים לאחר צריכתם, ונמשכת בין מספר ימים עד שבועיים ללא טיפול. הטעם המתואר הוא מר, מתכתי, ומגיע לשיא ביום השני ממועד צריכת הצנוברים. תופעה זו תוארה לראשונה במאמר מדעי בשנת 2001. באנליזה כרומטוגרפית של הצנוברים שהביאו לתופעה לעומת צנוברים שלא גרמו לה זוהו טריגליצריד לא רווי אך לא ברור הרכבם או הקשר שלהם לטעם הלוואי.‏[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David M. Richardson, Ecology and biogeography of Pinus
  2. ^ David B. Madsen and David Rhode, Early Holocene pinyon (Pinus monophylla) in the northeastern Great Basin, Quaternary Research Volume 33, Issue 1, January 1990, Pages 94-101
  3. ^ :Cevdet Nergiz & clal Dönmez; Chemical composition and nutritive value of Pinus pinea L. seeds; Food Chemistry Volume 86, Issue 3, July 2004, Pages 365-368
  4. ^ Mostin M. (March 2001). "Taste disturbances after pine nut ingestion". Eur J Emerg Med. 8 (1): 76. doi:10.1097/00063110-200103000-00036.